שבות יעקב חלק ג סג

תשובה הנה פשוט וערוך לפנינו דין זה בש"ע והוא מתשובת הרשב"א הובא בבית יוסף ס"ס קע"ג גבי באר מים חיים דאם חלקו ונשאר הבאר מים חיים מתחלה לאחד לבד אלא שנתן רשות לשני לשאוב משם אם נפל אזדא ליה חזקתו לגמרי ואין לו חלק בבאר אפי' חזר ותקנו וכ"פ שם בש"ע מ"מ היה נ"ל כיון דדין זה דבר חדש שלא נמצא בש"ס ושאר פוסקים ראשונים זולת הרשב"א ומה שמביא ראי' מפרק השואל דף ק"ג ע"א מאושלן האי גרגותא אין ראיה דהתם הוא שאלה בעלמא וכיון שהוא דבר חדש אין לך בו אלא חידושו אבל בית הכס' שהוא עיקר צרכי ותשמישי בית שיהא קרוב לשלחנו והוא בביאת בני אדם ודאי מקפיד אינש אפי' נפל לא אזדא ליה כן היה נ"ל אכן ראיתי בתשוב' הב"ח סי' ז' שכתב דגם בית הכסא דמי לבאר ולא ידעתי מנ"ל ועיקר נ"ל כמ"ש ותו ראיתי בתשובת מהר"מ גלאנטי סי' ס"ז שכתב דגם תשובת הרשב"א לא קאמר אלא היכא שוויתר נגד חבירו דרך מתנה ושאלה משא"כ במכירה ודאי קנה גוף הקרקע הדבר ומי שאינו דן כן אינו אלא טועה וכן נ"ל עיקר הק' יעקב: שאלה קסד ראובן ושמעון שקנו יחד איזה מטלטלין בזול וכל א' נתן חלקו מעות וראובן לקח המטלטלין לביתו ובא לוי ושמעון ופסק עמו כמה יתן לו ריווח על חלקו והושוו עצמן יחד כמה יתן לו ריווח וכאשר נודע הדבר לראובן אמר שהוא רוצה לקיים כולם ורוצה ליתן ריווח זה לשמעון הדין עם מי: תשובה לכאורה הדין זה ערוך לפנינו בש"ע לח"מ סי' קע"ה סעי' נ"ג בהג"ה שכתב וז"ל וכן בכל מטלטלין אע"פ שאין בהם דין מצרנו' מ"מ אם שותפין הן במטלטלין ואחד מכר חלקו יכול השותף שני לסלק להלוקח אם נראה לב"ד שאין השותף השני נוח לו כראשון עכ"ל והנה אם השותף הראשון הוא עשיר יותר מהשני א"כ י"ל דניחא ליה בראשון יותר מהשני כדאמרינן בפסחים דף קי"ב לעולם ישתדל אינש עם מי שהשעה משחקת לו ולא נצרכה אלא אפי' למיזבין מיניה ע"ש ובלא"ה בנדון שלפנינו אין צורך לכל זה כיון דהמוציא דין זה הוא מהב"י בשם מהרי"ק ומ"ש הב"י והד"מ על זה וז"ל הב"י וכתב מהרי"ק בשורש ך' שותף שמכר חלקו שותף חבירו יכול לסלקו אפי' במטלטלין כדמשמע מתוך מ"ש הרמב"ם בפ' י"ב מהל' שכנים א' מן השותפין או אחין שמכר חלקו לאחר מסלקין את הלוקח וכו' עד ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שבצד המיצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלקו עכ"ל ומדהזכיר גבי בן המיצר קרקע ולא הזכיר כן גבי אחין ושותפין אלא כתב סתם שמכר חלקו לאחר משמע איזה חלק שיהיה בין קרקע בין מטלטלין משמע דלגבי שותפין אין לחלק בין קרקע למטלטלין עכ"ל מהרי"ק וכת' הב"י ולא נהירא לי דקדוק זה שדקדק מהרי"ק שהרי אותן הלכו' שכני' קרו להו ושותפין שמכרו מטלטלין לאח' לאו שכיני' מקרי ועוד דבהאי פ' בין לפני דין זה או לאחר דין זה בדיני קרקע איירי וא"כ מהיכי תיתי לומר דהכא במטלטלין עסיק ועוד דלשון של בבא זו יוכיח שכתב מסלקין אותו כדי שלא יבנה זר ביניהן והאי לישנא בקרקע שייך כדכתיב להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם ואפי' את"ל דלהרמב"ם תפס לשון זה מושאל במטלטלין א"א לומר כן דאי במטלטלין לא אדכר האי דינא במטלטלין ומנלן להרמב"ם ועוד דבהדיא כתב המ"מ דהיינו מה דאמרינן האי דאתחזק ביני אחי ביני שותפו' וכו' והא פשיטא בקרקע היה ועוד דאי במטלטלין קאמר מה ולא עוד אדרבא בבא דרישא עדיפא דאפי' במטלטלין מסלקין ללוקח אלא ודאי לא עלה על דעת הרמב"ם לומר דין זה אלא במקרקעי לבדו ומ"ש שמכר חלקו ולא כ' שמכר חלקו בקרקע משום דבשותפין שיש להם חלק בקרקע עסיק ברישא דפירקא ומש"ה לא איצטריך ליה לפרושי שמכר חלקו בקרקע ולעולם אין במטלטלין דין בן המצר אפי' לגבי שותף ותדע מדלא אשתמיט חד מן הפוסקים שכתב כן בהדיא ואדרבא כתבו בהפוך ומהרי"ק שכתב כן מדקדוק לשון הוכחנו ביטולו הלכך לית דחש ליה ובר מן דין הא קי"ל דמצרן הוי מוציא מחבירו ועליו הראיה עכ"ל הב"י וכ' על זה הד"מ וז"ל ואין בדבריו הכרח לדחות דברי מהרי"ק ועל כן נ"ל שהוא לפי ראות עיני הדיין שאם יש בזו היזק לשותף השני מצד חלוקת המטלטלין או מצד שיצטרך להיות שותף עם אחד שאין דעתו נוחה בו השותף יכול לסלקו דאין לך טוב וישר מזו ועדיף משאר דינא דבר מצרא נ"ל עכ"ל ד"מ הרי לך בהדיא מדברי הד"מ היכי דיש ריעותא לשותף שני מצד חלוקת המטלטלין כמו בנדון שלפנינו בודאי אם לא יחלוקו המטלטלין שישארו ביד א' עדיף גם עיקר מסקנת הב"י להשיג על מהרי"ק משום דמצרן הוי המוציא ועליו הראיה ובנדון שלפנינו שהוא להיפוך שראובן מוחזק אין להוציא מידו כדעת מהרי"ק והוא פשוט וברור ושוב אין לפקפק נ"ל הק' יעקב: שאלה קסה מדיין מומחה איך יש לנהוג בדין מצרנות לענין שכירות ומשכנתה כי יש חילוק דעות בין הפוסקי' והוא דבר מצוי בכל עת ממש איך יש לדון: תשובה הנה שאלת ממני דבר גדול וחלילה לי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים הרמים להכריע ביניהם פן ירוץ את גלגלתי ואין אני כדאי במקום שגדולי ראשונים ואחרונים מחולקים בזה ומידי ספיקא דרבוותא לא נפקא ומ"מ אכתוב לך הדרך אשר בררתי לעצמי לפי הכרעת האחרונים בספיקא דדין מצרנות וזהו כל פרטי דינים שאפשר בענין דין זה למצרן שלקח ובאו השוכר לסלקו אין יכול לסלקו כי אין ספק מוציא מידי ודאי מצרן אלא אפי' אם לקח א' שאין מצרן כלל ג"כ אין השוכר יכול לסלקו שיוכל הלוקח לומר קים לי דאין בשכירו' דין מצרנו' כלל אכן אם מתחלה כשרוצה למכור בא הלוקח והשוכ' השוכר קודם כיון שאין ללוקח שום דין מצרן כלל וכשהשוכר והמצרן באין יחד לקנות המצרן קוד' שהוא ודאי ואם קדים השוכר וקנאו אין המצרן יוכל לסלקו כי יוכל לומר קים לי בשכירו' דין מצרנית ומ"מ יוכל להשביע שלא עשה כן משום רמאות שהשכיר לזה כדי להוציא מיד בן המצר ואם המשכיר רוצה להשכיר אחר זמנו של ראשון לאחר אין השוכר הראשון יכול להכריחו להשכיר לו דוקא כיון שגוף הקרקע נשאר למוכר יוכל לומר שניחא ליה להשכיר לאחר ולא לזה שהשני ישגיח יותר על קרקע זו ואדם יוכל לעשו' בשלו מה שירצה אם כלה זמן שכירות הראשון אם לא שהתנה בפירוש תוך שטר שכירות או בפני עדים שיהי' לשוכר הראשון דין קדימה לזמן מה כנ"ל ושותף בגוף הקרקע לא יוכל לסלק האשה אם כבר קנתה כמבואר בתשובת הראנ"ח סימן י"ט שכן הוא דעת הריב"ש והובא בש"כ בח"מ ע"ש וכ"פ בחידושי מהרש"ך פ' המקבל ויוכל הלוקח לומ' קים לי וכן בכל ספיקא דדינא וכן עשינו הלכה למעשה ובעל משכנא עדיף כשותף ואין יוכל לסלקו מ"מ אם באים שניהם יחד השותף קודם ועדיף שיש לו חלק בגוף הקרקע וכן איש ואשה שיש להם בית ומת האשה קודמת ליטול ביתה בפרעון חוב כתובתה כולה או מקצתה שהיא מקרי בעלים ראשונים כל זה נ"ל ברור והסכימו עמי בית דיני לדינא ואם שגיתי אתי תלין ואם לפניך יערב הרשות בידך לרחק או לקרב וה' יצילך משגיאה וערבוב וכמו שהדין לענין שכירו' כן דין לענין המשכנת' כנ"ל הק' יעק' שאלה קסו מוכרי סוסים שעשו שותפות יחד והניחו מעות יחד לתוך כיס אחד לנסוע קצת מהם למקום אחר לגמור המו"מ ואחר זה נתאספו איזה משותפין יחד ושלח לאחד מהם ע"י שליח חלק מעותיו כי אמרו לו שעמדו על החקירה שאי אפשר כלל לעשות המו"מ שנשתתפו עליו והשותף לא רצה לקבל מעותיו לפי שחשד אותם ששקר ענה בו כאשר היה באמת שקודם שהחזיר השליח שליחתו שלא רצה לקבל מעותיו נסעו מהם מקצת משותפים על המו"מ שנשתתפו עליו ולא נעשה כלל המו"מ והפסידו הוצאות הרבה ובקשו משותף זה שלא רצה לקבל מעותיו שיהיה לו חלק בהפסד הוצאות והלה טוען כיון ששקרו בו זה גרם שהפסיד המו"מ ואינו צריך לשלם הוצאתם ושאל השואל מה דינו: תשובה אלמלא בא דין זה לפני הייתי דן אותם המשותפים להפסיד כל ההפסד מכיסם דהא מבואר בח"מ סימן קע"ו דשותף ששינה יש לו לחבירו חלק בריוח ולא בהפסד וכן אם עשה סחורה בנבלות וטריפות ההפסד לבד כיון שעשה באיסו' כמבוא' בח"מ סי' קפ"ב ובש"ע סי' ס"ק י"ב ובנדון זה ג"כ עשו איסור לשנות דיבורם ושותפות שעשו בענין השותפי' וקיימא בלטותא דרבנן מי שפרע וכו' כדאי היו לחוב בעצמן להפסיד לטובתא הוא לגבייהו דלשקלו למטרפסיא בהאי עלמא נמצא דשותף הזה פטור מהפסד והכי דיינין להו ולכל דכוותייהו נ"ל הק' יעקב: שאלה קסו ראובן ושמעון שנשתתפו יחד להתעסק יחד באיזה סחורה וכל מעות השותפות הוא של ראובן ומה שירוויחו ביחד ומהפסד לא נזכר כלום ועתה נמצא הפסד מרובה תוך השותפות כיצד יחלקו ההפסד ביניהם תשובה הנה מבואר בטור סימן קע"ו סעיף ז' כתב וז"ל וכתב הרמ"ה ז"ל ה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו ההפסד לא כגון אם נשתתפו זה מנה וזה מאתי' ונפסד הכל לא אמרי' שישלם בעל המנה לבעל מאתים חמשים מביתו עכ"ל וכ"כ בש"ע דברי הרמ"ה אלו בסתם דמשמ' דסתם כוותיי ובסי' צ"ג בטו' סעי' כ' ובש"ע שם סעי' י"ג סתם כדעת הרמב"ם פ"י מהל' שלוחין ושותפין דין ה' דאם ידוע מה שנפחת צריך לשלם מביתו וכבר הרגיש בסתירות אלו הכ"ג בהגהותיו לטור סי' צ"ג סעיף למ"ד ועיין בב"ח שמחלק בין אם הפחת מכח מ"ומ או שנאנס ע"י עכו"ם ומזה מיירו הרמ"ה וכן נראה מדקדוק לשון הרמ"ה ונ"ל דאף הרמ"ה לא קאמר אלא בנשתתפו תרווייהו במעות דאז יכולין לומר שלא יפסיד בעל המנה רק מה שהניח תוך השותפות אבל אם לא הניח כלום רק בשביל שמתעסק נוטל חצי הריווח ודאי כן הוא ג"כ לענין הפחת ואם יודע שמעון שנפחת כ"כ צריך לשלם החצי מביתו כנ"ל פשוט ולזה נוטה דעת הש"ך סימן קע"ג ס"ק ג' כדעת הב"ח וכן נ"ל הק' יעקב: שאלה קסח ראובן בא לב"ד לפסול שמעון לעדות שהעידו עליו הוא ואחר שגנב ליהודא ושמעון אמר שראובן עצמו הסיתו לעשות גניבה ליהודא ומביא עדים ע"ז אי שמעון נפסל ע"י עדות ראובן או לא: תשובה הנה לא ידעתי איך עלה על דעתך להכשיר ראובן לעדות זו על זה נאמר כל הפוסל במומו פוסל אף דקי"ל אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ופטור מדיני אדם כדאיתא בח"מ סימן קפ"ב אבל מ"מ בדיני שמים חייב אפילו באמירה לבד שמתעהו את חבירו ועובר על לפני עור לא תתן מכשול וגדול עונש מסית לאו דוקא בע"ז אלא אפילו בשאר עבירות ועיין בתשובת חות יאיר סי'