שלטי הגיבורים על עבודה זרה יד

הסכימו כל הפוסקים דכל גיעולי עובדי כוכבים שרי דסתם כליהם אינן בני יומן וכבר האריכו המפרשים לתת טעם למה הוחזקו סתם כליהם שאינן בני יומן מיהו טעם זה לא שייך אלא לגבי גיעול הכלי אבל אם יש שמנונית על הכלי שאינו מקונח אינו מועיל טעם זה וסכין של עובדי כוכבים אם בסתם יש לחוש שמא יש עליו שמנונית או לאו מלישנא קמא דרש"י שאוסר פ' כל הבשר צנון שחתכו בסכין של עובדי כוכבים משום שמנונית שעל הסכין נראה דלעולם יש לחוש בסכין של עובדי כוכבים שמא יש שמנונית על הסכין וכן מצאתי בשם הר"ר יעקב ווייל וז"ל דכרוב שנחתך בסכין של עובדי כוכבים צריך לפחות גרידה או חתוך במקום החתך דאסרו בשביל השמנונית שע"ג הסכין והוסיף לומר דאין העובדי כוכבים נאמנין לומר שיש להם סכינין מיוחדין לכך ומדאסרו בשביל חשש השמנונית ולא התירו משום סתם כלי עובדי כוכבים אינן ב"י שבכאן היה שפיר יכול להתיר משום שאינן ב"י דאין לחוש לחריפות הכרוב שמחזירנו לשבח שהרי אפי' לספר התרומות אין הכרוב חריף ואעפ"כ אסרוה משום שמנונית אלמא ס"ל דבסתם הכלים יש עליהם שמנונית ולגבי שמנונית שהוא גוף האיסור אין חילוק בין היה ב"י או לא וכן יראה מדברי הר"ר שמואל שכתב דדג מליח שחותכין העובדי כוכבים בסכיניהן צריך לקלוף כל מקום החתוך שלא גרע מקישות שחתכן בסכין שאינו יכול לאוכלן בכותח דחיישינן לשמנונית דסכינא כמו כן גבי סכין של עובדי כוכבים חיישינן משום שמנונית דטומאה או מנבילה וצריך קליפה כל סביביו ע"כ הרי מדאסרו משום חשש שמנונית ולא התירו מטעם דסתם כלים אינן ב"י אלמא ס"ל דיש לחוש לעולם לשמנונית גבי סכין ופשיטא שהוא כדברי הרר"י ווייל ז"ל שזכרנו דאי לא ידענו בבירור שיש לו כלי מיוחד לכך שאינו נאמן לומר שיש לו סכין מיוחד לכך דאין נאמנות לעובד כוכבים במקום שחששו חכמים לאיסור וא"ת א"כ דיש לחוש לשמנונית גבי כלים של עובדי כוכבים מה הועילו חכמים לומר סתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י הרי אע"פ שהן אינן ב"י מ"מ אסורין דלגבי שמנונית שהוא גוף האיסור לא שייך חילוק בין אם הוא בן יומו או לא דלעולם השמנונית עצמו הוא באיסורו ואיהו גופיה אינו נפגם כמו שנפגם הטעם ממנו הבלוע בכלי וא"כ לעולם יש לנו להחמיר ולאסור דבר שנעשה בכלי העובדי כוכבים משום שמנונית שעליו כיון דבסתם יש להעמידו בחזקה שיש עליו שמנונית וי"ל דחלוקין הם הסכינין משאר כלים כי הסכינין אינן דרכן לקנחם יפה כמו שדרך שאר הכלים שמשתמשים בהם ולעולם בסתם השמנונית צף על הסכין ואינו ניכר דכוותה אמרינן גבי קערות של בשר שהדיחן ביורה חולבת דמשום שדרכן של קערות להיות מלוכלכות משמנונית המאכל יש לאסור הכל עד שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן כמו שכתב הרא"ש והטור י"ד סימן צ"ה וכן נראה מפרשים להדיא שכתב בהן קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל הסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכו' הרי דחלוק סכין משאר הכלים דאע"פ שאינו ב"י יש לאסור הדבר שחתך בו או כולו או כדי נטילה או כדי קליפה כמו שכתבנו לעיל והרשב"א כתב בתשובות סימן תצ"ז שאף שמנונית מועט שע"ג הסכין כיון שהוא מרודד ואינו אלא טיחה בעלמא ושליט בה אוירא אף היא פגומה כשאינה בת יומא משמע מדבריו דבשומן גופיה נמי איכא למימר שהוא נפגם ואם יש לדמות כל מידי דחריף כגון בצלים וכרשים וכיוצא בזה לצנון וקורט של חלתית רבו הדעות הזכיר אותם טור או"ח סימן תמ"ז וטור י"ד סימן קי"ד וכן המרדכי עש"ב: אמנם צנון שחתכו בסכין של בשר דאיתא פרק כל הבשר יש לרש"י ז"ל ב' פרושים הא' דמיירי שיש שמנונית על גבי סכין ולפי' חד מיירי דליכא שמנונית ע"ג סכין ואכתי נאסר הצנון דמחמת חורפיה דצנון בלע טפי מדגים שעלו בקערה כמו שהאריך שם רש"י ולפי זה כל מידי דחריף שנחתך בסכין של בשר אסור לאכלו בחלב אפי' היה הסכין מקונח היטב וכל מידי שאינו חריף לא נאסר בשביל שחתכו בסכין של בשר לאכלו בחלב וזה נראה בעיני שהוא דעת רבינו שהשמיט מהלכותיו פ' כל הבשר קלחי דלפתי וגם סלקא משום דס"ל לרבינו דצנון אסור לאכלו בחלב אם חתכו בסכין של בשר אפי' היה מקונח משום שבולע ממה שפולט הסכין מחמת חריפותו אבל קשות ואבטיח שאינן חריפין וגם לא מתוקין אינן אסורין משום דלאו חריפי גם אינן מותרין לגמרי משום דלא מתיקי והלכך גריר לבי פסקי ואכיל להו בחלב וקלח לפתן אין צורך להזכיר שאם חתכן בסכין של בשר שמותרין לאכלן בחלב משום דכיון דמתוקין הן לגמרי ודאי דשרי להדיא לאכלה בחלב בלי גרידת בי פסקי כלל ועוד שהרי כתב רבינו ואי פתיך בהו לפתא שרי כלומר שאם חתך הלפתא ואח"כ הצנון או האבטיח הכל מותר דמשמע להדיא דהלפתא מותרת היא לגמרי כשחתכה בסכין של בשר הגם כי בשביל דין הלפת לא היה צריך רבינו להזכיר ואי חתך בהו לפתא דממילא שמעינן ליה מדרישא דכל דבר שהוא מתוק לגמרי אינו בולע מסכין מקונח וגם סלקא דאסרי' אין צריך להזכיר דסלקא דאסירי דאמר התם נכללין הן בפסק דרישא דאי אמרת סלקא דאסירי ר"ל שהן חריפין כמו צנון ובלעי כמו צנון והרי נכללין בדין צנון שזכרנו ואי אמרת דסלקא דאסירי ר"ל עד דגריר לבי פסקי כמו קישות ואבטיח שהרי אין מתוקין אם כן כבר נכללו בדין קשות ואבטיח שזכרנו וכן נראה בעיני שהוא דעת מיי' פ"ט מהל' מ"א ומעתה מתורצת היא הקושי' אשר הקשה הרשב"א על רבינו ועל מיי' למה השמיטו דין סלקא ודין לפת ולמה צריך לגרור בי פסקי דקישות ואבטיח וגם לפי דרכנו למדנו תירוץ אחר על ספר התרומה שכתב ואם חתך בסכין של בשר דבר שאינו חריף כגון עלי כרוב ועלי קפלוט לא בעי אלא הדחה והקשו עליו בהג"ה פ"ט מהל' מ"א ובהגהת שערי מדורא ז"ל ולא הבינותי דהא אמר בקישות ואבטיח גריר לבי פסקי והיאך תסגי לקלחי קפלוט וכרוב הדחה ויש לתרץ דהיינו טעמא דצריך לקישות ואבטיח גרירא בי פסקי משום דלחים הם ורכים ואם היה מדיחן הדחתן היה מבלעת בהם טפי טעם הסכין שקבלו הלכך צריך לגוררן ומ"מ אין זאת הגרירה כי אם כמו הדחה שהגרירה פחותה מקליפה והקליפה פחותה מכדי נטילת מקום וההדחה והגרירה א' הן אלא שבדברים שהם קשים כמו קלחי כרוב וקלחי קפלוט בהדחה סגי להו כמו שכתב ספר התרומה ובקישות ואבטיח שהן לחין שאם היה מדיחן היה הטעם נסרך בהן יותר צריך גרירה ולא סגי להו בהדחה אע"פ שההדחה והגרירה כחדא נינהו וכן הזכירו הרשב"א והר"ן חולק וסמ"ג לאוין קמ"א וטור י"ד סימן צ"ו תפשי תרי הפירושים עיקר וכן נראה שהוא דעת רבינו מיי' שהרי גלי לנו ההוראה כשהיה הסכין מקונח וכ"ש כשהשומן צף ע"ג סכין דיש לאסור והרשב"א ס"ל דוקא כפי' ראשון דרש"י דאינו אסור אלא כשהשמנונית צף ע"ג הכלי ולדידי' כיון דאין האיסור רק משום השומן א"כ אין חילוק בין יהיה הסכין ב"י או לא ולדברי שאר הפוסקים יש חילוק בין כשהוא ב"י או לא וספר התרומה אוסר אפי' אין הסכין ב"י דאגב חורפיה דצנון מחליא ליה לשמנונית ומשוי ליה לשבח ומהר"ם השיב על ספר התרומה דדעתו להתיר ועי' טור או"ח סימן רמ"ז: