שבות יעקב חלק ג סב

היה נראה לומר כיון דהוא פלוגתא דרבוותא יכול הלוה לומר קים לי ואין לכפות אותו לשלם תוך זמנו להוציא ממנו אפ"ה תפסו האחרונים עיקר להלכה ברואין שמבזבז נכסיו שכופין אותו לשלם מיד והטעם צ"ל כמ"ש הב"י בשם תשובת הרי"ף הובא שם בסי' ע"ג כתב הנ"י בשם תשובת הרי"ף וז"ל מבזבז נכסיו אי רוצה ללכת יוכל לעכב עליו שיניח נכסיו כדי פרעון כדי שלא יהא כל אחד הולך ולוה מחבירו ומבזבז נכסיו או הולך למדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין עכ"ל וכיון דהרבה תקנות שנו חכמים ז"ל שלא תנעול דלת בפני הלווין לכך תפסו עיקר כדעה זו דכופין אותו לשלם תוך זמנו וא"כ הבו דלא לוסיף עלה וכ"פ הש"כ בסי' ע"ג ס"ק ל"ד שאין לו בו אלא חידושו משא"כ בנדון שלפנינו שיש לו ערב ואין כאן נעילת דלת כלל דחששא רחוקה יש כאן להפסד הלוה חדא אע"פ שהלוה מבזבז נכסיו מ"מ מסתמא כשיראה שמתמוטט והולך יקמץ מכאן ולהלן שלא יאבדו כל נכסיו ויבא לתכלית העוני כי זה כל האדם ואף אם יבזבז כל נכסיו הלא יש לו ערב ותו ליכא למיחש בנעילת דלת ואוקמה אדינא שאין לכפות לשלם תוך זמנו נ"ל הקטן יעקב: שאלה קנט בעל פליטה אחד שאחד מבעלי חובות המאוחרין החזיק במקום אחד שלו בבה"כ שלש שנים ועכשיו באו בעלי חובות המוקדמים ורוצין לטרוף המנו והמאוחר טוען כיון שהחזיק שלש שנים והמוקדמין שתקו ולא מיחו גם הם מחלו שיעבודם ושאל השואל מה דינו: תשובה שאלה זו כבר נשאל לפני מהר"מ הובא בהגהות מיימון להל' אישות סי' ה' המתחלת אוהב כסף לא ישבע כסף וכו' והובא בסמ"ע סי' ק"ט ס"ק וי"ו וז"ל וכתב בתשובת מיימון ה"ל אישות סי' ה' דחזקת ג' שנים אינם רק נגד הטוען על גוף הקרקע אבל מי שאין לו בקרקע רק שיעבוד חוב או כתובה לא מהני בזה חזקה ור"ל שיכול לגבות החוב או הכתובה מהלוקח אף שיש ללוקח בו חזקה דיוכל לומר לא חששתי למחות כיון דאין הקרקע שלי ושמא אמצא לגבות מבני חורין ע"ש שהאריך עכ"ל הסמ"ע והאחרוני' העתיקו דבריו לפסק הלכה כן מצאתי בהרבה תשובת האחרונים ופסקו כן בלי פקפוק וחולק כלל אך קצת נ"ל לפקפק ולומר דבעל פליטה כזה שירד לטמיון גמור שחייב לאלפים ואין לו נחלה שדה וכרם היכא יכולין לומר בעלי חובות המוקדמין דשמא אמצא לגבות מבני חורין ולפי ראות עיניו הוא באמת גברא ערטלאי ולא סומכין אניסא דלא שכיחי מ"מ משמע מדברי תשובת מהר"מ שם באורך דלא שייך חזקה כלל נגד שעבוד חוב או כתובה להפקיע שעבודא ואני אוסיף נופך משלי בטעם הדבר דעיקר טעם חזקה שלש שנים תקנו חכמי' שלוקח לא מזדהר תו בשטרו כיון שאכל בשופי שלש שנים ולא מיחה המוכר רואה באספקלריא המאירה שהמוכר סליק דעתו מהמכר הזאת ואינו רוצה שוב לערער על מכירה זו לכך שוב אינו מזדהר בשטרו ומהני חזקתו משא"כ שיעבוד חוב או כתובה כיון שגוף החוב והכתובה נשאר אצל המלוה או האשה רק שהאשה מחלה השעבוד במכירה זו בקנין וכיוצא בו בענין דמהני וכמבואר בא"ה סי' צ' ע"ש מ"מ כיון שהלוקח יודע שהגוף החוב והכתוב' קיים ה"ל להזדהר בשטר זה וכיון שלא הזדהר איהו דאפסיד אנפשיה ואמרינן שלא נעשה המכירה בריצוי הבע"ח או האשה דבלא"ה הוי חזקה שאין עמו טענה ומפסיד הלוקח עד שיברר הריצוי הזאת ולא מהני חזקתו בזה וע"י סברא זו אין אנו צריכין לכמה דחוקי' שמדחיק שם בתשובת מהר"מ בהגהות מיימני ותמה אני שלא הרגיש מהר"מ בחילוק זה שהיא מצד השכל והסברא והא דאמרינן אשת איש צריכין למחו' היינו בנ"מ וצ"ב שהגוף קרקע שלה אבל לא בנכסי בעלה וכן מבואר בתשובת מהר"מ ע"ש ולפמ"ש מהר"מ במרדכי סוף פ' חזקת הבתים דלא עביד אינש לזבין מגמלא אונא וכן פ' בש"ע ח"מ סי' קמ"ב סעי' א' בהג"ה הכי נמי לא חיישינן שהבע"ח מכרה שעבודא על קרקע זו והשט"ח והכתובה נשאר במקומו עד שיתברר ולא אמרינן בכה"ג לא מזדהר אינש בשטרי כנ"ל הק' יעקב: שאלה קס ראובן שהי' לו מקום א' בבה"כ של נשים וכלתו יושבת עליו כמה שנים ואחר מיתתו טוען הבן שקנ' המקום מאביו ויש לו שטר ועידי החזקה הידוע ושאר יורשים מערערים לומר שהוא בחזקת אביהם וכאשר אמרו אליו הב"ד שיביא שטרו לב"ד הלך לביתו והביא השטר ובא וחוזר לב"ד ואמר שיגע ולא מצא השטר שנאבד מאתו מה דינו: תשובה הנה ע"ד מה שטען הבן שקנה המקו' מאביו ויש לו שטר ועידי החזקה זה מבואר פלוגתא דתנאי ריש פ' זה בורר ודף קס"ט פ' גט פשוט אי צריך לברר או לא וק"ל דצריך לברר וכ"פ בש"ע ח"מ סי' ע' סעי' ב' ובסי' ק"מ סעי' ה' כתב ואם אח"כ אמר אבד השטר אינו נאמן עכ"ל משמע לכאורה דתו אינו נאמן ואבד חזקתו וטענה לגמרי אכן הב"ח פי' וז"ל דאינו נאמן קאמר שלא נאמינהו שאבד שטרא ויועיל לו חזקתו אלא צריך לשבע שאבד שטרא ישבע שאבד ואח"כ יהא כדין בחזקה דאל"כ חיישינן שרצה לזייף השטר ולכך לא הביאו ונתבטל גם החזקה ודבריו המה לקוחים מדברי ר"ת שהובא בתו' שם וכן מבואר בסמ"ע סימן ע' סעי' ב' שכן עיקר וכן הסכמת הש"כ שם לדינא וכן עיקר נמצא שצריך הבן לישבע מקודם שדנין על החזקה וע"ד החזקה שטוען הבן הנה כבר מבואר בש"ס פ' חזקת הבתים גבי אלו שאין להם חזקה זה על זה האב על הבן והבן על האב ודוקא בסמוכין ע' שלחנם זה עם זה וכן מבואר בח"מ סי' קמ"ט בטור וב"י אכן כתבו הפוסקים דתלוי הדבר בראות עיני הדיין אם רואה שאין מקפידין זה על זה כל הקרובין אין להם חזקה זה על זה וכן מבואר בש"ע סי' קמ"ט בהג"ה וכ"פ בתשובת משאת בנימן סי' ל"א ונראה דלית חולק בזה אם ידוע לדיין שאין מקפידין זה על זה דלא הוי חזקה ונ"ל דאם הי' לזה עוד בנים ובנות וכלות ולא הושיב על המקום אלא זו אמרינן דטענתו טענה דמסתמא לא הי' משנה בין הבנים ובנותיו וכלותיו להושיב זו על מקומו אלו לא לקחה מאתו שאין דרך לשנות בין הבנים ובנותיו וכלותיו ועיין בתשובת מהר"י מטראני ח' ב' חלק ח"מ סי' ב' ומה שנ"ל כתבתי הק' יעקב: שאלה קסא שני אחים שיש להם בית אחד שאין בו דין חלוקה מירושת אביהם והי' מוחזק בחזקת אביהם ואחד מהם דר בו כמה שנים לבדו וגם לקח השכירות מכמה שנים ע"פ עדות השוכרים וטוען שלקח ממנו ע"פ עדי החזקה אי טענתו טענה: תשובה הנה מבואר בש"ס ופוסקים כמבואר בטור וש"ע סי' קמ"ט דאחים ושותפי' אין להם חזקה זע"ז ומבואר דכל שאין בו דין חלוקה אע"פ שאכל אחד כולה כמה שנים הרי זה בחזקת שניהם והטעם דשמא כך היה חלוקה ביניהן שזה יאכל פירותיה כך וכך שנים רצופים ואח"כ יאכלנה גם השני וכ"כ הסמ"ע שם והוא פשוט אכן ראיתי בתשובת מהר"י מטרני חלק ב' חלק ח"מ סי' כ"ו כתב וז"ל אבל כשמשכירה לאחרים יכולין להשכירם שניהם או האחד בשם שניהם וזה שהשכיר בשמו לבדו עלתה לו חזקה ע"ש שהאריך ליישב בזה סוגית הש"ס והפוסקים בדוחק אבל באמת דבריו דחוקים מאוד מסתימת לשון הש"ס ופוסקים דכל שאין בו בגוף הקרקע דין חלוקה אין להם דין חזקה זה על זה ולא עלתה על דעתם לומר יכולין להשכיר בשותפות אלא ודאי צ"ל משום דאין כל הדעות שוות שזה רוצה להשכיר לזה וזה בדעתו לאחר או ביוקר לכן כל שאפשר לחלוק בענין אחר ניחא להו ולא ידעתי איך עלה על דעתו לחדש דין חדש נגד משמעות הש"ס ופוסקים ראשונים אך כאשר חזרתי ועיינתי שם ראיתי שגם הוא אינו מחליט הדבר למעשה וכתב רק בלשון דלמא ופלפולא בעלמא ולא למעשה וכן הסכימו עמי בי דינא שלא כדברי מהר"י מטרני וכנ"ל הק' יעקב: שאלה קסב אחים או שותפים שעשו גורל דהיינו באופן זה מי שיעלה ראשון יבחור איזה חלק שירצה ואחריו השני ואחריו השלישי ועכשיו אחר הגורל אם יכולין לחזור או לא: תשובה קודם שנבא לברר דין זה נציע לשון מקור דין בש"ס דב"ב דף ק"ו ע"ב תני' ר' יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלו בגורל לאחד מהן קנו כולם מ"ט אר"א כתחלתה של ארץ ישראל מה תחלה בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים אף כאן בקלפי ואורים ותומים אמר רב אשי בהאי הנאה דקצייתי להדדי גמרי ומקנה להדדי ע"כ משמע מסוגיא זו לפי מסקנת רב אשי בהאי הונאה דקצייתי להדדי גמרי ומקנה וא"צ קנין אחר למי שעלה לו הגורל וכן כתב הרמב"ם פ"ב מהל' שכנים דין י"א ע"ש וכ"כ הטור סי' קע"ג אך שמביא שם אח"כ דעת הרא"ש בתשובה שהגורל אינו קונה רק מברר החלקים אך אם מחזיק אחד בחלקו אז נתקיים החלוקה ותמה ב"י בב"ה שהטור סותר דברי עצמו גם הפרישה מתמיה על הרא"ש דלפי הסוגיא דש"ס משמע דקונה לגמרי גם הראב"ד בהשגות בפ"ב מהל' שכנים השיג על הרמב"ם ודעתו כדעת הרא"ש וכ"כ הלח"מ שם וצ"ל דהם מפרשי' מה דקאמר הש"ס בהאי הונא' וכו' היינו לענין זה דהוי בברור חלקי' ואע"ג דאחין שחלקו הוי כלקוחות אצ"ל זה לזה לך חזק וקני אלא כיון שביררו החלקים והחזיק אחד בחלקו קודם שחזר בו השני גמר ומקני אהדדי וכל פשטא ריהטא דשמעתא לא משמע הכי וכן מבואר שם מפורשים והר"ן והרי' ן' מגאש בחידושיו על ב"ב וראיתי בתשובת הרא"ש כלל צ"ח שאלה ב' נראה שמקור ראייתו הוא מהא דתנן בחזקת הבתים בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה ומדלא נקט ג"כ בגורל ש"מ דגורל אינו קונה אבל באמת אין זו ראיה מוכרחת כלל דנקט קניה דשייך גם בנותן מתנה ולהחזיק בנכסי הגר משא"כ גורל לא שייך רק באחין ומ"מ רמ"א בש"ע סי' קע"ג תופס עיקר כדעת הרא"ש והראב"ד דגורל אינו קונה דכיון דפלוגתא דרבותא נשאר הקרקע בחזקת שניהם כבראשונה ויכולין לחזור כל זמן שלא החזיק אחד מהן ואפי' לאותן פוסקים שהוא הרמב"ם וסייעתו דס"ל דגורל קונ' לגמרי מ"מ צריך דוקא גורל כמו שהיה בא"י תחום פלוני ופלוני עלה עמו וכן מבואר מפרש"י והרן והר"י בן מגאש בחידושיו ומה"ט לא קאמר הש"ס אלא אמר רב אשי לפי שצריך להיות דומה לגורל א"י וכן מבואר להדיא מפרש"י אבל גורל זה מי שעלה ראשון יברר מה שירצה אין כאן בירור וקניה כלל ודאי כל א' יכול לחזור כנ"ל ברור הקטן יעקב. שאלה קסג מי שמכר לחבירו חלק בית ופי' תוך שטר המכיר' להשתמש בבית המוצנע ושוב נפל הבית המוצנע ונסתם העוקא אם אמרינן כיון דנפל אזדא ליה או לא: