שלטי הגיבורים על עבודה זרה לח.

כל הכלים האסורים שישתמש בו ישראל ביין עד שלא הכשירן כראוי אסור בשתייה ומותר בהנאה אפי' הוא יבש כל זמן שלא עבר עליו י"ב חדש ומיהו כתב הרא"ש אם הוא כלי שאין מכניסו לקיום לא נאסר אא"כ עמד בו יינו של ישראל כ"ד שעות אבל בדבר שמכניסו לקיום יראה מלשון רש"י שנאסר בו היין מיד דכי היכי שנאסר הכלי ע"י עובד כוכבים אפי' לא הכניס בו יינו אלא לפי שעה וכתב הרשב"א שאם נתן בו קיתון של מים רואין כל שיש במים כדי לבטל קליפת הקנקן מותר אפי' בשתיה שאפי' אם נחשוב הקליפה ביין היא מתבטל בתוך ו' חלקים כדאמרי' לעיל רואין היין כאילו אינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו וכל שכן אם דרך ענבים בגת של עובד כוכבים שלא הכשירו שהרי החרצנים והזגים רבים על הקליפות ומבטלין אותן ויראה לי שאעפ"כ אסור להוציא היין דרך נקבי הברזא שהנקב אסור והיין יוצא משם צלול מבלי תערובת החרצנים ויאסר שם ע"כ אע"פ שאסור ליתן יין בכלי שנשתמש בהן העובד כוכבים ביין מותר ליתן בהם מים ושכר ושאר כל מיני משקין לפי שהיין פוגם אותם ולא חיישינן שמא יתן בהם יין כתב הרא"ש בתשובה אבל לטוח עליה סיד לא מהני כי מפני כובד הדריכה פעמים הוא מתבקע ולא מצינו היתר בזה בתלמוד ע"כ ונ"ל שאותה שבנויה מלבנים או סידו בסיד דינה כשל חרס כתב הרשב"א שכלי הגת מהני להו הגעלה ע"י ערוי שמערה מכלי ראשון עליהם ויש אוסרים ודעתו היה נוטה לדברי המקילין והכי מסתבר שא"א להניח גת בכלי ראשון רש"י כתב שאין חילוק בין גת לשאר כלים דגת נמי סגי להו בהרתחה אבל אם תחלת תשמישה ע"י עובד כוכבי' לא שנא אם היא של אבן או של עץ כולם דין אחד להם וכן כתב הראב"ד דאף של חרס אם מתחלת תשמישה ע"י ישראל סגי ליה בנגוב ושל אבן סגי ליה בשכשוך ומסקנת הרא"ש כדברי ר"ת: וגבי חביות וכלי חרס כתב הרא"ש דלגבי הכשרן יש חילוק בין חרס לחרס ובטור א"ח סי' תנ"א לגבי חמץ ומצה נראה דכלי חרס הבלוע אפי' ע"י צונן לא סגי ליה בהגעלה אלא בליבון וז"ל רגילין באשכנז ליתן שכר של שעורים בחביות של חרס והתיר רבינו יואל ליתן בהם יין בפסח ע"י הגעלה דהא דאמרי' כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם היינו דוקא כשבלע ע"י האור אבל בצונן סגי להו בהגעלה לא שנא אם מזופף או אינו מזופף וערוי ג' ימים הוי כמו הגעלה ע"כ ומיהו בפ' בתרא דעבודה זרה מוכח דערוי לא עדיף כהגעלה ומדברי רבינו האי יראה דלא מהני להו הגעלה לכלי חרס אפילו נשתמש בו בצונן שכתב עריבה של חרס שלשין בה כל השנה ובשעת הגתות הדיחו אותה יפה ודרכו בה ענבים או הניחוה תחת הצנור לקבל בו היין אותו היין אסור אבל בספקא כי האי מלתא לא חיישינן: והקשה בני בניהו זלה"ה על דברי הטור דמהכא מוכח דכלי חרס שבלע ע"י צונן לא סגי ליה בלא הגעלה או ליבון ואילו בסמוך כתב דכל הכלים אפי' של חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה אפי' בחמין דאילו כלי חרס אינו בולע בצונן ועוד הקשה בני בניהו ז"ל דמדברי רב האי שהביא הטור מוכח דעריבה שלשין בה כל השנה הוי בכלל כלי שנשתמש בה בצונן ולדברי הטור שרי להשתמש בה בחמין וקשה דלעיל מיניה בההוא סי' ובסי' תמ"ב שכ' הטור בעריבה שלשין בה כל השנה צריכה לה הגעלה ומשמע דאפי' לא בעי ללוש בה ואפי' היא של עץ לא סגי לה בלא הגעלה והיאך כתב הכא דכל כלי שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתעש בהן מנה בחמין ואין לומר דהא שמוש שנשתמשו בכלי חרס שמתיר הטור הוא שמוש דאינו בולע כלל דזה אינו חדא דא"כ מאי רבותיה ועוד דהא דומיא דבית שאור ובית חרוסת קתני דמשמע דבין כלי חרס שזכר מעיקרא ובין בית שאור תרוייהו בלעי אלא דחד בלע טפי מחבריה וצ"ע: השולח כלי ביד עובד כוכבים צריך להחתימו שכל כלי ששהה ביד עובד כוכבים אפילו שעה אחת צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אילו היה ישן בבית עובד כוכבים ובא לקנותו ממנו ורש"י כתב שצריך חותם בתוך חותם והריב"ם כתב שדי בחותם אחד ובספר התרומות התיר לשלוח חביות של עץ גדולים לבית עובד כוכבים אומן יום או יומים לתקנם דבכלי גדול אין רגילין להשתמש בו כל שעה: