שלטי הגיבורים על עבודה זרה לה.

יין נסך גמור שנתערב ביין של היתר אפילו כל שהוא אסור בהנאה אבל סתם יינם שנתערב ביין של היתר כתב ר"ת שבטל בס' כמו שאר אסורין ואין דעת שאר המפרשים כן אלא אוסר בכל שהוא כיין נסך גמור: והמערה מעט מעט מיין של היתר לתוך של איסור אע"פ שנתרבה כל כך עד שיש בהיתר ס' לבטל האיסור [אסור] ואע"ג דבשאר אסורין כה"ג היה חוזר וניעור ומותר ביין נסך מחמירין והכל אסור ורש"י פי' שאין חילוק ביו גיגית לצרצור וחבית אלא בכל ענין אוסר בכל שהוא והרא"ש כתב כסברא ראשונה: ויין נסך שנתערב במים אוסר בנותן טעם וי"מ דהיינו בס' כמו בשאר אסורים והראב"ד כתב כיון שנתערב במים עד שיש בה יותר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפילו כשתיה הילכך אם יש במים ו' חלקים מן היין מותר אפילו בשתיה וכן פי' ר"י:

וכבר כתבינן לעיל דין טעם כעיקר דעת רש"י ור"ת ז"ל ובעיקר הפסק דמין במינו רש"י פסק דמין במינו הוי במשהו ואפי' באלף לא בטל וכתב ראבי"ה דהמנהג כרש"י וכן היה נוהג אביו רבי' יואל והרי"ף כ' בפרק גיד הנשה דמין במינו משערינן בס' ואע"ג דבפרקין פסק רבינו בהפך כבר כתב שם הר"ן שצוה הרי"ף לתלמידיו להגיהו כי היה טעות סופר ומיימ' פרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות נמי פסק דמין במינו הוי בס' וכן פסקו התוספות וסמ"ג לאוין קל"א והרא"ש וטור י"ד סי' צ"ח והר"ן והרשב"א וכן כתב המרדכי בשם ספר התרומה דיש לנהוג כר"ת לבטל מין במינו בס' חוץ מטבל ויי"נ וחמץ מיהו אע"פ דרש"י פסק דמין במינו הוי במשהו בפרק כל הבשר מצינו בפרקין שפסק דמין במינו הוי בס' וי"ל דחזר בו רש"י מדבריו והרשב"א כתב גבי ציר ד' צ"ט דלרבי יהודה מין במינו בטיל באיסור דרבנן ואפילו למאן דפסק מין במינו לא בטיל אינו אלא בשהאיסור הוא מדאורייתא. וצ"ע מי הוא הדבר הקרוי מין במינו והראב"ד כתב דחלב ובשר הוי מין במינו אם כן לדברי רש"י וההולכים לשטתו דס"ל דמין במינו במשהו לא יהיה לעולם היתר לבשר שנתבשל או נמלח עם החלב ואפי' יהיה בו ס' ויותר כי מין במינו אין לו ביטול לעולם לדברי רש"י ז"ל ובעיני פלא שיהיה חלב ובשר קרוי מין במינו ושאר הפוסקים שהזכירו מין במינו חלב ושומן ולא חלב ובשר ולפי זה תקשי לרש"י שכתב בשומן הגיד דהוי בס' וכתב הכי להלכתא אי חלב ובשר מין במינו וה"ה שומן ובשר והיאך שיעורו בס' הא לדידיה מין ומינו במשהו וכן תקשי לראבי"ה שהנהיג לפסוק כרש"י מין במינו במשהו והיאך כתב דחלב שנתבשל עם חתיכת בשר בטולו בס' ואע"פ דבמליחה אינו אוסר כלל וג"כ בחלב בחלב כחוש אפי' הוא מין ומינו עם הבשר אינו אוסר כלל אבל כשאוסר כגון על ידי בישול קשה למה זה מתירו ע"י ס' והלא מין במינו במשהו וכדי שלא תקשי מדידהו אדידהו צ"ל דס"ל דחלב ובשר לא הוי מין ומינו וכן כתב סמ"ג לאוין קל"ח ומדברי הרי"ף שם נראה דחלב ובשר הוי מין ומינו שכתב מין ומינו כגון שמנונית דגיד הנשה וכו' הרי דשמנונית הגיד והבשר הוי מין ומינו ועיין בהגהת מרדכי דחולין בסופו והרשב"א כתב כזית תרבא שנפל לדיקולא משמע להדיא דס"ל לרש"י דחלב ובשר הוי מין במינו לפ"ז קשה היאך שמנונית גיד הנשה מתבטל בס' בשם רשב"ם כתבו דחמרא מרתח בענבי ב' מינים שאור ועיסה ב' מינים שור ועז ואיל ג' מינים וכן מיני דגים ועופות שחלוקים בשמן בין טהורים בטהורים בין טהורים בטמאים ב' מינים הן וביצי עוף זה בשל מין אחר הוי מינו במינו חלב ובשר ב' מינין ושומן הלב ושל בין הדקים מקרי חלב וחלב פרה ורחל מין א' הוא ושומן של צלעות וחזה ואליה ושומן הירך בשר שמן הוא ומקפי הבשר ולא חלב ושומן הדקים של עופות ושל דגים ב' מינים הן שהרי שומן של דגים קרוי קרבי ושל דקים של עוף מין חלב הוא וכתב עוד רש"י דאע"פ דאמור רבנן דמין בשאינו מינו דאיסורא הוי בס' לא הוי אלא דוקא לאחר שבדקנו אותו וטעמנו שאין בו טעם אז אם יש בו ס' מן האיסור שרי ואי לא אסור אבל אם יש בו טעם האיסור לעולם אינו ניתר אפי' בס' ואפי' באלף ולפי זה לרש"י הא סמכינן אקפילא דוקא בדאיכא ס' ואפי' איכא ס' לא שרי עד שיטעמנו קפילא דקפילא בלא ס' וס' בלא קפילא אינו כלום עד שיהיו שניהם מיהו דוקא היכא דאיכא קפילא אבל ליכא קפילא אין צריך לחזור אחריו ואי אית ביה ס' שרי לרש"י. והתוספות והרא"ש כתבו דבכל ענין סמכינן אקפילא אפי' אין שם ס' אבל כשיש ס' אין צריך קפילא כלל אפי' אם הוא לפנינו והרמב"ן חולק ואמר דהיכא שמכירין האיסור ולא נתערב ממנו רק צירו וטעמו כיון שמן הדין לא היה לשער אלא בטעמא אלא שאין אנו יודעים כמה הוא בהא סמכינן אקפילא ואע"פ שאין ס' כנגד גוף האיסור. אבל כשגוף האיסור נתערב וצריכים ס' לבטלו אז לא סמכינן אקפילא בבציר מס' אבל בס' מיהא שרי ואין צריך לחזור אחר קפילא כלל וכיוצא בזה כתב הר"ן ז"ל דהיכא שלא נתערב גוף האיסור אלא פליטתו בלבד כגון קדרה שבישל בה בשר ואחר כך בישל בה חלב דאי ליכא קפילא משערינן בכל הקדרה משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה ואי ליכא ס' כנגד כל הקדרה אסור אז סמכינן אקפילא שאם יטעמנה ואמר שאין בה טעם שרי דמאי דנפיק מיניה בטל בס' ותו לא צריך ששים כנגד כל הקדרה אבל היכא שגוף האיסור נמחה לא סמכינן עליה דקפילא אלא צריך ס' וכי איכא ס' לעולם שרי ונראה דאפי' לא נמחה כולו צריך ס' כנגד כל הכזית דלא ידעינן כמה נפיק מיניה ומדברי מיימ' פט"ו מהל' מאכלות אסורות משמע במין בשאינו מינו דאיסור סמכינן עליה דעובד כוכבים אם יש עובד כוכבים ואפילו אין שם ס' ואם אין שם עובד כוכבים לטעום משערין אותו בס' וזה נוטה לדעת התוס' והרא"ש שזכרנו וכן נראין דברי סמ"ג לאוין קל"ח דסומכין על העובד כוכבים הוי לקולא ונראה דאפי' לר' יהודה דאית ליה מין במינו לא בטיל גבי ציר דגים טמאים שאין איסורו אלא מדרבנן יש לו ביטול אפילו במינו ואם נפל לתוך קערה מלא מים דהוי מין בשאינו מינו כתב המרדכי בשם מורי שהוא בטל בס' ולדברי מיימ' שיעורו נראה אפי' בשאינו מינו וצ"ע בציר שנפל ע"ג כלי ריקן היאך להתנהג ולכולי עלמא אין מבטלים האיסור לכתחלה ומה שמגעילין הכלי אינו נקרא מבטלים איסור לכתחילה וכתב סמ"ג הטעם דדוקא לאכול האיסור ע"י ביטול אז אין מבטלין אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מהמים שנפלט בהן האיסור ולי נראה טעם אחר דכשהוא מגעיל אינו מבטל האיסור רק הוא מפרידו מן הכלי וחשיב כמו ניקור הבשר מן הדם והחלב דכי היכי דהתם בשביל שמפריד האיסור מן ההיתר אינו נקרא מבטל איסור לכתחלה הכי נמי חשיבא ההגעלה מפריד האיסור מן הכלי שהיה נבלע בו שמפליטו ממנו ע"י ההגעלה מיהו לפעמים מבטלין גם האיסור לכתחלה ומחלוקת יש בדבר. הרשב"א בשם הראב"ד [כ'] דלעולם אין מבטלין איסור לכתחלה ומיהו אם עבר וביטלו מדאורייתא בטל ואפילו בטלו במזיד ומדרבנן במזיד לא בטיל אבל בטלו בשוגג הוי מבוטל ואפילו בטלו במזיד דוקא לדידי' שעירבו ובטלו או למי שנתערב בשבילו אסור איסור עולם אבל לאחרים שרי ולא חלק בין אם היה האיסור שנתבטל איסור מדאורייתא בין היה איסור מדרבנן בכל ענין נראה שאסור לבטלו וכן כתב הר"ן שם כדברי הראב"ד וכו' דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי האסור לבטל מדאורייתא מיהו התוספות כתבו שם דמדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחלה ואע"ג דמדברי הרשב"א נראה להדיא דאסור לבטל האיסור לכתחלה בין יהיה האיסור שנפל בהיתר איסור דרבנן בין יהיה איסור דאורייתא. מ"מ יש חילוק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן כמו שכתב הטור י"ד סימן צ"ט בשמו דהרשב"א וז"ל וכתב הרשב"א אבל דבר שעיקר אסורו אינו אלא מדרבנן כגון גבינה של עובדי כוכבים ושומט של גיד הנשה אין מערבין אותו בהיתר כדי לבטלו עמד וערבו בשוגג מותר במזיד אסור נפל מעצמו בהיתר אף על פי שאין בהיתר כדי לבטלו מותר להוסיף בהיתר כדי להכשירו ע"כ הרי דלדברי הרשב"א הא דאין חלוק בין יהיה האיסור דאורייתא בין יהיה דרבנן אלא כשהוא מערבו בידים אבל היכא שנפל מעצמו באיסור יש חלוק שאם הוא מדרבנן מבטלין אותו לכתחלה והתוספות כתבו בפ"ק די"ט גבי עצים שנשרו מן הדקל דכל איסור שהוא אסור מן התורה שנפל לתוך ההיתר אין מרבים עליו היתר כדי לבטלו ואפילו אינו אסור מן התורה ממש אלא שחכמים אסרוהו אבל עיקר איסורו הוי דאורייתא כגון חלב לפי שאע"פ שאין חצי זית אסור חלב שעיקר איסורו הוי דאורייתא אע"פ דמדאורייתא אין איסורו אלא עד כזית וחכמים הוסיפו לאוסרו כחצי זית וגם בפחות אז אם נפל פחות מחצי זית חלב בתוך ההיתר ואין שם ס' לבטלו אין מרבין עליו היתר לבטלו שעיקר איסורו הוי דאורייתא (כגון מן התורה אלא מדרבנן מ"מ עיקר איסורו הוי דאורייתא) אבל דבר שאין עיקר איסורו אלא מדרבנן כגון מוקצה שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן אז אם נפל לתוך היתר מבטלין אותו לכתחלה וזה נראה מסכים לדעת הרשב"א שזכרנו ונראה דלדברי הרשב"א במה שכתב גבי גבינות של עובדי כוכבים שאם ערבו בשוגג מותר ר"ל שעירבו בשוגג בהיתר שיש בו כדי לבטלו מתחלה שאילו לא ערבו מתחלה בכדי ביטול אינו נראה שיוכל אחר כך להרבות גם עליו היתר כדי לבטלו דתרי קולי לא אמר דבשלמא גבי נפל איסור בהיתר דליכא אלא חד קולא שנתיר לו להרבות עליו היתר כדי לבטלו אמר אבל היכא שעירבו בידים די שנתיר לו אם עשאו בשוגג וגם שנתיר לו להוסיף עליו היתר אם לא היה שם כדי ביטול היכא שערבו בידים בשוגג לא אמרינן ומסתברא נמי דהא דאמר שאם ערבו בשוגג שהוא בטל וגם הא דאמר דמבטל האיסור כשנפל בדעתו מעצמו להיתר היינו דוקא היכא שאינו מכיר האיסור קודם שהרבה עליו ההיתר דאילו האיסור ניכר אין לו היתר לעולם ונראה דאי מתחלה היה מכיר האיסור ובא להרבות עליו היתר מדבר אתר שדומה לאיסור כדי שלא יהיה האיסור ניכר דאינו מועיל ואפילו היה עיקר איסורו דרבנן דבכה"ג לא התירו חכמים אפילו בעצים שנשרו מן הדקל: וכן מוכיחים דברי הרשב"א שהביא הטור י"ד סימן צ"ט וכן דברי הר"ן פ"ק די"ט דהיתר עצים שנשרו לתוך התטר מיירי שבשכבר היה שם היתר קודם הנפילה: הר"ן פ"ק מי"ט כתב דדבר שאין לו עיקר מדאורייתא כלל וגם הוא איסור שאינו נוהג בכל כגון תרומה בחוצה לארץ שאין לה עיקר מן התורה בחוצה לארץ כלל וגם קולא דלא נהגא בכל מותר לערב לכתחלה ולבטל אפילו חד בתרי והרא"ש כתב על דברי התוספות והרשב"א פ"ק די"ט שאפילו שאין עיקר איסורו אלא מדרבנן וגם שנתערב בהיתר ממילא אסור להוסיף עליו ולבטלו ולא התירו אלא בעצים שנשרו לתוך התנור משום דמקלא קלי איסורי' וליתי' לאיסורי בעיניה אבל בעלמא אפילו אין עיקר איסורו אלא מדרבנן אסור לבטלו לכתחלה אם איתיה לאיסוריה בעיניה ומרדכי פ"ק די"ט כתב על דברי רבינו שכתב שם דהיכא דמקליא קלי איסורא והוא מדרבנן אע"פ שיש לו מתירין מבטלים אותו לכתחלה ואיהו כתב מהכא שמעינן דבדרבנן היכא דליתי' לאיסורי' בעיניה מבטלין אותו לכתחלה אבל לא באיסורא דאורייתא משמע מדבריו וה"ק דדבר שאיסורו מדרבנן אי ליתיה בעיניה כגון שנפל לתוך הקדרה ונימוח שם וטעמו נבלע בהיתר שאינו כמו חתיכה שנפל להיתר דאסורא שאף על פי שאינו ניכר מכל מקום אינו נימוח והוא בעין אבל האי שנימות ונבלע טעמו שאינו בעין אם איסורו מדרבנן מותר להרבות עליו ההיתר ומבטלו לכתחלה אפילו דבר שיש לו מתירין וכל זה יש לדקדק מדבריו אחרי שתפש בתחלת דבריו לשון הרי"ף על כרחיה הדיוק עושהו על דבריו וכותיה ס"ל הלכך לפי שטת רבינו צריך לעשות הדיוק וכמו שכתבנו וכתב המרדכי בשם רשב"ם דבמידי דאכילה אפילו ליתי' לאיסורי' בעיניה כגון שנפל לקדרה ונימוח ונבלע טעמו בהיתר אפילו הוא איסור מדרבנן אינו יכול להרבות עליו היתר ולבטלו לכתחלה ואף על פי שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן דנראה שלא נאמר היתר זה לבטל איסור אלא במידי דלאו בר אכילה כגון בעצים שנפל לתוך התנור. וסמ"ג לאוין סימן ע"ה כתב בסתם דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ולא חלק שום חלוק בזה ומיימ' פט"ו מהלכות מ"א כתב דאסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה ואם ביטל הרי זה מותר ואף על פי כן קנסו אותו ואסרו הכל וכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זה אלא על זה העובר שביטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר ובאיסורין של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה עוף ונותן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא בזה ונראה מדבריו דאפילו באיסור שיש לו עיקר מן התורה מותר לבטלו לכתחלה באיסור דרבנן כמו שזכרנו ואצ"ל באיסור שאין לו עיקר מן התורה שנתערב בהיתר דודאי מותר לבטלו לכתחלה ונראה דלא שרי מיימ' לבטלו אלא היכא שנפל מעצמו האיסור בהיתר מתחלה אלא שלא היה בהיתר שיעור לבטלו אבל לערב בידים האיסור מדרבנן בהיתר כדי לבטלו ברובו לא שרי מיימ' כי כן יש לדקדק מדבריו כאן וגם בפ"ב מהלכות שביתת י"ט מההיא דפ"ק דביצה ומספקא לי אי סבירא ליה למיימ' דבאיסור של דבריהם מבטלין לכתחלה אפילו הוא בענין שהאיסור בעין ולא נימוח לגמרי או דלמא אינו מתיר מיימ' אלא היכא שאין האיסור בעין כי הדמיון שהביא הוא מענין דליתיה לאיסוריה ונוטה לדעת המרדכי שזכרתי לעיל ונראה דאינו מתיר לבטל האיסור לכתחלה רק היכא דליתיה האיסור בעיניה שנבלע טעמו בהיתר ומדבריו שכתב סתם דכל איסור מדרבנן מבטלין אותו לכתחלה נראה דמבטלין האיסור לכתחלה אפילו הוא בעין שלא נימוח ולא נפלט טעמו רק שאינו נכר מן האחרים הלכך ספק הוא אצלו וכתוב בהגהת מיימ' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הורה רבינו שמחה כדברי מיימ' על מי חלב שנפלו לתוך תבשיל של בשר וצוה להוסיף מים עד כדי שיתבטל בס' דמי חלב דרבנן וגם מדברי רבינו שמחה נראה שלא התיר לבטל איסור דרבנן לכתחלה אלא היכא דליתיה לאיסוריה בעיניה ואם הדברים כן גם למיימ' נמצא דהרי"ף ומיימ' ומרדכי שזכרנו ורבינו שמתה כולהו בשיט' חדא קיימי דכל איסורי' דרבנן אפילו יש להן עיקר מדאורייתא מותר לבטלן לכתחלה והוא דליתיה לאיסוריה בעיניה ויש מי שאוסר אפילו בטלו בשוגג ואפילי באיסור דרבנן גזרינן שוגג אטו מזיד כמו שכתב הראי' שפ' גיד הנשה עש"ב. ובפ' גיד הנשה בדין חתיכה הראויה להתכבד כתבנו דעת רבינו ודעת רש"י בחתיכה הראויה להתכבד בה בפני אורחים אם אוסרת בכל שהוא שלא היה לה ביטול לעולם כשאינו מכירה או אם יש לה ביטול דרבינו ורש"י שוין דכל מילי דלית בה תרתי חד שיהא דבר שבמנין וחד שיהא גם אסור בהנאה יש לו ביטול. מיימ' סמ"ג והרשב"א והרא"ש והטור והר"ן פליגי בזה כמו שכתבנו שם בס"ד ועתה נבאר המחלוקת שיש היאך היא החתיכה שתהיה ראויה להתכבד יש מי שאומר דדוקא חתיכת איסור שנפלה עם חתיכת היתר שאז ראויה להתכבד בה לפני האורחים אין לה ביטול אבל חתיכה שהיא חיה ולא מבושלת אפילו לא נתרסקה ונתערבה בהיתר יש לה ביטול שהרי אינה ראויה להתכבד בה לפני האורחים חיה והר"ן כתב דכבש שלם או אווז שלם וכן חתיכה שלמה יותר מדאי לא מקרי ראויה להתכבד בהן בפני אורחים כי אין דרך לתת לפני אורח כבש שלם ואווז שלם אלא צריך שתהיה החתיכה בינונית ואז תהיה ראויה להתכבד בה לפני האורחים ולדידיה אפשר שאם תהיה החתיכה כל כך כחושה שאין דרך לתת לפני אורחים דלא הוו בכלל חתיכה ראויה להתכבד אפילו היא בינונית והרמב"ן ז"ל כתב בתשובותיו דכבש טרפה שלם וכיוצא בזה אינו קרוי ראוי להתכבד בפני אורחים והמרדכי והשערים ומהר"ף ור"י מקורביל כתבו דחתיכה הראויה להתכבד ר"ל כמו שהיא עתה לאפוקי שאם הבהמה היא עם הצמר או העוף עם הנוצה דאין זה ראוי להתכבד ויש לה ביטול וכן כתב רבינו תם ועשה מעשה בצרפת בתרנגולת נבילה שנתערבה עם שאר תרנגולות שחוטות וצוה להשליך אחת ולהתיר האחרות מטעם דלא הוי חתיכה הראויה להתכבד עם הנוצה גם כתב דאין לאסור הביטול משום שהיא בריה דאין זה קרוי בריה כיון שמתה ע"כ ודבריו קצת תמוהין וכי משום דאינה חיה עתה אינו קרוי בריה והלא צפור מתה טמאה קרוי' בריה ואולי הטעם הוא משום שהיא נבילה שאין איסורה מתחלת ברייתה גם צריך לומר דלא הוי תרנגולת בכלל דבר שבמנין וצ"ע. וכתוב בשערי מדורא דאע"פ שלא ניטלה נוצתה חשיבה אינה ראויה להתכבד מ"מ חתיכת נבילה שלא נמלחה אע"פ שאינה ראויה להתכבד כמות שהיא לא בטלה דמליחה לא הויא מחוסרת מעשה וכתבו השערים דאעפ"כ ראה מעשה בגדולים שגם בנבילה מתירין ורגלים של נבילה שנתערבו בשל כשרה אם לא נטלו טלפיה אינן ראוים להתכבד ובטלים ברוב ואותם האוסרים בנבילה אוסרים נמי כי לא ניטלו טלפיהם כי ראויים להתכבד בפני האורחים ע"כ דברי השערים משמע מדבריהם דרגלים הוי חתיכה ראויה להתכבד בפני האורחים כשנטלו הטלפים וא"כ הטלפים מגריעין כ"ש בשאר גוף הבהמה דכל החתיכות יהיו ראויה להתכבד חוץ מבני מעים אליבא דכ"ע דאמרי' בהו דאכיל להון אינו בר נש ונראה דכבד וריאה וטחול אינם בכלל בני מעים דחשיבי הם והרא"ש פרק גיד הנשה הביא כל הדעות שזכרנו ודחה אותם וכתב דאין חלוק בין תהיה החתיכה חיה או שנתבשלה בכל ענין אוסרת אם היא ראויה להתכבד לאחר שנתבשלה אע"פ שכשנתערבה היתה חיה דבשביל שהיא חיה לא בטלה חשיבותה גם בשביל שלא הוסרה נוצתה בשעת התערובת לא בטלה חשיבותה גם בשביל שהאיסור הוא כבש שלם או אווז או תרנגולת שלם לא בטל חשיבותו ואדרבה הוי חשוב טפי שהוא אפילו לאחר שתחתוך ממנו חתיכות עדיין ראוי לכבד בפני האורחים וכללו של דבר כל שאילו נתבטל יהא ראוי להתכבד בו בפני אדם נכבד ובפני כל בני אדם כחתיכת נבילה שנתערבה בהיתר שאם תתבטל תהא כחולין ותהא ראוי להתכבד בה בפני כל אדם הרי זו אינה בטלה ואף על פי שבשעה שנפלה לא היתה ראויה לשום אדם כגון חתיכת בשר בחלב שלא היתה ראויה אלא לעובד כוכבים ואפילו לעובד כוכבים לא היתה ראויה שהיא אסורה בהנאה מ"מ כיון שאם תתבטל היתה ראויה לכל אדם חשיבא ולא בטלה וכן כל כיוצא בזה כל דבר שראוי לתקנו בענין שראוי ליתנו בפני אורח נכבד בין שראוי לתקנו על ידי חתיכה או מליחה או על ידי בישול או על ידי הסרת הנוצה אע"פ שבשעת התערובת חסרה החתיכה התקונים האלו לא הפסידה משום הכי חשיבותה אלא חשיבה ראויה להתכבד ואוסרת בכל שהוא דאין לה ביטול וכן כתב הטור י"ד סי' קי"א ועש"ב פ' גיד הנשה ופ' כל הבשר. ובדין ביטול חד בתרי ונפל אחד מן התערובת כתבנו לעיל סוף פ' הצלמין ע"ש. ובדין ביטול יבש ביבש היאך הוא איכא פלוגתא. הרא"ה ס"ל דאיסור שנתערב בהיתר מדברים שיש להם ביטול ברוב והם יבש ביבש לא בטיל חד בתרי עד דאיכא ס' ל"ש אם התערובת הוא מין במינו או מין בשאינו מינו דס"ל להרא"ה דאף על גב דמן התורה חד בב' בטיל יבש ביבש מדרבנן צריך ס' וכן הביא הרשב"א ז"ל בחדושיו דברי הרא"ה אבל הר"ן והרשב"א פליגי עלי' וכתבו להדיא דכל איסור יבש שהוא מהדברים שיש להן ביטול שנתערב בהיתר ביבש אם נתערב חד בתרי ואינו מכירו בטל מדרבנן ושרי שלא הצריכו חכמים ס' אלא באיסור בלול שנבלל בהיתר כגון חלב של איסור שנבלל בחלב טהור או יין במים ומים ביין וקמח בקמח וכיוצא בזה שנבללין יחד אי נמי היכא שבישל חתיכת איסור בקדירה עם רוטב שנמחה האיסור ממנה ונבלע בהיתר וכיוצא בזה: אבל חתיכה קטנה בין חתיכות של היתר ביבש ואינו מכירה חד בתרי בטלה ואפי' מדרבנן וגם כתבו דדוקא אם נתערב מין במינו יבש ביבש חד בתרי בטיל אבל אם נתערב ביבש איסור בהיתר מין בשאינו מינו כגון שנפרד האיסור מחתיכות דקות עם דבר אחר שאינו מינו שאינו ניכר בתוכו והוא ביבש אז צריך ס' לבטל ואינו בטל חד בתרי וטעמא דמילתא משום שאם בא לבשלן יחד הרי טעמו של איסור ניכר בו והילכך אפי' ביבש צריך ס' וכן כתבו בשם הראב"ד וטור י"ד סי' ק"ט בשם בעל התרומות והר"ן יהיב תקנתא להיכא שנתערב מין במינו ביבש אפילו לבשלם יחד וכתב בשם הר"ר אהרן הלוי ז"ל דכל שנתבטל חד בתרי כיון שאם בא לאכול כל א' וא' בפני עצמו מותר אם בא לבשלן כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ס' ומבטלו לכתחלה ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא שכיון שכל א' בפני עצמו מותר אין כאן איסור ע"כ ומדברי הר"ן גופיה נראה שאסור לבשלן יחד ומדברי הטוי"ד סי' ק"ט נראה דיבש ביבש שנתערב חד בתרי אם הוא מהדברים שיש להן ביטול בטל חד בתרי בין שנתערב במינו או בשאינו מינו. וסמ"ג לאוין קמ"א כתב דיבש ביבש חד בתרי בטיל אף מדרבנן במין במינו וכן כתב ס' התרומה במין במינו אבל מין שלא במינו אף ביבש צריך ס' וכן נראה דעת הרשב"א שהביא הטוי"ד סי' קכ"ב שכתב דכלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב אלמא לדידיה חד בתרי בטל ביבש ואצ"ל אם הכלי הבלוע מאיסור שנתערב באחרים הוא כלי חרס שאין לו היתר לעולם דלית ביה משום דבר שיש לו מתירין דודאי בטל אלא אפי' הוי הכלי הבלוע מאיסור כלי שאפשר להגעילו ולהכשירו אין דנין אותו דבר שיש לו מתירין לאסור כולם עד שיגעילם אלא הרי הוא יבש ביבש ובטל ברוב שכל שאין לו מתירין מאיליו וצריך לפזר מעות ולהוציא הוצאות במתיריו אינו בכלל שיש לו מתירין כך כתב הרא"ש ז"ל ונראה דהא דהתירו מין במינו ביבש חד בתרי ולא חששו דילמא יבשלם עם שאינן מינן בפחות מס' ויתנו בהם טעם משום דכיון שנתבטלו פעם אחת והיה מותר לאוכלן אינן חוזרין לאיסורן ולא דמי לנתערב האיסור בשאינו מינו דאסרי' להו עד ס' אפי' ביבש משום שאם יבשלם יחד יהיה בו טעם כדלעיל דהתם יש לחוש שאם הי' האיסור ניכר היה אסור מדאורייתא כל עוד דיהיב ביה טעם אבל כשנתערב מין במינו אפי' יבשלם יחד אין טעמו ניכר ובטל מן התורה כיון שהוא מין במינו וזהו לפי סברת ר"ת בטעם כעיקר כדלעיל אבל לדברי רש"י מין בשאינו מינו חד בתרי בטיל ביבש דאפי' יבשלם יחד ויהיב טעם מ"מ אין הטעם אסור מדאורייתא מיהו צריך עיון לרש"י אי ס"ל כי היכי דמין במינו לא בטיל בדבר לח הכי נמי ביבש מין במינו לא בטיל או דילמא מין במינו לא בטיל בדבר לח משום שהטעם נבלל וא"א לעמוד עליו אבל ביבש שאין הטעם נבלל חד בתרי בטיל אפי' לרש"י והכי מסתבר דגם לרש"י חד בתרי בטיל ביבש והרשב"א בתשו' סי' תכ"ה כ' דרש"י ס"ל דאפי' יבש ביבש לא התירו בפחות מששים וכן נראה דברי מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות ובדבר יבש שנתערב בהיתר והוא מהדברים האוסרים בכל שהוא כגון ככר של חמץ שנתערב בככרות של מצה לדברי הרא"ש והביא דבריו טוי"ד סי' ק"ט וטור א"ח תמ"ז הכל מותר אפי' באכילה חד בתרי ורש"י אוסרו באכילה ומתירו בהנאה ע"י שישליך א' מן התערובות והגאונים אסרו הכל אף בהנאה וכן כתב הרי"ף ומרדכי האריך באיסור זה פרק כל שעה שאפי' ככר קטן מאד שאינו חשוב ככר שנתערב בככרות של מצה אוסר בכל שהוא דחומרא הוא שהחמירו באיסורים אלו דהא דאמור רבנן חד בתרי בטיל לא נאמר אלא באיסורי נותני טעם דכיון שאין איסורו אלא מחמת טעמו ואפשר לומר בכל חד אינו טועם עכשיו טעמו של איסור לכך הקלו בו אבל באיסורין שהחמירו בהן לאוסרן למעלה מנתינת טעם דהיינו למעלה מס' אין הפרש בין יבש לבלול שהרי לא מחמת טעמים בלבד אסרום אלא חומר הוא שהחמירו באיסורין אלו והאריך שם המרדכי וכ"כ בשם הרשב"א והביא שנתבטל האיסור בהיתר חד בתרי ולא נתבטל בס' דאז איכא שם האיסור עומד בודאי וגם אם יבטלה זה הביטול לא נתבטל טעמו קודם לכן ויהיב טעמא בתבשיל דאיתא נמי התם איכא פלוגתא בזה לפי דברי הרא"ש שזכרנו דס"ל דאפי' יבש ביבש אין לו ביטול לאכול הביטול כולו יחד או חד חד או ב' ב' או באדם א' או בב' בני אדם או אם יוכל לבשלו דבכל ענין יכול לאוכלו ולבשלו כיון שנתבטל בס' והוא מהדברים שיש להן ביטול וקצת נראה שהוא דעת מיי' שזכרנו מאחר שלא מצינו בשום מקום שיאמר מיי' דחד בתרי ביבש בטל מדרבנן ואדרבה נראה דמוכח מדבריו דבעינן ס' לבטל גם היבש מדרבנן דגם לדידהו אין אנו צריכים לחלוקים אלו גם למ"ד דמין בשאינו מינו צריך ס' ביבש א"צ לזה ואולם לדברי שאר הפוסקים דס"ל דחד בתרי בטיל אפי' מדרבנן ביבש אם הוא מהדברים שיש להם ביטול לדידהו פליגי היאך יהיה נאכל זה התערובת שנתבטל. סמ"ג לאוין קמא כתב דדבר יבש מין במינו בטל ברוב חד בתרי אף מד"ס ומיהו אין מותר לאכול התערובת הזה אלא דוקא לשני בני אדם אבל לאדם א' שיאכל בודאי האיסור יש להחמיר ונראה דהיינו טעמא כי כשאוכלים התערובת שני בני אדם איכא למימר כל חד וחד לוקח ההיתר אבל לאדם א' דודאי אכיל ליה לאיסורא לא. ויש מי שאומר דצריך להשליך אחד לחוץ והשאר מותר ונראה הטעם דכיון שהשליך אחד לחוץ תלינן שהוא האיסור. ויש מי שאומר דאין נתרין לאוכלן אלא שנים שנים והיינו הטעם משום דממה נפשך איכא בההיא אכילה חדא דהיתר וי"א דאם התערובת היה מהרבה בני אדם דאז הכל מותר והיינו הטעם כי יש לתלות שכל אחד ואחד לקח ההיתר דומיא דאכלוהו בשני בני אדם שזכרנו והר"ן והרשב"א כתבו דמותר לאכול התערובת א' א' זה בפני עצמה וזה בפני עצמה נראה מדבריהם דלאכול כל התערובת כא' אסור והמרדכי פ"ק די"ט ושערי מדורא האריכו להביא דעות אלו שזכרנו ואולם הרא"ה ז"ל פרק גיד הנשה דחה כל הדעות הללו בראיות ברורות וכתב דכיון דמין במינו בדבר יבש ונודע תערובתו נעשה היתר גמור אפי' מדרבנן וכיון שנתבטלה החתיכה ברוב דהיינו חד בתרי מותר לגמרי ומותר לאדם א' לאוכלם כולם יחד אע"פ שבודאי אוכל האיסור וכן מותר לאכול כל א' א' בפני עצמו ואין צריך לאוכלם ב' ב' יחד וגם אין צריך להשליך אחד כנגד האיסור וכן כתב הטור י"ד סימן ק"ט מיהו כל זה לא הוי אלא כשאוכל התערובת ביבש בלא בישול אבל אם בא לבשל התערובת שנתבטל חד בתרי כתב הר"ן דאין מותר לבשל כל התערובת יחד אלא אחד אחד ואם בישלו צריך ס' ברוטב ובחתיכות לבטל חתיכת האיסור ובשם הר"ר אהרן כתב שאם בא לאוכלן ולבשלן כאחד מרבה עליהן ביבש כדי שיעור ס' ומבטלן ואחר כך מבשלן לכתחלה ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה כדלעיל בסמוך והרשב"א כתב שאם ביטל כל התערובת יחד לאחר שנתבטל כל אחד ואחד מהחתיכות שנתבטלו מותרין בפני עצמן והרוטב בנותן טעם שצריך ס' כנגד האיסור ונראה דהכי קאמר הרשב"א שאם נתבטל התערובת אפילו אין ס' כנגד האיסור מותר לאכול כל אחד ואחד מהחתיכות בפני עצמה דבכל חד וחד אמרינן שמא היא זו של היתר ואע"פ שקבלו טעם זה מזה אבל הרוטב אינו מותר אם אין ס' כנגד האיסור ודבריו צ"ע דמאי שנא הרוטב מן החתיכות ואפילו אין שם ס' והנה הרשב"א בתשובותיו סימן תכ"ה כתב דגם החתיכות אסורות ויש אומרים דאין יכול לבשל התערובת לאחר שנתבטל חד בתרי רק בב' קדרות אבל בקדרה אחת לא דממה נפשך טעם האיסור נפלט בה והיינו דבר לח שאינו מתבטל ברוב והרא"ש פ' גיד הנשה האריך מאד בזה וסוף דבריו היכא שנתבטל איסור בהיתר חד בתרי ולא נודע תערובתו קודם שנתבטל זה התערובת בקדרה אז צריך ס' כנגד האיסור אבל אם נודע תערובתו קודם שנתבשל אז מותר לבשל כולם בקדרה אחת והחתיכות וגם הרוטב מותר ואין צריך ס' הואיל והאיסור נעשה היתר קודם שנתבשל וכתב הרא"ש דאף על פי שבישל התערובת לאחר שנתבטל ונודע תערובתו אמר דהכל מותר היינו דוקא כשבישל זה התערובת שנתבטל או לבדו או עם היתר אחר דאמר בי' שאין דבר היוצא מדבר המותר באכילה יכול לאסור ולחזור ההיתר' איסורה אבל אם נתוסף איסור על היתר זה שנתרבה האיסור על ההיתר אז ודאי מצא מין את מינו וניעור דדוקא הביטול עצמו אינו חוזר לעולם להיות אסור כשהוא בעצמו כגון התערובת שזכרנו שבשלו וכן נמי קדירה שנפל בה איסור ונתבטל בס' להסיר מן הקדרה לאחר הביטול דבר שלא נשאר עוד בקדרה ס' אין אומרים שהאיסור יחזור ויאסור וכמו שכתבנו במקום אחר בשמו אבל אם נתוסף איסור שם ונתרבה האיסור על ההיתר כגון שהיה כאן חתיכה איסור וב' בהיתר ואחר כך ניתוסף כאן עוד חתיכות של איסור מצא מין את מינו וניעור ולא אמר דהאי ב' חתיכות של איסור שנפלו כאן בהאי ביטול שהיה ג' דלבטל בי' אלא אותה החתיכה הראשונה של איסור שנתבטלה חוזרה ונעורת עם מינה ואם כן הדברים אפילו יבש ביבש דבטיל ברוב מדרבנן כ"ש בשאר איסורין וכ"כ הרא"ש וז"ל וכן הדין בכל האיסורין שנתבטלו לא מיבעי' מין בשאינו מינו ביתר מס' ואח"כ ניתוסף איסור שודאי מצטרף עם הראשון לאסור שהרי נצטרף יחד טעם האיסורין ונתן טעם בהיתר וגם מין במינו בדבר לח נצטרף האחרון עם הראשון אע"ג דלא יהיב טעמא כי חכמים גזרו מין במינו אטו מין בשאינו מינו אלא אפילו מין במינו בדבר יבש שנתבטל ברוב היתר אפילו בדרבנן ואח"כ ניתוסף איסור מצא מין את מינו וניעור וכן כתב טור י"ד סימן צ"ט וק"ט וכן נראה דעת הרשב"א וכן כתבו בשם ראב"ה ובשם א"ז ומיהו אע"פ שהרא"ש ס"ל דאיסור שנוסף על הביטול חוזר וניעור היינו דוקא כשהוא ממין האיסור הראשון אבל אם אינו ממין איסור הראשון אינו חוזר ואוסר ואדרבה יש דרך לומר דמצטרף עם ההיתר לשער בו לבטל האיסור הראשון ורבינו יואל כתב דחתיכה של איסור שנפל לתוך היתר וידוע בה שנפלה ואחר כך נפלה חתיכה אחרת הרי זו מותר ואם לא ידע בה קודם שנפלה השניה הרי הכל אסור וכן הוכיח המרדכי ס"פ כל הבשר: ודעת התוספות כדעת הרא"ש כמו שכתבנו גבי קמא קמא בטיל שפירשו בה קמא קמא בטיל עד שיוסיף להיות בו טעם איסור אבל כשיוסיף להיות בו טעם איסור אז מצטרף הכל יחד ואסור דמצא מין את מינו ונעור: וה"ה באיסור שנפל להיתר ולא היה בהיתר כדי לבטלו ונאסר ואח"כ חזר ונפל מן ההיתר על האיסור הזה שנאסר מחמת שלא היה שם ביטול שחוזר ההיתר הראשון וניעור עם ההיתר הב' ונעשה הכל היתר אם יש בין שני ההיתרות כדי ביטול האיסור: הלכך קדרה שנאסרה מחמת שלא היה בה לבדו כדי ביטול האיסור וחזר ונפל מה שבקדרה זו לתוך קדרה אחרת דהיתר ויש בין שתי הקדרות כ"כ היתר כדי ביטול האיסור מצטרפין יחד לבטל האיסור מיהו הכלי הראשון שנאסר עומד באיסורו כיון שלא נפל בתוכו ההיתר השני לבטל האיסור אבל אם נפל ההיתר השני בתוך הכלי הראשון שנפל בו האיסור מעיקרא נראה דכי היכי שחוזר מה שבקדרה להיות היתר ה"נ חוזר הכלי להיות היתר שהרי אין עוד כאן טעם של איסור שע"י ההיתר השני מתבטל דאי אמרת שהכלי עומד באיסורו א"כ היה צריך גם ס' מן הכלי כיון שהכל הוא בכלי איסור אלא ודאי כשנפל ההיתר ב' בכלי ראשון כי היכי דחוזר האיסור היתר ע"י צירוף ההיתר השני ה"נ חוזר הכלי להיות היתר מיהו הא דהיתר מצטרף ומחזיר גם האיסור היתר היינו בדבר הנבלל ונמוח כגון שנפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו וחזר ונתרבה הרוטב אז חוזר הכל מותר אבל בדבר שאינו נבלל איכא פלוגתא גבי חתיכה עצמה נעשית נבלה: