שלטי הגיבורים על עבודה זרה יג

איסור פת של עובדי כוכבים לא פשט בכל ישראל ומכאן סמכו עתה לאכול פת של עובד כוכבים כיון שלא פשט איסורו בכל ישראל וגם דגזירה הוא שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ועוד דאמרי' לקמן בימינו תתיר את הפת ולא הניח להתיר אלא משום דהוו קרי ליה בי דינא שריא ואחריו באו בי דינא אחרינא שהתירוהו ובירושלמי בפרקין ופ"ק דשבת פת עמדו עליו והתירוהו ומי שנזהר מפת של עובדי כוכבים מותר לאכול עם מי שאינו נזהר בקערה אחת אע"פ שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל דאין להחמיר לאסור ע"י תערובת כי היכי דלא גזרו על תערובת דמאי ולדעת הרא"ש ז"ל אין חילוק בין פת של בעה"ב לפת של פלטר אבל קצת מן המחברים חלקו בין בעה"ב לשל פלטר דלא שייך חתנות אלא בשל בעה"ב הלכך אסרוהו בכל ענין חוץ מבמקום סכנה אבל של פלטר אין כאן כל כך קירוב דעת שבאומנותו הוא עוסק וכן מחלק בירושלמי שמתיר לקנות מפלטר של עובד כוכבים במקום שאין פלטר של ישראל מצוי וכתב הרשב"א אפי' יש פלטר של ישראל אם אין הפת של פלטר ישראל כפת הפלטר של עובד כוכבים מותר כיון שערב לו יותר ואין נראה כן מן הירושלמי שלא התיר אלא במקום שאין פלטר של ישראל מצוי ואם הוא מצוי אלא דשל עובד כוכבים ערב לו יותר לא התיר ושל בעה"ב אסורה לעולם אפי' קנה פלטר ממנו ואפי' שלחה לישראל לביתו וכן אפילו שלח אותו הישראל לאחר אסורה לעולם ושל פלטר מותרת לעולם אפילו קנאה בעה"ב ממנו שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהיה לו בשעת האפיה ואין לנו להתיר אפי' במקום שנהגו אלא בפת של עובדי כוכבים ואותו אין לו היתר ע"י חתוי שיחתה ישראל בגחלים כי אין איסורו משום בישול אלא משום הפת עצמו אבל פת של ישראל שאפאו עובד כוכבים הוא בכלל איסור שלקות ובאותו לא נהגו היתר בשום מקום ועלה קאמר שלש מלאכות בפת היסק התנור וחתיית הגחלים והאפיה שאם ישראל עשה א' מאלו אין בו משום בשולי עובדי כוכבים וכתב הרא"ש ז"ל ותימה על מה שנוהגין להקל בהשלכת הקיסם. ובהלכה שבין בני א"י לבני בבל כתוב בני מזרח משליכין קיסם ובני מערב אומרים קיסם זה אינו לא מעלה ולא מוריד אא"כ התענה ג' ימים מותר משום חיי נפש והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכ"כ מיי' שאפי' לא זרק הישראל אלא עץ אחד בתוך תנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת של עובד כוכבים אסורה עד כאן ויראה שאינו מחלק בין של עויבד כוכבים לשל ישראל שאפאה עובד כוכבים וכאשר כתבתי כן עיקר: לשון ריא"ז וכן גזרו חכמים על הפת שלהם כמו שגזרו על תבשיליהם אלא שנהגו העם היתר בפת ועמעמו בדבר ואף כשנהגו בו היתר לא התירו אלא בשדה שהוא רחוק מן העיר ואין פת ישראל מצויה להם אבל בעיר או במצר העיר שיכול ליכנס וליקח פת ישראל לא התירו פת של עובד כוכבים ואם אין שם פלטר ישראל מצוי בעיר לקנות ממנו נראה בעיני שמותר לקנות פת פלטר עובד כוכבים ואע"פ שפת ישראל מצויה שם אצל בעלי בתים שאין דרכם למכור כמב"ה: השמן של עובדי כוכבים מותר אע"פ שגזרו עליו חכמים הראשונים נמנו עליו האחרונים והתירו לפי שראו שלא פשט איסורו בכל ישראל ואין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה. אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין והוא שפשטה תקנתם ברוב ישראל אבל אם לא פשטה התקנה ברוב ישראל אפי' ב"ד קטן ממנו יכול לבטל שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ואם פשטה התקנה בכל ישראל אפי' אליהו ובית דינו אינו יכול לבטל שכבר קבלוהו העם עליהם כאילו הוא איסור תורה כמבואר בקונטרס הראיות. ופת של עובדי כוכבים שנילוש בביצים אע"פ שיש בביצים משום בשולי עובדי כוכבים ושלקות אסורים בכל המקומות אפ"ה מותר כיון שהפת מותר הביצים טפלים לו וכתבו הגאונים שכותח של עובדי כוכבים מותר ואין חוששין לפת של עובדי כוכבים שבו ור"ת היה נוהג איסור בפת של עובד כוכבים שנילוש בביצים ולכ"ע אין להתיר פשטידא שלנו שאפה עובד כוכבים משום שהשמנונית בעין שהוא על העיסה ומתחלה נאסר משום בשולי עובדי כוכבים קודם שנבלע השמן בעיסה מה שאין כן בפת הנילוש בביצים שהביצים נתבטלו בעיסה מתחלתה ולא נאסרו מעולם ומזה הטעם אפשר שאם טחו פני העיסה בביצים דחשיבי גם בעין ונאסר משום בישולי עובדי כוכבים והרסנא שעושין לדגים והוא מציר של דגים הנאכל כמות שהוא חי ומקמח אסור שהקמח עיקר וכן ירקות הנאכלין כמות שהן חיין ובשלם עם בשר ששומן של בשר נבלע בהן וכתב הרשב"א וכן כלים שבשלו בהן עובדי כוכבים דברים שיש בהן משום בישולי עובדי כוכבים אסורין לפיכך צריך ליזהר בשפחות עובדי כוכבים המבשלות לעצמן בבית רבן ישראל שלא יניחוהו ע"ג האור ואם קדמו והניחוהו צריך שיהפך בו קודם שיגיע למאכל בן דרוסאי ולא נהירא להרא"ש וכתב שאין לחוש לזה כלל שלא החמירו בבישולי עובד כוכבים לאסור פליטתן. ופשוט פרק כיצד מברכין דמרקחת הנקרא לאטואירי שעושים אותו העובדי כוכבים מותר ולא חיישינן לבישולי עובדי כוכבים לפי שנאכל כמו שהוא תי ואפילו נחתך בסכין של עובדי כוכבים ונעשה בכלים שלהם שרי חדא דמסתמא יש להם כלים מיוחדים לכך ועוד בלאו הכי סתם כלי של עובדי כוכבים אינן בני יומן ואף כי קי"ל דדבר חריף כתבלין וקורט של חלתית מחזיר הטעם פגום לשבח ובאלו המרקחות יש תבלין מ"מ כיון שמעורב עמהם דבש ומתיקות הרבה המתיקות מבטל כח החריפות מהתבלין בענין שאינן יכולין לשווי' הכלי בן יומו וראיה יש לזה מתשובת הרשב"א סימן תמ"ט וכתב עוד הרשב"א והביא דבריו הר"ן פ"ק דחולין שאסור לומר לחנווני עובד כוכבים שיעשה לו מרקחת או לפלטר לעשות לו פת דטעמא דשרי ליקח מהן היינו משום דסתם כליהם אינן ב"י והוי נותן טעם לפגם ובדיעבד שרי אבל כשאומר להם לעשות לכתחלה הרי הוא כמבשל לכתחלה ואסור וכתב שאפשר שעל זה נהגו היתר בדורות הללו בכך לפי שכיון שהכל לוקחין מהן מייחדים כלי לאומנות כדי שלא תפגם מלאכתן בחליפת כליהם ע"כ משמע מכאן דאיכא תרי טעמי להתיר המרקחות שעושין העובדי כוכבים חד משום דסתם כליהם אינן בני יומן ובכה"ג אין חילוק בין אומן חנווני לאיש אחר שאינו חנווני ואומן. וחד משום שיש להן כלים מיוחדין לכך ובהאי דוקא מאומן וחנווני בסתם שרי ולא מאיש אחר דמסתמא מי שאינו אומן אינו מייחד הכלום לכך ומהאי טעמא שרי לקחת תבלין ופלפלין כתושין מן האומנים דמסתמא יש לכם כלים מיוחדים לכך ונראה דאם ידוע לן שהכלי היה בן יומו ואינו כלי מיוחד לכך אם עשו בו מרקחות שכל עצמן אינן עושין אלא לחריפות שרי דאותו טעם משובח שנדבק הכלי במרקחות פוגם המרקחת מפני שמבטל חריפותו דתרי מיני נותן טעם לפגם איכא חד שטעם האיסור פגום מחמת שעמד בכלי מעת לעת שלא נשתמשו בו והאחר אע"פ שאין הטעם פגום מעצמו אלא הוא משובח מ"מ כשמתערב בדבר אחר נותן בו טעם לפגם כגון עכברא דנפל בשיכרא: