שבות יעקב חלק ג ט

מי שהוא נכלל בעדת ישראל אף שאין לו חלק בגוף הארץ מ"מ יכול לומר האדמה אשר נתת לנו היינו לכלל ישראל להכי יכולין להתוודות אף הנשים ואינך כה"ג וכן מוכח דבר זה מסוגיא דב"ב פ' המוכר את הספינה דף פ"א ע"א דקאמר שם אמר שמואל מחייב הי' ר"מ אפילו בלוקח פירות מן השוק והכתי' אשר נתת לי דיהיב לי זוזי וזבני בהו ע"כ ולא מקשה מפסוקים הקודמין כי באתי אל הארץ אשר נשבע וגו' לתת לנו וכן ויתן לנו את הארץ הזאת אלא ודאי דמהני פסוקים אין ראיה כלל דאכלל ישראל קאי רק מהאי פסוקא קשיא לי' דכתי' את האדמ' אשר נתת לי משמע שיש לו עכשיו קרקע ומתרץ ר"מ בדוחק דיהיב לי זוזי וכו' ולפי דמשמעות המקרא משמע שיש לו חלק בארץ בגוף הקרקע להכי לית הלכתא כוותי' דר"מ ואם אין לו קרקע אינו קורא ובווידוי מעשר לא כתיב אשר נתת לי ה' רק אשר נשבע לתת לנו לכך אם הוא בכלל ישראל אף שלא יהי' בתוך חלוקת א"י מ"מ לכלל ישראל נשבע לתת להם מתוודה מי שהוא מתולדתם אף שאין לו קרקע משא"כ גר ומשוחרר שאינו בכלל ישראל אין יכול לומר ומה"ט נמי אפטרופס ושליח אינן יכולין לומר אשר נתת לי ה' כיון שאין הקרקע שלו וכן האשה ע"פ הרוב אין לה קנין בלא בעלה אף שלפעמים יש לה קרקע בירושה מ"מ כיון שרוב נשים אין להם קרקע מה"ט נמי אמרינן בש"ס דגיטין דף ט"ז ולביתך מלמד שבעל' מביא ביכור' אשתו להכי שום אשה או ספק אשה אינו קורא ובנות צלפחד יוכיחו אע"פ שנטלו חלקם בארץ אפ"ה אינם קורין מה"ט והגר אם קנה קרקע יש לו בו קנין כיון שהקב"ה נשבע לאברהם והוא אב המון גוים ונכנס תחת כנפי השכינה יכול לומ' האדמה אשר נתת לי ה' אף שאינו יכול לומר לתת לנו אפ"ה מביא וקורא כיון שיכול לומר אשר נתת לי ה' מה שאין כן נכרי דאין לו קנין בארץ אינו מביא וקורא כל זה נ"ל נכון ליישב דעת הרמב"ם וכן מדוקדק לשונו משא"כ במעשר דלא כתיב אשר נתת לי וגם לנו אינו יכול לומר ואינו מתוודה כלל ודוק היטב והוא נכון וברור כן נ"ל הקטן יעקב: שאלה טז אחד שנפל כותל ביתו סמוך להכנסת שבת ומתיירא שיפול עוד יותר מהחומה ויעשה היזק לו ולשכנים ואפשר לבא מזה ספק סכנות נפשות אם יש היתר להשכיר גוי אומן בע"ש בקבלנות שיסמוך המפולת ע"י קורת שלא יפול יותר גם נשאלתי על דבר חביות יין שנסדק קצת ועביד טיף טיף ע"י שנשברו עצים המחברים את החביות אי מותר להודיע לעכו"ם אומן המיוחד לתקן אותם בחול אף שמתקן אותו בשבת או לא אף שיש לחוש לפסידא שישבר לגמרי: תשובה במה דסיים אפתח הנה ע"ד החביות לכאורה נראה לאסור דהא להדיא אי' בשבת דף קמ"ג בחביות שנשברה אין מצילין ע"י שאר כלים יע"ש וברמב"ם פ' כ"ב מה' שבת ובטא"ח סי' של"ה יע"ש אבל לא הוזכר כלל הצלה ע"י עכו"ם משמע לכאורה דאסור איברא כד מעיינת שפיר נראה לפי מה דקיי"ל בסימן של"ד בדליקה דמותר לומר לעכו"ם כל המכבה אינו מפסיד ופסק הטור שם והש"ע סעיף כ"ו אם הגוי אינו מזומן כאן יכול לקרותו שיבא אע"פ שודאי יכבה והוא מדברי הרא"ש והר"י אבוהב שהובא שם בב"י וכתב שם המ"א ס"ק למ"ד אפילו שכירו המושכר לו לזמן והוא בב"י בשם הג"מ ע"ש א"כ ה"ה כאן אף שהאומן בוודאי יתקנו כפי אמונתו שרי וכן גבי חביות שנתרועעה פסק שם הרא"ש ג"כ דשרי וכ"כ הב"י בסימן ש"ז ופסק כן בש"ע סעי' י"ט אע"ג דכתב שם יש מי שאוסר מ"מ כתב הלבוש דהמיקל לא הפסיד ע"ש והא דלא נקטו הש"ס והפוסקים תיקון זה אצל חביות אין זו דקדוק כלל דהיא היא מה לי הפסד הדליקה או הפסד היין אם אי אפשר להציל בענין אחר דהרי להדיא כתב הב"י ר"ס של"ה וז"ל ורבינו לא כתב כאן שאומר לאחרים באו והצילו לכם לפי שסמך עצמו על מ"ש בסימן הקודם לזה בענין הדליקה ע"ש עכ"ל ותו י"ל דאפשר שהיו חוששים שיבא היין לידי ניסוך ע"י עכו"ם אבל לפי מה דנהיגין בזמן הזה להקל בענין שמתקן שלא יבא לידי ניסוך מותר להודיע לאומן המכירו שהיין מבצבץ או לקרותו תוך המרתף והוא מתקן אותו אדעתא דנפשיה רק שלא יאמר לו להדיא שיתקן רק כל המתקן אינו מפסיד וא"כ גם שאלה הראשונה הי' אפשר לעשות כן ולומר לאומן כל המתקן אינו מפסיד אף אם העכו"ם מתקנו בשבת ועביד מלאכה גמורה בשבת בבית ישראל כמו בכיבוי הדליקה וכ"ש להשכירו בע"ש בקבלנות אע"ג דקי"ל דבבית ישראל אסור לעשות אפי' בקבלנות כמבואר בא"ח סי' רמ"ד מ"מ במקום פסידא כי האי ודאי לא גזרו חכמים כמבואר שם ס"ס רמ"ד לענין המכס וגם מבואר שם במ"א ס"ק ח' דצרכי רבים מתירין לעשות ע"י עכו"ם בשבת בקבלנות ומבואר בתשוב' הב"ח סימן קמ"ו דכל שמותר לעשות משום צרכי רבים מכ"ש שמותר במקום פסידא ליחיד ע"ש וכן נ"ל הק' יעקב: שאלה יז הנה שמעתי שאדוני מ"ו הורה להלכה למעשה בשני ישובים הסמוכים זה לזה בתוך התחום רק שהנהר מפסיק ביניהם שמותרין לילך זה לזה לצרף למנין ביום השבת ולשוב לביתו ע"י ספינה שקונין בה שביתה מע"ש במטותי' מאדוני מ"ו להורות לנו מלתא בטעמא: תשובה מה שבקש מר מאתי לחות דעתי וטעמי בהוראה זו הנה אין הזמן מסכים עמדי להאריך בזה בסוגיא דש"ס דשבת ופ' תולין ובעירובין פ' מי שהוציאהו בדברי ראשונים בזה אך ורק לפי מה שהעלה הב"י בא"ח סימן רמ"ה בש"ע שם סעיף ג' בהג"ה וזה לשונו וי"א שעושין קידוש בספינה ואח"כ חוזרים לביתם ולנין שם ולמחר חוזרין בספינה ומפליגין וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות עכ"ל והוא מתשובת הריב"ש והר"ן וסייעתם ואף דמשמע שכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות משמע דבמקום דליכא מנהג אין להקל היינו לדבר רשות או אפילו לדבר מצוה ולהפליג חוץ לתחום אבל תוך התחום ודאי דשרי אף דמבואר בסוגיא דש"ס דשבת פ' תולין דף קל"ט וכמ"ש ג"כ התו' פ"ק דשבת דף י"ט ע"א ד"ה אין מפליגין דאסור וכ"כ הרא"ש שם היינו בלא קניית שביתה בספינה בע"ש אבל ע"י קניית שביתה בע"ש ולדבר מצוה והוא תוך התחום מבואר להדיא מדברי הרא"ש בעירובין ריש פ' מי שהוציאו דשרי אף שהוא מכת האוסרין לילך לספינה בשבת ע"י קניית שביתה שהרי כתב שם וז"ל ויש שנוהגין שמתקנין סעודתן מע"ש ומדליקן בה נרות לקנות בה שביתה ואין בזה תועלת של כלום וכו' ולענין קנית שביתה להלך את כולה דסברי אינהו דאסור לא מהני מידי דמה קניית שביתה שייך בספינה מאחר שנוסעי' משם והולכת חוץ לתחום עכ"ל הרי להדיא מדבריו דתוך התחום שרי ע"י קניית שביתה וכ"ש לדבר מצוה וכן יש לפרש לשון קיצור פסקי הרא"ש דאפילו הדליק בה נרות מאתמול וקנה שביתה לא קאי אדלעיל בתוך התחום אלא אחוץ לתחום וק"ל והנה לא נעלם מאתי שבתשובת מהרי"ן לב ח"ג סי' ע"ג כתב דרך אחרת לפרש דברי הרא"ש דפ' מי שהוציאהו אבל המעיין היטב בדברי הרא"ש יראה שדבריו דחוקים להוציא דברי הרא"ש מפשטן אף גם שם סיים בתשובת מהר"י ן' לב עצמו וז"ל מ"ש לפרש בדברי הרא"ש במ"ש ויש נוהגין וכו' אני מסתפק וצריך אני לחזור ולעיין עכ"ל גם בתשובת מהרי"ן חביב סימן כ"ח כתב וז"ל כי בזמנינו זה כבר נתפשט המנהג להפליג בספינה בשבת ע"ש אף שראיתי שכתב במ"א סי' רמ"ח ס"ק י"א ועכ"פ כשיגיע ליבשה אסור לזוז מד' אמות כמ"ש ס"ס ת"ר עכ"ל היינו ביצא חוץ לתחום אבל בתוך התחום ודאי אין חשש איסור כמבואר שם בסימן ת"ר גם בתשובת חות יאיר סי' קי"ב פסק להלכה שמותר לישב בספינה בשבת ע"י קנית שביתה למנין וגם מותר לחזור כי התירו סופן משום תחלתן כדמצינו בש"ס גם חזרתו לביתו הוא ג"כ דבר מצוה משום כבוד שבת ושלום ביתו אף דשם בתשובה לא רצה להקל למעשה עד שיסכימו עמו עוד איזה מורים מ"מ כבר כתבתי דעת גדולים ראשונים והסכמת אחרונים להקל גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' קכ"ג ראיתי שחוכך מתחלה להחמיר לפי שהב"ח בסי' רמ"ח פסק להחמיר כדעת ר"י הנה יגעתי ולא מצאתי בדברי הב"ח שיחמיר בזה להלכה אף גם שם מסיק בתשובתו דיש להקל משום חולה קצת או משום איבה רופא שילך אצל מושל ע"ש וא"כ ה"ה הכא לצורך תפלה בעשרה כמ"ש שם בתשובת ח"י ע"ש וכתב בכ"ג בסימן רמ"א בשם תשובת משפט צדק ובשם מהר"א חסנן דאין להקל אלא א"כ שגם עכו"ם הולך בספינה דאז הולכת בשבילו ולא בשביל ישראל לבד וכן הסכמת גיסי הגאון בספרו אלי' זוטה ע"ש וכן הוריתי הלכה למעשה ונכון הוא כנ"ל הק' יעקב: שאלה יח בחדש תמוז תפ"ח ל' נשאלתי באחד שהי' לו מיחוש שאין בה סכנה גם אחותו היתה מעוברת בחדש התשיעי והי' להם יא"ר צייט בע"ש ואותו זמן הימים ארוכים ויוצאין מבה"כ בעוד היום גדול אי צריכין להשלים תעניתם עד הלילה או לא: תשובה הא מלתא כבר מבואר בש"ע א"ח ס"ס רמ"ט בהגהות רמ"א דכל תענית יחיד לא ישלים וא"כ גם תענית יא"ר צייט בכלל אכן ראיתי בתשובת מהרש"ל שאלה ט' שכתב וז"ל יום שמתו בו אב ואם. אם משלימין בע"ש או לא תשובה כך נהגו רבותינו להשלים אכן קבלתי שאם התענית הראשון חל בע"ש אז המנהג שלא להשלים ונראה דיש טעם לקבלה זו דיום שמת בו אב ואם כנדר חשיב כמ"ש מהרי"ק אף דלא נהיגי כותיה להתענות אחר השבת אם חל בשב' (וכמבואר בא"ח סי' תקס"ח ע"ש) מ"מ ראיה ברורה כתב דהוי כנדר עכ"ל מהרש"ל ותמה אני תמי' קיימת על מהרש"ל דאדרבה במוצא הדין בתשובה מהרי"ק שורש ל"א מבואר להדיא דיום שמת בו אביו ואמו אינו חיוב מתורת נדר כי אם במפרש בו נדר ובלא"ה ליכא חיוב כלל להתענו' וכן מבואר בש"ס דשבועות דף כ' ע"א וע"ב ע"ש וכן מבואר בתשובת מהרי"ל סי' קע"ב אלא דמ"מ הוי דברים המותרין ונוהגין בהם איסור דהוי כמו נדר כמבואר שם בתשובת מהרי"ל וכן מבואר בי"ד סי' רי"ד דכל כה"ג הוי כמו נדר ואע"ג דקי"ל דכל נדר צריך שיוציא מפיו כמבואר שם בהל' נדרים סי' רי"ד מ"מ כיון שהעולם נהגו כן והוא ג"כ עושה מעשה ומתענ' חשיב כעקימת שפתיו ומ"מ מבואר שם בסי' רי"ד דוקא אם דעתו לנהוג כן כל ימיו אבל ודאי אמרינן אדעתיה דגברא רבה לא נדר וכדאי' בכתובו' פ' אע"פ גבי ר"ע ושבת ודאי דעדיף מגברא רבה וכדאי' בחולין דף קי"א מי עדיפת לי מנאי ומה"ט אם חל יאר צייט שלו בשבת אין מתענין בו גם אם חל בע"ש והתפללו הצבור שמחויב לכבד שבת בכניסתו א"צ להשלים כפסק הש"ע גם יש להביא ראיה מדברי הש"כ בי"ד סי' רי"ד שמתרץ שם דברי הש"ע שלא יסתרו אהדדי וכתב דוקא בחולה צריך התרה משום דלא אסיק אדעתיה שיחלה משא"כ בברית מילה וכה"ג אדעתא דהכי לא קבל עליו לעשות כן עכ"ל א"כ ה"ה י"ל לכבוד שבת ג"כ דינא הכי אך אם