שלטי הגיבורים על עבודה זרה יב.

וגבי כלי שמכניסו לקיום כתב הטור בקבוק שמוליכים עוברי דרכים אע"פ שאין מכניסין בו יין לקיום כיון שהיין נתון בהם תמיד כשמערין אותו חוזרים וממלאים אותו דינו כמכניס לקיום וצריך ערוי כתב הרמב"ן ז"ל דלא מחמרינן בשביל שמכניס לקיום אלא בכלי חרס אבל כלי אבן ועץ ומתכות אפילו מכניסן לקיום סגי להו בשכשוך והרשב"א הוסיף כל כלי עץ ועור אבל לא כלי זכוכית ומתכות והרא"ש כתב שאין לחלק במכניסו לקיום והביא ראיה מכלי עץ ועור שאסורין במכניסם לקיום ואפשר שאף לדבריו מודה בכלי זכוכית אבל כלי מתכות דינו ככלי עץ: כתבו בעלי אסופות ודבר שאין מכניסו לקיום איכא חלוק בין כלי עץ לכלי חרס דבליעי סגי בשכשוך ואפילו תחלת תשמישו ביד עובד כוכבים וחצבי שחימי ופתות דבי מכסי אע"פ שהן כלי חרס דינו ככלי עץ כדאמרינן כלי חרס פעם ראשון ושני אסור משום דבלעי טובא שלישי מותר ואם נשתמש בו ישראל שתי פעמים ואחד עובד כוכבים שרי בשכשוך ואי לא אסור ובעי מלוי וערוי ודבר שאין מכניסו לקיום כגון הני ברוקא"ש או הני שמל"ש של עובד כוכבים ובקבוק ואע"פ שמשתמשין בהם יי"נ תדיר וכן כוסות של עץ פירוש שהתחלת תשמישן ביד עובד כוכבים סגי בשכשוך וכלל זה מסר ר"מ בר יהודה דכל דבר שצריך לטלטלו ולהפכו על צדו בכל פעם שמוריקים ממנו כגון השמלש והבקבוק וכיוצא בהן לא מכניסו לקיום מיהו אם היו סתומים ועשו להם ברזא ומוציא דרך הברזא ולא דרך הפה הרי הן כקנקנים שלנו שמכניסין בהן לקיום ובעינן הכשר ג' ימים וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה שאלה הני בקבוקי שאמרת כמדומה אני שהן הברילש וכלל אחד אני אומר עליהם כל שמסתפקים בהטיה וזקיפה אין מכניסין לקיום מפני שאין מתקיים בו יין אבל הכלים שמסתפקים ממנו דרך ברזא הוא מכניסו לקיום והני כלים שמכניסין לקיום הכשרן ברותחים ואפילו בלא פירוק המגופות כבולעו כך פולטו והוא שימלא אותו מים רותחין ואם לא ימלא אותן האבנים שרופות מה יועילו כי לא יעמדו אלא במקום נצוצות וצריך שילכו המים רותחין על פני כל הכלי וישהו עליו ואין עושין אבנים שרופות אלא להגעלת כלי מתכת גדולה כדי שיגעילו שפתותיו בניצוצות כדרך בליעתן: ואשר שאלתם על החרוסת שנפל בו יי"נ כל שהוא אם הקערה צריכה הגעלה ברותחין מפני חמימות התבלין שבו אחר ששאלתם על הקערה דומה כי החרוסת נאסר בעיניכם ואני תמה על היין כל שהוא למה נאסר ואם יש בו בנותן טעם אין זה כל שהוא ואם תאמרו שכבר נתנו בו חומץ כשר ואתם סוברים שיצטרף האיסור עם ההיתר לאסור בטעם יין אין זה כלום שכבר אמרו סלק את מינו כמי שאינו ואם לא כתבתם כל שהוא בדוקא והיה בו בנותן טעם אם נשתהה החרוסת בקערה כדי לקלוט ממנו טעם צריך הגעלה ברותחין וכן כלים של עובד כוכבים שנכנס בו קונדיטון אומר אני צריך כמה הגעלות עד שלא יצא ממנו הטעם והריח ואחר כמה הגעלות נפשי חוששת ממנו שאין זו דומה ליין אחר שיספיק לו במלוי וערוי שלשה ימים וגבי זגים וחרצנים ושמרים שמותרין לאחר י"ב חדש מיהו כתב ר"ת ז"ל שלא התירו שמרים זגים וחרצנים אחר י"ב חדש אלא כשתמדן תחלה במים אבל אם לא תמדן אסורין לעולם אפילו יבשם בתנור ור' אפרים היה מתיר היכא דיבשן בתנור מיד ולזה הסכים הרא"ש והמחמיץ בהן תוך זמן איסורו כל העיסה אסורה בהנאה כתב הרשב"א תמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים נהגו בו היתר שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא ומעשים בכל יום שמשתמשין בכלי עובד כוכבים לאחר מלוי ואין מקלפין התמצית הנקרש עליו: לשון ריא"ז ונראה בעיני שלא נאסרו עד י"ב חדש אלא החרצנים והזגים שהן מן הפרי עצמו אבל שורש האשכול והעוקצין התלויין בהם גרעיני הענבים הן מותרין לאחר שנתייבשו או לאחר שהדיחן ואפילו תוך י"ב חדש כמבואר בקונטרס הראיות וכן השמרים של עובד כוכבים עד י"ב חדש אסורין בהנאה לאחר י"ב חדש מותרין בהנאה ונראה דהאידנא נהגו העם כרבינו אפרים היתר בזגים שנתייבשו היטב בשמש קודם י"ב חדש ומעשים בכל יום שנהנין משמן חרצנים שנעשה תוך י"ב חדש ואין מוחה: ומה שנהגו עתה להרחיץ החבית לעובד כוכבים לכתחלה נראה דכיון שהיין ההוא נפסד ונבאש מלשתותו דשפיר דמי שהעובד כוכבים ירחצם לכתחלה וליכא חשש איסור כלל וכן כתב הראב"ד ומביא דבריו ספר כל בו וז"ל כתב הראב"ד ז"ל אין העובד כוכבים יכול להוציא התרצנים מן הכובא להריקה עד שיפסלו התרצנים והיין מלשתות דהתם ודאי טיט מגבל הוא עכ"ל ואע"פ שנמצא בתשובות להרשב"א של"ח שמחמיר ואוסר לעובד כוכבים להוציא החרצנים והזגין מן הגיגית כשהן טופחין וכתב שהן היו נוהגין להחמיר איכא למימר דהתם מיירי [שלא] נפסדו עדיין החרצנים והיין וכן נראה שם מלשון השאלה ששאל אם מותר להוציא החרצנים והזגים מן הגתות ע"י עובד כוכבים אחר שהוציא מהן היין הראשון והשני עש"ב אבל דברי הראב"ד ז"ל דשרי מיירי ביין ובזגים שהן בכלי שעמדו שם ימים רבים עד שנפסדו וכן נראה מלשונו דנקט כובא וכובא הוא כלי שמכניסים בו יין לקיום כדמשמע בהרבה מקומות פרק רבי ישמעאל ולא דמי לגיגית שאין מניתין לתוכו החרצנים והיין כלל כי תכף לאחר שעשו היין מוציאין ממנו הכל כדי שלא יפסיד הגיגית ובודאי דבשעה פורתא אינו נפסד ובההיא ודאי איכא טעם להחמיר ולאסור וכן ההיא דר"ת דפ' המוכר פירות דאוסר לכתחלה לעובד כוכבים להריק שמרים איכא למימר דמיירי שהשמרים הם טובים ולא נפסדו דשפיר איכא שמרים טובים ושנותנים עליהם מים ועושין יין בכה"ג הוא דאסור אבל אי נפסדו לגמרי איכא למימר דגם ר"ת מודה דמותר לכתחלה לעובד כוכבים להריק אם כן בגלילות האלו דאין היינות כ"כ חשובים וידוע הוא כי כל היין הנשאר בשולי החבית הוא נפסד ונבאש ודרך כל העולם להשליכו לאיבוד כדבר המאוס לשתיה אם כן איכא צד נכון להתיר ולסמוך יתדות הנוהגין היתר בחביות בלי הכשר כלל דכיון דליכא ניסוך ביין כי האי לא צריך הכלי הכשר: