שלטי הגיבורים על עבודה זרה כא:

וגבי נטל עצים מן האשרה הרמ"ה כתב אפי' למ"ד זה וזה גורם מותר הכא גבי עבודת כוכבים בפת שנאפה בעצי איסור והבגד שנארג בכרכר של עבודת כוכבים אסורים וכן יראה מדברי הרא"ש שהביא המשנה לפסק הלכה ועי' בפ' כל שעה שם קושיות על מיי' דבפ"י מהלכות עבודת כוכבים פסק גבי הסיק בהן התנור כמאן דאמר זה וזה גורם אסור דהא אוסר הפת ובפט"ז מהל' מ"א כתב דתנור שהסיקו בקליפות ערלה וכלאי הכרם בין חדש בין ישן יוצן דההיא הוי כמ"ד זה וזה גורם מותר עש"ב. ואין לומר דמשום חומרא דעבודת כוכבים פסק כך וכמו שכתב כאן הטור סי' קמ"ב בשם הרמ"ה ובשם הרא"ש ז"ל דהא גם בפט"ז מהלכות מ"א כתבו גבי ערלה. ולפי' רש"י נקרא זוז"ג אפי' כשאין שני הדברים שוים כגון אגוז של ערלה שהוא פרי ואסור בהנאה דפרי של ערלה אסורים וייחורי דהיינו נופים של ערלה מותרין ואם נטע פרי האגוז ונעשה אילן ס"ל לרש"י דנקרא זה וזה גורם היינו פרי האסור וקרקע המותר ולהתוס' אינו נקרא זוז"ג אלא כששניהם מענין אחד כמו הרכבת איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע אבל אגוז וקרקע שני עניינים הם וכי האי גוונא לא מקרי זוז"ג ואולי בכה"ג יש ללכת אחר העקר ועוד יש מין אחר גבי כלאי בהמה דפליגי אי חיישינן דוקא לזרע האם או אפי' לזרע האב ונפקא מינה לענין מלקות כאשר אבאר. הר"ן פ' אותו ואת בנו כתב בשם בעל הלכות ורב אחא משבחא דמותר להרכיב פרד שבא מחמורה על מין אמו שהיא חמורה וכן פרד שאמו סוסיא מותר להרכיב על מין אמו שהיא סוסיא דאין חוששין לזרע האב כלל אלא לזרע האם ונמצא שהם כולם מין אחד ואין כאן כלאים וכן נראה דברי הרי"ף אלא שהרשב"א כתב דיש לפרש דברי הרי"ף בענין אחר ומיימ' פ"ט וסמ"ג לאוין קמ"ט והרא"ש והטור י"ד בנו סי' רצ"ו והמרדכי שם והר"ן והרמב"ן והרשב"א ורוב הפוסקים הכריעו דספוקי מספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא והילכך פרד שאמו חמורה אסור להרכיב על חמורה אע"פ שהוא מין אמו ואליבא דכ"ע פרד הבא מן חמורה עם פרד שאמו סוסיא או איפכא אסורין זה בזה לא מבעיא לדברי בעל הלכות ורב אחא משבחא דס"ל דאין חוששין לזרע האב כלל ועיקר דודאי הם כלאים זה בזה שהרי אמו של אחד מהם חמורה ושל אחר סוסיא או איפכא אלא אפילו למ"ד דמספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא גם לדידהו אסורין זה בזה דכיון דמספקא לן אזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא בפרד שאמו חמורה עם מין אמו חמורה אסרינן דלמא חוששין לזרע האב ובפרד בן חמורה עם פרד בן סוסיא אסרי' דלמא אין חוששין לזרע האב ולענין חיוב מלקות פליגי סמ"ג לאוין קמ"ט והרא"ש וטור י"ד סי' רצ"ו והרמב"ן והרשב"א והר"ן ומרדכי ורוב הפוסקים דס"ל ספוקא מספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא כלהו ס"ל דלהרביע פרד בן חמורה על מין אמו חמורה או פרד שאמו סוסיא על מין אמו סוסיא וכן להרביע פרד שאמו חמורה עם פרד שאמו סוסיא או איפכא בכל הני איסורא הוא דאיכא אבל מלקות ליכא דכיון דמספיקא אסרינן לה ליכא מלקות כלל כי אם איסור ולדברי בעל הלכות ולרב אחא משבחא והרי"ף דס"ל להדיא דאין חוששין לזרע האב כלל ומטעם זה התירו להרביע פרד בן חמורה על מין אמו חמורה וכן פרד בן סוסיא על מין אמו סוסיא א"כ לדידהו פרד בן חמורה עם פרד בן סוסיא יהיה אסור להרכיב ודאי ולא מספיקא דלדידהו אין חוששין לזרע האב ודאי ונמצא שהם כלאים גמורים זה בזה דאמיה דחד חמורה ואמיה דאחר סוסיא ולוקין על הרבעתן ומיי' נמי פ"ט מהל' כלאים כתב שלוקין על הרבעתן אבל דבריו מאד תמוהין וצ"ע רב שהרי כתב שם בההוא פרקא שאסור להרכיב פרד שאמו חמורה על מין אמו חמורה ודבר זה אתיא כמ"ד דמספקא לן חי חוששין לזרע האב או לא ומשום האי ספיקא אסרינן פרד בן חמור עם מין אמו כמו שכתבנו לעיל דלמ"ד אין חוששין ודאי פרד בן חמורה עם מין אמו שרי כדלעיל וכיון דהכי הוא היאך ס"ל למיי' שילקה על הרביעה פרד בן חמורה עם מין אמו חמורה כיון דמספיקא אסרינן לה ואין לומר דדעת מיי' הוי דאע"פ שמספיקא אסרינן ליה דשייך ביה מלקות שהרי גבי אותו ואת בנו פי"ב מהל' שחיטה כתב דהשוחט האב ובנו ביום א' אינו לוקה משום דמספקא לן אי נוהג בזכרים או אינו נוהג כר' יהודה דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא וא"כ היאך פסק הוא גבי כלאים שלוקה שגם איסור דפרד זה בן חמורה עם מין אמו חמורה אינו אלא משום ספק ועוד כיון דמיי' ס"ל כמ"ד דמספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא שזהו דעת רבי יהודה בפרדות גם צריך לומר דלפום האי סברא איסור הרבעה בן חמורה עם פרד בן סוסיא הוי משום שמספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא ואמר הכי דילמא אין חוששין לזרע האב והילכך אסור להרביעה זה עם זה וא"כ כיון דעיקר איסורן הוי משום ספק היאך כתב גם בהרבעתן בהאי פירקא שלוקה עליהן דבשלמא לבעל הלכות וסיעתו שכתבו דס"ל דודאי אין חוששין לזרע האב איכא לאוקומי שפיר דלוקה על הרבעת פרד בן חמורה עם פרד בן סוסיא דאיסורא הוא ודאי אבל למיי' דעל כרחין ס"ל האי סברא דאיסורא הוא בשביל ספק ומהאי טעמא אסר לשחוט אותו ואת בנו בזכרים ואסר נמי מהאי טעמא להרכיב פרד בן חמור על מין אמו חמורה דבלאו האי סברא לא הוה איסור בהן היאך יתחייב מלקות על הספק אפי' בפרד בן חמורה על פרד בן סוסיא דכולהו מחמת ספק נאסרו מלבד שצ"ע גם לפירושו במשניות שבפ' אותו ואת בנו פי' להדיא שאין אותו ואת בנו נוהג בזכרים לעולם ועשה עיקר מזה כאילו ס"ל דאין חוששין לזרע האב וכן נראה מפירושו למסכת כלאים פ"ח גבי פרדות ואילו לפירושו במשנת פ' מומין אלו בסופו פי דנוהג אותו ואת בנו בנקבות וההיא אתיא כחנניא כדאיתא שם בגמרא ולא הזכיר מיי' שם מפירושו שההיא אינה משנה כמו שרגיל לעשות במשניות דס"ל שאינן אליבא דהלכתא שנראה להדיא דס"ל הכי שחוששין לזרע האב ובפ' י"ב מהל' שחיטה כתב שנוהג בזכרים איסור אותו ואת בנו מספק ובפ"ט מהל' כלאים כתב מה שכתב וצ"ע להולמה:

וגבי דאמרי' הכא נתערבו באחרות ואחרות באחרות כתב מיי' פ"ז מהל' עבודת כוכבים טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שנים מהם בים הגדול הותרו כולם וקשה לדבריו דהכא תולה האיסור במה שהלך דאתיא כר' אליעזר פרק התערובות ואילו גבי אברים שנתערבו באברים בעלי מומין פ"ו מהל' פסולי המוקדשים פסק כרבנן ובפט"ו מהל' תרומות גבי חבית של תרומה פסק נמי כר' אליעזר ותלינן האיסור במה שהלך ומאי שנא דהתם גבי חבית מתיר כשנפל אחד מן התערובת והכא מצריך שיפלו שנים מהם ונראה דיש לומר שאע"פ שאין הלכה כר' אליעזר לגבי רבנן בדין האברים לאו משום שלא יהיה טעם רבי אליעזר אמת דאמרינן דכל שזוג אחת מן התערובת הלך לאיבוד דתלינן לומר שהאיסור הלך בתוכו כי ודאי אותו טעם נכון הוא ורבנן דאמרי דאפי' קרבו כולן חוץ מזוג אחד שילכו לבית השריפה ופליגי על ר' אליעזר עיקר פלוגתייהו לא על סברא זו פליגי דאינהו נמי בעלמא סברי דודאי האיסור במאי דהלך לאיבוד ואולם באברי מומין פליגי על רבי אליעזר דרבי אליעזר סבר דאברים בעלי מומין שנתחלפו באחרים יקרבו משום דדריש קרא משחתם בהם מום בם דמשמע ליה דרשת הפסוק הכי מום בם הוא דלא ירצו לכם הא ע"י תערובת ירצו ורבנן פליגי עליה בהא וסברי מדרשת הפסוק הכי משמע מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מום ירצה דבזה תלוי פלוגתייהו כדאיתא התם פ' התערובת דף ע"ז להדיא ובהא לית הלכתא כותיה דרבי אליעזר כדמשמע נמי פרק שני שעירים ביומא גבי פלוגתא דרב ורבי יוחנן אי בעלי חיים נדחין ורב דריש התם הפסוק דמשחתם בהם מום בם כמו שדרשו חכמים והלכתא כותיה דרב לגבי רבי יוחנן דהא איתותב שם רבי יוחנן הילכך אתי שפיר דפסקמיי' באברים כותייהו דרבנן אבל מ"מ סברתו דרבי אליעזר דס"ל דתלינן האיסור במאי שהלך בעלמא הוא אמת דעל זה לא פליגי רבנן עליו תדע דהכי הוא דאי רבנן פליגי עליה בעלמא בהאי סברא כשאומר רב נתמן בדף ע"ד דטבעת של עבודת כוכבים שנתערבה וכו' דהותרו כולם מטעם דאמרינן הך דאיסורא נפיל ופריך עליה הכא מההיא דתנן אפי' אחד בריבוא ימותו כולן הוה ליה להקשות עליו מדרבנן דמתני' דאמרי' אפי' קרבו כולן חוץ מראש אחד שיצא לבית השרפה ואין לומר דה"ה אכל חד מנייהו נקט דאילו כן דסברת רבנן דאמרי אפי' קרב כולן וכו' הוא משום דלא תלינן לעולם האיסור במאי דהלך הוה אלימא הפרכא לאקשויי מינה דהוה מקשי מדבר המפורש שהוא להפך דבריו דכן דרך התלמוד לעולם כשהוא מוצא להקשות מב' או ג' מקומות מהדר להקשות ממקום דאלימא ליה הפירכא ועוד דמ"מ אי סברא דחכמים דפליגי עליה דרבי אליעזר הוא משום דלא אמרינן איסורא בהך דנפל איתא ה"ל לתלמודא להקשות ורב שביק סברת רבנן ועביד סברת רבי אליעזר דשמותי הוא ולית הלכתא כוותיה לכן מכל אלו נ"ל דסברת ר' אליעזר נכונה ולית דפליג עלה אלא דעיקר פלוגתייהו בדרשת הפסוק היא דלרבי אליעזר משמע כיון דהפסוק לא קפיד על מומין שנתערבו יש כאן מקום לסברא דאמרי' בעלמא כשהלך לאיבוד זוג מהתערובת אמרי' דאיסורא הלך בתוכו והשאר היתר מאחר שאין כאן ספק דאורייתא ורבנן סברי כיון דקרא קפיד על תערובת מומין דכל שנתערב בתמימים מומין אינן נרצים לקרבן אין כאן מקום לסברא דתלינן בעלמא שהאיסור בזוג שהלך לאיבוד אלא בשעת התערובת נפלו ואפי' בזוג האחרון אית למימר שמא בו הוא הבעל מום ויש כאן ספק דאורייתא וכיון דסברתו נכונה גם הדין דמפיק רב נחמן מסברתו אמת והיינו דפסק מיי' בהל' עבודת כוכבים בטבעות כוותיה דרב נחמן לסברת רבי אליעזר ובאברים פסק כרבנן דפליגי עליה דר' אליעזר אבל לא בסברא זו: