שלטי הגיבורים על עבודה זרה כד.

וגבי דברים שאסורים שאין להם ביטול בפירקין פסק רש"י ז"ל כל דבר שעושין אותו לפנים במקדש וכעין זה נעשה לעבודת כוכבים ההוא מקרי זבתי מתים ואיסורו איסור עולם ולא מהני ליה ביטול כדכתיב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא ממה שלפנים קרוי זבחי עבודת כוכבים ועוד האריכו בתוס' בשם רשב"א שכתב בשם רש"י ז"ל וז"ל וה"ה ולכל תקרובת דמזבח כגון קיטור וניסוך וכל העולים לגבי מזבח מקרי תקרובת עבודת כוכבים לענין שאין יכולים ליבטל והם כל מיני מאכל וכדתנן נמי במתני' יינות ושמנים וסלתות וכו' ושמעינן מהכא דהני נרות של שעוה שמביאין דורון לעבודת כוכבים ומדליקין בפניה ומשכבה אותן השמש ומכרן או נתנן לישראל מותר בהנאה ממה נפשך אי תקרובת עבודת כוכבים הוו אפי' ביטול לא צריך ומותר בלא ביטול דלא כמו בתקרובת מזבח דתקרובת שאינו כעין פנים לא בעי ביטול וה"ר יונה כתב אפי' אם כבו על דעת לחזור ולהדליקן הוי ביטול אבל כבו מעצמן לא הוי ביטול אבל אם משכנן לישראל או מכרן הוי ביטול כיון דלאו עבודת כוכבים עצמה הן ואי נוי של עבודת כוכבים היו ולנוי מדליקין אותם ושייך להו ביטול כעבודת כוכבים עצמה מ"מ מכיון שכיבן השמש אין לך ביטול גדול מזה דשוב אינו רוצה להדליקן לפני עבודת כוכבים אלא ליהנות הוא מהם ולצרכו נוטלן וחתיכה של שעוה שנותנים נמי לעבודת כוכבים מותרות דאפילו נוי ליכא ותקרובת כעין פנים ליכא ואין הקדש לעבודת כוכבים ולא צריכי ביטול וככרות שמביאין דורון שהרי אין מביאים לעבודת כוכבים כי אם לשמשיה ולכומרים ותקרובת דעבודת כוכבים לא הוו שאין דרכן להאכיל לעבודת כוכבים בדורות הראשונים כך נראה לר"י והנך מלבושי כומרים נוי שלהם הוא ולא של עבודת כוכבים ומותרים בלא ביטול וכן כלי שקורין קליצ"א אין משמשין בו לעבודת כוכבים אבל אותן כלי מחתה שמקטרין בו אסור משום משמשי עבודת כוכבים וצריך ביטול משום שמקטרין בו לעבודת כוכבים ומכירתו לאו היינו ביטול וקי"ל כרבנן דפליגי אדרבי מתני' במכרה או במשכנה ואמרי' לא בטול וה"ה למשמשי עבודת כוכבים. שאינן בטלי בכך וכן כל כלי נוי של עבודת כוכבים כך פסק רבי' שמואל בשם רש"י אבל הרמב"ן כתב אע"ג דעבודת כוכבים גופה לא בטלה במכירה ומשכון נויה ותשמישה בטלין במכירה ובמשכון:

לשון ריא"ז כל דבר שנאסר משום נוי עבודת כוכבים יש להם היתר בביטול כעבודת כוכבים עצמה כמו שביאר מז"ה וכל שנאסר משום תקרובת אין לו היתר בביטול שתקרובת עבודת כוכבים אינה בטלה עולמית הפתילות של שעוה שמדליקין בבתי עבודת כוכבים ואח"כ נוטלים אותן הכומרים ביאר מז"ה שהן אסורות משום תקרובת ואין להם היתר בביטול ואנו אומרים שאין זו תקרובת כעין פנים שהרי אין מדליקין אותן אלא להאיר ואינו דומה לקיטור ואינן נאסרים אלא משום נויי עבודת כוכבים ויש להן היתר בביטול שמשברן העובד כוכבים והן מותרים ונראה בעיני שהעובד כוכבים שמשכן עבודת כוכבים לישראל כ"ז שיש לו רשות לעובד כוכבים לגבותה הרי היא עבודת כוכבים של עובד כוכבים ויכול לבטלה בין ע"י אותו עובד כוכבים בין ע"י אחר ואם בטלה ישראל ברשות עובד כוכבים בעליה הרי הוא כמו שבטל העובד כוכבים כמבואר בקונטרס הראיות וכשיש לעובד כוכבים גינה או מרחץ כתב מיי' כשיש לאחרים חלק בטובה מותר אפי' היא הטבה לכומרים פרש"י בטובה שמעלה להם שכר אז הוא אסור שלא בטובה בחנם אז הוא מותר ולפי זה אסור לטחון ולאפות בריחים ובתנור של עבודת כוכבים. ור"ת פי' בטובה שמחזיק להם טובה מותר אע"פ שנותן להם שכר ועוד פי' ר"ת ואפילו לרש"י אם הרחים והתנור עומדים בחצר עובד כוכבים עצמו מותר ולא דמי ליריד של עבודת כוכבים שאסור ליתן מכס לעבודת כוכבים דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך עבודת כוכבים נוייה ותקרובתה אבל בשאינה אלא לחוק השמשים והנאתם ואין עושין ממנה צרכי עבודת כוכבי' מותר וה"ר יונה כתב לאו דוקא בגינה העומדת לפניה כדברי ר"ת אלא אפילו רחוקה לה כיון שהגינה נתונה לעבודת כוכבים ונותנים פירותיה בשכר המתעסק בה בצרכה דהיינו הכומרים אסור ליהנות ממנה בשכר אבל הגנות שקנו הכומרים מאליהם לא מצינו איסור ליהנות מהם ע"כ והרא"ש כתב כר"ת וגבי כלים לעיל דלא קאמר הכי דמיירי בכלים של תקרובת עבודת כוכבים שאין להם ביטול ודלא כפ"ה שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים עכ"ל הרי דאיכא כלים דשייך בהו תקרובת כעין פנים ליאסר אותם עולמית ובכלים האלה הוה צ"ע אם נשתמשו בהו בענין דלהוי תקרובת או לאו דאילו היו תקרובת לעבודת כוכבים לא היה בהם היתר לא לגבוה ולא להדיוט האף כי אמנם בדתק היינו מצינו תקרובת בפנים בכלים ליאסר כלים שנעשו תקרובת מהם לעבודת כוכבים כגון מקל דאע"פ דבפנים ליכא עבודת מקל מ"מ עבודת כוכבים שמקשקשת לפניה במקל אם שברו מקל לפניה חייב דדמיא לשבירת מפרקת שהוא כעין פנים ואולי כי בצד זה היינו יכולים למצוא כלים דשייך בהו תקרובת עבודת כוכבים אפ"ה כיון דעובדי כוכבים דפלחי עבודת כוכבים שבימינו ליכא תקרובת בכלים לומר דהא שמוש הוא דוקא ולא תקרובת: על הכלים שנשתמשו בהן לבית הכנסת ונשתברו ונשתמשו בהם לעבודת כוכבים ואח"כ באו ליד יהודים דאעפ"כ דבכלים הללו ליכא אלא שהעובדי כוכבים. שקצו ואע"ג דאין אדם אוסר דבר של חבירו כדמשמע בהרבה מקומות מ"מ נראה דאליבא דכ"ע לגבוה אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו' כדאיתא בפרקין גבי כלים שנשתמשו בהן בבית חוניו ומוכח שם מקרא דחזקיהו כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכננום והקדשנום הכננום שגנזנום והקדשנום שהקדשנו אחרים תחתיהם דכלים ששמשו בהן בבית המקדש אסורים ומהתם פשיטא דכלים ששמשו בבית חוניו אסורים למקדש הרי דבכלי ב"ה כיון ששמשו בהן לעבודת כוכבים אסורין תו לגביה ואף על גב דמן התורה לא מתסרי כמו שכ' שם רש"י ז"ל והתוס' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ אפי' להדיוט הוה שרי מ"מ קנסו לאסור לגבוה ואם כן כלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבי' ומתחילה היו מקודשים נ"ל דיש לומר דאסורים הם תו לגבוה כמו שהיו אסורים כלי בית המקדש שטמא אחז לעבודת כוכבים ואין מועיל להם ביטול כלל דהכי קנסי רבנן ואפי' לא היו הכלים האלה מתחילה להקדש דהא כלים שנשתמשו בהם בבית חוניו אליבא דמ"ד לשם שמים לא מקרי דנשתמש בהו לעבודת כוכבים ואותם כלים לא היו של בית המקדש דהכי מוכח מלשון רש"י בפרקין דקאמר התם דהאי בעיא דכלים דבית חוניו אסירי אי לא בעיא אליבא דמ"ד לשם שמים דאי אליבא דמ"דלשם עבודת כוכבים היה לא קמיבעיא ליה דודאי אסירי ואפילו להדיוט נמי אסירי ואי הני כלים דבית חוניו מיירי שנשתמשו בהם תחלה לבית המקדש היכי הוה פשיטא ליה דאי בית חוניו לשם עבודת כוכבים דודאי אסירי הא אכתי מספקא לן אי אדם אוסר דבר שאינו שלו או לא אלא ודאי דמיירי דהני כלים דבית חוניו לא שמשו בהם כלל תחילה בבית המקדש וגם לא שמשו בהם לעבודת כוכבים דאליבא דמאן דאמר בית חוניו לשם שמים קא מבעיא ליה ואפ"ה פשיט דאסירי משום קנסא דרבנן וכ"ש הכא דמתחלה שמש לגבוה ואח"כ ששקצום לעבודת כוכבים דדמו לכלי ב"ה ששיקץ אחז דודאי אסירי תו לגבוה ומעתה אין להני כלים שום צד היתר לא לגבוה ולא להדיוט לגבוה אסירי כדאמרן להדיוט נמי אסירי משום דכבר נשתמשו בהן לגבוה והכי פרש"י ז"ל גבי כל הכלים אשר הזניח המלך וכו' וז"ל איתסרו להם וגזרו עליהם חזקיה וסיעתו איסור עולם אף להדיוט דקתני גנזום ולא אמר דלפרקו ולפקו לחולין עכ"ל ואע"ג דגבי אבני מזבח משמע שאם היה דרך לעשות להם ביטול שהיה מותרין כמו שהתירו טבעה של ירושלי' ושל כל העולם מקרא דובאו בה פריצים וחללוה מ"מ נראה דדברי רבינו הם עיקר שהשיב על בעיא דכלי בית חוניו דאסורין ופשיטא דר' הוה ידע להאי קרא דובאו בה פריצים אלא דאולי ס"ל דההוא קרא דרשו אינהו לפום שעתא אבל עיקר הדבר הוא לאיסור מקרא דוהכננום וגנזנום וכו' ועוד דדברי רב פפא התם לא הוי אלא לדחות דלא תסייעיה ההיא דמזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח וכו' ואין דבריו עיקר כד"ן ולעיל כתבנו דאסור להקדיש דבר שנשתמשו בו בחול וצ"ע על מיי' דגבי אתרוג מכשיר אתרוג שנקבוהו עכברים ולא חייש לטעם דהקריבהו נא לפחתך וגבי שמן שנפל בו עכבר אוסרו להדליק ממנו בבית הכנסת משום הקריבהו נא לפחתך ותשמיש עבודת כוכבים שלא נהנה ממנו כגון שקלקל בההוא תיקון טפי ממה שמתקן ליכא ביה איסורא גם הזמנה לגבי כלי תשמישי עבודת כוכבים אינו כלום ועיין באורך בגמ' דפ"ק דחולין דף ת' גבי סכין שמשתמשין לעבודת כוכבים ומיי' בפ"ז מהל' עבודת כוכבים וטור י"ד סימן קמ"ב וסי' י':