שבות יעקב חלק ג ו

מעכבין זא"ז לפי שהן מצוה אחת הרי דכללא כייל במצוה אחת מעכבין ובשתי מצות אין מעכבין ואפ"ה כתב לענין תכלת ולבן שהן מצוה אחת ואפ"ה אין מעכבין זא"ז אלא ודאי דחילוק ידענו ומצד הסברא כל שהוא מצוה אחת ודאי מעכב זא"ז משא"כ בשני מצות דאין מעכבין זא"ז אך בתכלת ולבן אע"ג דהוי מצוה אחת כדכתיב והי' לכם לציצית כמ"ש הרמב"ם בשם חכמים ראשונים מ"מ אין מעכבין זא"ז מכח גזירת הכתוב כדדרשינן שם בש"ס ריש פ' התכלת דף ל"ח וראיתם אותו כל חד לחודי' משמע יע"ש נמצא דאין סתירה בדברי הרמב"ם כלל ודברי מהר"י הלוי נכונים ומ"מ לענין גוף הדין שפסק שם לברך על מצות בחולם לא נהגתי כוותי' רק כדעת הל"ח לברך על מצות בפת"ח וכ"כ המ"א מלתא בטעמא ע"ש וכן נ"ל עיקר וכן פסק בהלכה ברורה הקטן יעקב שאלה ה מושל גדול או דוכס שבא לבה"כ אי שרי להסיר הכובע מעל ראשו כדי לכבדו אע"פ שנשאר עומד בגילוי הראש: תשובה עיקר הדין ואיסור גלוי הראש אין לו עיקר ומקור ברור בש"ס כי איסור פרועי ראש הנאסר במקדש גופיה זה לא קאי על גילוי הראש רק על גידול שער ראשו כדאיתא בסנהדרין דף כ"ב ע"ב וברמב"ם פ"א מה' ביאת מקדש ע"ש אך ורק הרמב"ם בפ"ה מה' תפלה דין ה' כתב לא יעמוד אדם בתפלה לא בראש מגולה וכתב הב"י בא"ח סימן צ"א וז"ל הכל בו בסימן י"א כתב הר"מ שאין איסור לילך בגילוי הראש כי מה שאמרו בפ' כל כתבי תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש ר"ל מדת חסידות והרי"ף כתב שיש למחות שלא ליכנוס בבה"כ בגלוי הראש עכ"ל ומזה למד הב"י שכתב בש"ע סימן צ"א סעיף ג' וז"ל וי"א שיש למחות שלא לכנוס בבה"כ בגילוי הראש עכ"ל וכיון דאין זה איסור גמור רק ממדת חסידות ומצינו הרבה דברים אסורים שהתירו משום שלום מלכות מכ"ש שיש להתיר כה"ג משום שלום מלכות ועי"ל דמדקדק הרי"ף שלא ליכנס בבה"כ דווקא בשעת הכניסה מחמיר ע"ד שכתב הזוהר שצריך ליכנס בשחר עם טלית ותפילין לבה"כ כדי לקיים אבא ואשתחוה אל היכל קדשך ביראתך כמ"ש בתשובת רדב"ז חלק א' סימ' ל"ו ובתשובת מהר"ם מלובלין סימן ל"ד אבל אם כבר השתחוה בבה"כ אין קפידא כ"כ היכא דאיכא שלום מלכות וגדולה מזו פסק מהרש"ל בתשובה סימן ע"ב דהוא היתר גמור להתפלל ולקרות ק"ש בגלוי ראש וכו' אף שעיקר ראייתו שהביא שם אינו מוכרח כלל שהרי עיקר ראייתו הוא ממדרש רבה פ' אמור פ' כ"ז דף קצ"ז ע"ב אמר ר' ברכיה מלך בשר ודם משדר פרוטגא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדין על רגליהן ופורעין את ראשיהן וקוראין אותו אותו באימה וביראה וכו' אבל הקב"ה אומר קראו ק"ש ולא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדין ולא פרוע ראש וכו' משמע להדיא דליכא איסור משום פריעת ראש אלא שלא החמיר עליהם עכ"ל מהרש"ל ובאמת משום הא אין ראיה כלל דהלא אי' שם במדרש אמר ר' יהודא ב"ר סימון אמר הקב"ה יו"ד בהמות מסרתי לך שלשה ברשותך ושבעה אינן ברשותך שלשה ברשותך שור שה כשבים שה עזים וז' שאינו ברשותך איל צבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר ולא הטרחתיך להתיגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך אלא ממה שהן ברשותך א"כ נמי נימא הכי שלא החמיר עליהם אבל מותר להביא מהם קרבן וזה ודאי איכא איסור וכדאיתא להדיא בש"ס דזבחי' דף ל"ד ע"א בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה יע"ש ואף דבודאי יש מקום לחלק ולומר דהתם כתבה תורה להדיא בקר מיותר למעוטי חיה משא"כ בק"ש דכתיב בלכתך בדרך מוכח שא"צ לעמוד ה"ה שא"צ להיות פרועי ראש מ"מ מלשון המדרש אין ראיה מוכרחת כלל גם הט"ז בא"ח סימן ח' השיג קצת על מהרש"ל בזה ע"ש ומסיק שיש איסור משום ובחקותיהם לא תלכו ע"ש גם במ"א סימן ב' ע"ש מ"מ הלא התירו חז"ל לספר קומי משום שלום מלכות כדאי' בב"ק דף פ"ג אף שיש בו משום דרכי האמורי א"כ ה"ה בזה וגדולה מזו מצינו בי"ד בש"ע סימן ק"נ סעיף ג' בהגהה דאפילו ישנן ש"ו עליה' יש מקילין בדבר להסיר הכובע לפניהם מכ"ש היכא דליכא חשש זה ודאי דאין חולק בדבר כנ"ל מ"מ אם אפשר להתנצל לפניו לומר לו שיש לנו איסור גדול להיות בגילוי ראש בבה"כ ואולי יתפייס ממנו כמעשה דהאי חסידא פ"ה דברכות דף ל"ג יע"ש ודאי זכור לטוב כנ"ל הקטן יעקב: שאלה ו מאיזה ישוב שעושין מנין בכל שבתות השנה אם אפש' ולפעמים נתבטל שאין להם מנין אם באותו שבת שיש להם מנין מחוייבי' לקרות שני פרשיות דהיינו הפרשה משבת העבר והפרשה משבת זו כדאי' בש"ע סי' קל"ה סעי' ב' ועוד נשאלתי בבה"כ שמתענין הציבור בשני וחמישי ושני אם מותר לעלות לס"ת לוי וישרא' שאינם מתענין זאת ועוד אחרת פעם אחת קרא החזן לכהן אחד לאחרון ואותו כהן לא הי' בבה"כ ורץ כהן אחר לעלות במקומו וקודם שבא הכהן לבימה קרא החזן לאחר לאחרון מה דינו ומי נדחה מפני מי: תשובה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל זה שיצא ראשונ' אם מחוייבי' לקרות שני פרשיות אף שפשוט וערוך דין זה לפנינו בש"ע מ"מ דקדק הרב בש"ע שם בהגהה וז"ל שאם בטלו שבת א' קריאת הפרשה בציבור לשבת הבאה קורין אותה עם פ' השייכה לאותה שבת עכ"ל משמע מלשונו דווקא אם לא בטלו רק שבת אחת ע"פ איזה סיבה הוא דמשלימין בשבת הבאה אבל אם רגילין איזה פעמים לבטל הקריאה אין להשלי' בשבת שעושין מנין דא"כ יבוטל מנהגן של ישראל לקרו' בשבת רק הסדר המיוחד להם ע"פ תקנות חז"ל וכן מצאתי להדיא במקור הדין שהוא מא"ז הובא במגילה פ' הקורא סי' ל' וז"ל בא"ז אם בטלו בשב' התמיד ולא קראוהו הפרשה יקראו הפרשה בשבת הבאה שתי פרשיו' עכ"ל הרי דכתב להדי' דווקא היכא דקורין בתמידות הפרשה רק פעם אחת נתבטל ראוי להשלים התמיד דמשום פעם אחת אין כאן שינוי מנהג אבל היכא שאין כאן דבר תמידי נ"ל פשוט שא"צ להשלים רק כל יחיד קורא הפרשה ביחידות ועיין בתשובת ר' משה מינץ סי' פ"ה שדקדק ג"כ מלשון הא"ז כמה דינים הדומין לזה גם בספר ערך לחם להרי"קש בא"ח סי' קל"ה וז"ל ולא נהגו כן בני מצרים בלכתם בשיירות קהל גדול עכ"ל ונ"ל דג"כ טעמו כיון שהוא דבר שאינו תמידי וכמ"ש ועל ששאלתני לקרות לס"ת בבה"כ לוי וישראל שאינן מתענין לא ידעתי למה שאלת דווקא על לוי וישראל ולא על הכהן אלא לפי שראית ראי' אחת בש"ע א"ח סי' קל"ה סעי' ה' שכתב שם דכהן שלא התענה לא יעלה לכן נסתפקת בלוי וישראל אבל אתה ראית ראי' אחת ואני ראיתי שתים שבש"ע א"ח סי' תקס"ו סעי' וי"ו כתב להדיא דאין לעלות לס"ת מי שלא התענה ומקור הדין הוא מתשוב' מהרי"ק ולא חילוק ידענו ויש מי שרוצה לחלוק ולומר דלוי מותר לעלות אף שאינו מתענה לפי שאין קורין לפניו פסוק בקול רם כמו בכהן ישראל אבל באמת גם זה שיבוש ומחמת זה אין לחלק דמה בכך והא דכתב בא"ח כהן היינו לרבותא דאפי' כהן דאיכא חשש שיאמרו שהוא פגום אפ"ה לא יעלה כ"ש שאר קרואים ובדיעבד אם קראוהו נ"ל דיעלה כמ"ש המ"א שם בסי' הקס"ו ועיין שם בתשובתי ח' א' סי' מ' ודלא כדעת הט"ז שם ועל ששאל' חזן שקרא כהן לאחרון וכו' נ"ל דאותו אדם שקרא החזן שנית לאחרון יעל' לתורה כי הכהן השני עלה ורץ שלא ברשות חכמים דהא דאי' בא"ח סי' קנ"ה סעיף י"א דאם קרא החזן כהן או לוי ואינו שם לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא אחר יעמוד מעצמו היינו דווקא בכהן או לוי שקורין תחלה דאיכא פגם שיאמרו שאינו כהן או לוי כיון שקורין לאחר משא"כ באחרון שקורין לכל ישראל דליכא חשש פגם כלל ובפרט לדעת הט"ז שם ס"ק ט' כתב דהיכא דכבר קראו כהן ולוי ואחריו ישראל כסדר שתיקנו חכמים תו ליכא למיחש לפגם ודאי פשוט וברור דליכא למיחש למידי כנ"ל הקט' יעקב: מעשה בא לפני בבה"כ שקרא הבעל סגן לאחד ואח"כ רצה ג"כ לקרות לאחיו בהפסק אחר כמנהגינו ע"פ הש"ע סי' קמ"א וקרא החזן לאחר ואותו אחר לא היה בבה"כ: בכן הוריתי שמותר לחזור ולקרות אחיו של הראשון כיון דמקור הדין מצד המנהג ע"פ מהרי"ל משום עין הרע והוא חששא רחוקה ובהרבה דברים מקילין האחרונים בזה כי הבו דלא לוסיף עלה בזה כיון שכב' הפסיק בקריאת אדם אחר ליכא חשש עין הרע מ"מ צריך ליזהר הקורא שלא יעשה כן במתכוין לקרות לכתחלה אחר שיודע שאינו בבה"כ ואיכא נמי ביזוי לתורה וטורח ציבור כנ"ל הקטן יעקב: שאלה ח נשאלתי על בכור שמת שצרי' קבורה כדינו וא"א לקברו בקברות המתים מחמת ערכאות וצריך לקברם בסתר תוך רחוב היהודים אם מותר לקברם בחצר שאחורי בה"כ ואין בו משו' בזיון בה"כ או יקברם בבית האורחים בחצר אף שיש לחוש משו' כהני' ויוצאין שם עכ"ל השואל: תשובה הנה בודאי זו לא שמענו דלא מצינו שום קדושה לחצר בה"כ וכ"ש החצר שהוא אחורי בה"כ שאין מתפללין בו כלל ברם כיוצא בו שמענו בב"ב פ"ב דף כ"ה ע"א במשנה מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר נו"ן אמה וכ"פ הטו' ח"מ סי' קנ"ה באין חולק וא"כ דון מינה בן בנו של ק"ו שצריך להרחיקם מבה"כ עכ"פ חמשים אמה והוא פשוט מטעם דחיישינן לריח רע ובבית אורחים נ"ל פשוט דליכא חשש איסור כלל דלא מצינו לעולם שיש טומאת נגיעה או אוהל בנבילה בזמן הזה וראי' מהא דאי' ביומא דף פ' ע"ב א"ל רב פפא הנח לטומאת גוויה דלאו דאורייתא ומקשה הש"ס ומי אמר רב פפא הכי והכתיב אל תטמא בהם ונטמאתם בם ואמר רב פפא מכאן שטומאת גווי' דאורייתא ומשני הש"ס מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הרי דאף למ"ד טומאית גווי' דאורייתא היינו דוקא ע"י אכילה וכפירש"י להדיא בבכורות דף נ"ט ע"א וז"ל אבל טומאת השרצים והנבלות אין הכהן מוזהר מליגע בהן וכ"כ התו' בחולין בפשיטות דף ל"ד ע"ב בד"ה השלישי נאכל וכו' ע"ש אף מה שכתבו התוס' שם וז"ל שהרי אפי' כהנים אמרי' בפ"ק דר"ה דף ט"ז דמותרין ליגע בשרף ונבלה עכ"ל ובאמת שם בפ"ק דר"ה אינו מוכרח כלום רק בישראל שאינו מוזהר על מגע נבלה אבל כהן לא משמע מידי גם בחדושי הרשב"א שם כתב בפשיט' דאין כהנים מוזהרין כלל על מגע נבילה והוכחתו שם מפ"ק דר"ה גבי ישראל ע"ש ואולי צריך ג"כ להגיה כן בדברי התו' (כמ"ש הרשב"א בחידושיו ע"ש) גם בבית הלל בי"ד סי' שמ"ט פסק כן בפשיטות גם בנו בהגהה פסק כן אך שכתב בפשיטות שהוא גמ' ערוכה בפ"ק דר"ה ונמשך בזה אחר התוס' דחולין דף ל"ד הנ"ל ובאמת שם בפ"ק דר"ה לא מונת מידי לענין כהן רק