שלטי הגיבורים על עבודה זרה לט.

ובדין הגעלת כלים איכא פלוגתא לפרש"י ז"ל נראה דכשהוא מגעיל כלי אינו פולט עד שינוח הכלי שמגעילין בו מרתיחתו והקשו עליו התוספות לאחר שנחו המים מרתיחתן היאך מפליטין וכי יש הגעלה בפושרין ופי' שם שהכלי אינו פולט עד שיהיה שבע מבליעה ומשום הכי צריך ליזהר כשמגעילין כלים להניחם במים זמן מרובה עד שיהיו שבעים לבלוע ואח"כ יפלטו. והקשו עליו מאן לימא לן כשיהיה שבע לבלוע. ופר"ת דודאי דרכן של רותחין כך הוא להבליע הלח ביבש ולהפליט ממנו מה שהיה בתוכו כבר ולפי זה ההגעלה עולה להגעיל בכלי היתר יפה ולפי פי' אלו לא חילקו בין הגעיל במים או בשאר משקים גם הרשב"א ז"ל בתשובותיו כתב דאין חילוק בין מים לשאר משקין לגבי הגעלה והרמב"ן כתב דההגעלה אינה רק במים בלבד דלא כל המשקין שוין דחלב רותח מחליק ונבלע הוא ואינו מפליט וכן חומץ צומת ואינו מפליט וכן כל שאר המשקין יש לו טבעו וטבע המים עם הכלים הוא להפליט מה שבתוכו ולא להבליע ולפי זה מגעילין ביורה אסורה שכל זמן שהמים רותחין אין הכלים בולעים וכן מגעילין כלי אפילו בן יומו במים אפי' אין בהם ששים כנגד הכלי דמ"מ אין הכלים בולעים מהמים שבכלי שמגעילים בו הילכך כלי של איסור או כלי שאינו מחזיק ששים כמוהו אפי' כי יכול למלאת אותו מים ולעשות לו מסגרת סביב ולהגעילו שהרי אין המים חוזרין ונבלעין בכלי ואע"פ שמותר להגעיל בכלי איסור מ"מ אין אומרים שקדרה של איסור שבישל בה תעלה לה אותן המים של בישול להגעלה דכיון שיש ציר ורוטב של בשר הרבה אין כח המים במקומן להפליט והציר והרוטב מבליעין הן ולפיכך צריך ליזהר שלא להגעיל כלים יותר מדאי ביורה אחת עד שנשתנה צורת המים מחמת פליטת הכלים דהוה ליה מגעיל ברוטב אע"פ שאיפשר לומר שאין כח אותה פליטה ככח הציר והשומן לבטל כח המים אעפ"כ יש ליזהר מזה ע"כ שיטת הרמב"ן והיינו נמי הא דכתבו הפוסקים בשם רבינו ברוך בדין השני דכף שתחבוהו בקדירה של בשר והיא של חלב בת יומא דאפילו יש ששים כנגדה שהיא אסורה משום שהיא בלועה מבשר בחלב ולא אמרינן שתחיבתה של כף בקדרה הויא כמו הגעלה ונראה דהיינו טעמא דכיון שיש שם דבר אחר עם המים בקדרה כבר פסק כח המים ואינו מפליט הטעם שהיה בכך קודם לכן וראיתי טעם אחר דהיינו טעמא דלא חשיב תחיבת הכף הגעלה דילמא אתי למטעי ויכשירו נמי היכא דלא נתחב כולה ועוד להגעילה צריך ודאי רתיח' והכא בתחיבת זו ליכא ודאי רתיחה בקדירה ור"י כתב דאין מגעילין הכלי עד שלא יהא בן יומו או שיהיו במים שמגעילין בו ס' כנגדו אבל אם הוא ב"י ואין במים שמגעילין בו ס' כנגדו לא עלתה לו הגעלה ולא עוד אלא אפי' הכלי שהגעילו בתוכו ג"כ נאסר אם היה של היתר וכן אם מגעיל כלי של בשר לאכול חלב או איפכא צריך שלא יהא ב"י כך כתב הטוי"ד בסי' קכ"א וצ"ע למה והלא המגעיל כלי של בשר כדי לאכול בו חלב דמי ממש למגעיל כלי של חמץ קודם זמן איסורו לאכול בו מצה שאע"פ שהוא בן יומו ואותם המים חוזרין ונבלעין בתוך הכלי אין לחוש מפני שהוא שעת היתר ודמי לנ"ט בר נ"ט דשרי וכן כתב גבי חמץ טור א"ח סי' תנב והכא נמי ל"ש ולא ראיתי כדברי הרא"ש גם לא כדברי שאר פוסקין דבר זה וצ"ע עוד כתב ר"י שאם מגעיל בכלי של איסור צריך שלא יהא ב"י כי המים נאסרים אם אין בהם שיעור ס' כנגד הכלי ובקושי אפשר שימצא כלי שיהיה בו ס' כנגד כל הכלי דבכוליה משערינן ואף על פי דכשהוא מגעיל כל שאינו ב"י בכלי שאין בו ס' ממנו חוזר הכלי ובולע מאותו טעם פגום ומה הועיל לו הגעלה דמ"מ בלוע הוא מטעם פגום כמו שהיה גם בלוע קודם הגעלה י"ל דלא דמי דקודם הגעלה אף על פי שהטעם פגום מ"מ כשבלעו היה לשבח ולפיכך צריך הגעלה שמא ישתמש בו בעודו מושבח אבל כשהוא בולע טעם שהוא פגום מתחילת בליעתו אין לחוש בו ואין חשוב אפילו טעם פגום בענין שנחמיר להשתמש בו כדין כלי שיש בו טעם שהיה לשבח בשבלעו ועתה נפגם ע"כ שיטת ר"י ולדברי ר"י הסכים סמ"ג וטור יו"ד סימן קכ"א ונראה לי דלמאן דאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין תקנה לעולם להגעיל כלי אלא אם כן הוא אינו ב"י ואפילו יהיה במים ס' ממנו אינו מועיל יען הוא עומד באיסורו אף לאחר שנתבטל בס' דלמ"ד חתיכה עצמה נעשית נבילה שאף על פי שנתבטל כולו כגון שהיה היתר ס' כנגד כל החתיכה אכתי עומדת היא באיסור הילכך צריך שיהא הטעם פגום קודם שיגעילנה דטעם פגום קיימא לן שהוא מותר מדאורייתא ואם כן שנפגם טעמו אזלה לה האיסור שיש בו אפילו בלא הגעלה היה מותר מדינא משום הכי אתי שפיר ההגעלה עליו כשהוא אינו ב"י אבל קשה מזה לדברי סמ"ג וטור דסמ"ג סבירא ליה דחתיכה עצמה נעשית נבלה וצריך ס' כנגד כולה ואפילו יש ס' כנגד כולה היא גופא עומדת באיסורה ואין לה תקנה לעולם וה"ה לכלי שנאסר דהוא עצמו נעשה חתיכה דאיסורא וצריך ס' כנגד כולו ואכתי באיסורו עומד ואם כשמגעיל כלי ב"י אפילו יש ס' כנגד כולו הוא עצמו נשאר באיסורו דומיא דחתיכה שזכרנו והיאך כתב בלאוין ע"ח שאם בכלי שמגעילין בו ס' כנגד הכלי שעולה לו ההגעלה הא דבר שנעשה נבילה לעולם הוא באיסורו וכן יש מן התימה על הטור סימן צ"ב וסי' קכ"א ונלע"ד די"ל דהאי דסגי בשיש במים ס' כנגד הכלי אפי' שהוא ב"י היינו משום דאע"ג דאמרי' דכלי הבלוע מאיסור נעשה כולו נבלה אינו מחמת הכלי עצמו כי גופו של כלי אין בו טעם ומשום הכי אמר דכלי חרס שנאסר מחמת בליעת איסור אינו נתשב כולו נבילה להצריך ס' כנגד כולו כשאנו יודעים כמה הוא האיסור שנבלע בו דלא דמי גוף הכלי לגוף חתיכת בשר היתר שנאסר מחמת בליעה דהתם כל החתיכה כולה יש בה טעם מצד עצמה וכשנבלע בה איסור חוזרת כולה לטעם איסור והיא כולה חשיבה חתיכת איסור משא"כ בכלי דגוף הכלי אין בו טעם מצד עצמו וכשהוא בולע איסור אינו חוזר איסור דק הטעם שהיה בלוע בו בכלי דהיתר קודם שבלע האיסור אם היה בו בכלי טעם בלוע דהיתר קודם שבלע האיסור הלכך חתיכה שנאסרה מחמת בליעת איסור שכולה חוזרת איסור דחשיבה כולה כחתיכת איסור מחמת עצמו אין לה תקנה כלל אפי' חזרה ונפלה בהיתר שיש ס' כנגדה לעולם היא באיסורה כדין חתיכה כולה ממש אבל כלי שבלוע מאיסור דאיהו גופיה אין בו שום טעם כלל ועיקר כי מה טעם יש בחרס ומתכת ואין בו טעם רק הטעם שבולע מהדברים שנותנין בו משום הכי כשאיפשר להוציא ממנו כל הטעם שבלוע בו בין דאיסור בין דהיתר חוזר הכלי הזה כאילו נעשה עתה מחדש שלא נשאר בו שום טעם כלל לא טעם היתר ולא טעם איסור ואילו היינו יודעים כמה הוא הטעם הבלוע בו היה סגי כל עוד שנגעילנו בס' כנגד הטעם הבלוע בו כי בהגעלה היה נפלט כל הטעם שבלוע בו והיה ג"כ בטל אותו טעם בס' ואף עלפי שאותו טעם הנפלט עדיין באיסורו וחוזר ונבלע ממנו בכלי גם בולע מההיתר עמו כדי ביטול האיסור שבלוע אבל משום דלא ידעינן כמה הוא האיסור שבלע בכולה משערינן וצריך במים דהגעלה ס' כנגד כל הכלי ואז חוזר כאילו נעשה חדש גם צ"ע על סמ"ג דבדין הגעלה שהביא דברי רבינו חיים להוכיח דאיסור תרומה קל מאיסור נבלה מההיא דירושלמי דתרומות וכתב בסוף דבריו וז"ל ולפ"ז יתיישב אף בקדרה של נחשת ורבינו שמשון פי' בשל חרס ובתמין ובכלי ראשון ר"ל ובנבילה אין לו תקנה עכ"ל וצ"ע מאי אף בקדירה של נחשת דקאמר שנראה מדבריו דקיל טפי קדרה של חרס מקדרה של נחשת והרי כלל בידינו דקיל הגעלה בכלי נחשת מבכלי חרס. וגם צ"ע מהו פי' דברי סמ"ג אלו וי"ל דכונת הסמ"ג לומר כי מאחר שפירשנו דהא דקאמר כלי שבשל בו תרומה מגעילו ג' פעמים בחמין שר"ל בכלי שני יש לומר דמיירי בין בכלי חרס בין בכלי נחשת דלא תימא הא דהצריכו להגעילו ג"פ הוא מפני שהוא כלי חרס דבכלי נחשת שיוצא מידי דופיו בפעם אחת סגי דאינו כן אלא אף בכלי נחשת מיירי דהא דמצריך להגעילו ג' פעמים הוא מפני שמגעילו בכלי שני שאין כח במים חמין שבכלי שני להפליט הכלי נחשת בפעם אחת ומשום הכי צריך גם בכלי נחשת להגעילו ג"פ והיינו דקאמר סמ"ג דלפי זה שאנו אומרים דחמין ר"ל כלי שני יש ליישב דכלי שבשל בו תרומה דקאמר מיירי גם בכלי נחשת דגם בו צריך הגעלה ג"פ מאחר שמגעילו בכלי שני אבל לפי' רבינו שמשון על כרחין לא מיירי בכלי נחשת דאיהו מפרש שרוצה לומר בכלי ראשון והא דצריך ג"פ משום שהוא כלי חרס אבל בכלי נחשת כיון שמגעילו בכלי ראשון מה צורך להגעילו ג"פ בכלי בפעם אחת סגי והיינו דקאמר ורבינו שמשון פיר' בשל חרס כלומר דהאי כלי שבישל בו תרומה דקאמר מיירי בכלי חרס והאי דקאמר מגעילו ג"פ בחמין בכלי ראשון ר"ל כלומר מגעילו ג"פ בכלי ראשון דהכי משמע פירושו דחמין שר"ל בכלי ראשון ומשום הכי מוקי לה שהכלי שבשל בו תרומה היה של חרס דוקא ואין פירושו של חמין לרבינו שמשון כלי שני כמו שפי' רבינו חיים ומשום שידע סמ"ג דאיכא דעת רבינו שמשון דמפרש ההלכה בכלי חרס דוקא אמר כדברי רבינו חיים דלפי פירושו יש ליישב פירוש ההלכה גם בכלי נחשת כמו שכתבנו ודברי רבינו שמשון הם בפי' המשניות דפרק בתרא דתרומות גם בה' הגעלה בטור י"ד סי' קכ"א בשם בעל העיטור והרשב"א ז"ל תמצא דכלי חרס שבלע איסור קל בתרומת בית שני סגי ליה בהגעלה ג"פ בכלי ראשון וכתב שהביא ראיה מן הירושלמי ובודאי דמהכא הביא ראיה אע"פ שלא הזכיר הטור הראי' מהירושלמי וכן ראיתי מי שכתב דכלי חרס שבלע איסור דרבנן סגי ליה בהגעלה שלשה פעמים: