שלטי הגיבורים על עבודה זרה טז.

לשון ריא"ז קורט של חלתית של עובדי כוכבים אסור באכילה מפני שחותכין אותו בסכין שלהן שמובלע בו שמנונית שלהן ואע"פ שאינו בן יומו והרי הוא נותן טעם לפגם מתוך חורפו של חלתית הרי הוא משביחו ואסור. ונראה בעיני שאם חתך צנון וכיוצא מן הירקות החריפין בסכין של עובדי כוכבים שאינו בן יומו קולף מקום חתוכו ומותר באכילה שלא אסרו אלא קורט של חלתית בלבד כמבואר בקונט' הראיות:

פרש"י גבינה של עובדי כוכבים אסורה משום חלב טמא ואע"פ שאינו מעמיד לפי שאין אפשר לגבינה בלא צחצוחי חלב בין גומות של גבינה וחלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור דלמא עריב ביה חלב טמא וחלב טמא אינו עומד ואם עירב טמא בטהור הטמא נשאר בנסיובי חלבא שקורין מיש"ג וחלב טמא אסור מה"ת כדילפינן בבכורות ויש לחוש שבגומות נשארו ממנו ואין מועיל רוב היכא דהאיסור הוא בעין ואע"ג דלענין גבינות העובדי כוכבים לא אסרינן ליה מהאי טעמא דכיון דחלב טמא אינו נקפה אין לנו לומר שהעובד כוכבים ערב בו חלב טמא כיון שאינו מגיע לו תועלת מ"מ לענין לקנות ממנו חלב לעשות תבשיל יש לחוש לדבר ואסור הוא כל זמן שאין הישראל רואהו לעובד כוכבים שחלבו. ונראה דאע"ג דהתוס' דחקו הרבה למצוא טעם ברור לאיסור הגבינות כל שאין מעמידין אותה בקיבת נבילה מ"מ נראה לי דעיקר טעם האיסור משום חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אע"ג דמיי' פ"ג מהלכות מאכלות אסורות לא הזכיר בגבינה טעם איסור משום חלב דקאי ביני אטפי וא"כ היה לנו לומר דכל שהעמידו הישראל בקיבה שלו דתהוי מותרת אפי' [לא] ראה החליבה מ"מ גבי חמאה הזכיר טעם זה וא"כ חשש גבי חמאה כ"ש גבי גבינה דחייש להכי וגבי גבינה לא חש מיי' כלל להזכיר רק עיקר טעם הגזירה ואע"פ דר"ח ור"ת ז"ל והרבה מהפוסקים מתירין הגבינות אע"פ שלא ראו החליבה קצתה או כולה כמוזכר בסמ"ג לאוין קל"ב ומרדכי פ' אין מעמידין וגם יש הרבה חלוקין דאיכא לברר מהם להיתר מ"מ האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ונהיגין כוותייהו בענייני איסור והיתר כגון סמ"ק סמ"ג והרא"ש והטור ושערים מדורא ושערים מרבינו ירוחם כולהו יהבי טעם לאיסור גבינות העובדי כוכבים משום חשש חלב טמא דקאי ביני אטפי ופוק חזי מאי עמא דבר דנוהגים עכשיו בכל המקומות לראות החליבה מתחלה ועד סוף ואין לפרוץ גדר ואין לומר דבדיעבד שרי כמו שכתב הגהת הרא"ש פרק אין מעמידין בשם ר"ת דהתם אפי' לכתחלה היה מתיר ר"ת לפי סברתו דס"ל דטעם האיסור משום גלוי תדע דאין לחלק בין דיעבד לכתחלה בכה"ג דהרי לר"ת שאוסר החלב עצמו אא"כ ישראל רואה אסרו ג"כ בדיעבד כמו שכתב סמ"ג ושערים בשמו שהקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצל עובד כוכבים וכו' והתם בדיעבד מיירי וכן מצאתי באורך התשובה שהקפיד על רשב"ם אחיו בכיוצא בזה א"כ אין חלוק בין בדיעבד בין לכתחלה בכה"ג בכל ענין אסור כן נ"ל גבי הגבינה אולם גבי חבצייניוש שקורין רייקוט"א בלע"ז כשהקפיאוה במשקים טהורין שאין שם חומץ נסך אבל אם נעשית מחלב שחלבו עובד כוכבים ולא ראהו ישראל איכא פלים לכאן ולכאן וזה דאיכא לדמותה לגבינה ואיכא לדמותה לחמאה דאיכא למימר דליכא הכא רק חשש חלב טמא דכל שאר הטעמים שזכרנו ליתנהו הכא ואי משום שמקפיאין אותה במי חלב שלהם ליכא איסור דמי חלב אינו נקרא חלב כדאיתא בפרק כל הבשר ובפ' זה מי חלב שמקפיאה בו שהוא כמו חלב שפירש שם הרא"ש ז"ל וא"כ גם משום חלב טמא ליכא לאסור והא חלב טמא אינו נקפה ולא גזרו עלה כמו שלא גזרו על החמאה ואי משום חשש חלב דקאי ביני אטפי כי היכי דפליגי סמ"ק סימן רכ"א ורשב"א בתשובותיו סימן ק"י בחמאה אי איכא חלב ביני אטפי אי לא ה"נ יחלוקו בריקו"ט שכתבנו ואנן קי"ל כסמ"ג להקל ואין נראה לחלק ביניהם משום דבריקוט"א איכא פירורי הגבינה שצפין לעיל ברתיחה בעת עשותה ונקפאות עמה משא"כ בחמאה דאעפ"כ אין אותן הפירורין אסורין משום חלב דקאי ביני אטפי דדוקא בחרין הגבינה איכא כפולות וגומות משום שמסירין החלב הקפוי מן היורה בכמה פעמים ועוד שהקפאון גדול ונגרר עמו במי חלב שאינו נקפה וגם חלב טמא אם יש ממנו שם מה שאין לומר כן בהני פרורין קטנים מהקפאון וסעד לזה מצאתי בתשובות משום הגדול מוהר"ר יוחנן ז"ל שבעת תפיסתו בגירוש פיומונטא השיב על החבצייניוש של עובדי כוכבים שהם מותרות במקום שנהגו לאכול החמאה שלהם דאף על פי שנמצא בשם מהר"י מולין ז"ל שאסר לא אסרה אלא במקום שנהגו איסור בחמאה דאזיל למנהג האשכנזים שנמנעו לאכול חמאה ושאלתי לאשכנזים מה ר"ל ציגאר ואמרו לי כי בלשון אשכנז קורין לריקו"ט צג"ר וא"ת מכל אלה היה נראה להתיר בנידון דידן אכן זיל לאידך גיסא נראה דלא דמיא לחמאה כי החמאה עושין אותה בצונן הלכך איכא להתיר מטעמים שזכרו הפוסקים אבל הריקוט"א עושין אותה ע"י הרתחת החלב ואפי' תימא דליכא למיחש לחלב דקאי ביני אטפי אכתי איכא למיסר מטעם אחרינא דכיון דחיישינן בכל חלב שחלבו עובד כוכבים לחלב טמא אי איכא הכא חלב טמא היה ר"ט בחלב טהור ואפי' אינו נקפה עמו כלל שאינו אוכלו מ"מ יהיב ביה טעם ואסרו וצריך ביטול למאן דאמר דביטול מועיל ספיקא דאסרינן להו כשאירע להם מקרה המחזקם בחזקת איסור כמבואר בתשובת הרשב"א סימן ר"ג וסימן תש"ט ואם לא נתיר מטעם ס"ס ספק אם יש בו חלב טמא או לא ואת"ל שהיה שם חלב טמא שמא היה שם כדי ביטול הגם כי נראה קצת דמיחוש תערובת חלב טמא בחלב שחלבו עובד כוכבים אינו נקרא ספק דנראה כודאי דכמוחזק חשבינן ליה ומ"מ להרמב"ן והרשב"א ז"ל וסייעתם דס"ל דאין מועיל ביטול להני איסורי אין כאן שום צד היתר מאחר שהורתח החלב הזה דחיישינן ליה לחלב טמא מעורב בתוכו ומכאן יצא לי קושיא על הרשב"א ז"ל דבתשובות סימן קמ"ג אוסר הקדירה שעשה בה הגבינה מחלב שחלבו עובד כוכבים משום שמרתיחין אותה ובגמ' בפרקין מוכח דאי לא טעמא דחלב קאי ביני אטפי לא היינו אוסרין הגבינה ולאותו טעם קשה דאכתי היה לן למיסר הגבינה משום שהרתיח כל החלב יחד דאי איכא חלב טמא יהיב טעם בחלב טהור ואסרו לפי דעת הרשב"א אבל על התלמוד אין להקשות זאת די"ל דהתלמוד ס"ל דעושין הגבינה שלא ע"י רתיחה כי כן המנהג בודאי וכ"כ הטור או"ח סימן תמ"ז בשם הרא"ש ז"ל ומ"מ גבי ריקוט"א דודאי עושין אותה ברתיחה איכא לאסור מטעם שזכרנו דאע"פ שהתיר הגדול מהר"י ז"ל אפשר דבמקומו לא היו עושין אותה כמנהג מקום הזה ומצאתי ג"כ בסמ"ק סימן רכ"ב בהגהת מהר"ף שכתב קרייתא שעושין מן החלב שקורין מייגא צ"ע אי איכא לדמויי לגבינה או לחמאה עכ"ל ולדעתי כי מייגא היא ריקוטא דמספקא ליה למהר"ף אי דמיא לגבינה או לחמאה ובכל מקום שהלכה רופפת בידך לך אחר המנהג וכבר נהגו במקומות הללו שלא לאכול ריקוטא של עובדי כוכבים בשום ענין ואפי' אי דמינן לה לחמאה כיון שנהגו איסור בריקוטא אין להקל ולהתירה גם אין להקל להתיר הכלים שעשו ממנה התבשיל כמו שכתב תשב"ץ בספר כל בו בשם מהר"ם שהתיר הכלים שבשלו בהן החמאה אפי' במקום שנהגו איסור בחמאה בסתם היינו טעמא כדפי' מהר"ם דכיון דאיכא מקומות דנהגו בו היתר לגמרי אין להחמיר במקום שנהגו בו איסור אבל הכא גבי ריקוטא דליכא שום מקום שנהגו בו היתר אין להקל בכלים מטעמים אלו וגדולה מזו כתב הר"ן בפרקין בשם הרשב"א ובשם ספר התרומה דכלים שבישל בהן העובד כוכבים בפנינו דבר שיש בו משום בישולי עובדי כוכבים דצריכין הכשר וכו' וכ"ש בנדון זה דודאי אין להתיר כד"נ והיכא שנתנו בריקוטא חומץ נסך להקפיאה אין ספק דלית ליה תקנתא בשום ענין ואפי' אם יאמר אדם הרי מערבין החומץ בתוך הנסיובי דחלבא דהיינו השיר"ו בלע"ז ונקרש השתא ונתערב בתבשילין שאינו בעין ומש"ה שרינן זה אינו כי אפי' למאן דשרי חומץ שנתערב בתבשיל ואינו בעין היינו דוקא חומץ שלנו שנאסר במגע עובד כוכבים דלא אלים איסוריה אבל חומץ שלהם ודאי לית להו תקנתא ועוד אין אנו צריכים לכל זה שהרי החומץ מעמיד הוא וכיון דמעמיד אין לנו לחוש אם הוא בעין או לאו דבכל ענין אסור כאשר כתב מיי' ז"ל בפירוש המשנה ולא דמי למעמיד בעור קיבה של שחוטה דאמרי' דאם יש בהטעם בשר אסור ואם לאו מותרת דהוה ליה מין בשאינו מינו לכ"ע ואפי' שזה העור העמיד הגבינה אינו אוסר מפני שהמעמיד הוא דבר מותר שקיבת שחוטה היא ואין כאן אלא איסור בשר בחלב ובכה"ג דכשהבשר נופל לגבינה ולחלב אינו אוסר במשהו אפי' למ"ד דבשר בחלב במשהו היינו דוקא לאחר שנעשה בשר בחלב אבל בכה"ג שיעורו בס'. אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה ויי"נ הואיל והמעמיד אסור בפני עצמו נאסרה הגבינה משום נבילה לא משום בשר בחלב ונאסרה בכל שהוא דהכל הולך אחר המעמיד היכא שהמעמיד בשכבר הוא אסור בפני עצמו כמו שכתב מיי' בפי' המשניות ובפ"ט מהל' בשר בחלב: