שלטי הגיבורים על בבא בתרא מד:

בדין ראובן שהיה חייב מעות לעובד כוכבים ונתנם לשמעון להוליכם לו ושכח עובד כוכבים ולא תבעם מעולם [ומת העכו"ם ואין לו יורשים] איכא פלוגתא אם זכה השליח בהני מעות אם לאו והזכירו הטור סי' קפ"ג ולדעת מהר"ם לא מצי שמעון לומר לראובן כיון דאמרת תן לעובד כוכבים ותן כזכי דמי אני זכיתי לעובד כוכבים ויצאו מרשותך וכי שכחו העובד כוכבים אני זכיתי במה שבידי מן ההפקר וזה דהא קי"ל אין זכייה לעובד כוכבים ואפי' האומר זכה לעובד כוכבים לא זכה כ"ש דלא מהניא תן כזכי ולאו דוקא גבי עובד כוכבים אמרי' הכי דגם גבי ישראל הוי הדין כך כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם דאע"פ דפליגי בפ"ק דגיטין גבי הולך מנה לפלוני שאני חייב לו והלך ובקשו ולא מצאו דאמרן יחזרו למשלח ואיכא מ"ד ינתנו ליורשי מי שנשתלחו לו מ"מ ליכא למ"ד שיעכבם השליח כי לא נתכוין המשלח ואע"פ דהולך הוי כזכי לגבי מלוה אפ"ה לא מצי השליח לזכות בהן מהאי טעמא דכיצד הלה עושה סחורה במעות חבירו וגם דעתו בפירוש ההיא דכריתות דהנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם זכה דר"ל שהמקבל לא אמר אי אפשי בה עד לאחר שבאת המתנה לידו שנתקיימה המתנה שעה אחת ונעשה מחשבתו של נותן ומש"ה מצי אפקרה אח"כ אבל אם לא באת המתנה עדיין ליד המקבל אע"פ שאמר אי אפשי בה לא זכה בה הקודם לזכות אבל דעת רבינו אפרים הוו כפי אותה דכריתות דמיירי אע"פ שעדיין לא הגיע המתנה ליד המקבל אלא שיצאת מתחת יד הנותן ע"י שליח ולדידיה ודאי דהאומר לשמעון תן או הולך ללוי דהוי כזכי ולא רצה לוי בה זכה בה שמעון השליח דחשיב כהפקר ומצי אמר אני זכיתי ללוי וכיון שלוי לא רצה ה"ז הפקר ואני קודם לזכות בו כן נראה בעיני הדברים ודין זה אינו נכנס בדין טעה העובד כוכבים בחשבון לשליח דפליגי בה רבוותא רק הוא דין בפני עצמו כמ"ש שם המרדכי בשם מהר"ם ז"ל:

כתב ריא"ז אם לא חשש בעל הצלוחית על שמירתה שהרי מסרה ביד הקטן אין החנוני חייב לחוש עליה אבל השמן והאיסר אע"פ שלא חשש השולח על שמירת הפונדיון שמסרו ליד הקטן חייב החנוני על שמירת שמן שלו ועל שמירת האיסר שלו שהוא ממונו ואע"פ שכך הוא דומה שמירת האיסר כמו שמירת הפונדיון:

והלוקח כלי מבית האומן לבקרו וגלה בדעתו שאינו חפץ בו ונאנס בידו קודם שיחזירו י"א שהוא חשוב כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה והרמ"ה כתב שאינו אלא ש"ח ורשב"ם פי' שחייב באונסין עד שיחזירנו וכן דעת הרא"ש והוא שיהיה דבר שיש לו קונים הרבה ואין המוכר קץ בו ומחזר למוכרו מפני שאינו מצוי לו קונים ברשות המוכר הוא עד שיפסוק דמיו ויקנהו הלוקח באחד מדרכי ההקנאות: