שלטי הגיבורים על עבודה זרה יא

וגבי לוקח כלים מן העובד כוכבים זפותים דצריכי להו ערוי שמא נתן בהם עובד כוכבים יין בשעה שזיפתן פר"י דוקא בימיהן שהיו רגילין ליתן יין בזפת בשעת זפיתה שאז אינו ניכר אם יתן בהן יין אחר הזפיתה אבל האידנא שאין רגילין ליתן בהם יין בשעת הזפיתה כל זמן שהן חדשים מראיתן צהוב עד שיתנו בתוכו יין לפיכך יכולין לקנותן מהם כל זמן שהן צהובים אבל אם פי הכלי צר שאין יכולין לעיין בו כמו תביות אין לקנותו ואפילו לפי זה אם נוגע בשלנו בעוד היין טופח עליו צריך ערוי ורבינו תם התיר גם שלנו שנוגע בו עובד כוכבים ע"י שכשוך. ובספר התרומות כתב שאין להתירו אלא בדיעבד אם נתן בהם יין אחר השכשוך בלא ערוי אבל לא לכתחלה וכן היא מסקנת הרא"ש בד"א בשל עץ ואבן אבל של עור לא שנא שלהם שאין ניכר בהן שהן חדשים לא שנא שלנו שנוגע בהן עובד כוכבים צריכין ערוי אפילו לדברי ר"ת לפי שהן רכין והזפת מבליע בהן היין וצריכין ערוי. כל דבר שצריך ערוי אם הכניס בו ציר או מורייס מותר ליתן בו יין אח"כ שהציר שורף ומבטל טעם היין וכתב הרשב"א שאין צריך להשהות בו הציר אלא קצת והרא"ש כתב שצריך להשהותו מעת לעת וכ"כ הרמ"ה וכתב הרשב"א שאין דנין מציר ומורייס לשאר משקין שאין אומרים בטבעים זה דומה לזה אולי תערובת המלח שבתוך הציר ומורייס פועלתו. והרמ"ה ז"ל כתב דמסתבר מיא דמלחא היכא דתקף מלחייהו דומיא דציר ומורייס ש"ד ואפילו לדבריו אין להתיר אלא בריבוי מלח כי היכי דמפרש גבי שבת היכי דמי מי מלח עזי תלתא מלחא אבל לא כאותם שלוקחים מלח מלא קומצם ומערבין אותו במים ומשפשפין בו והרי כאילו לא עשו כלום ועוברים על דברי חכמים: כתב הרשב"א ז"ל הניח כלי תחת הצנור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפים ונשתהו שתים עשרה שעות מותר שהמים הרודפין העוברים עליו מעבר לעבר מפלטין היין הבלוע בדופני הכלי והראב"ד כתב שלא אמרו כן אלא בעקלים וכיוצא בהן שאין המים מתכנסין בהן אבל נאדות ובקנקנים ושאר כלים לא סגי להו בהכי כי קלוחן ורדיפתם מאי הוי הלא כשהם בתוך הכלים אינן לא מקלחין ולא רודפין וכתבו בעלי אסופות לענין החבית אשר שאלת אם יש להם הכשר ביומם בשפיכות רותחין עליהם מכלי ראשון לא פרשת אם החביות הם של חרס או של עץ ואם הם של עץ די להם בשפיכות רותחין מכלי ראשון שהרי לענין חמץ בפסח הרי"ף ז"ל מפרש הגעלה לקדרה בענין זה מיהו צריך בהגעלה אדם בקי ומיושב להחם חמין הרבה כדי למלאות כל החבית פעם ראשונה שלא יגעיל מקצת הכלי ואח"כ יפנה המים ממקום למקום דהוה ליה השתא כלי שני השפוך מן הכלי הא' על כל מקום שמא יבואו בזה לידי שגגה ועוד שצריך להשהות עליו החמין וא"א בזה הענין אלא לאחר שיפשט המים במקום אחד וסוף דבר הרבה קשה לי הגעלה זו ואם החביות של חרס אין להם הכשר ביומן שהרי להגעילן אי אפשר שלא מצינו הגעלה לכלי חרס שהרי אינו אלא מפני שנכנסים המים במקום היין ומבטלין טעם היין וצנור מים מקלחין נמי לא נאמר הוכשרו אלא לכלים הפשוטים כיון שנתמלא הכלי מה יועיל לו קלוחו ורדיפתו והלא משהן מכונסין אין להם קלוח ורדיפה: