שבות יעקב חלק ג סז

ואוכלת ועכשיו צריך להאכילה אף שאינה עושה וזה נזק גמור אבל א"צ לשלם מה שהיתה עושה יתר מפרנסה זה יקרא שבת ואין שבת בבהמה גם עיקר כהסמ"ע היכא דלא נכחש הבשר מאיליו שמין מה דאפחתי' מכספה משא"כ בנכחש מאליו וכן פסקנו למעשה כמה פעמים נ"ל הק' יעקב: שאלה קעט אחד שהוצרך מאוד למעות להתפרנס מהם והשכיר את ביתו ועשה עמו תנאי שיתן לו מיד סך מה על שכירותו על כמה שנים כדי שיוכל לישא וליתן עם המעות כדי פרנסתו והוא עצמו בבי עקתא ואח"כ נודע הדבר לבע"ח עכו"ם של המשכיר ועיקלו המעות שכירות והמשכיר אינו רוצה לצאת מהבית בטענו כיון שאינו יכול ליטול המעות אינו רוצה להשכיר כי השוכר עצמו גילה הדבר לבע"ח והשני כופר שלא גילה הדבר ושאל השואל מה דינו תשובה נ"ל פשוט דהדין עם המשכיר פשיטא אם יש לברר שהשוכר גילה הדבר לבע"ח שהשכירות בטל אף דמבואר בס' שפ"ח סעיף י"ב בהגה דכל כה"ג לא מיקרי מסור שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב לשלם מ"מ רעה גדולה עשה ובודאי אדעתא דהכי לא השכיר לו שיעשה לו רעה גדולה כזו ויותר מזה מצינו בס' שי"ב סעיף ט' בהג"ה דאם השכיר לו בשביל שהוא אוהבו ויעשה שונאו השכירות בטל וכ"ש בזה שדמי לו כארי אורב לגלות מסתירין אלא אפילו אם נעשה העיקול שלא בידיעת השוכר ג"כ השכירות בטל אף שהוא נאנס ואונס רחמנא פטריה מ"מ המשכיר ג"כ פטור דאין לחייבו לאחר בשביל אונסו וכן כתב הש"ך בס"ס כ"א ע"ש וכן פי' בתשובות צ"צ סימן ל"ט ועיין בח"מ סימן ר"ז סעיף ג' דבמוכר קרקעותיו מהני גילוי דעת ע"ש ה"ה בהשוכר קרקעות י"ל דמהני גילוי דעת וכנ"ל הק' יעקב: שאלה קפ ראובן השכיר לשמעון חדר ובתוך אותו חדר הי' עוד שאין בו ארבע על ארבע אי משתכר עמו או לא תשובה אף דלכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע ח"מ סי' רי"ד סעיף ב' והמוצא הדין מש"ס דריש פ' המוכר את הבית מכר את החדר שלפנים הימנו אם רחב ד' אמות מ"מ יש מקום לחלק בין מוכר למשכיר ואל תשיבני מהא דאיתא שם בתוס' דף ס"א ע"ב ד"ה אלא דקרי לי' לבורה וכו' וכשרוצה להשכיר בית וכו' ע"ש הרי דדברי התוס' שם אמורים בדברי רב נחמן בשם רבה בר אבוהו לענין המוכר את הבית לחברו בבירה גדולה וכתבו וכשרוצה להשכיר ש"מ דמכירה ושכירות דין אחד להם זה אינו דכשלמדנו סוגיא זו בהלכה תוס' בישובתינו בק"ק פראג העלנו שהוא טעות סופר בתוס' ובמקום השי"ן של תיבת וכשמשכיר צ"ל וכשמזכיר בזיין וכן הוא דברי התוס' בתחלתו שם דכ' כשמזכירין וזה ברור למעיין שם אבל לעולם יש לחלק בין מוכר למשכיר כמ"ש אכן ראיתי ברמב"ם פ"ו מהל' שכירות דין א' שכתב וז"ל המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזי' ובכתלי' עד ד' אמות וכו' ובכל אלו דברים הולכין אחר מנהג המדינה והשמות הידועים להם כדרך שאמרנו במקח וממכר עכ"ל הרי דהשוה לגמרי המכירה לשכירות בענינים כאלה וכן משמעות הטור ח"מ סי' שט"ז להדיא ע"ש אכן יש לחלק מצד אחר דדוקא לשון בית משמע לכל תשמישי בית אפי' תשמישין הרבה בכלל מה שאין כן חדר בלשון בני אדם חדר מיוחד משמע אין בכלל אלא מה שבפרט ויד השוכר על התחתונה ועליו להביא ראי' וכמבואר להדיא בסימן שי"ב כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קפא מאחד מתלמידים וז"ל שאלה קטנה אנכי שואל מאתו אחד שלקח מטלטלין מגנב מפורסים וידע שנגנבו והוצרך להחזירו למי שנגנב ממנו אם יוכל לתבוע לגנב שיחזור לו מעותיו או לא אע"ג דלא נעלם מאתי מה שפסק רמ"א בח"מ סי' שנ"ו סעיף א' בהג"ה דמעות מתנה וא"צ הגנב לשלם לו כלום וכן הסכים שם בסמ"ע אך ראיתי שהש"ך שם סק"ז האריך להשיג על רמ"א וכתב ששגגה הוא ומתמי' על המרדכי והסמ"ע ושאר גדולים ומסיק להלכה דלא כהרמ"א בהג"ה ושכן דעת הב"ח ע"ש ואף שדבריו שם לענ"ד הם נכונים מ"מ קשה עלי להוציא ממון מיד המוחזק נגד הרמ"א שהוא מהמרדכי וגם הסמ"ע מסכים עמו ואין דעתי דעת הפעוטות מכרעת ע"כ אמרתי לילך אל הגדול שבדורנו אשר מאתו תצא תורה ובידו ההכרעה להכריע להלכה למעשה כי הלכה כמותו בכל מקום ע"כ לשון השואל: תשובה שאלתך שאלת חכם הגיעני ויפה עשית שהיית מתון בדין זה ובאמת שנת תפ"ה זמן העבר למדתי פה מיץ מס' ב"מ פ"ק וכאשר הגעתי לשיטה זו שם דף ט"ו ע"ב הרגשתי בדברי ראשונים ואחרונים ובדברי הש"ך וראיתי שהם דברים תמוהים ונתתי אל לבי ליישב דברי ראשונים כאשר ראוי לכל יודעי דעת לברר דברי ראשונים במזרה ורחת אע"פ שיש לכאורה על דבריהם תשובה נצחת ולפענ"ד כוונתי האמת לאמיתו ואציע לפניך סוגית הש"ס ומה דאתמר עלי' בפוסקים ראשונים ואחרונים ומה שיש לתמוה עליהם לכאורה קשה ומה שנ"ל בישוב דבריהם וממילא רווחא שמעתתא דגרסינן שם הכיר בה שאינו שלו ולקחה אמר רב מעות יש לו שבח אין לו ושמואל אמר אפי' מעות אין לו במאי קמפלגי רב סבר אדם יודע שקרק' אין לו וגמר ונתן לשם פקדון ונימ' לשם פקדון סבר לא מקבל ושמואל סבר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשם לשם מתנה ונימא לשם מתנה כסיפה לי' מלתא ומקש' הש"ס הא אפלגא בה זימנא חדא דאתמר המקדש את אחותו רב אמר מעות חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה כו' וקאמר הש"ס וצריכא דאי אתמר בהא בהא קאמר רב דלא עבדי אינשי דיהבה מתנה לנכראה אבל לגבי אחותו אימא מודה לשמואל ואי אתמר בהך בהך קאמר שמואל אבל בהא אימא מודה לרב וצריכה ומקשה הש"ס בין לרב ובין לשמואל האי לארעא במאי קנחית כו' ופרש"י כלומר היכן מצינו לומר טעמא דרב ושמואל דנתן לשם פקדון או מתנה אי דעתם לכך היכא נחית להאי ארעא לאכול פירותיו ע"כ סבור הי' שהמקח קיים ולא הי' בקי בדין עכ"ל רש"י בתוס' ביאור ע"ש ומתרץ הש"ס סבר אנא אחות ואכול בגווי כי היכא דעביד איהו כי אתא מרא דארעא זוזי נהוי לרב דאמ' פקדון פקדון לשמואל דאמר מתנה מתנ' אמר רבא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח (היינו בלא הכיר) אע"פ שלא פירש לו את השבח היכר בה שאינו שלו ולקחה מעות יש לו ושבח אין לו אחריות טעות סופר הוא בין בשטר הלואה ובין בשטר מקח וממכר עכ"ל הש"ס שם והנה מה דפסק רבא הלכתא בלא הכיר בה יש לו מעות ויש לו שבח כרב ולא כשמואל ודאי אזלינן כפי כלל שבידינו דהלכתא כרב באיסורי נגד שמואל דס"ל דאין לו שבח משום חשש איסור רבית ולית הלכתא כוותיה בזה אלא הלכתא כרב באיסורי וכ"כ הרמב"ם פ"ט מהל' גזלה ובטח"מ סי' שע"ג וכן דעת כל הפוסקים אך מה דפסק כרב בהכיר בה דמעות חוזרין לכאורה נגד הכלל שבידינו דקיי"ל הלכתא כשמואל בדינא אך אין זו קושיא כלל בש"ס היכא דפסק להדיא כרב ולא כשמואל דהם אמרו והם אמרו וכן הסכמת כל הפוסקים בזה כמבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות גזלה ובטור סי' שע"ג אך לפ"ז הי' נראה דגם במקדש אחותו יהא הלכתא כרב דמעות חוזרין דבת בוקתא היא ובאמת הרמב"ם פ"ו מהלכות זכי' ומתנה פסק במקדש אחותו דמעות מתנה וכ"כ המ"מ שם דהלכתא כשמואל בדינא וכ"פ באה"ע סי' נ' ובב"י ובש"ע שם איברא דלא נעלם מאתי שיש מקום לחלוק וכמ"ש הרא"ש להדיא בפ"ק דמציעא וז"ל ובהא דפסק מעות יש לו אין לדקדק דהלכתא כרב במקדש אחותו דלמא שאני בין אחותו לנוכראה עכ"ל לשון הרא"ש הנה מלבד שדבריו דחוקים דבש"ס משמע דלפי המסקנא דקאמר צריכא משמע דשקולים הם וגם הרא"ש עצמו מסופק וכ' בלשון דלמא אלא דבלא"ה הלח"מ שם פ"ו מהל' זכי' דוחה תי' זה בדחי' גמורה וכתב ז"ל ולא הוא דא"כ כל לגבי נכרי אע"ג דידע דאין קידושין תופסין לא הוי מעות מתנה אלא פקדון כגון קידש אשת איש דאדם יודע דאין קדושין תופסין בה מעות חוזרין ולא הוי מתנה והרמב"ם לא פסק כן אלא אם הי' קידושי טעות חוזרין וכתב המ"מ פי' שהוא טועה והוא דבר שאפשר וכדאי לטעות משמע דבר ראוי לטעות הוי המעות מתנה אפי' מקדש לנכריות עכ"ל לחם משנה וכן פסק בש"ע סי' נ' וכ"כ בעל העיטור דף ק"ח ע"ג וז"ל כיון דאמר התקדשי בזו ואין בו שוה פרוטה הו"ל כמקדש את אחותו שמעות מתנה עכ"ל העיטור ומ"ש הלח"מ שם ברמב"ם לתרץ קשיא זו וז"ל וצ"ל דאית לי' לרבינו דממה דפסק רב הלכתא מעות יש לו משום דהקשה בש"ס בין לרב דאמר פקדון ובין לשמואל דאמר מתנה האי לארעא במאי קא נחית ופירי היכי אכיל ופרש"י סבור הי' שמכר קיים ולא הוי בקי בדין ומהך טעמא אית לי לרבא דמעות יש לו דכיון דנחית לארעא סבור הוא ודאי שהמכר קיים כיון דטעה ומש"ה מעות יש לו אבל בעלמא מעות מתנה אפילו גבי נכריות עכ"ל אבל גם לשון הלח"מ שם דבריו לא נהירין לי חדא הא במסקנא לא קיימא האי סברא וכדמסיק שם סבור אנא איחות וכו' ועוד אי משום הכי פסק רבא דמעות יש לו לפי שסבור הוא ודאי שהמקח קיים א"כ אמאי שבח אין לו דהוי כרבית כמ"ש הרא"ש ואי נחית לממכר לפי דעתו הי' ראו' ליטול שבח כדעת רבא ורב גבי לא הכיר בו שאינו שלו דיש לו שבח מה"ט כיון שסבור דזבינה מעליא הוא וזו י"ל עיקר הקושיא לרב ודו"ק ותו קשה דהב"י בטח"מ סי' קמ"ו דף קל"ב בדפוס ברלין כתב וז"ל בשם תשובת הרשב"א וז"ל ראובן ושמעון הי' להם בתים בשותפות מחצה על מחצה ושמעון מכר לראובן מחצית הבתים במנה לימים עוד מכר לו המחצית האחר במנה ועכשיו תובע ראובן לשמעון המנה שני' שיחזור לו לפי שהמחצית בלא"ה הוא שלו מקודם והאריך שם בתשובותיו ומסיק וז"ל ואם הי' יודע שהמחצית שלו ואפ"ה קנאו משמעון והדין עם שמעון כיון שראובן הי' יודע שהחצי' שלו ואין אדם קונה מה שהוא שלו המעות מתנה כמו שאמרו פ"ק דמציעא גבי הכיר בה שאינו שלו ובמקדש את אחותו דאפלגי בה רב ושמואל דהלכה כשמואל עכ"ל ולדבריו תמוה מאוד על גדול כמותו שיפסוק להדיא נגד מסקנת הש"ס להלכה וכן הסכמ' כל הפוסקים כמוסכם בשם להדיא וכבר הרגיש בקושיא זו בספר בני שמואל בביאוריו לטח"מ סי' קט"ו וגם בספר מ"צ ס' קצ"ו הרגיש בקושי' זו וכתב וז"ל ודוחק נראה לומר דהכא מיירי באחים וצ"ע היינו דנוטה לדעת הרא"ש שכתבתי לעיל ודבריו דחיתי אף גם סתימת לשון הרשב"א משמע דאף בנכרי' דינא הכי רק שכתב לשון כדרך הפוסקים בתשובותיהם על ראובן ושמעון ולא כראובן ושמעון יהי' אחים ממש גם בכ"ג בהגהות ב"י ס' קמ"ו הרגיש בקושי' זו ע"ש ועכשיו נתבר' מה שהרגש' בשאלתך במ"ש רמ"א בסי' שנ"ו סעי' א' בהג"ה וז"ל אא"כ ידע הלוקח שזה הדבר שקנה גנוב הוא שאז צריך להחזיר בלא דמים ואפי' הגנב א"צ להחזיר מעותיו דודאי נתן לו לשם מתנה