שלטי הגיבורים על עבודה זרה יג.

כתבו התוספות מאן דאסר גבינות העובדי כוכבים משום גילוי החלב יש להקשות מפני מה עמד זה באיסורו משום גילוי יותר ממים ושכר דאסרי' משום גלוי פרק אלו טרפות ויש לומר דבכל המשקים אע"ג דלא קפדו אגלויא משום ארם אמנקיותא מיהא קפדי אבל גבי חלב מתוך שרוב פעמים אינו נאכל בעין וגם מסננין אותו אמנקיותא נמי לא קפדי ומסננתא אינה מועיל כלום לארס כדאמרי' פ' הגוזל דף קט"ו דלא מהניא מסננת היכא דטרקיה פי' שערבבו ומאן דאסר מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה הקשו התוס' וא"ת מאי איריא נבילה אפי' שחוטה נמי אסורה משום בשר בחלב וי"ל דדוקא נקט נבילה דאז איכא ביה איסורא דאורייתא אבל בשחוטה משום בשר בחלב ליכא איסור דאורייתא דצונן בצונן הוא ואע"ג דמוקמוה קמוקי' אינו אסור אלא מדרבנן מהכא משמע דאיסור בשר בחלב מדאורייתא לא הוו אלא כשהוא חם בחם או חם בצונן אבל צונן בצונן לא הוי אלא מדרבנן וא"ת לאשמועינן איסור קל ואנן נשמע איסור חמור ושמא י"ל דדרך התנא להודיענו איסור דאורייתא תחלה דהוא עיקר. ממחלוקת רש"י ותוס' ורבינו ומיי' גבי חלב הנמצא בקיבה נמצא דלדברי רבינו כל המעמיד גבינה בקיבת שחוטה כשרה אפי' מלח עמה העור לית כאן איסורא כלל דמסתמא אין באותו עור קיבה שהעמיד בה הגבינה כדי שיתן טעם בגבינה ולדברי ר"ת אם העמיד בקרוש שבקיבה אפילו עם העור ואפילו העמיד בצלול שבקיבה שנמלח עם העור בין בקרוש בין בצלול שבה אין כאן איסור דמסתמא יש בגבינה כדי לבטל טעם העור וגם טעם חלב הצלול ולדברי רש"י אם העמיד בקיבה שנמלחה עם העור בין בקרוש בין בצלול שבה נאסר הכל הגבינה דאפילו יש כדי לבטל הקיבה והעור אינו מועיל לדידיה דס"ל מין במינו במשהו הלכך האידנא שרוב עובדי כוכבים שבינינו מולחין העור עם הקיבה וגם מעמידין הקיבה בעור ובקיבה כתושין יחד ה"ל גבינותיהם אסורין משום בשר בחלב ואין להם היתר לרש"י בשום ענין ורבינו שמשון כתב שי"ל שכשהעמיד הגבינה בקיבה שמלחה עם עורה דהכל אסור דכיון שהאיסור מעמיד היינו נותן טעם המוזכר במתני' ואתיא זה כפירוש מיימון בפירוש המשניות: בפירוש מי חלב דאיתא פרק כל הבשר דף קי"ד איכא פלוגתא מדברי התוספות משמע דמי חלב היינו נסיובי חלבא ואינן אסורין רק מדרבנן וכתבו דכותח הבבלי שיש בו נסיובי דחלבא אינן אסורין רק מדרבנן לאכלו עם בשר והרא"ש ז"ל פירש דנסיובי דחלבא אסורין מן התורה ואינן בכלל מי חלב אלא מי חלב היינו אחר שהוציאו מן החלב כל האוכל כגון לאחר שנעשו כל הגבינות מבשלים החלב והאוכל צף למעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא וההוא נקרא מי חלב ונפקא מינה לענין ספק דבכותח לא נוכל להקל בו משום דהוי ספק מדרבנן אם אירע איזה איסור שהיינו יכולין להקל בו מספק לא נקל בו לדברי הרא"ש דהוא מדאורייתא ולדברי התוס' נקל בו שהוא מדרבנן ונפקא מינה נמי לענין מבטלין איסור לכתחלה דלדברי הרא"ש אין הכותח נקרא מדרבנן ולתוס' הוי מדרבנן ואם מי חלב גופייהו מותרים באכילה כתב הרא"ש בשם הרמב"ן שהן אסורין באכילה בעינייהו דמי חלב אינן כחלב וכיון דלחלב דאתו מן החי הוצרך קרא להתירו אותו שהותר דהיינו חלב מותר ואותו שלא הותר דהיינו מי חלב דאין לו קרא להתירו כיון שאינו בכלל חלב לא הותר ואל תתמה לומר הרי מותר מי חלב שהוא עם החלב ולמה יהא אסור כשפרשה ממנו דכותיה אשכחן בדם האברים דכשהוא מובלע בבשר מותר וכשפירש ממנו אסור וכתב רבינו שמחה דמי חלב בעלמא הוי שפיר בכלל חלב וכשהתיר הכתוב חלב הבא מן החי התיר גם מי חלב ולא הוזכר שאינו בכלל חלב רק גבי בשר בחלב דכתיב בחלב אמו דמשמע כמו שיוצא מן האם מעורב עם האוכל הא לכל שאר מילי הוי כחלב והכי מוכח שם בגמרא וכן נהגו העולם בו היתר ולדברי הרא"ש ז"ל לעולם נסיובי דחלבא הם בכלל חלב: לשון ריא"ז גבינת העובד כוכבים אסורה באכילה מדברי סופרים שגזרו עליו מפני שהעובדי כוכבים מעמידין הגבינה בעור קיבת נבלה והרי כח עור הקיבה ניכר בה וכאילו איסור הנבילה עומד שם בעינו אבל אם היה עור קיבת שחוטה אפילו אם היה העור עומד שם בעינו אין לחוש בו לאיסור תורה שלא אסרה תורה בשר בחלב אלא דרך בישול ואין לגזור על הסתם משום אסור דברי סופרים כמו שביאר מז"ה וכן התינייקי שלהם אסור כמו שביאר מז"ה: