שלטי הגיבורים על עבודה זרה כז.

כח של עובד כוכבים כגון שמערה מכלי אל כלי אם בכוונה שיודע שהוא יין היוצא מהכלי אסור וכתב הרשב"א שאסור אפילו בהנאה והרא"ש אינו אוסרו אלא בשתיה ומה שנשאר ממנו בכלי מותר אפי' בשתיה ואינו אסור משום נצוק שלא החמירו בכח העובד כוכבים לאסור המתובר לו ע"י נצוק ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין הכל מותר אפי' בשתיה. וכח כחו ככחו דמי ורש"י היה מסתפק בגת שלנו שיש בה ג' כחות כגון הדפין והקורה והגלגל אם חשובים ככחו והרשב"א כתב אפי' י' כחות דיינינן להו ככחו לאוסרו בהנאה לסברתו שאוסר כחו בהנאה והרא"ש כתב בתשובה על הקורה שגלגלה עובד כוכבים לבדו ראיתי רבותי מתירין לפי שיש כמה כחות וכן אני מתירו אפי' בשתיה וכתבו בעלי אסופות נשאל להראב"ד מעשה שבא עובד כוכבים א' בכעס והוציא הברזא מן הכלי ונשפך מן היין לחוץ הנשאר אם הוא אסור או מותר ואם הוא מותר בהנאה או אפי' בשתיה ויש בהם מי שהוא מתיר אפי' בשתיה מטעם שהוא כזורק מים לטיט שהוא הולך לאיבוד ולדברי זה המתיר אין לנו שפיכות עובד כוכבים אסור אלא מכלי לכלי והלא במנסכים לפנו עבודת כוכבים שופכים לפניה בקרקע כעין המזלפין להנאתן ואין לנו אלא מה שנהגו העם אבל הדרך שיכול לדונו להיתר מפני חמתו לולי הירושל' כל מה שאומר בגמ' לא יועיל להיתר כי מה שאמרו במשנה נטל את החבית וזרקו בחמתו לבור זה היה מעשה והתירו ואפילו דאזיל מיניה לא היתה חמתו עם בעל הבור אבל זה שכעס עם בעל היין מי יימר דלא לאינסוכי איכוין למיסריה עלויה בנסוכו והוה ליה כחו ומגעו בכוונה אך המעשה אשר הביאו בירושלמי נראה שכל מה שהוא בחמתו אינו מנסך. עובד כוכבים הוה ליה קופין בי מעצרתא דישראל אתא ישראל וזלף ביה חמרא אייתיה קופתא ושפכון לגובתא פי' שמר ישראל בעל הגת את יינו בקופותיו ונטל הכדים שהיה בהם יינו של ישראל ונקנוהו לבור והתירוהו מטעם כל שהוא בחמתו אינו מנסך מכל זה לא ראיתי היתר אלא כחו אבל לא למגעו דלא גרע מחמרא דרבי יוסי בן נהוראי ור' יוחנן בן ארזא דלא הוה ידע דחמרא הוא למאן דשרו ליה בשתיה ואפ"ה אקשינן והא קא נגע ושנינן דקא מוריק ארוקי ומכלל דמגע שלא בכוונה אסור בשתיה. וחמתו במגע כי דעתו שהוא יין אסור דלא גרע ממגע שלא בידיעת יין ואסור בשתיה אלא שי"ל כי זהו העובד כוכבים בחמתו שכעס על ישראל והוציא הברזא לא נגע אלא בקילוח היוצא עם הוצאת הברזא והוא נצוק ואם כחו בחמתו אינו אוסר כ"ש נצוק בחמתו אינו אוסר דלא עדיף נצוק מכחו ודבר זה השכל נותנו והדעת מקבלו והנה מותר בשתיה וכתבו בעלי אסופות דין כחו בכוונה שהוא לא ידע שהוא יין אלא שמכוין לדבר אחר כגון ההוא עובדא וכן נמי אם נתכוין להציל את היין או כגון שפקע החבית כולה שנוגע ביין כיון דלדבר אחר קא מיכוין מותר ואם מדדו ביד צריך לעיין אי יהבינן ליה דין מדדו ומותר בהנאה כיון שנתכוון לדבר אחר דהיינו למדידה או דילמא מתני' דוקא קא תני מדדו בקנה דבהכי הוא דמותר מיהו אם מדדו ביד אסור אפי' בהנאה ועל דבר זה נחלקו חכמי הדור וכתב הר"ר זרחיה להתיר והאי דנקט מדדו בקנה משום דהא קמ"ל כיון שמדדו בקנה אסור בשתים ומותר בהנאה אבל יש אשר כתבו לאיסורא אפילו בהנאה והביאו ראיה מהרב אלפסי שלא כתב בהלכותיו מחלוקת דרבנן ור' נתן דפליגי גבי מדדו ביד לפי שסמך על משנתינו דנקט מדדו בקנה ולא נקט ביד אלמא אסור אפילו בהנאה: