שבות יעקב חלק ג י

חל פעם אחת יאר צייט שלו בע"ש והשלים שהחמיר על עצמו חזינן דקבל עליו לעשות כן הוי כנדר וצריך להשלים בכל פעם גם הט"ז שם בא"ח סי' קמ"ט ס"ק ג' כתב דהמיקל בדבר לא הפסיד ע"ש גם בתשובת נחלת שבעה שאלה כ"ח השיג על מהרש"ל בדין זה אף שאין ראיותיו מוכרחים כ"כ מ"מ לדינא נ"ל כמ"ש ובתענית ספק דהוי כספק נפשות להקל שומעין מכ"ש בנדון זה במיחש חולי או מעוברת כמו בנדון שלפנינו אף אם השלי' פעם אחת א"צ להשלים רק מפירין הנדר לצורך שבת כנ"ל הקטן יעקב: שאלה יט אשה אחת שהיא יראת ה' וחרדה במצותיה ליזהר בחלה ונדה והדלקת הנר בשבת ופעם אחת היתה טרודה מאד וקבלה עליה שבת ולא נטלה חלה ובאתה במר נפשה לשאול מה תקנתה בזה: תשובה הנה סתמת שאלתך אי קבלה שבת עם הצבור שכולם קבלו עליהם שבת א"כ תו א"א להפריש חלה כדאית' בא"ח סי' רס"א ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ומשייר כדאי' בי"ד סי' שכ"ג שכן הדין בחלת ח"ל אבל לא מהני לצוות להפריש חלה דדוקא להדליק הנר התירו כמבואר בא"ח סי' רס"א וסי' שע"ב אבל לא לענין הפרשה ותו דא"א להפריש ע"י עכו"ם דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית כדאי' בקדושין דף מ"א ע"ב ובגיטין דף כ"ב אף דאפשר לומ' בחלת ח"ל דרבנן לא גזרו ועיין ברמב"ם פ"ד מה' תרומת מ"מ כיון דאפשר לשייר ולהפריש פשיטא שאין להפריש על ידיהם ואי מיירי שאלתך שהיא לבדה קבלה עליה שבת ע"י הדלקת הנר וכמבוא' בא"ח סי' רס"ג סעיף יו"ד בהג"ה מ"מ הא מבואר בש"ע בא"ח סי' רי"א סעיף א' בהג"ה סעיף י"ז דמי שקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשו' לו מלאכה א"כ גם בנדון זה אפשר לצוות לאחר שיפריש החלה ולברך והיא תענה אמן וגם שלוחה כמותה (ואם עדיין הוא יום אפשר שהיא בעצמה תוכל לפרוש חלה עיין בט"ז וב"ח ס"ס ת"ר בשו"ת שלו) ואפשר דהיא עצמה תוכל לברך על הפרשת שלוחה כיון שהיא אינה יכולה להפריש בעצמה ע"כ צריכין לחלק הברכה והמצוה אכן משמעות האחרונים בי"ד סי' א' סעיף ז' משמע דאחר אין יכול לברך אם אינו עושה המצוה ע"ש עיין בא"ח סי' רל"ב במ"א ס"ק וי"ו וכל זה נ"ל פשוט הק' יעקב: שאלה כ אחד שהוא תותין דהיינו שאין לו חוש הריח כיצד יעשה לענין הבדלת בברכת בשמים: תשובה הנה דין זה לכאורה א"צ לפנים כי פשוט וערוך הוא בש"ע א"ח ס"ס רצ"ז סעי' ה' שכתב שם וז"ל מי שאינו מריח ואינו מברך על הבשמים אא"כ נתכווין להוציא בני ביתו הקטנים או להוציא מי שאינו יודע לברך עכ"ל וכן סתם בעל הג"ה ולבוש אך ראיתי שדעת האחרונים דהיינו שני מגינים וגיסי הגאון בספרו א"ז שאין יכול להוציא הגדולים רק קטן וע"ש ול"נ עיקר כדעת הש"ע ולא מטעמו דהא עיקר דין זה לא הוזכר בש"ס וגדולי פוסקים ראשונים הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודכוותיה רק הרא"ש והמרדכי בשם ר' אפרים כתבו דמי שאינו מריח אין יכול לברך אכן הב"י שם מביא בשם אורחת חיים די"א אע"פ שאינה נהנה מהריח שאין לו חוש הריח מברך דאע"פ שאינו מרגיש בהריח הנאה יש לו שמחזיק ראשו וגופו עכ"ל וכן מסתבר דהא אמרינן בפ' כיצד מברכין דף מ"ג ע"ב אמר רב חמא בר טוביה א"ר מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנה ואין הגוף נהנה הוי אומר זה הריח ע"כ הרי דאין נפקותא במה שאין הגוף נהנה ממנו א"כ אף שגופו אין לו חוש הריח מ"מ הנשמה נהנה ממנו אלא שמהגוף חסר א' מה' חושים וכן שמעתי מרופא דמי שאין לו חוש הריח בא מאיזה טמטום במוח וכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפו א"כ כיון שנשמת הרוח שבחוטם נהנה ממנו יכול לברך ועפ"ז נסתלק ג"כ מה שהקשה לי חכם א' דהאיך קאמ' הש"ס איזה דבר שהנשמה נהנה ואין הגוף נהנה הא אפי' ישנן כמה בני אדם שיש להם הנאה מריח טוב כמו מאכילה ומה"ט יש מחמירין שלא להריח ביה"כ במה דעביד לריחא אלא ודאי דהש"ס ה"ק אפי' מי שאין לו חוש הריח יברך כיון שהנשמה נהנה ממנו וזש"ה כל הנשמה תהלל יה כלומר כל דייקא אפי' מי שאין לו חוש הריח כלל ואף שחקרתי אצל איזה חכמי רופאים ואמרו שבספריהם ספרי רפואות מבואר דמי שאין לו חוש הריח אין לו הנאת של כלום מ"מ כיון שעיק' ספריהם הוא מחכמת א"ה ארסטו וחביריו אין לסמוך על דבריהם לדינא כמ"ש היפ"מ בברכות פ"ט דף ע"א ע"ב ובתשובת ח"י סי' רי"ט ע"ש שכתבו מה"ט אפי' קדוש החדש אין ללמוד רק חשבון א' י"ב תשל"ג וכדומה לפי שהרמב"ם עצמו בפרק י"ז מהלכות קדוש החדש מעיד שם שהכל הוא מספרי חכמי יון אבל הספרים מחכמי ישראל לא הגיעו אלינו עכ"ל אף שהרמב"ם ושאר גדולי חקרי לב למדו קדוש החדש ועשאו חיבורים ע"ז מ"מ כמה גדולים שהיו בזמנינו מנעו ולא למדו כלל ושב ואל תעש' עדיף דכתיב כי הוא חכמתכם מכלל דאינהו לא ידעו הדבר על בוריו ואיך נלמד מספריהם וכן עיקר דבריהם בנוים שהעולם הוא ככדור נגד משמעות סוגיא דש"ס דידן רפ"ב דחגיגה דקאמר אידי ואידי חד שיעורא הוא וכמבואר בדברי הרא"ם פרשת ואתחנן וביפ"ת בראשית פ"ח דף נ"ב ובדרשות הראנ"ח ריש פ' בראשית ובספר ברית שלום שם ועיין בחדושינו בחגיגה ע"ש לכן נ"ל דמה"ט הכריע הב"י בש"ע דעכ"פ יש לסמוך על דברי פוסקים אלו ולברך אם דעתו להוציא אחר וכן נ"ל הקטן יעקב: שאלה כא הנה באתי בשאלתי על מה סומכין העולם שהשמש קורא הקרואי' על הסעוד' בשבת מתוך הכתב הא בש"ע סי' ש"ז סעי' י"ב אוס' לקרות מתוך הכתב את אורחיו וכן פסק גיסו דמר בספרו א"ז ס"ק י"ד וכתב וז"ל מה שנוהגין שהשמש קורא מתוך הכתב איסור גמור הוא ובאמת נתפשט ההיתר בלי פקפוק ולא ידעתי טעם הדבר ע"כ יברר אדוני אמתת הדבר בזה הנראה לו: תשובה הנה הקשת לשאול דבר שכבר נבוכו בו גדולי האחרוני' הב"ח שם בסי' ש"ז כתב להדיא לאיסור בזה וכ"כ בשיורי כ"ג לא"ח שם ואחריהם נמשך גיסי הגאון זצ"ל בספרו א"ז אכן ראיתי במ"א סי' ש"ז ס"ק ט"ז כתב וז"ל ואני אומר מנהג של ישראל תורה היא דהא חשבונות של מצוה שרי כמ"ש סי' ש"ו ס"ו ולא גזרינן אטו חשבונות שאינן של מצוה כ"ש כאן דהיא גופה גזרה אטו שטרי הדיוטת דשרי בשל מצות עכ"ל ואחריו נמשך בספר הלכה ברורה ולכאורה דבריו נכונים לישב המנהג דהא שטרי הדיוטות גופא אינן אסורי' אלא משום ממצוא חפציך כפירש"י וסייעתו אפ"ה קי"ל חשבונות של מצוה דהוי חפצי שמים מותר מכ"ש בזה ולדעת הרמב"ם דשטרי הדיוטות אסו' משום גזירות מחיקה כמבואר בדבריו פ' כ"ג מה' שבת ג"כ אין איסור דלדעתו מותר לקרות באגרת שלום ה"ה בזה וכ"כ הט"ז שם בסי' ש"ז ס"ק י"א ליישב המנהג אליבא דהרמב"ם ע"ש אכן כד עיינתי ראיתי שעדיין אינו מיושב המנהג שנוהגין לעשות בכל הסעודות אפי' סעודת הרשות ותו קשה לי לפי דעת המ"א קשה למה טרח הש"ס דשבת דף קמ"ט ע"א בהא דפליגי בטעמי דמתני' שלא ימנה את אורחיו מתוך הכתב רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק אביי אמר גזירה משום שטרי הדיוטות ומקשה הש"ס מאי בנייהו איכא בנייהו דכתב אכותל ומדלי ומקשה הש"ס שם ומדחיק לאוקמי בכמה אוקימתא עד שהוצר' הש"ס לומר דרבא כתנאי ע"ש ואם אית' הא איכא בנייהו ברווחא בלי קושיא כלל דהא מאן דחייש שמא ימחוק אסור אפי' לדבר מצוה כמו דאמרינן לא יקרא לאור הנר שמא יטה והתם אפי' לדבר מצוה אסור דהא קאמ' לא יקרא בספ' ואפי' תינוקות של בית רבן דהיא מצוה גדולה שעל הבל פיהם העולם עומד אפ"ה אסור אי לא משום דאימת רבן עליהם ושם בש"ס דף קמ"ט משמע דשמא ימחוק חמיר כמו שמא יטה דאל"כ לא מקשה הש"ש שם מידי מהא דקאמר רבא אפי' גבוה שתי קומות אלא ודאי דשווים הם וא"כ לטעם דשמא ימחוק אפי' לדבר מצוה אסור משא"כ לטעם דשמא יקרא בשטרי הדיוטות שרי לדבר מצוה כדעת מ"א וא"כ איכא בנייהו טובא אלא ודאי צ"ל דאפי' למ"ד גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות אפ"ה אסור לדעתו לקרות הקרואים אפי' לדבר מצוה מתוך הכתב כיון שאפשר לעשות המצוה לקרותם שלא מתוך הכתב גם לדעת הט"ז אינו מיושב המנהג רק לדעת הרמב"ם ולא לדעת רש"י ורוב הפוסקים דלא ס"ל טעם זה ע"ש בב"י ומ"מ כדי שלא להוציאך חלק נ"ל ישוב המנהג כפשוטו דעל קריאת השמש מתוך הכתב לא גזרו חכמים מעולם רק על בעל הבית קאמר וכ"כ בתשובת הב"ח סי' קכ"ז ע"ש דלא ימנה את אורחיו וכפי' רש"י שם משא"כ על השמש מעיקרא לא גזרו אפי' לסעודת הרשות והטעם נ"ל דיש לחוש לחורבה ותקלה וכדאי' בש"ס דגיטין דף נ"ה ע"ב אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים לכך התירו לקרוא המזומן מתוך הכתב כדי שלא יטעה כנ"ל וכדאמרינן עת לעשות לה' הפרו תורתך משום שלום כן נ"ל טעם הגון ונכון ליישב המנהג הק' יעקב: שאלה כב בקצב א' שנשאר לו הרבה בשר בע"ש מה שנשחטו לו ביום ד' אחר חצות היום וביום השבת אחר חצות נאסר הבשר לבישול אלא בהודח תוך ג' ימים אי שרי ליה לומר לנכרי. שישפוך עליו מים לשרות בו בשר זו שלא נאסר או לא: תשובה עיקר מטרין דין זה לא מצאתי בדברי ראשונים כלל וכמדומה שראיתי מרבותי נוחי נפש שהתירו לעשות כן ע"י עכו"ם כיון שאין כאן מלאכה גמורה מותר ע"י שבות אמירה לעכו"ם במקום פסידא וכן נהגתי להורות אך עכשיו מצאתי ראיתי במ"א סי' שכ"א ס"ק דין שפסק שם להחמיר ולאסור אפי' ע"י עכו"ם דלא הוי פסידא כיון דאפשר לאכלו צלי עכ"ל ולע"ד הוא חומרא יתירה דהא המ"א עצמו כתב בסי' שכ"ג ס"ק י"ד דיבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' בשבת כיון דאינו אלא חומרא בעלמא לא הוי כמתקן עכ"ל וא"כ הכא דהוי רק חומרת הגאונים ג"כ לא הוי כמתקן וכמבואר בי"ד סי' סט' דמה"ט מקילין בהרבה דברים בבשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה כיון שהוא רק חומרת הגאונים ומ"ש דלא הוי פסידא כיון דאפשר לאכלו צלי אדרבה מטעם זה נראה להתיר ע"י עכו"ם דהא להדיא כתב הטא"ח ס"ס תכ"ט וז"ל סכין שנתקלקל אם יוכל לחתוך בה ע"י הדחק יכול להשחיזה אפי' במשחזת אבל אם אינו יכול לחתוך בה ע"י הדח' אסור להשחיזה דה"ל מתקן עכ"ל וא"כ הכא דאפשר לאכלו ברווחה ע"י צלי פשיטא דלא הוי כמתקן ומותר ע"י אמירה לעכו"ם שהוא שבות וכ"ש היכא שיש חשש איסו' כמבואר בי"ד סי' ס"ט ובספרי מנחת יעקב כלל ז' דאסור לשהות בשר בלי הדחה ג' ימים דחיישינן שמא ישכח ומבשל כן יש לחוש כאן דאתי לבשולי במוצאי שבת גם בספר פרי חדש לא"ח ס"ס ת"ק פסק מה"ט דמותר הישראל לשרות בי"ט מה"ט ובשבת ע"י עכו"ם נ"ל פשוט דאין להחמי' כלל וכ"כ גיסי בספרו א"ז בשם מוח"ז אך שמסיק להתיר אף ע"י ישראל ול"נ כמ"ש המ"א בסי' ש"ז ע"ש ועיין בא"ח סי' ש"ז והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהן ובפרטות בנדון של השאלה שלפנינו נראה דגם המ"א אינו מחמי'