שבות יעקב חלק ג סח

הואיל וידע שאינו שלו וקנאה והוא מרדכי פרק הגוזל עכ"ל הג"ה וכתב עליו הסמ"ע ס"ק י"ד דודאי נתן לו לשם מתנה וכיוצא בזה איתא בש"ס והטור והמחבר הביאו לקמן ס' שע"ג בקנה שדה מגזלן עכ"ל סמ"ע ותמה תמה אקרא שהרי בטח"מ ובש"ע פסק להדיא כתב (צ"ל כרב) הכיר בה צריך לשלם הקרן כמסקנת הש"ס וכבר האריך בזה הש"ך סק"ז להשיג על רמ"א וסמ"ע כאלו דבריהם תהפוכות המה וכתב וז"ל תמהני מאוד על הסמ"ע דאדרבא נהפוך הוא להכי מסיק שם להלכה דלא כדברי רמ"א ע"ש דבריו באורך ולפענ"ד נראה ליישב הכל על נכון עפ"י סוגיות הש"ס דהא יש לדקדק קצת למה אמר רבא הלכתא יש לו קרן ויש לו שבח הל"ל הלכתא כרב בין הכיר בה בין לא הכיר בה ותו קשה דמדקדק רבא לומר כסדר הש"ס דמתחל' בדף י"ד ע"ב פלוגתא בלא הכיר ובדף ט"ו ע"ב נקט פלוגתא בהכיר בה והא דאחריות טעות סופר הוזכר בדף י"ד ע"א ונקט לבסוף ולא אמר אותם כסד' הש"ס וכן נ"ל דלהכי נקט כסדר הזה דודאי מתחלה פסק רבא כרב בלא הכיר בה לפי סדר כללותינו דהלכ' כרב באיסו' רבית שנוטל את השב' אך בהכי' בה מן הראוי היה לפסוק כשמואל כפי כללותינו דהלכתא כוותי' דשמואל נגד רב בדיני אפ"ה פסק גם בזה כרב לכן מסיים ואחריות טעות סופר הוא אף במו"מ וא"כ דלא כתב בה אחריות הוי אף כאלו כתב בה בפי' אחריות מדלא כתב בלי אחריות וכבר כתבו תוס' דף י"ד ע"ב ד"ה ושמואל אמר דהא אמרינן אליבא דשמואל מעות מתנה היינו דוקא בלא אחריות דאי באחריות אמאי מעות מתנה וא"כ כיון דקי"ל אחריות טעות סופר הוא משום הכי פסק רבא מעות יש לו כרב אע"ג דבמקדש את אחותו הלכת' כשמואל דמעות מתנה מ"מ בקרקעות דכותבין שטר ואחריות ט"ס הוא והוי כאלו כתב בה אחריות (אם שלא שכתב בפירוש בלי אחריות) לכן לא אמרינן בו מעות מתנה משא"כ שמואל אזיל לשטתו דס"ל לא אמרינן אחריות ט"ס הוא במו"מ להכי ס"ל מעות מתנה אבל באמת לית הלכת' כוותיה דשמואל בזה כיון שאין זה מפלוגתא דרב ושמואל ולפ"ז דבמטלטלין דלאו בני שטרא וכדאי' להדיא בש"ע סי' רכ"ה וע"ש בסמ"ע ס"ק ג' יע"ש לכן שפיר פסק רמ"א בסי' שנ"ו כהמרדכי במטלטלין כיון דלית ליה שטרא וליכא למימר גבייהו אחריות ט"ס הלכתא כשמואל דמעות מתנה וכן במקדש את אחותו דלא שייך בו אחריות הלכתא נמי כשמואל ואפשר דגם הסמ"ע כוונתו לזה ובזה מיושבים ג"כ דברי הרשב"א בתשובה שהביא הב"י בסי' קמ"ו כיון שהשאלה שם נשאלה שקנה דבר שהיה שלו מקדם א"כ אין הדבר צורך כלל לאחריותו שהיה שלו להכי אמרינן דמעות מתנה והשדה נשאר לו כמקדם וא"כ לק"מ ואין מקום לפ"ז אמאי לא קאמר הש"ס כך הצריכא דאי אתמר בהא בהכיר בה משום דאחריות ט"ס הוא וה"ל כאלו כתב בה אחריות משא"כ במקדש אחותו אי משום הא לא תברא דבלא"ה היה יכול הש"ס לומר עוד צריכות דאי אתמר בהכיר בה הוי אמינא דבה' קאמר שמואל מעות מתנה והא דלא קאמר משום דלא מקבל מיניה דכסיפ' לי מלתא משא"כ באחותו ליכא כסיפא אי יהיב לה מתנה וכן אפשר לו לומר צריכותא אחרת דאי אתמר בהא בהכיר בה הוי אמינא דוקא בהא סבר רב מדנחית לארעא ודאי טעה שודאי מכורה לו וכסברת הל"מ שכתבתי וכ"נ מפרשי הלכה תוס' בזה אלא שאין זו קושיא דצריכת' חדא מתרי ותלת נקט וכ"כ תוס' כמה פעמים גם אין להקשות דאי כמו שכתבתי דהוי כיש בו אחריות לפי שאחריות טעות סופר הוא למה פסק רבא דשבח אין לו בהכיר בה דהא ביש בו אחריות גם רב מודה דיש לו שבח כמ"ש תו' שם דף ט"ו ע"ב ד"ה מעו' יש לו גם מהא אין סתירה כלל דיש ליישב קושית התוס' דהתם מיירי ביש לו קרקע או קנו מידו וכמ"ש מהרש"א שם בחידושיו וכן כתבנו בחידושינו לשם ועיין בשיטה מקובצת להר' בצ"א הנדפס מחדש וכלל בידינו דפסקי הרמב"ם וש"ע ושאר פוסקים הכל שווים במטלטלין הכיר בה שאינו שלו המעות מתנה כשמואל אע"ג דמוצא הדין ממרדכי משמע קרקע ומטלטלין ששווים הם מ"מ האמת ליעקב תתן כמ"ש ובקדושין היכי דידע שאין קדושין מעות מתנה וכן בנדון דהרשב"א גם במקרקעי היכא דכתב בלי אחריו' בפירוש ג"כ המעות מתנה ואפשר דבזה מיירי המרדכי פ' הגוזל אבל בשאר קרקע אע"ג דלא כתב בה אחריות הוי ככתוב בה אחריות ומעות חוזרין כפסק הש"ע סי' שמ"ג כל זה נ"ל ברור להלכה ולמעשה הק' כאש"ע יעקב: שאלה קפב בן אחד שהוציא שטר חוב על נכסי אביו מסך ד' מאות ר"ט לאחר מותו והאחין טוענין כיון שהשער ישן יותר מט"ו שנה ולא תבעו בחיי אביו שהי' עשיר ובנו הי' בתכלית העוני גם הראו כמה כתבים מבנו שבקש מאביו שיתן לו מתנה ואלו הי' חייב לו הי' תובע ממנו חובו מה דינו: תשובה הנה ע"פ הדין א"א לפסול שטר זה בשביל אומדנות האלה כמ"ש הטור בשם תשובת הרא"ש סי' ס"א ובש"ע שם סעיף ט' אכן לפי שראיתי בתשובת מהרשד"ם חלק חושן משפט סי' שס"ז שכל כה"ג יעשה הב"ד פשרה קרוב לדין ועיין בתשובתי שבות יעקב חלק ב' סי' תמ"ה איזה פשרה מקרי קרוב לדין דהיינו הנחת שליש או תוס' שליש ע"ש דברי באריכות ע"כ פסקתי תחלה הברירה ביד מוציא השטר שאם רוצה ליטול השליש מחובו לפטור היתומים אז מחויבים ליתן לו השליש ואם תוך מעת לעת לא ירצה ליקח ברירה זו אז הברירה ביד היתומים שאם הם רוצים ליתן לו שני שלישים אז צריך להחזיר להם השטר ואם גם הם אינם רוצים בפשר זה אזי ישבע בעל השטר שבועה חמורה וחייבין היורשים לשלם לו גם אם יעשה הפשר אחד משני דרכים אלו יטילו עכ"פ הב"ד חרם סתם על מי שיודע שטענתו שקר ילכד בחרם ב"ד ועיין בתשובת דברי ריבות סי' ק"ט שעשה ג"כ פשר דבר בין צדדים כאלו בשטר ישן בעל כרחו של התובע והנתבע ע"ש וסיים וז"ל וזה משפט של שלום ועל זה נאמר אמת ושלום שפטו בשעריכם ואיש על מקומו יבא בשלום עכ"ל לכן סיימתי בעזה"י בתשובה זו כי כל הדברים חותמין בשלום נ"ל הק' כאש"ע יעקב: סליק חלק שלישי חשן משפט תם ונשלם שבח לאל בורא עולם