שבות יעקב חלק ג סו

רק חלק פשוט שהוא שליש כאילו היא זכר פשוט א"כ ה"ה היכא שנתן להבת חח"ז פשוט אז חולקין הנכסים לחמשה חלקים ונוטל הבכור כשני פשוטים דהיינו לכל חלק פשוט נוטל שני חלקים והבת תטול כחצי חלק פשוט שהוא חלק חמישית וזו ראיה שאין עליו תשובה ומה"ט לא הוזכר דין זה בשום פוסק ראשון או אחרון מרוב פשיטות הדבר ודוקא במוחזק אבל בראוי נוטלת השליש והדעת תורה נותן כן ואינו צריך לפנים וכל דיין דלא דן כהאי דינא לאו דיינא הוא ולא ידע בד"מ בין ימין לשמאל והאמת ליעקב תתן כאש"ע יעקב וזאת תשובה שנית: תשובה שנית למחותני הרב הגדול מהורר צבי הירש נר"ו מברלין וז"ל תשובתו עם חבילות כתבים שונים ומשונים מלא קמשוני' קבלתי עדיין הדיין עומד על דעתו מפקפק על תשובתי ואין דעתי נוחה להשיב לחורפי אפי' חצי דבר כי לא אטפל עמו יען וביען אל תען וגו' כי באמת אני בתומי הלכתי כידוע לו כי בתחלה נשאלתי ע"ד ראובן ושמעון ועדיין לא נודע לי למי הדברים מגיעים ודרכי להשיב לכל שואל כהלכה ובפרטות להשואל מחותני כמותו ירבה בישראל בר אבהון ובר אוריין והשבתי כפי אשר יורוני מן השמים כי בודאי תורתינו הקדושה ובפרטות מקצוע הגדול שבדיני ממונות כולם יש להם פנים ואחור וכדכתיב משיב חכמים אחור וגו' מיימינים ומשמאלים ומה לי להכניס עצמי על הריב לא לי להשחית הזמן והדיו והנייר ומעו' דבי דואר חנם כי די בתשובת ראשונה שכתבתי ובפרטות מה שכתבתי וז"ל הגע עצמך אלו כתב להבת שטר זכר פשוט שלם וכו' ראי' זו מכריע על כולם שאין עליו פקפוק ונדנוד כלל וכן הצעתי הדברים לפני דיינים המומחים המופלגי' מפה ושאר מופלגי תורה וכולם ענו ואמרו שדין עם הגאונים המזכים את הבכור והוא דין אמת אמיתי של תורה והמתעקש בזה אין בו שיקול הדעת דעת תורה וסברות השכל בדינים כלל והמפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ואין לדיין לעשות סניגורין לדבריו והוא רק עקמומות הלב וצריכין אנו לקבל האמת ממי שאמרו ומודים דרבנן היינו שבוחייהו ולא לקנטר ח"ו נגד האמת ואמת ליעקב תתן הק' כאש"ע יעקב: שאלה קעה אורח אחד שבא מארץ רחוקה עם אמו וחלה והניח אחריו סך ממון וקודם מותו צוה הכל לאמו ונטלה הכל תחת ידה ורשותה אי צוואתו קיימת או לא: תשובה הנה לכאורה הי' נראה דאין בצוואחו כלום כי שאלה כזו ממש מוזכר בשו"ת שארית יוסף שאלה ג' גבי מת שאין לו יורשים שאין צוואתו כלו' כדאי' בב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא ע"ש וכן בח"מ סי' רנ"ו אבל באמת אחר העיון בש"ס ובפוסקים שם יראה דקאי דוקא אגר דאין לו יורשים ודאי דכקטן שנולד דמי גם בניו שאין הורתו בקדושה אין יורשין אותו לכך מתנתו וצוואתו בטילה כיון דכירושה דמי וכמ"ש הרא"ש והרשב"א בחידושיו הובא בב"י בח"מ סי' רנ"ו וז"ל כל היכא דליתא בירושה ליתא במתנה משום דמתנת ש"מ אינה אלא לאחר גמר מיתה וכירושה היא לכל אדם ומן הדין אינה כלום בכל אדם שאין מתנה לאחר מיתה אלא משום ירושה תקנהו והלכך גר שנתן במתנת שכיב מרע כיון שאינו בר ירושה אף מתנתו אינה מתנה עכ"ל הרי דדוקא בגר נאמר כן שאינו כלל בכלל ירושה אבל זה שמת והוא בכלל ירושה ובודאי יש לו יורשים כי הירושה משמשת והולכת גמירי דלא כלה שבטא אינה בכלל זה ובר צוואה