שלטי הגיבורים על עבודה זרה יט

פשוט פ"ב דחולין דישראל השוחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים לא אסרה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא כוון לאוסרו אלא לצערו ואי דוקא במעשה זוטא או במעשה רבה איכא פלוגתא ר"ת כתב דדוקא במעשה זוטא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל במעשה רבה אוסר וכ"כ הראב"ד ורש"י כתב דבין במעשה רבה בין במעשה זוטא לעולם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולזה הסכימו רוב הפוסקים אם היתה לו לישראל ששחט בהמה זו שותפות בתוכה כתב מיי' פ"ב מהלכות שחיטה שאוסר גם חלק חבירו והרא"ש כתב שאפי' הוא שותפו אינו אוסר שאינו מכוון אלא לצער שותפו. ואם ישראל עובד עבודת כוכבים שוחט בהמה אחרת או שהתרו בו בישראל וקבל עליו ההתראה אז ודאי כוון לאסור ואוסר בהמת חבירו כעובד כוכבים עצמו וכתב הר"ן דהשוחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים אע"פ דלא מיתסר בהנאה מ"מ הויא אסורה באכילה דכל שיש בו סמך לעבודת כוכבים מיתסר באכילה וליכא למימר לענין איסור אכילה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהכא לאו איהו אוסר לה אלא דלא שרי לה והוה ליה כאילו לא נשחטה אלא שמתה מאליה ע"כ דברי הר"ן וצ"ע בפי' דבריו דהא מ"מ איהו גורם לאיסור זה: וצ"ע בדברי מיי' למה פסק סתם פ"ח מהלכות עבודת כוכבים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמשמע דאין חילוק בין עובד כוכבים לישראל ולישראל עובד עבודת כוכבים דלעולם אינו אוסר גם מיי' אינו מחלק כלל בין היכא שהתרו בו בישראל וקבל ההתראה או לא גם מיי' כתב פ"ח מהל' עבודת כוכבים דהעובדי כוכבים העובדין ההרים והגבעות והאילנות הנטועים מתחלתן לפירות ואת המעיינות הנובעות ואת הבהמה הרי אלו מותרין וצריך עיון כי בפ"ק מהלכות ציצית כתב דהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית וי"ל דמיירי בצמר שגדל בה בזמן שהיתה גופה נעבדת דאז אסור מה שיוצא ממנה כדאמרי' גבי משתחוה לאילן דאע"פ דגוף האילן מותר כל השריגין והלולבים והפירות שיוצא כל זמן שהוא נעבד אסורין בהנאה אי נמי אפשר דמותר בהנאה משום דמאיס כלפי גבוה פוסל אותו דסלקא בתיקו בגמרא בפירקין דף מ"ז ופסק לחומרא ואמנם בפשתן שנשתנה כשר כמו קמח הבא מקמה שהשתחוה לה דכשר למנחות כדאיתא בפירקין וכן פסק מיי' פ"ג ופ"ד מהל' איסורי מזבח ומהא דאמרינן המשתחווה לבהמה קרניה פסולין לשופר הוכיחו הפוסקים דאותו מעיל שלובש עובד כוכבים כשהולך לבית התרפים וכן נרות של עבודת כוכבים אסור לעשות בהן שום דבר מצוה ובספר אגודה מוכח מההיא דהקומץ רבה דאמר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא נשתמשן בו הדיוט דמשם ראיה שאין לעשות מדבר ישן לתשמיש מצוה כגון מעילין שלבשו בהן הדיוטות אין לעשות מהן מעילין לס"ת וכן כל כיוצא בזה ולקמן גבי כלים שנשתמשו בבית חוניו נאריך בזה בס"ד: