שלטי הגיבורים על עבודה זרה י.

יין מזוג אפי' נתן בו מים הרבה כל זמן שיש בו טעם יש בו משום יי"נ התמד שנותנים מים ע"ג חרצנים כתב ה"ר אברהם אב ב"ד שאין בו משום יין נסך אא"כ נותן ג' מדות של מים ומצא ד' והראב"ד כתב שאין להתיר מגע עובדי כוכבים בשום תמד והר' יונה כתב ששמרין שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתו פעם ראשון אסור ופעם שני מותר אבל שמרים של עובדי כוכבים לעולם אסורין אפי' לא מצא אלא כדי מדתו אפי' תמדן כמה פעמים ומים שנותנים על גבי חרצנים שנדרכו ברגל ולא נתעצרו בגלגל וקורה פעם אחד וב' אסור אפילו לא מצא אלא כדי מדתו שהזגין בולעים מן המים ויוצא היין שבהן הלכך לעולם יש בהם משום מגע עובדי כוכבים עד שיהיה גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו ואם נתעצרו בגלגל אז אין בהם משום יין נסך אא"כ נתן ג' מדות של מים ומצא ד' וכן היא מסקנת הרא"ש: לשון ריא"ז ויין שלנו שנגע בו עובד כוכבים הרי הוא כסתם וכן היין והחומץ מבושל שלהם שהיו מתחלתן יין אסורין בהנאה אבל החומץ שלנו והיין מבושל שלנו אם נגע בהם עובד כוכבים מותרין אפי' בשתיה נראה בעיני ששיעור החומץ והמבושל הוא כל שאין שותין אותו כיין כמב"ה יין שהקרים והוא בתחלת חומצו עד ג' ימים הרי הוא כיין ואם נגע בו עובד כוכבים אסור משום יי"נ אחר ג' ימים הרי הוא כחומץ ואם נגע בו עובד כוכבים מותר: אלונתית של עובד כוכבים אסורה בהנאה אלונתית כברייתה שעשאה ישראל מיינו ונגעו בה עובדי כוכבים מותרת אפילו בשתיה ואלונתית היא שעושין מיין ישן ומים צלולין ושמן אפרסמון הרי הוא כיין ויש בו משום יי"נ כדברי מז"ה וגאוני המערב הם מתירין ואין בו משום מגע עובד כוכבים וכדבריהם נ"ל עיקר שכן הוא בתלמוד א"י כמב"ה: ויין המזוג במים יש בו משום יי"נ ונראה דיין מבושל ויין חי מעורבין זה בזה אין היין מבושל מונע ליין חי שינסך ולא מבעיא לדברי כל הפוסקים זולתי מיי' דס"ל דתערובת דבש ושאור אינו מונע ליין מלינסך דודאי גם יין מבושל אינו מונע ליין מלינסך כי היכי דיין מזוג אינו נמנע לינסך תדע דהא לא נקט מיי' רק תערובת דבש ושאור לא דבר אחר והמרדכי כתב בשם ר"י ז"ל שנשאל לו על יין מבושל שנתערב בו מעט יין חי ונגע בו העובד כוכבים ולא היה יודע אם היה במבושל ס' כנגד היין חי והשיב דאם יש מן הדבש כנגד היין חי אני מכשירו כאילו אין שם יין מבושל אלא דבש מטעם סלק מינו כמי שאינו (מינו) והוסיף הגהת הרא"ש לבאר דבר זה שאם יש כ"כ רוב דבש ומעוט יין חי שאם היה היין חי מעורב בדבש בפני עצמו לא היה נאסר בו היינו מדמים לאלונתית שאינו נאסר במגע עובד כוכבים אלמא דצריך שיהא מן המבושל ששים כנגד היין חי להתירו במגע עובד כוכבים ואם יש הפסד מרובה אפשר בדוחק להתיר במגע עובד כוכבים שיש שם ששה חלקי יין מבושל כנגד היין החי שרואין אותו כאילו הוא מים כמו שכתב שם בהגהת הרא"ש וכו' ואין להקל משום שבשעת התערובת היה היתר בהיתר ועכשיו שהעובד כוכבים נוגע בו אינו חוזר וניעור דעד כאן לא אמר דאין התערובת חוזר וניעור אלא היכא דנתבטל בשיעור הראוי לבטולו כההיא דחמץ שנתערב קודם הפסח דגם הוא היתר בהיתר ובעינן שיתבטל בששים קודם הפסח להתירו בקיום בפסח וכשלא נתערב בכדי ביטולו חוזר וניעור ואוסר כמו שכתב מרדכי בפ"ב דפסחים והטור או"ח סימן תמ"ב גם אין נראה לדמות יין מבושל לאלונתית כי אלונתית חשיב כמו מאכל שאין היין ניכר לשם וממנו מביאין ראיה להתיר מאכל שיש בו יין כדלעיל אבל הכא שהוא מעורב ביין עצמו אלא שהוא מבושל חשוב בעין ומעורב במינו וגם יש ראיה מפ"ב דתרומו' דתנן התם תורמין מיין שאינו מבושל על מבושל דהוי מן היפה על הרע ואי לאו דהוי מינו היאך תורמין מיין חי עליו אלא מחוורתא דהוי מינו והא דאינו ראוי לנסך ע"ג מזבח לאו משום שאינו מין יין אלא משום שנשתנה מברייתו הוא כמ"ש הרא"ש פרק המוכר פירות והביא ראיה מההיא דבכורים דאמרי' דגפן שנדלה ע"ג תאנה פסול לנסכים לפי שנשתנה דבעינן דומיא דכבש שלא נשתנה. ועובד כוכבים שהשליך מים בגיגית לעשות התמדים כתב בעל אסופות שנשאל אם נדמה אותו ליין שמזגו עובד כוכבים ויהא אסור או לאו והשיב כתב חכם שאם התמד הוא בענין דרמא תלתא ואתי ארבעה או שיוסיף היין על מדת המים יש לו דין יין שמזגו עובד כוכבים אבל התמדים האחרונים שאפילו מדת המים אינם יוצאים מן החרצנים המקבלים בהן מותרים ומביא ראיה לדבריו והשוותי עמו על זה והריני מוסיף וגורע מה שהוא אומר מדאיצטריך ליה לתלמוד למימר יין שמזגו עובד כוכבים הרי הוא יי"נ שאם יוצא משם מדת המים אין בו משום יי"נ ולא עוד אלא שמקבל להוציא העובד כוכבים החרצנים מהכובא אע"פ שיש יין למטה מזה הטעם שכתבתי ונפשי שוללת על הדקדוקים אלו שא"כ מעתה ילך העובד כוכבים וימזוג מרוב התמדים שלנו ויוציא לנו מן הכלים ונשתה ועתה כמעט נהיה לעם אחר ואם נתנו חכמים מזיגה לענין ברכת היין נתנו אותו לענין יי"נ והלא בהקדש לעולם אסור ויי"נ אסור וחמור יותר מן ההקדש שהוא במשהו ועוד אם אמרו במי שהטיל מים בשמרים של יין ולא נשאר בהם יין כ"א השמרים יאמרו בחרצנים והתמדים שלנו שאנו רואין שיש בהם ענבים שלמים הרבה שלא נתבקעו כלל ושמא המים שאינן יוצאין כדי מדתן מפני העלים והלולבין והקנקנתינות והחרצנים היבשים שבולעים אותן ומה שיצא יש בו יין שיצא מהענבים השלמים שלא נתבקעו שמריקים יינם מכח שריית המים ושמא יש בו כשיעור מזיגתו ומראהו וטעמו מוכיח עליו שיש בו יין הרבה ואין לנו לומר קיוהא בעלמא הוא שהרבה יש כן בתמדין שלנו לטעם קיוהא שהרי אדם נהנה ועוד דלא פליגי ת"ק ואחרים בשמרי יין שנתן בהם מים אלא כשמראה שלהם מראה מים אבל במראהו יין לא פליגי שהרי אמרו התמד משהחמיץ נקח בכסף מעשר שני ואע"ג דחזותיה מיא ואם טעם חומץ עושה בורא פרי הגפן ומוציאו מתורת מים אע"ג דחזותיה מיא כ"ש טעם המכשירו ומעלהו לשתיה ומראה יין שיש לו שיעשה אותו יין ויוציאנו מתורת מים ולדעתיה אין העובד כוכבים יכול להוציא החרצנים מהכובא לזריקה עד שיפסלו החרצנים והיין שבהם מיהו לענין עובד כוכבים שהטיל לתמד יש לומר שהוא מותר בכל תמד שבעולם ולא מפני שמזגו שהוא לכתחלה אסור שמזגו ודאי דיעבד הוא אסור אלא שלא אסרו מזיגת עובד כוכבים אלא משום גזירת קרובות ושמא ישקהו לישראל וכו' ואסור יינן משום יין נסך והתם הוא דאיכא למיגזר אבל הכא ליכא למגזר דכשהטיל מים לתמד אין דעתו להוציאו לאלתר מפני שמפסידו ודמי לעובד כוכבים שהביא ענבים לגת דמותר לפי שאין לנו לגזור שמא יוציאנו מן הגת עד שידרכו הענבים לדעת: לעולם אין היין משתמר בין ע"י פקדון בין כששולחו ע"י עובד כוכבים אלא ע"י חותם בתוך חותם וכן כתבו ה"ג וכן נוהגין ור"ת פירש אפילו בחותם אחד דכיון שחתם בחותם אחד לא טרח ומזייף ובלבד שלא יהא בחבית שום נקב כנקב שמניחין בו שיוצא משם הרוח ויש מחלקין בין להפקידה בידו ובין לשלוח על ידו דודאי להפקיד בידו שרי בחותם אחד מפני שעתיד לראות חותמו ומרתת העובד כוכבים ולא מזייף אבל כששולח לחבירו שאינו מכיר החותם לא מרתת ובעו שתי חותמות ואפילו לפי זה אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם הודיע לעובד כוכבים שהודיע לחבירו מרתת עובד כוכבים וסגי בחותם אחד וכתב בעל התרומות דמ"מ עכשיו אין להתיר מטעם זה לשלוח יינו של ישראל ע"י עובד כוכבים בחותם אחד בלא הכרת החותם הלכך נכון הדבר לסתום פי החבית או בנעורת או בשום דבר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב עליו האותיות חציים על העור וחציים על דופני קרשי החביות שאם יגביה עובד כוכבים את העור לא ידע לכוין ליישבו כבתחלה ולתת חשוק אחר שקורין צירקלי בלע"ז סביב השולים במקום שמחוברין לדופני החבית ולקבע שם במסמרות מפני הנעורת שהיא תחובה שם פן יוציא העובד כוכבים מהן להוציא משם יין ולתוחבן אחרי כן אל מקומן הראשון ולחתוך כל ברזות שבו ולקבוע עור עליהם במסמרות ולכסות כל השולים והברזות וצריך לשלוח לומר לחבירו שלא יגע בחבית עד שיבא הוא ויכיר מה שחתם ואם הוא כמו שחתמו בתחלה דהא צריך הכרת חותם מיהו אפי' לא ילך ישראל הוא עצמו שחתמו להכיר מה שחתם נראה שמועיל אף לשלוח בכתב ידו לחבירו הישראל שהחבית הולך אצלו באיזה ענין הוא חתום והיאך וגם שיודיע לעובד כוכבים המוליכו שהוא שולח לחבירו ישראל היאך חתם את החבית ומחמת כן מרתת העובד כוכבים מלזייף ונראה שזה מועיל כמו הכרת חותם. חזר ואמר רבינו ליישב מנהג העולם שאין רגילין לשלוח בחותם אחד בלא מכיר חותמו אלא הכי פירושו אם כשהלך ישראל שחתמו והכירו שהוא כמו שעשאו מותר ואם לא הכירו כשהלך ולא הבין אם הוא כמו שעשאו או שכח היאך חתמו או אינו מבין אז גרוע טפי שעתה יש הוכחה קצת שזייפו עובד כוכבים אבל לא הלך ולא ראהו עובד כוכבים כלל אחרי שחתמו אלא שהישראל הבא מצאו חתום מותר אמנם רש"י שלח אל ר"י בר יהודה שמעתי עליך שאתה אוסר יינו של ישראל לשלחו בחותם אחד ע"י עובד כוכבים דהא קי"ל כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא והשיב לו כן הדברים בימיהם היו החביות שלהן של חרס וסגי בחותם אחד על פי החבית אבל החביות שלנו הן הנסרין של עץ מחוברים זה לזה יכול לתחוב חודו של סכין או מסמר בשולים אפילו באמצע הנסרים ולהוציא היין דרך שם ולתחוב קוץ למלאות הנקב וכל המחמיר תבא עליו ברכה. וכתב בעל אסופות מעשה באחד ששלח יינו והיה החותם מבצק ונתקלקל החותם והתירו את היין דתלינן בעכברים שמא אכלו הבצק וקלקלו את החותם כדאמרינן בההוא פולמוסא דפתוח טובא דאמרינן דפתוח לשם ממונא אימא אדעתא דממונא פתחי דתלינן לקולא הכי נמי תלינן בעכברים לקולא: