שבות יעקב חלק ג סא

נתן ת"כ או לא אפ"ה משביעין הנתבע שמשביע שלא נתן ת"כ גם זה ישבע על כך שלא היתה כוונתו בתורת ת"כ שהוא שבועה ועל השניות מדברי סופרי' אם יוכל לעקל נ"ל דיוכל לעקל כיון שהסוחר הוא איש מוחזק לכשר ונאמן וכתב כן בפנקסו והוא נשבע ונוטל אע"ג דבשבועת היסת לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל מ"מ הכי דיינן ליה וכו' דכוותיה ודי ואין להאריך בנדון כזה וכן עשיתי הלכה למעשה והסכימו עמי ב"ד וכנ"ל: הק' יעקב. שאלה קנג מתלמיד ותיק הא דכתב הטור ח"מ בסי' כ"א וי"א שאם יש לו מעות וקרקע או מעות ומטלטלין שיוכל המלוה לומר במטלטלי או במקרקע אני רוצה ולא נהירא שאין דינו אלא על המעות כיון שיש שם מעות עכ"ל ותמה תמה אקרא איך עלה על הדעת לומ' כן הא קי"ל אפי' שומא הדר' כמבואר בסי' ק"ג מכ"ש שאין לכופו לכתחלה ליתן לו קרקע כיון שיש לו מעות ליתן לו אין הסברא והדע' מכרעת לומר כן: תשובה שאלתך בתמיהא גדולה על הטור הוא לכאורה תמי' קיימ' אך הרגיש בזה כבר שואל א' הרב מהר"מ מקבלענץ ז"ל הובא בשו"ת חות יאיר סימן כ"ט ובתשובת שם סימן ל' האריך בכמה ישובים על קושיא זו ולבסוף כתב וז"ל ואף כי זה נגד הסברא מ"מ הסוגיא דשומא הדרי לא קשיא עליה ואף כי ידעתי דשינוי דחיקא הוא זו אמינא נקיטי לה בידי מיהא עד כי אשמע שינויא דרוויחא מיניה עכ"ל חות יאיר ולפי שבעיניו בעצמו דחוקים לכן לא רציתי להאריך עוד להעתיק דבריו וכדי שלא להוציאך חלוק אענה אף אני מה שלפע"ד נ"ל נכון והוא זה דודאי אם הלוה רוצה ליתן לו כל חובו במעות ודאי צריך לקבל לית מאן דחולק בזה אלא שהלוה יש לו מעות וקרקע ורוצה ליתן חצי מעות וחצי בקרקע והמלוה אומר או שלם לי כול' במעות או כול' בקרק' וכן אם יש לו מעות ומטלטלין שיכול המלו' לומר או כולי במטלטלין או כולי בקרקע אני רוצה על זה קאמר דחולק דאין יכול לכופו ליתן לו כולו קרקע אלא כל מה שיש לו מעות או מטלטלין צריך ליתן לו אבל המותר יוכל לשלם לו בקרקע ואין המלוה יכל לומר לו שלם לי דוקא בקרקע וא"כ כוונת הי"א אין לדחוק בדבריו ומהא דשומא הדרא דהרי דומה לזה מצינו בטור סימן קי"א סעיף י"א ובש"ע סעיף ט"ו בשם רב האי גאון אם יש כאן ב' או ג' בע"ח שקנו ממנו כאחד ואין אחד מהם קודם לחבירו ובא בע"ח לטרוף גובה מאיזה מהן שירצה וא"צ ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה עכ"ל ה"ה בזה אבל באמת הטור ובעה"ת חולק וסובר דאין זה דומה לזה כיון שעיקר דינו במעות מה שיכול לסלק במעות מסלקו כפסק הש"ע ואין זה פקפוק כלל נ"ל הק' יעקב: שאלה קנד אחד שהי' לו ד' בנים ובת יחידה ונתן לבת שטר מתנה הודאה על סך מה שיפרע מעזבון שיעזוב אחריו בשעבוד גמור מהיום על יורשי אחריו ובאותו יום ומעמד נתן שטר מתנה דד' בניו בשו' על ביתו דהיינו מהיום גוף הבית והפירות הוא נותן להם שעה אחת קודם מותו וכל ימי חייו יהיו הפירות שלו מכל הבית גם אם יבא עליו דוחק בחייו יש לו רשות למכור מן הבית ולהשכין אותו עד שעה אחת קודם מותו מה דינו: תשובה הנה מבואר בח"מ סימן ק"ד סעיף ט"ז בטור וז"ל מלוה שלא מצא נכסים ללוה ליפרע חובו אלא ממה שנתנו לו על תנאי שאמר לו ואחריך לפלוני י"א שהוא גובה בו מהם דכי היכי שהם קנוים לו לענין שיכול למכרם דקי"ל ירד הראשון ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון כך יכול לשעבדם והרמב"ם חילק בין מכר לשיעבוד אע"פ שיכול למכור אין יכול לשעבד ואין בע"ח גובה ממנו אלא הפירות עכ"ל ופסק בש"ע סימן ק"ד סעיף ד' כהרמב"ם וכן הסכמת האחרונים וכן מבואר בש"ע סימן רמ"ח סעיף וי"ו מ"מ נלע"ד בנדון שלפנינו גם הרמב"ם מודה כיון ששייר לעצמו למכור בשעת דחקו ולהשכין ודאי גם לשעבדם יכולת בידו ושיעבוד לבתו קודם למתנת אלו כי לא נתן לבניו בחייו כלום כיון ששייר לעצמו הפירות גם שיוכל למכור ולהשכין כרצונו א"כ שעבוד הבת בחזקה לפרוע מהפירות והגוף והמותר יחלוק לבניו כנ"ל הק' יעקב: שאלה קנה מלוה אחד שיש לו חוב מסך עצום ובקש להטריף בית יתומים של הלוה והיתומים אומרים שישומו הבי' כמה שווים והם רוצים ליתן המעות והמלוה טוען שיתנו לו כל חובו במלואו ובאם לאו הוא רוצה לגבות הבית בעד כל חובו: תשובה הנה דין זה מחלוקת ישנה היא דעת הטור והרא"ש בסי' ק"ט פסקו דשומעין ליורש וכ"פ בש"ע ריש סימן ק"ט וכ"פ שם הסמ"ע אפילו אין ליורש עתה מעות מ"מ יוכל לומר תקבל בשומא משום דשומא הדרא וכ"פ הב"ח והט"ז אכן הש"כ ריש סימן ק"ט ס"ק א' חולק ופסק כהרמב"ן והראב"ד ובעה"ת וכ"פ הריב"ש סימן תפ"ג דבכל ענין אין יכולין היתומים או הלוקח לסלק לבע"ח עד שיתנו כל שיעור הא לאו הכי יכול לומר הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי עכ"ל הש"כ ריש סימן ק"ט ובסימן קט"ו ס"ק ד' מאריך עוד בזה ע"ש ומחדש נדפס ספר עטרת צבי על ח"מ ראיתי בסימן ק"ט ס"ק א' נוטל עטרה לעצמו והשיג על הש"כ וכתב וז"ל וזה אינו דהא כתב מור"ם לעיל בסימן ע"ב גבי משכון מטלטלין הממע"ה ה"ה בקרקע שהיא בחזקת היורשין והבע"ח מקרי מוציא עכ"ל וכן הוא להדיא פ' המקבל דף ק"י ומה אעשה שטחו עינו מראות דברי הש"כ בסימן קט"ו ס"ק ך' שסומך עצמו בכל כחו על מ"ש שם בסי' קט"ו ס"ק ל"ג וז"ל ארעא כיון דתחלת דינא לגוביינא קיימא על היתומים להביא ראיה עכ"ל וא"כ לק"מ ואל תתמה גם בזה על הש"כ דהלא קי"ל כבית הלל ולא כב"ש דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ועיין בכ"ג סימן קט"ו בהגהותיו ב"י סעיף י"ז אין זו קושיא כלל כי כבר הרגיש התוס' בזה בסוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה ע"ש ולק"מ על סימן י"א נמצא דדבריו נכונים להלכה ול"נ להמציא עוד טעם חדש דהא קי"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבוד אע"ג דקי"ל כבוד משל אב אבל לא מחויבים להוציא על זה ממון עצמן כמבואר להדיא בכל הפוסקים כמבואר בטור וב"י בח"מ סימן ק"ז ע"ש היינו שא"צ להפסיד ממון עצמן משא"כ בנדון זה שא"צ לשום הפסד ממון שהרי רוצין ליתן המעות ע"פ השומא מה ששוה ויכולין לכבד אביהם שלא יהא נקרא לוה רשע ולא ישלם כיון שבע"ח רוצה ליקח בכל חובו ודאי שפיר דמי כנ"ל נכון ע"פ השכל והסברא הק' יעקב: שאלה קנו ראובן שלוה משמעון סך מה ועשה שטר אפותיקי מפורש על מקומו שיש לו בבה"כ שאם לא יפרע תוך שני שנים מהיום יהי' לו המקום שלו בבה"כ לאפותיקי מפורש לשמעון והתנו בפירש שלא יוכל ראובן למכור או להשכין המקום הנ"ל עד שישלם תחלה חוב זו ובקש ראובן להשכיר המקום עד שיגיע זמן פרעון חובו אי הרשות בידו או לא: תשובה נראה דראובן יכול להשכיר המקום בבה"כ כל ימי משך זמן ההלואה דאע"ג דמבואר בתוך השטר שלא יוכל למכור המקום א"כ גם השכירות בכלל דקי"ל שכירות ליומא ממכר הוא זה אינו חדא דכלל זה לאו כלל גמור הוא דהא התוס' פ' הזהב דף נ"ז ע"ב ד"ה והאי ביומא מכירה היא כתבו דהא דוקא לענין אונאה איתמר דרבי ביה קרא דממכר מיותר וכ"כ התוס' דע"ז דף ט"ו ע"א וכ"כ מהרש"ל בתשובה סימן מ"ג וכן בת"ה סימן שי"ח וכן האריך הש"ך בח"מ סימן של"ד ס"ק ב' יע"ש ואפילו אם יהיה ספק יד בעל השטר על התחתונה וכמבואר בח"מ סימן מ"ב יע"ש ואפילו שכתב בשטר אפותיקי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא דאז לדעת הרבה פוסקי' יד בעל השטר על העליונה כמבואר שם בסי' מ"ב סעיף י' מ"מ אין בכלל זה אלא מה שבפרט דוקא למכור או להשכין קאמר אבל להשכין לאח' כל זכותו מ"ש בשטר דהא הולכין אחר לשון בני אדם ואחר כוונתו ותדע דהא יש לדקדק למה הוצרך לכתוב בו שלא יוכל להשכין דהא סתם משכנתא בזמנים הללו הוא דרך משכנתא בנכיית' אינו צריך היתר והוא בתורת שכירות ושכירות ליומא ממכר הוא ואין בפרט אלא מה שבכלל ולמה הוצרך לכפל הדבר אלא ודאי עיקר כוונתו היה רק על מכירה ממש או להשכין המקום דאז מגרע כח אפותיקי שלו שיצטרך לטרוח לטרוף מלוקח המקום או להמציא מקומו הממושכן ואין בלשון בני אדם השכירות דמה גריעותא יש לבע"ח אם הלוה יושב על מקומו עד זמן פרעון או שיושב עליה אחר אין זה אלא מדת סדום כנ"ל הק' יעקב: שאלה קנז מתלמיד ותיק אחד הנה ראיתי בש"כ בח"מ סי' ע"ב ס"ק נ"א שהאריך הרבה בדין מחויב שבועה ואין יכול לישבע דמשלם והוא כלל גדול בדין לענין הרבה דינים וסיים הש"ך שם והעולה בדין שאם התובע עצמו יודע ומודה שהנתבע אינו יודע שלא אמרינן ה"ל מחויב שבועה ואין יכול לישבע שמשלם אי יש לסמוך עליו בזה המעשה: תשובה הנה קטנתי מלהכריע בדבר כזו מ"מ לא אמנע להשיבך בזה מה שנראה לע"ד לפי שכלי שקלתי כל דברי הש"ך בזה וראיתי שהם דברי חריפים ומתיקים וראוים למי שאמרן ואהיה כתני' דמסייע ליה מה דאי' בפ"ק דב"ק דף ו' ע"ב ובהנזקין דף מ"ח ע"ב דקאמ' אמר רב אידי בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאכל ערוגה בין הערוגת ולא ידעינן אי כחושה אי שמנה אכל דמשלם שמינה אמר רבא ומה אלו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל משלם שמינה הממע"ה ולכאורה קשה מה מקשה כיון דמודה דכחושה אכל ה"ל מודה מקצת ועל השמינה אמר אינו יודע וכיון שאינו יכול לישבע משלם אבל לפי דברי הש"כ אתי שפיר כיון דגם התובע ידע שהנתבע אינו יכול לידע מה אכלה בהמתו אי כחושה אי שמינ' לא ה"ל כלל מחויב שבוע' ודוק לכן נ"ל עיק' כהש"כ בזה ששפתיו ברור מללו נ"ל הק' יעקב: שאלה קנח ראובן שהלוה לשמעון סך מה והעמיד לו לוי לערב ובתוך הזמן מברר ראובן ששמעון מבזבז נכסיו וביקש ממנו שיפרע לו מיד תוך הזמן כמבואר בח"מ סי' ע"ג ושמעון טוען שאין לכופו לפרוע תוך זמן כיון שיש לו ערב וראובן טוען שמ"מ לא הלוויתי אלא לדעת שניה' ועכשיו שאתה מבזבז נכסיך לא ניחא לי להלוות לך ושלם לי מיד תוך זמנו. תשובה הנה עיקר דין זה הוא מחלוקת ישנה בין ראשונים כמבוא' בטור וב"י ובח"מ סי' ע"ג ובסי' קל"א דלדעת הרמב"ן וסייעתו אין יכול לכפות ללוה לשלם תוך זמנו אפי' במזבז נכסיו וכן אין הערב יכול לכפות להוציאו מן הערבות מה"ט ויש חולקי' שיכול לכפות לשלם תוך זמנו ולהוציא מן הערבות וע"ש פלוגתייהו באורך ולכאורה