שלטי הגיבורים על בבא בתרא מה.

מההיא דמעמידין אגרדמים יש להוכיח דיש לב"ד לפקח על עסקי הקהל ולתקן תקנות כפי הצורך וכל המתעסק במקום שיש בו התקנה אדעתא דתקנה מתעסק דומיא דההיא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ונפקא מינה לענין גיטין וקדושין טובא ונראה דהכל הולך אחר התקנה שאם תקנו לאחר שהקדושין נעשו כהוגן שיתבטלו ע"י גט כפי אשר יסדרו הם כההיא דשמעתתא דידן הוי ביטול הקדושין בעי שיסדרו דדיינינן ליה לדעתיה דמקדש דאדעתא דרבנן קידש ותלה קיום הקדושין וביטולן בדעת רבנן וכ"ש כשאמר להדיא בשעת קדושין הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל שביאר להדיא דקדושיו תלוין בדעת רבנן והלכך במקומות שנהגו בסדירת כתיבת הגט לגרור אחר פוסק אחד ולא עושין כפוסק אחר אין לסתור אותו המנהג ואין לשנותו בשום ענין דהא המגרש תלה קדושיו בדעת רבנן והם תקנו שיתבטלו באופן זה ולא באופן אחר וכמעט שאומר דהמשנה בגט הסדר שבאותו מקום אע"פ שיש פוסקים שאומרים לעשות כפי השינוי ששינה זה דאין באותו גט ממש כיון שהקדושין של זה מעיקרא הוו תלוין בדעת רבנן קיומן וביטולן ולא נתבטלו בדעת רבנן דאתרי' א"כ בביטולן ע"י גט ששינו בו מנהג מקום ממש ומסתמא כל מקדש אדעתא דרבנן דאתריה מקדש דקי"ל שיש לו לילך אחר מנהג ותיקון דאותו מקום גם באיסורין כדבעינן גם לפרש לקמן והלכך כל המשנה ממנהגם לא עשה ולא כלום ודבר זה מסתייע מאד מדברי הפוסקים ותשובו' שאומרי' לפעמים בריינו"ס נוהגים כך ובריגנשפור"ק נוהגים כך דמשמע דבכל דוכתא יש לילך אחר המנהג שהנהיגו בכתיבת הגט באותו מקום לפסול הגט שנכתב בענין אחר ומפני זה גט שיש בו איזה שינוי שצ"ע אם באותו מקום שניתן הגט מקפידים על אותו שינוי אין להביא ראיה להקל מפני שנמצא בפוסקים ובתשובות מקום להקל ולהפסיד דהמקדש תלה דעתו בקיום הקדושין ובטולן כדעת רבנן דאתריה ולפי זה יש לנו תמיד ללכת אחר מקום הקדושין ואם בשעת קדושין היה במקום פלוני שנוהגים בביטול הקדושין באופן אחר ובשעת הגירושין היה במקום אחר שאין נוהגין בביטול הקדושין באופן שנוהגים במקום הקדושין יש לנו ללכת אחר מנהג מקום הקדושין ששם קדש ותלה קיום הקדושין ובטולם בדעת רבנן שבאותו מקום ולא דמי לדברים דאמרי' דההולך ממקום למקום נותנין עליו חומרי המקום שיצא ושהלך וכל החלוקים השייכים בדינים ההם אין להם מקום כאן דהתם לא תלה החומרא בשעת מעשה בדעת שום אדם אלא בסתם וממילא נגרר אחר מקומו אבל זה תלה המעשה מהקדושין בדעת פלוני ופלוני רבנן דמקומו וקיומם ובטולן הוו על פיהם הלכך בכל מקום שילך המקדש הרי תלוין קדושיו בדעת החכמים שתלה איהו בשעה שקידש ואחריהם נגררים הקדושין בכל מקום שיהיה וקצת דמי זה למקדיש דבר להקדש או לנודר ונשבע שתלה ההקדש והשבועה והנדר בדעת פלוני ופלוני שקיום ההקדש והנדר והשבועה ההיא ובטולה תלוי לעולם בדעת האנשים שתלה הוא דעתו ואחריהם נמשך ונגרר באיזה מקום שיהיה. ואם התקנה היא על הקדושין כגון שתקנו רבנן משום מגדר מלתא שלא יהיה אדם שיקדש אשה אם לא במעמד אביה ואמה ובעשרה וכיוצא בזה אז צריך לראות ענין התקנה וזה מפני שמצינו במרדכי פ"ג דקדושין בתשובה למהר"ם דנראה דס"ל דהעובר על התקנה הוו קידושיו קדושין וצריכה גט דהא מצינו קדושין תופשין בחייבי לאוין ובשניות וכיוצא בהן ומינה פסקו האחרונים כגון מהרי"ק דהעובר על הדרך הוו קדושיו קדושין ומתשובת הרשב"א מוכח דהעובר על התקנה אין קדושיו קדושין דנראה לפום ריהטא דפליגי אהדדי כך נ"ל דיש לישב דבריהם ובזה האופן שהכל הולך אחר נוסח התקנה וזה שאם המתקנים תקנו בחבר עיר שגוזרים חרם על מי שיקדש אשה בלא עשרה או בלא אביו ואמה וקרוביה וכיוצא בזה ובא איש א' ועבר על התקנה וקדשה ביחיד בפני עדים אע"פ שזה עבר על החרם ותקנת הקהל מ"מ קדושיו הוו קידושין מידי דהוה אמקדש חייבי לאוין ושניות וכיוצא בהן ובכלל כמה דברים דאשכחינן דאע"ג דאמור רבנן לא תעביד אי עביד מהני ועל זה איתא במרדכי פ"ג דקדושין דאע"ג דעבר אתקנות דרבנן מאורי הגולה דקדושיו קדושין וכן משמע מדברי מהררי"ק דבכה"ג מיירי ואם התקנה בזה האופן שתקנו בחבר עיר דכל המקדש שלא בעשרה או בלא רשות אביה ואמה וכיוצא בזה שלא יהיו בקדושין שלו ממש כאילו לא קדשה מעולם אז נראה דקדושיו אינן קדושין דכיון דהמקדש אדעתא דרבנן מקדש שיהיו הקדושין קיימין ובטלין לפי דעתם והם אמרו ותקנו שהמקדש בכה"ג לא יהיו בקדושין שלו ממש הוו המעות מתנה והפקר והקדושין בטלין מעיקרם ואין בהם ממש כלל וגם גט אינו צריך:

פר"ת דוקא משקלות ששוקלין בו בשר שומן לפי שהלחות דבוק בהם ומתייבש ומכביד אבל משקלות של כסף וזהב ודבש יבש מותר לעשותה ממתכת אבל מיי' נתן טעם לדבר מפני שמעלין חלודה ומתחסרין ולפ"ז אין לחלק ועוד כתב מיי' אחד הנושא ונותן עם ישראל או עם עובד כוכבים מדד או שקל בחסר עובר בלא תעשה וחייב להחזיר: