שלטי הגיבורים על עבודה זרה מ.

ובדין סכינין של עובד כוכבים שנשתמש בהן באיסור מדברי ר"ת שם בתוספות יראה דצריך ליבון להכשירה לפי דבלעו איסור והליבון הוא או כדי שתנשר קליפתם או כדי שיהו נצוצות נותזות הימנו אבל בהגעלה לא סגי דדוקא היכא דבלעו היתר כגון שנשתמשו בו חמץ או חלב ובא להשתמש בהן מצה או בשר אז סגי בהגעלה שאע"פ שהשתא שפולטין פולטין איסור מיהו כי בלעי היתר בלעי והלכך סגי בהגעלה ודוקא היכא שהסכינים או הכלי של עובד כוכבים שבא להכשיר בלעי האיסור ע"י האור כגון סכינים גדולים שצולים בהם על גב גחלים והוי תשמישן על ידי האור אינהו הוא דצריכי ליבון אבל סכינים קטנים שאין תשמישן ע"י האור סגי להו בהגעלה ולא חיישינן דלמא איתרמי ואשתמש בהו ע"י האור כיון דאין תשמישן לכך ומיימ' כתב דאפי' הם קטנים לא סגי להו בליבון שפעמים שמהפך בו העובד כוכבים בשר אצל האש או מתקן בו נר חלב בעוד שהוא דולק ואפי' אין בו גומות לא סגי ליה בליבון והא דכשיש גומות אין מועיל הגעלה לאו משום טעם שננעל בגומא דנימא שאינו יכול לצאת דאי משום הא י"ל דכבולעו כך פולטו כדאמר גבי טלאי של כלי דכי היכי דבולע עם הטלאי כך פולט אלא היינו טעמא משום דדילמא איכא ממשות האיסור בתוך הגומא שאין ההגעלה מועיל לו כלום דאין ההגעלה רק לטעם הבלוע ולא לממשות האיסור הלכך צריך להסירו ואם הגומא בענין שאינו יכול לנקותו צריך ליבון כי האש ישרוף הכל ומשום חשש שומן הנקרש על פני הסכין מצריכין גם השחזה ושפוי לכלי קודם הגעלה מיהו היה נראה שאם ליבן מקום הגומות דוקא שאז יכול להגעיל הכלי אח"כ דומיא דכלי ארוך שמגעילו מכל צד ומה שבאמצע מלבנו כדאיתא בטור א"ח סי' תנ"א אלא שי"ל שאם הכלי הוא של איסור דלא סגי בהכי כי מה שליבן כבר יצא מידי איסורו ונפלט ממנו וכי הדר מגעיל הכלי מתפשט האיסור הנבלע בשאר הכלי במקום המלובן ובולע האיסור הנפלט ממנו דאותו מקום הנלבן אינו טרוד לפלוט אלא לבלוע ודמי למגעיל כלי היתר שכבר נגעל עם כלי איסור שלא נגעל שהכלי הנגעל כבר נאסר מפליטת כלי שהוא מגעיל עתה כדמוכח שם להדיא בטור א"ח סי' תנ"א ותנ"ב דהמגעיל לאחר זמן איסור חמץ יש ליזהר מכל זה אליבא דכ"ע מיהו קודם זמן איסור חמץ בכלי הבלוע מהיתר נראה דאין לחוש ללבן מקום הגומות ולהגעיל אח"כ דאף ע"פ שיבלע מקום המלובן מחמץ הנפלט מן הכלי הוה לי' נ"ט בנ"ט דומיא דדגים שעלו בקערה ודכות' נוהגי' לכתחלה כדברי הרא"ש קודם זמן איסורו ולא חששו למ"ד דנ"ט בר נ"ט שרי דוקא בדיעבד אבל לא לכתחילה שכתבנו בדין דגים שעלו בקערה ואפשר דהמצריכים להגעיל הכלי שמגעיל בו אפי' כלי בלוע מהיתר ונראה דכי היכי דיש לחוש לגומות הכי נמי יש לחוש לידות הכלי והסכיני' שהם בענין שהאיסור ממש יכנס בתוך הקדרה ואינו יכול לנקותם וכן בטלאי שהתירו להגעיל כאשר הגעיל הכלי קודם הטלאי צריך ליזהר שלא יהא סדק בין הטלאי והכלי בענין שגוף האיסור נכנס לשם דלעול' כשיש גוף האיסור אין ההגעלה מועלת כלום דליכא טעמא דכבולעו כך פולטו רק גבי הטעם ומיי' פי"ז מה' מ"א וסמ"ג לאוין קל"ז הסכימו דסכין של עובד כוכבי' לחתוך בה צונן סגי בנעיצת עשרה פעמים בקרקע קש' אם אין בה גומות אבל לחתוך בה רותח והוא קטן אפי' אין בה גומות צריך ליבון וגדול שיש בו גומות אפי' לחתוך בו צונן צריך ליבון ולדידהו אם השחיז הסכין כולו במשחזת הוי כמו הליבון ונראה הטעם דהמשחזת מסירה מן הסכין כדי קליפה כמו שמסיר הליבון אבל השפשוף בפחמין במקום הגומות כתב סמ"ג דאינו מועיל והטוי"ד סי' קכ"א כתב דסכינין של עובדי כוכבים שנשתמשו בהן עובדי כוכבים בין גדולים בין קטנים אם בא להשתמש בהן צונן נועצה ג"פ בקרקע קשה שיהיה הקרקע קשה בכל נעיצה ונעיצה או שפה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה וסגי אבל אם בא להשתמש רותח צריך הגעלה ברותחין אם אין בו גומות ואם יש בו גומות אסור להשתמש בו בין בצונן בין בחמין עד שיתלבנו היטב וכתב בשם אביו דבסכינים קטנים שאין בהם גומות שהעובד כוכבים נשתמש בהם ע"י האור אפי' לא ליבן אלא חודו כדרך שנשתמש בו העובד כוכבים ע"י האש שפיר דמי ומדברי הטור שכתב דבצונן צריך שיפה ע"ג כמשחזת קצת נראה דלדידיה אין השחזה כמו הליבון מדקא מדמי שיפה ע"ג המשחזת לנעיצה בקרקע קשה ואין זה דיוק דאיפשר דשיפה ע"ג משחזת לאו היינו השחזה דהשחזה על גב משחזת מעביר גילדא מן הסכין והשיפה אינה מעברת גילדא והטור כתב בשם רש"י דלתשמיש צונן צריך שיפה ונעיצה ואם בא להשתמש בהן בחמין כתב הר"ן בשם רש"י דבין אם הם גדולים או קטנים סגי להו בהגעלה וכן הוא דעת הר"ן והטור בשם הרשב"א דכשהוכשר הסכין של עובדי כוכבים לחתוך בה צונן אז יכול לחתוך בו דבר חריף כמו צנון כל עוד שהוא צונן דבכה"ג לא משוינן להאי חריפות דצנון כאילו חתך בו רותח ומרדכי שם פרק קמא דחולין כתב דסכין של עובדי כוכבים שאין בה גומות ובא לחתוך בה צונן סגי בנעיצה י' פעמים בקרקע קשה אבל אם יש בו גומות לא סגי בנעיצ' ויש לו לשפשפה באבן או בפחם שיכניס בגומות וכ"כ הר"ן בסכין שחתך בה בשר ורוצה לחתוך בה גבינה או איפכא דהדין כך ומעתה לכל הפירושים ברור דסכין של ישראל שהעובדי כוכבים חתך בו האיסור חם וידענו בו שלא נשתמש בו על ידי האור כלל סגי ליה בהגעלה ל"ש גדול ול"ש קטן דהא כל מה שהצריכו ליבון לסכין לא הוי אלא מטעם דבסתמא ברור לנו שנשתמשו בו ע"י האור אם כן היכא שראינו מתחילה ועד סוף את תשמישו ולא נשתמש בו ע"י האור סגי בהגעלה אליבא דכ"ע אם הוא יפה שאין בה גומות ואם רוצה להשתמש בו בצונן אפילו הוא גדול סגי בנעיצת קרקע קשה כדלעיל ולכל הפירושים אפי' לא נשתמש העובדי כוכבים בסכין ע"י האור לא סגי לי' בלא הגעלה לפחות כשרוצה להשתמש בו בחמין: לשון ריא"ז היתה גת של עץ שזפתה העיבדי כוכבים בין שדרך בה בין שלא דרך בה צריך לקלף את הזפת ואם לא זפתה אלא שדרך בה בלבד מדיחה והיא טהורה כב"ה כיצד הוא הניגוב אם היתה הגת לחה נותן אפר תחילה ומשפשף ואח"כ רוחצה במים ועוד משפשפה באפר ואח"כ רוחצה במים להעביר האפר ואם היתה הגת יבשה נותן מים תחילה ואח"כ משפשפה באפר ואח"כ רוחצה במים ועוד משפשפה באפר ואח"כ רוחצה במים להעביר האפר נמצאו כל הארבעה בלחה אפר ומים אפר ומים וחמשה ביבשה מים ואפר ומים ואפר ומים כמבואר בקו' הראיות: המבשל בכלי עובדי כוכבים אם היו כלים בני יומן שנתבשל בהן האיסור אותו היום הרי התבשיל של ישראל אסור ואע"פ ששפשפן יפה ואפילו אם הגעיל כלים הראויין ללבן שהרי אמרה תורה כל אשר יבא באש תעבירו באש כל המתבשל בו אסור כמבואר בקונ' הראיות ואם לא היו כלים בני יומן אע"פ שאסור לבשל בהן לכתחלה עד שיטהר' כהלכתן אם בשל בהן מותר לפי שאיסור שנתבשל בו מאתמול כבר הופגם טעמו ליום המחרת והרי הוא נותן טעם לפגם וכל הנטל"פ מותר דלא אסרה תורה פליטת האיסור בכלי מדין אלא בקדרה בת יומה והסכינים הגדולים שצולין בהם בראשם כעין שפודין דינן כשפודין כמו שביאר מז"ה סכין קטנה שאין דרכה אלא בחתיכה משפשפה יפה בגלגל של אבן שמשחיזין אותו בו וזו היא הגעלתה הואיל ואין דרכה אלא בחתיכה כשמשפשפ' הרי הוא מעביר כל שמנוניתה וכל בליעתה והיא נטהרת לכל דבר ואפילו לחתוך בה רותח ולא אמר הגעל' בסכין אלא בסכיני' גדולים שהן כשפודין ורוצים לטהרן בפסח מפליטת החמץ שבהן כמו שביאר מז"ה: הדרן עלך השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת עבודה זרה