ואולי גם השארית יוסף כוונתו על הגר שאין לו יורשים גם שם בתשובת ש"י מעתיק דברי הרא"ש בתשובה ריש כלל ט"ו ג"כ כתב סתם שאין לו יורשי' והתם מיירי להדיא בגר אלא שבכוונתו לא רצה להעתיק גר והטעם עמו הנה באמת ראיתי בתשובת תרומת הדשן סי' שכ"ב כתב בשתוקי שצוה הבית לאמו כתב דדינו כגר לענין שצוואתו אינו כלום כמו בגר כיון שאין לו יורשים שלא ידענו אבוהו מנו במטלטלין אם צוה קודם מותו לאמו ותפסה אין מוציאין מידה אע"ג דמבואר במסכת קדושין דף ע"ה ע"א לחד תירוצא מאי שתוקי שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוהו מנו לא צריכא דתפס פי' רש"י ואשמעינן שמואל דמפקינן מיניה עכ"ל מ"מ תירוצא זו לא קיימא אלא כתירץ אבע"א מה שתוקי שבודקין את אמו אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת וכרשב"ג וכן תי' סתמא דגמ' ביבמות ד' ק' ובכתובות דף י"ג ועי"ל והוא דאף לפי דעת הת"ה שם בתשובה שתופס תירץ זו לעיקר דאפי' תפס מפקינן מיניה היינו דוקא השתוקי ונמצא שלא ידע אבוהו מנו וכיון שהוא עצמו אינו יודע לא מהני תפיסה וכמבואר בקונטרס קים לי שלי סי' ב' ע"ש בתשובתי חלק ב' אבל אמו שיודעת למי נבעלת ויודעת שיש לו יורשים אם צוה לה בנה ותפסה ודאי צוואתו קיימת ואין להוצי' מידה ודלא כת"ה שם שמשמע מדבריו שמשוה לגמרי לגר וזה אינו ועיין בש"ע סי' רנ"ו ורע"ג אבל בגר שודאי אין לו יורשים לא מהני צוואת אמם לדעת הרא"ש אף שבתוספות דבב"ב דף קי"ד משמע מדעת התוספ' דגר יורש את אמו ד"ת התוס' לא כתבו כן רק אליבא דר"ש בן יהודא ולא ס"ל כוותיה דהלכת' כסתם מתני' דידן וכ"כ בתשובת הר"ש הלוי חלק ח"מ סי' ל"ה ובלא"ה דברי התוס' תמוהים ולא יתיישב אליבא דסוגיא דש"ס דמקשה שני קושיות ואי מיירי בגיורת לק"מ גם קושית התוס' בלא"ה אינם מוכרחים די"ל דלכך הקפידה התורה יותר באשה דמיד תסוב הנחלה בחייה דמה שקנתה אשה קנתה בעלה ועי"ל דיותר הזהירה התורה באשה דמיתה שכיחא בה יותר כמ"ש התוס' בכתובת דף פ"ג ע"ב ועפ"ז הצלתי הב"ח בח"מ סי' רפ"ה ממה שהשיג עליו הש"כ שם בס"ק וי"ו מה שמחלק בין נשים לזכרים ע"ש וכן מבואר מלשון התוס' בגיטין דף כ"ח ע"א וכ"כ התוס' בכתובת דף נ"ב ע"א ד"ה רצה אינו פודה ע"ש) וע"ש בחידושי כוס ישועת ומהא דמשמשת נחלה ג"כ לק"מ די"ל דמיירי באין לו אם אבל בשתוקי וכ"ש באורח כנדון שלפנינו כיון שידוע לאמו שיש לו יורשי' מצד האב גם צוואתו קיימת אם תפסה ואפשר אפי' אם לא תפסה כל שלא נתברר עליו שהוא גר כנ"ל הק' יעקב: שאלה קעו לפני איזה שנים שהי' כאן גזירת המלכות שהי' צריכין לקבל בפרעון חובת כתבים של מלך במקום ענות מזומנים והכתבים הללו הי' הולכין וחסור ממש מידי יום ביום היה ניכוי בהם עד שנתבטלו לגמרי ובתוך כך כל מי שיכול להוציא הכתבים היה מוציא אותם כל האפשר להקדים את עצמו להוציא אותם וראובן נתן כתביו לשמעון להוציא אותם עם כתבים שלו לפי שהוא בעל משא ומתן שיכול להוציאן מהר יותר ושמעון ערבן עם כתבים שלו כי אין קפידא בדבר והוציא הרבה מהן ואח"כ נשארו איזה כתבים והחזירן לראובן וראובן לא רצה לקבלן כיון שערבן עם שלו אולי הנשאר הם שלו. תשובה נראה הפשוט דהדין עם שמעון דאין אדם מפסיד לעצמו להרוויח לאחריני דהא אפי' בשני שותפין כל מקום דאיכא פסידא יוכל לומר לעצמי אני מציל כמבואר בח"מ סי' קע"ו סעי' כ"ח בהג"ה ומבואר שם בש"כ אפי' אמר כן בינו לבין עצמו ג"כ סגי ובנדון זה סתמא כמפורש דמי שאין אדם מציל את חבירו ויפסיד לעצמו כי אבידתו קודמת ואין זו דומה למ"ש בסי' רצ"ב במפקיד שעירבן עם פירותיו ע"ש ועיין בסי' רס"ד סעי' ג' בהגה' דאם לא הי' הבעלים שם הוי כהתנ' והתם ניכר בוודאי ששל חבירו הציל וכ"ש כאן דודאי שלו הציל ולא של חבירו כי אבידתו קודמת לשל כל אדם וגם שלא לנעול דלת בפני ג"ח שהוציא לו לטובתו מה שהי' באפשרו' כן נ"ל הק' יעקב: שאלה קעז אחד שהי' לו שט"ח על אחד מבני המדינה ומסר אותו לשמעון שיקח המעות מבע"ח ולהביא המעות לו ובדרך נאבד מאתו החצי מהמעות גם המשלח צוה לו שאם יהי' חשש אחריות שיקח עוד יהודי הדר שם בשכירות אפ"ה נאבד מידו אם יש לחייבו לשלם כדין שומר שכר או לא: תשובה הנה סתמת שאלתך כשואל שלא מדעת ולא ידעתי במאי קמסתפק לך מהיכי תיתי עלה על דעתך לפוטרו ראשון שבראשון כיון שצוה שאם יהי' חשש אחריות שיקח עוד יהודי הדר שם בשכירות ומבואר בטור ח"מ סימן שמ"ו בהאומר לשליח צא והשאל עם פרתי כו' דכתב רמ"א ויש חולקין ואומרים דשלוחו של אדם כמותו והוי שאולה בבעלים וכ' הסמ"ע והש"ך שם ומספיקא לא מפקינין ממונא ע"ש זה אינו כיון שהוא עצמו לא דיבר עם השליח עצמו רק שצוה לו שישכיר יהודי אחד דלא הוי שלוחו ממש בזה לית מאן דחולק דלא הוי שאולה בבעלים כי דין שאולה בבעלים גופא חידוש הוא והוא כהלכתא בלא טעמא כמ"ש בספרי שו"ת ח"א סימן י"ט בשם התוס' פרק השואל דף צ"ז ע"ש והבו דלא לוסיף עלה גם אין לדמותו דבר זה לפוטרו מכח תקנת חכמים כדאית' פרק האומנין דף פ"ב גבי חביות ה"נ נימא אין לך מעביר מעות ממקום למקום אם אתה מחייבו לשלם וכמבואר בח"מ סי' ש"ד שאני התם דתקנה קבוע שנו חכמים גבי חביות שהוא מלאכה כבדה ונעשה דוקא ע"פ הרוב ע"י עניים ואביונים והיזק זה מצוי ע"כ פטרו חכמים אבל ודאי בשאר שומר שכר ודאי לא עקרו תקנת חכמים לפוטרו מגנבה ואבדה שחייב ע"פ דת התורה והוא פושע וא"צ לפנים גם אין לפוטרו מטעם דאין דין שומרים בשטרות דהא אנו לא מחייבים בשביל שלא שמר שטרו דהא שמרו כראוי וקיבל דמי' אך על הדמים נעשה שומר שכר והוא ברור ועיין בח"מ סי' ס"ו ובש"ך שם וכן נ"ל דחייב לשלם כדין שומר שכר הק' יעקב: שאלה קעח מי ששכר סוס אחד ופשע בה ונולד בה מכה ושכר רופא לרפאותו והוציא בה הוצאות מזונות ימים רבים אי השוכר חייב לשלם הכל או לא תשובה הנה בטור ח"מ סי' ש"ז וסי' ש"ט ובב"י מבואר שם דיש פלוגתא דרובותא יש סוברים בבהמה פטור מכל ד' דברים רק נזק משלם ופטור משבת ויש מחייבין בשבת והכריע רמ"א כדעת הפוטרין והסמ"ע דעתו נוטה למחייבין וכן נוטה דעת הש"ך ומ"מ מסיק דהוי ספיקא דדינא ועיין במהרש"ל פרק החובל סי' י"ד וסי' כ"ב ועיין תוס' גיטין דף מ"ב ריש ע"ב ואני הכרעתי בבית דיני כמה פעמים למעשה לענין ריפוי במ"נ אי נתרפא מעצמו לא שייך ריפוי ואי צריך ליתן לו שכר ריפוי לרפואותו ודאי צריך להחזיר לו שעי"כ מצר לו מנזק שהיו צריך ודאי להחזיר לו לענין שבת אע"ג דאין להוציא שבת בבהמה מ"מ יש בכלל נזק לשלם מה שבהמה אוכלת כל ימי חליה שקודם שנעשה בה נזק זה היתה עושה ואוכלת