שלטי הגיבורים על עבודה זרה ז:

וגבי כותית המניקה בנה של ישראלית כתב הרשב"א דכל שברשות של הישראלית אחרים עומדים על גבה קרינן ליה. וכדתנן בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיהא יושב ומשמר אע"פ שנכנס ויוצא מותר אלמא נכנס ויוצא כיושב ומשמר ע"ג דמי מאי אמרת שאני הכא דתינוק מונח בידה ואפשר דמזקת ליה ביני ביני לא היא דההיא סבריה דאביי היא התם בריש פרק הכל שוחטין ופליג אדרבא בההיא כדאמר התם אביי לא אמר כרבא התם לא נגע הכא נגע ואנן קי"ל כרבא דאלמא אף במה שבידו כל שנכנס ויוצא כיושב ומשמר ע"ג דמי והתוס' כתבו דאפילו יש יוצא ונכנס מזמן השכיבה ואילך אסור להניחו יחיד. ואיתא בירושלמי דכותית מניקה בנה של ישראלית דכתיב ושרותיהם מיניקותיך: ועל תינוק ותינוקת שמשהין בבית העובדי כוכבים יחידים לרפאותן הורה ר"י דאסור מכמה ענינים שהם חשודין על ש"ד ואפילו הם גדולים קצת שמא ימשיכום למינות.

וגבי איסור יחוד אשה עם העובד כוכבים פירש ר"י דוקא באשה שאינה חשובה אבל אם היא חשובה וקרובה למלכות מותר להתיחד שאין חוששין לא משום שפיכות דמים ולא משום ערוה וכל אשה מותרת להתיחד בין הכותיות וכל אשה אסורה להתיחד עם האנשים משום ערוה: לשון ריא"ז ואם נתיחדה עם העובד כוכבים מותרת לבעלה ואם היתה בביתו של עובד כוכבים אסורה אם היתה אנוסה או שהיתה שבויה אסורה לכהונה ואם הלכה ברשותו ומרצונה אסורה אפילו לבעלה ישראל כמבואר בקונטרס הראיות:

והא דאמרי' דישראלית מילדת הכותית בשכר כתב הרשב"א הא דשרי בשכר דוקא במילדת ידוע שמתעסקת בכך שאז יהיה לה איבה אם לא תעשה אבל אשה שאינה רגילה בכך אפילו בשכר אסור דליכא איבה דמצי למימר איני בקיאה בכך:

וגבי מסור לאנסין שהיו מורידין לבור פשוט פ' הגוזל בתרא דף קיז דמסור לאנסי' האומר אלך ואמסור היה מותר בימיהם להורגו קודם שימסור דמאחר שאומר אלך ואמסור התיר עצמו למיתה והיו מתרין בו השמר לך אל תמסור ואם העיז פניו ואמר אמסרנו התירו להורגו וכל שקדם להורגו זכה ומדברי הרא"ש והמרדכי שם משמע הטעם מפני שהוא בא להרוג את חבירו והבא להורגך השכם להרגו דלולי כך איכא להקשות מה טעם מחמירים טפי במסור ממי שמזיק בגופו ממון חבירו ומשליכו בנהר או שורפו באש דהתם אינו משלם רק הנזק והכא מותר להורגו אלא ודאי דהיינו טעמא דמסור לאנסין רודף הוא להרוג חבירו דכשזה מוסר הישראל בידו הוי כתוא מכמר שאין מרחמין עליו שכיון שנפל ליד העובדי כוכבים אנסים אין מרחמין עליו ונוטלים ממנו היום מקצתו ולמחר כולו ולבסוף מוסרין את נפשו והורגים אותו שיודה אולי יש לו יותר ממון והוה ליה רודף שניתן להצילו בנפשו מה שאין כן במזיק ממון חבירו בידו וכל זה מיירי דוקא באומר אלך ואמסור ועדיין לא מסר אבל אם מסר ועשה אשר זמם איכא פלוגתא אם מותר להרגו או לאו וכשהי' מותר להרגו א"צ לומר שהיה מותר לשכור עובד כוכבים להרגו כמו שכתב הטור ח"מ סימן שפ"ח דקיל טפי ולא חשיב מעשה ממש וכיון דחשוב המסור כמו רודף כתב המרדכי שם בשם מהר"ם ז"ל דאפילו בשעת רדיפתו למסור אם היה יכול להציל באחד מאבריו בחתיכת לשונו או בסימוי עינו אסור להרגו וההורגו חייב מיתה וההיא דרב כהנא דשמטיה לקועיה מיניה י"ל שלא היה יכול להציל בענין אחר וכל זה מיירי דוקא באיש שלא הוחזק מסור אבל מי שהוחזק מסור ומסר ג"פ אז לעולם היה לו דין רודף ואפי' עשה אשר זמם היה מותר להרגו לכ"ע וכל שקדם להרגו זכה לשמים וכשהוא מוחזק למסור לאנסין היו מקבלין העדות שלא בפניו כמו שכתב שם הטור ח"מ סי' שפ"ח דידוע הוא כי מי שהוחזק מסור ומלשין האנסים מקרבין אותו בשביל הנאתן ואילו רצה לקבל עדות לפניו לדרוש ולחקור בדינו לא יעשו לו דין כי ינצל על ידי אנסים כי כשיראה גופו בסכנה ימסור ויגלה סתרי הרבים וילשין ויסכן ישראל ונראה דדוקא במוחזק מסור לאנסים היו מקבלין שלא בפניו כיון שמעיז למסור אבל מי שאינו מוחזק מסור וצווח שלא עשה מסירה מעולם אין מקבלין עדות שלא בפניו ומי שהוא מצער את היחיד במלשינות אסור למוסרו ביד עובדי כוכבים אנסים אבל המצער את הציבור במלשינות אע"פ שאינו מוסרם היו מותרים למוסרו בידי עובדי כוכבים אנסים וליסרו ולהכותו וממון של מסור אסור לאבדו ביד כמו שיתבאר בס"ד ולכ"ע המסורות היו מורידין אותו לבור קודם שמסר רק שאמר אלך ואמסור והיו מתירין אז בין להרגו בידים בין להורידו בענין שלא יוכל לעלות אלא ימות מאליו אבל לאחר שמסר איכא פלוגתא אם מורידין כלל בשום ענין או לא * וכ"ז איירי בימיהם. אבל בזה"ז שיש דין ומשפט בכל הארצות אין כל הדינים הנ"ל נוהגים רק ע"פ דינא דמלכותא. :