שבות יעקב חלק ג ה

שבות יעקב חלק שלישי א"ח שאלה א תמהתי על הא דמבואר בא"ח סימן ד' דההולך ד' אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מיתה מפני מה אין העולם נזהרין בזה כי חמירא סכנתא מאיסורא ואף גם יראים ושלימים בתורה לא ראיתי נזהרים בזה והוא מלתא דתמיהא לי וכה"ג ראיתי פשוט המנהג לזקני הדור שצריכין משען ומשענה במקל והולכין בהם לבית הכנסת שהוא מקדש מעט שיש חשש איסור לילך עם המקל שמה כדאיתא במתני' ריש פ' הרואה לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו וכו' עכ"ל: תשובה במה דסיים אפתח ע"ד דאמרינן מאכילין אותו הקל הקל תחלה מה ששאלתי על דבר המקל אין כאן חשש ופקפוק איסור כלל ובזה לא אמרינן מקלו יגיד לו כי הבאת ראיה לאיסור ממתני' דפ' הרואה ולא שפלת לסיפא מסקנת הש"ס שם דף ס"ב ע"ב אמר רבא רקיקה בבית הכנסת שרי מידי דהוי אמנעל מה מנעל בהר הבית אסור בבה"כ מותר אף רקוקה בהר הבית אסור ובבה"כ מותר וכו' ומסיק ק הש"ס שם אלא אמר רב כי ביתו מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש אף בבה"כ רקיקה ומנעל שרי עכ"ל וכ"פ הרמב"ם פי"א מה' תפלה דין יו"ד שכתב וז"ל ומותר לאדם להכנס לבה"כ במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואם הי' צריך לרוק ירוק בבה"כ עכ"ל וכן מבואר בטא"ח סימן קנ"א וכ"פ כל הראשונים ואחרונים בלי חולק והב"ח כתב שם בסעיף ד' וז"ל ולכן נראה דאפי' משנת חסידים ליכא כיון דאין מקפידין בהני גם במקל אין להקפיד דמאי שנא הא מהא עכ"ל אכן ראיתי בעולת תמיד סס"ק ח' סיים וז"ל ואני אומר מאן דנזהר תע"ב דמ"מ כבוד שמים איכא עכ"ל ואולי זה גרם ששאלתני על דבר זה ובאמת נ"ל דאין לסמוך עליו בזה וכיוצא בזה שהוא מותר מדינא דש"ס וכל הפוסקים והיא חומרא בלי טעם אדרבה מצינו כמה פעמים בקרא ובש"ס שחסו על כבוד הזקן גם פה ק"ק מיץ כשבאתי הנה לישב על מקום גדולים בבה"כ מקום מיוחד לאב"ד ור"מ מפה ראיתי בזוית נקב גדול ואמרו לי שעשו נקב זה בכוונה לעמוד שם האב"ד ור"מ מקלו הרי שפשט היתרו וע"כ צ"ל אפילו מאי דאיתמר בש"ס בהר הבית היינו דווקא במקל אשר הולכין בהם עוברי דרכים שהם מלוכלכין הרבה משא"כ במקל שהוא לכבוד זקנים וחשובים אין ביזוי זה כלל ואין לפקפק בה ומטה משה יוכיח אע"פ שהקב"ה א"ל של נעליך מ"מ הלך שם עם המטה כמו שנאמר מזה בידך וגו' ואין זה רק דרך חשיבות וגדולה והוא פשוט: על מה ששאלתני למה אין נזהרין העולם שלא לילך שחרית ד' אמות בלי נטילת ידים האמת אגיד בש"ס ובפוסקים ראשונים לא נזכר מדין זה כלום רק האחרונים כתבו וז"ל בתולעת יעקב כתב בשם הזוהר דההולך שחרית ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה עכ"ל והובא ג"כ בב"ח ריש סימן ד' וסיים בזה"ל ותימא למה לא כתב כן הב"י ונראה לפי דרובא אינן יכולין ליזהר בכך מוטב שיהו שוגגין ולא יהי' מזידין ולכן לא כתבו עכ"ל הב"ח ולעד"נ דמש"ה השמיטו הב"י לפי שדין זה לא נזכר כלל בש"ס ופוסקי' ראשונים ואדרבא מבואר בש"ס דברכות דף ט"ו שבקומו ממטתו יבדוק נקביו ויפנה ואח"כ יטול ידיו ויניח תפילין וכו' וכיון שצריך לפנות ולכנס לבית הכסא ודאי הוא יותר מד' אמות כי לאו כל אדם זוכה להיות ב"ה סמוך למטתו כ"כ וגם דברי הזוהר י"ל דס"ל כרשב"א דאמר בברכות דף כ"ה ע"ב דכל הבית כולו הוי כד' אמות אפילו הוא מאה אמה אע"ג דאנן לא קי"ל כרשב"א בזה מ"מ לענין נט"י שחרית שהוא רק פרישות וחסידות יתירה שלא הוזכר בש"ס ובפוסקים ראשוני' כלום אין להחמיר כולי האי ופוק חזי מה עמא דבר ועיין בי"ד סימן שד"ם ובש"כ שם ס"ק י"א וכל זה נ"ל ברור הק' יעקב שאלה ב כהן שבא בי"ט לבה"כ בשעה שאחיו הכהני' עולין לנשיאות כפים וידיו אינם נקיים ואם ימתין עד שיביאו לו מים בין כך ובין כך כבר נשאו הכהנים את כפם והוא אינו נושא כפיו כיצד יעשה. תשובה הנה לפום רהיטא הי' נראה דלא ישא כפיו שאין ידיו נקיים וכן פשוט וערוך לפנינו בש"ס ערוכה בסוטה פ' ואלו נאמרין דף ל"ט ע"א אמר ריב"ל כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה' ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר כיון שאין שהות להדר אחר מים ויבטל מנשיאות כפים דהוי כעובר בשלש עשה וכמבואר בא"ח סימן קכ"ח א"כ מוטב שיקנח ידיו בעפר או בצרורות או בקסמין כדאיתא בברכות דף ט"ו האי צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמין א"ל שפיר קאמר מי כתב ארחץ במים ארחץ בנקיון כתיב בכל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וכו' פירשי' בעידן קריאת שמע שזמנו קבוע פן יעבור הזמן וע"ש בתו' דגם לתפלה דינא הכי וכן הסכמת הפוסקים כמבואר בא"ח סימן ד' סעיף כ"ב ובסימן צ"ב סעיף ד' ע"ש וא"כ בנדון שלפנינו נמי נימא הכי כדי שלא יעבור נשיאות כפים בצבור עם אחיו הכהנים יקנח ידיו בכל מידי דמנקה וישא כפיו דהא הכא ג"כ לא כתיב שאו ידיכם קודש במים אך די"ל חילוק ידענו ואין זה דומה לזה דהא שם בפ' אלו נאמרין מבואר דברכת כהנים בנשיאות כפים דמי לעבודה ובעבודה צריך רחוץ ידים במים מן הכיור א"כ ה"ה הכא בנשיאות כפים כל זה הי' נראה לפום רהיטא אכן כאשר ירדתי אל העיון גמור ראיתי שכל זה אינו דהא דמדמה ברכה לשירות הוא שלא אליבא דהלכתא כמו שהרבתי בזה בתשובת שבות יעקב ח"ב ריש ס"א ע"ש באריכות וכן מוכח מדריב"ל עצמו שהצריך להביא האי פסוק דשאו ידיכם קדש דהוא רק אסמכתא בעלמא דלא קאי התם אברכת כהנים רק אכל הברכות כולם כמ"ש תוס' שם בסוטה שאביא לפנינו ולא מייתי מדאיתקוש ברכה לשירות אלא ודאי דזה אינו כמ"ש בתשובתי באורך וא"כ ג"כ בנשיאות כפים מנקה ידיו בכל מילי דמנקי ונושא כפיו כדי שלא יהיה כאלו עובר בשלש עשה ומצאתי לי און וראיה ברורה לדבר מדברי התו' שם בסוטה דף ל"ט ע"א ד"ה כל כהן שלא נטל ידיו פירש"י אמר לו רבי אם נטל ידיו שחרית ונטהר הכהן אינו צריך ליטול ידיו כשעולה לדוכן וכמדומה שהעתק מהגהות תלמיד טועה וכו' ועוד אי מיירו הכא בלא נטל ידיו בשחרית אמאי נקט כהן לנשיאות כפים תפוק ליה משום ד"ת שצריך ליטול ידיו וכו' ואמרינן נמי התם דבעי לאהדורי אמאי לנט"י לק"ש מיל ומה לי ק"ש ומה לי ברכות כהנים אי משום דצריך ברכה לפניה התם ג"כ צריכה ברכה לפניה עכ"ל התו' שם ואם איתא דאיכא לחלק ולומר בנשיאות כפים צריכא דווקא מים ליטול ידיו ואם לאו אסור לישא כפיו לא מקשה תו' מידי מפירש"י דהתם בק"ש אין המים מעכבין ומותר לנקות ידיו בכל מילי דמנקי משא"כ בנשיאות כפים הנטילה במים מעכב לגמרי דאם אין לו מים לא ישא כפיו כלל אלא ודאי דשווים הם לדינא ושאו ידיכם קודש לאו אברכת כהן לבדו קאי רק על כל מה שצריך לברך תחלה כמשמעות התוס' שם שוב מצאתי בתשובת ר"י הלוי סימן ל"ט ובבאר שבע בחידושיו פ' אלו נאמרים שם הניח דברי התו' אלו בתמי' קיימת משום קושיא זו ובאמת אין כאן קושי' כלל דנשיאות כפים שוה לכל מילי לק"ש דאם אין לו מים טרם שיעבור הדוכן בציבור יקנח ידיו בכל מילי דמנקי נמצא זכינו לדין הלכה למעשה כנ"ל הקטן יעקב: שאלה ג ממדינה מאיזה קהלה קטנה שאנשים בה מעוטים ודרכם לילך לכפרים על מחייתם ולפעמים איזה אנשים באים לביתם לזמן תפלת ערבית וכבר התפללו בציבור אם רשאים אלו ליקח אצלם עד עשרה להתפלל ערבית בציבור כיון שיש בתוכם מי שעדיין לא יצאו ידי תפלה או לא: תשובה הא מלתא כבר אמורה ומבואר בא"ח סימן ס"ט סעיף א' לענין פריסות שמע דאפילו בשביל א' שלא שמע מותר לפרוס על שמע וכן מסיק שם בש"ע וכתב המ"א שם בס"ק ד' וז"ל וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל א' שלא התפלל אף שמסיק שם דאם אין שם וי"ו שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש ע"ש וכ"כ בכ"ג בשם תשובת רדב"ז ח"א סימן רמ"א ע"ש מ"מ עיינתי בגוף תשובת רדב"ז בסוף מסקנת דבריו מבואר כל שיש שם איזה אנשים שלא יצאו ידי תפלה מותר לחזור ולהתפלל אבל היכא דכבר יצאו כולם ידי תפלה נמצאו ברכה לבטלה עכ"ל ודוחק לומר דלשון כולם דנקט שם בתשובה כוונתו רובם ככולם ע"ש בתשוב' באורך ואפי' נימא שכך כוונת התשוב' מ"מ אינו כן דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים שהביא שם במ"א ע"ש ועוד אני אומר דבתפלת ערבית שאין הש"ץ מתפלל בקול רם כלל ולדעת הרמב"ם בפ' יו"ד מה' תפלה פסק בתפלת ערבית אם ספק לו אם התפלל או לא ונזכר באמצע תפלה אינו פוסק כיון דבלאו הכי תפלתו רשות והוא כמו נדבה אע"ג דמסתמות הש"ע שם בא"ח ס' ק"ז סעיף ג' משמ' דהלכה כהראב"ד בזה דלא כרמב"ם וכ"כ שם המ"א ס"ק ג' מ"מ יש לסמוך בזה בצירוף דעת שאר פוסקים שכתבתי כנ"ל הקטן יעקב: שאלה ד ראיתי בט"ז בסימן כ"ה שהעתיק תשוב' אחיו גאון מהר"י לוי וז"ל תשוב' בר"פ התכל' תנן תפלה של יד אינו מעכבת של ראש ושל ראש אינו מעכבת של יד מוכח מזה דשני מצות הן דאי הוי מצוה אחת היו מעכבות זו את זו כדתנן בסוף פ' הקומץ ד' ציצית מעכבת זא"ז מפני שהן מצוה אחת עכ"ל ותמי' גדולה היא זו דא"כ הא במתני' שם תני נמי התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת ג"כ צ"ל שהם שני מצות ובאמת לא מצינו בש"ס ופוסקים כלל שהם שני מצות וכל המונים תרי"ג מצות אינם מונים זה רק למצוה אחת וכ"כ הרמב"ם להדיא פ"ק מה' ציצית וצ"ע: תשובה הנה אף דלכאורה דברים הללו תמוהים מאד אחר העיון נראה דלק"מ דיותר לכאורה יש לתמוה על הרמב"ם שכתב להדיא בפ"ה מהל' תפילין וז"ל תפלה של ראש אינו מעכב לשל יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה הרי להדיא מבואר מדבריו דלכך אינה מעכבת זה את זה בשביל שהן שתי מצות ובפ"ק דהל' ציצית כתב וז"ל התכלת אינו מעכב את הלבן ואע"פ שאין א' מעכב את חבירו אינו שתי מצות אלא מצוה אחת אמרו חכמים הראשונים והי' לכם לציצית למד ששניהם מצוה אחת עכ"ל ושם נאמר עוד וז"ל וארבע ציצית מעכבת זא"ז שארבעתן מצוה אחת עכ"ל הרי דהרמב"ם גופי' סתר את עצמו בשתים שהן אחת דגבי תפילין כתב דאין