שלטי הגיבורים על עבודה זרה ח.

ישראל שנעשה מומר לעבודת כוכבים הרי הוא כופר ובימיהם היו מורידין אותו לבור ואם נפל לבור מאליו אם היה יכול לעשות תחבולה שלא יעלה עשה ואם אינו עובד עבודת כוכבים אע"פ שהוא מומר לאכול נבילה להכעיס שמניח ההיתר ואוכל האיסור ה"ז אינו כמין ואין מורידין אותו לבור אלא חייבים להשיב אבידתו שנאמר לכל אבידת אחיך לרבות המומר שאינו מין: מ"ה אומר שאסור להלוות ברבית לישראל שנעשה מומר לעבודת כוכבים ואע"פ שנטמע בכותיות ומותר היה לאבד גופו וממונו שהוא כמין הואיל וקדושיו קדושין וגטו גט קדושת ישראל עליו וישראל רשע הוא והמלוה לו ברבית עובר משום את כספך לא תתן לו בנשך כמו שביאר מז"ה בפסקיו ול"נ שמאחר שמותר היה לאבד ממונו הרי הוא הפקר אצלו ובכל ענין שיכול לזכות בו יכול לזכות בו ומותר להלוותו ברבית שהרי נאמר ולאחיך לא תשיך וזה אין אני קורא בו אחיך אלא לענין השבת אבידה ולא לענין רבית אבל ללוות ממנו ברבית אסור כמב"ה וכן בספר התרומה ואיתא בתשובה סימן קפא דלשון מומר אינו לשון ריניגאטו שקורין העובדי כוכבים רינגאטו אלא מומר הוא לשון פורץ גדר לאכול לתאוה מה שאסרה עלינו התורה וכן כל מי שתאב לאכול חזיר או לעבור עבירה וכיוצא בזה:

וגבי אסור לקבל רפואה מעובד כוכבים כתב הטור וכל מכה וחולי שיש בהן סכנה שמחללין עליהן שבת אין מתרפאין מהן דכיון שחשודין על שפיכות דמים ודאי יהרגנו ולא יחוש עליו שיאמרו שהוא הרגו שיש לו טענה לומר מסוכן הוא למות וכן בדבר שאין בו חולי ולא סכנה כמו ריבדא דכוסילתא שהקיז לו ישראל וכאב לו המקום לא יתרפא ממנו דכיון שאין ברפואה אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלאו הכי הגיע זמנו למיתה ורב אלפס התיר בזה והרא"ש כתב כסברא ראשונה: לשון ריא"ז כל מכה שיש בה סכנה שראוי לחלל עליה את השבת אין מתרפאין מן עובדי כוכבים מפני שהן חשודין על שפיכות דמים אבל מותר לשאול מן העובד כוכבים איזה סם יפה לו ואיזה סם רע לו ואם ידוע ודאי שימות אם לא יתרפא מן העובד כוכבים מותר להתרפאות ממנו וכן אם היה העובד כוכבים רופא מומחה לרבים מותר לישראל להתרפאות ממנו ואע"פ שהוא מסופק ספק יחיה ספק ימות ומז"ה אומר שבמקום שאין רופא ישראל מצוי מותר להתרפאות מן העובד כוכבים אע"פ שאינו רופא מומחה ולא יתרפא אדם מן המינים שהם אדוקים לעבודת כוכבים ביותר ואפי' שיודע ודאי שלא יחיה ואין רפואתו אלא לחיי שעה וכן לא ישא ויתן אדם עם המינין שמא ימשך אחר עבודת כוכבים שלהם וכן אין מלמדין בניהם אומנות כמו שמבואר בתוספתא בפ"ב דחולין ואם בא עובד כוכבים לרפאות לישראל בשם עבודת כוכבים שלו או בעצי אשרה שלו כסבור שיש ממשות לעבודת כוכבים שלו ה"ז ימות ואל יעבור כמב"ה: ועוד כתב ריא"ז בענין איסור ריפוי המינים מענין הלחשים וז"ל והעושה מעשה בקדושת שמות הקדושים כדרך שהיו עושין מקצת החכמים שהיו בקיאין בספר יצירה ובוראין בריה ומעשיהן קיימים כדרך שהיה עושה משה במצרים מכח הקב"ה ה"ז מותר לכתחלה אבל מעשה כשפי' אין מעשיהם אלא לפי שעה ע"י שדים או ע"י לחשים והבקיאים בהם מבטלים כשפיהם: ועוד כתב גבי חובר חבר אפי' המחבר נחשים ועקרבים ומקבצן כולן למקום אחד שלא יזיקוהו ה"ז אסור והוא שלא יהיו רודפים אחריו אבל אם היו רודפים אחריו ה"ז מותר כמו שביאר מז"ה ונראה בעיני שהמתוק שעושין הנשים מדבש וחלב לרפואה וכן העישון שמעשנות מותר שלא חייבה תורה בבעל אוב אע"פ שמקטר לשד אלא מפני שמעלה המת וכן מעשה כשפים לא נאסרו אלא כשעושין מעשה או כשאוחזין את העינים כמו שביארנו אבל בעישון ובמיתוק אין בהן כל אלה וגם אין בהם משום חובר חבר שאינן מתכוונים לחבר השדים אלא לרצותם על רפואת החולה ושלא יזיקוהו כמב"ה: ונראה בעיני שלא נאסרו כל אלה אלא כשעושה בהן מעשה כגון שהיה מחזיק בדרכו ועל ידי הנחשים האלה חוזר מדרכו אבל אינו עושה בהן מעשה אלא אומר דברים בעלמא אין בזה איסור שכל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול שסמכו על הסימן שלהם לעשות בו מעשה אינו נחש כמו שמבואר בפרק גיד הנשה וכמו שביארתי בקונטרס הראיות בפרק גיד הנשה וכן האומר לגבאי אל תתחיל בי למחר ראש חדש היא מוצאי שבת היא ה"ז בכלל מעשה שהרי עושה מעשה ופוסק מלעשות מעשיו ע"י הנחש ונראה בעיני שאם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלה ה"ז מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות כמב"ה וזה מסכים למה שכתבתי סוף סנהדרין ועיין פרק חלק. ולהתרפאות מאיסורי הנאה כתבו בתשובה ולרופאים שאמרת ראיתי שערוריה שנותנים לחולים אותן משקים הנעשים בחומץ ודבש שלהם או חומץ ופאנ"ג ולא ידעתי מקום שיסמכו בו שאם מפני שנתערב החומץ בתוך הדבש ובטל במיעוטו זה אינו שהרי עקרו כך וכל שעקרו כך אינו בטל וכ"ש באיסורי יין נסך ואפי' בסתם יינן כבשין שדרכן לתת לתוכן יין שאסרו אע"פ שטעמן קפילא ואין בהם טעם יין ולא בדברים שדרכן לתת לתוכן יין בלבד אסרו אע"פ שאין טעם האיסור מתבטל במיעוטו להתירו שאילו נתערב כן ע"י ישראל היה בטל כגבינה של עובד כוכבים למ"ד שאסרוהו מפני שמעמידין אותה בעור קיבה ואע"פ שאין בה טעם בשר ואילו מן הדין בטל כיון שאין בה טעם בשר דבשר בחלב בנותן טעם אלא כל שאסרו להתרחק בכל ענין אסרו וכן דעת הראב"ד ז"ל והוא הישר שבטעמים בדברים אלו ואע"פ שאפי' ודאי סתם יינן שנתערב בשאינו מינו בידינו תחת ידם בטל ברוב לפי שזה דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהא נותן טעם אבל כל שדרכו לעשות כן אסרו ואינו בטל במיעוטו כדרך שאסרו בכבשים שדרכן לתת לתוכן יין חומץ וגבינה וכ"ש משקין אלו שיש בהן טעמו וממשו שכלם חומץ שלהם ורובו חומץ או מחציתו שלא היה בטל אפי' נעשה כן תחת ידינו במקרה ואם ראו לסמוך להתיר מחמת הסכנה ודנין כל שקפץ עליו החולי ג' ימים במסוכן וכל שיש לו קדחת מסוכן מההיא דרבינא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכלישנא קמא דאמר האי אשתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא גם זה טעות ושבוש גמור בידם מכמה טעמים הא' שרוב החולים בקדחת כל הרופאים דנין אותן לחיים ולא כמסוכנים ואין אנו מתירין כל האסורים לכל מי שיש לו קדחת וכל מי שנפל למשכב ואפי' ג' ימים וא"כ חולה שחלה ג' ימים נאכילהו ביוהכ"פ ולא בעי אומדנא ואפי' חולה ובקי אומר אינו צריך שכבר אמרו חז"ל שכל מי שיש לו אשתא צמירתא מסוכן וחולה שאמר אין צריך תונבא הוא דנקיט ליה וליהוי כרופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך דהא רבינא דהוא רופא בקי אמר שהוא כשעת הסכנה המסוכן מסוכן הוא אצל אכילה זו להתרפאות או למשעריה וכמו שהתירו להניק את התינוק מבהמה טמאה אפי' למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וקאמר טעמא משום דהתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב ועוד דאשתא צמירתא מאן פריש לן דהוא חולי של קדחת והלא לדעת כל הבקיאים אין כל הקדחות מסוכנות לשעתן ורש"י ז"ל לא פי' חולי של קדחת אלא חולי אחר והוא שיש בו סכנה ולא בקדחת הפשוטה ועוד דדלמא לישנא בתרא עיקר דא"ל מידי דרך הנאה קא עבידנא ושמעינא מהאי לישנא בתרא דאילו הוה דרך הנאתן אסור אע"ג דהוה ליה אשתא צמירתא דאלמא אשתא צמירתא לאו כשעת הסכנה דמיא. ועוד דאפי' תדין כל הקדחות כשעת הסכנה אין אומרים שהותרו כל האיסורין אצל חולי שיש בו סכנה שא"כ אפי' יש דברים מותרים ואסורים נאכיל אותו אפי' מן האיסורים שהרי הותרו אצלו אלא דחויין הן אצלו וכיון שכן כל שאפשר לו להביא לו מן ההיתר אין נותנין לו מן האיסור והרי חולה זה אינו מסוכן אם אינו משקה אותו משקה לשעתו שאנו נאמדוהו לג' ימים שאינו צריך אלא שימתין לחצי שעה ויעשה לו מן המותר לו ע"כ: