שבות יעקב חלק ג נח

אף בזמן הזה וכ"כ בתשובת עבודת הגרשוני סימן צ"א וכתב שמשה אמת ותורתו אמת ונ"ל דגם רמ"א אף שסותם בסימן ט"ו כדעת הרמב"ם מ"מ בס"ס צ"ט כתב בסעיף ח' בהג"ה וז"ל מי שיבא להפקיע תקנת חכמים בערמה ותחבולה וכ"ש לגזול את של חבירו חייבים חכמי הדור לבטל כוונתו אע"פ שאין כאן ראיה רק אומדנת מוכיחות היטב עכ"ל ואדרבא נ"ל דעכשיו יותר יש לדון ע"פ האומד והיושר דהרי הסכמת האחרונים דהאידנא לית דידע למידן דין תורה אפילו בימי אמוראים מצינו כן בירושלמי מכ"ש האידנא אם הראשונים כפתחו של אולם וכו' רק שצריך כל דיין להיות מתון בדין בכל מאמץ כחו לדון דין אמת ואם רואה שהדין מרומה יכול לדון ע"פ האומד לראות לפשר הדבר או להפך השבועה על המשלח וי"ל ג"כ לא מרע לנפשו ובודאי הציר הלז אומר אמת וע"פ אומד הלז תוכל לדין רק שיהא כוונתו לשם שמים להוציא הדין לאמיתו ולהציל עושק מיד עושקו ע"ז נאמר ויראת מאלהיך כנ"ל הק' יעקב: שאלה קמג משני תלמידים דיינים מומחים על דבר ראובן שתובע לשמעון שחייב לו בע"פ מאה זהובים שישלם לו לו ושמעון משיב אמת שאני חייב לך אך שיש לי איזה זכיות ושטרות בידך שיש לי זכות בו ואני תופס ממונך עד שתתן לי זכיותי ונסתפקנו במ"ש הסמ"ע בסימן י"ו ס"ק י"ד על מ"ש שם בש"ע שטר שבידך וכו' פי' כשאומר כן לאיש אחר שאינו תובע שלו ועפר"ד עכ"ל משמע אבל בתובע שלו א"צ ליתן לו העתק מזכותו אבל טעם הדבר לא ידענו ע"כ בקשתינו שמ"ו יבאר לנו טעם הדבר ועיקר דין זה כי האחרונים ה"ה מסגרת השלחן ועטרת צבי העתיקו דברי הסמ"ע בזה ולא פירשו בו דבר ועל תשובתו הרמה אנו מצפין: תשובה הנה נסתפקם בדבר הראוי להסתפק כי דברי הסמ"ע המה תמוהין לכאורה דמה שעלה על דעתכם דכוונת הסמ"ע דוקא במי שאינו תובע והוא איש אחר שחייב להוציא בב"ד וכו' משא"כ בתובע ונתבע עצמו זה הדבר אין לו שחר ומנין יצא לו לחלק בזה גם הש"ך שם בסי' ט"ז ס"ק ז' הניח דברי הסמ"ע בזה בצ"ע ועיין בב"ח עכ"ל נראה שהרגיש בזה וכדי לברר דברי הסמ"ע צריך אני לצאת מגדרי ולהאריך בזה במקום מוצא הדין והוא בפ' גט פשוט דף קס"ח ע"א על מתני' אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים זה לעצמו וזה לעצמו ע"כ וקאמר בש"ס דפליגי אי כופין על מדת סדום או לא ע"ש ופי' הרשב"א שם בחידושיו וז"ל נראה דמיירו כשאומר אחד מהם ניתן שניהם השכר ויהא השטר מונח בידך לזכות שנינו והשני אומר לא כי אלא שטר לעצמי אני רוצה וזו מדת סדום היא ע"ש והלכה כחכמים וכ"פ הרמב"ם פכ"ד ממלוה דין ב' שפי' שם המ"מ ג"כ כהרשב"א דיוכל לומר לו כשאצטרך תראה לי זכותי שבידך ע"כ וכ"כ המ"מ פ"ה מהל' טוען ונטען דין זה על מה שכתב הרמב"ם האומר לחבירו שטר שיש לי בידך זכות יש לי בו וכו' כתב המ"מ זה דבר ברור וכל חלקי דין זה פשוטין ויש בפ' גט פשוט סמך בגמרא מי שיש בידו זכותו לאחר להוציא עכ"ל וכ"כ הב"ח בסימן ט"ז ס"ק ג' וז"ל שטר שבידך זכות יש לי בו משמע כל איזה שטר שבידו אבל הרמב"ם כתב שטר שיש לי בידך משמע אותו שטר שלוויתי בו ממך והתם הוא דכופין להוציא כיון שהשטר שלו הוא דהלוה נותן שכר הסופר אבל בשטרות אחרי' אין כופין ומיהו רבינו כשכתב לשון הרמב"ם בסימן ס' לא כתב רק שטר שבידך וכו' וכן משמע לפי הסוגיא שבש"ס דבשטרות אחרים שאינן נוגעין אליו אף לרשב"ג כופין להוציא עכ"ל הרי להדיא דבשטר שביד התובע ג"כ כופין להוציא ואדרבא התם הוא מדינא כיון שנתן שכר הסופר כמ"ש הב"ח וכ"כ המורה צדק על ח"מ סימן זה בשם הר"ר שמואל גאון ז"ל שדברי רבינו שבסימן ס' בשם הרמב"ם הוא בשטר שבעל השטר תובע דבענין זה אזדא טענת הרא"ש שכתב דבענין אחר אין כופין לאדם להראו' שטרו שאין אדם רוצה להשביע את עצמו וזה לא שייך כאן כיון שהוא תובע ללוה בהכרח יודעין שיש לו שטר חוב מסך כך וכך עכ"ל הרי ג"כ מדבריו דבתובע עצמו יותר מוכרח להעתיק זכיותיו אליבא דכ"ע גם בכנסת הגדולה בהגהותיו לב"י ס"ק ח' העתיק דברים אלו של המורה צדק אך שהשיג עליו ע"ש מ"מ דברי הסמ"ע תמוהין שכת' להיפך והוא נגד הסברא ע"כ הי' בדעתי להגיה בדברי הסמ"ע ובמקום שכתב לפנינו פי' הייתי אומר שהמדפיס טעה והשמיט אות אל"ף וצ"ל אפילו אחר שאיננו תובע וכ"ש התובע עצמו וכמבואר גם כן בדברי הרמב"ן שהובא בטור סי' ס"ו סעי' י"ט ע"ש אכן עכשיו שנדפס הפר"ד על ח"מ ראיתי שכתב בדרישה בס"ק ג' וז"ל שכופין אותו להוציא אם צריך וכו' עיין בתשובת הרא"ש שכתב כלל ס"ח סי' ך"ד שכתב שמחויב ליתן לו העתקה ע"ש וצ"ע עכ"ל מור"ש ולע"ד נראה לחלק ששם מיירי בשט"ח שיש למלוה עליו ובה תובע אותו עכשיו וכאן מיירי בשט"ח שיש לו על אחרים עכ"ל נמצא דגם הסמ"ע הכי פירושו ולא קאי ארישא דמילתא אחייב להוציא ולהכי כתב תיבת וכו' דכוונתו אסיפא דקאמר שאם הלה אמר שאין בידו שטר שיש בו שום זכות לזה אין מחייבין אותו וכו' פי' אחר שאינו תובע אבל בתובע ודאי בכל ענין מחייבין אותו נמצא שדברי הדרישה והסמ"ע אחדים המה ושלזה סיים בסמ"ע ועפר"ד אכן במסגרת השלחן ועטרת צבי כשהעתיקו דברי הסמ"ע בזה לא כתבו תיבת וכו' נרא' שהבינו דברי הסמ"ע דקאי אריש מילתא דנקט בש"ע ושגגה הוא בידם ולענין עיקר השאלה נראה דיכול התובע לומר שיש בידו שטר שיש לו זכות בו במגו דאי כפר לו המלוה ע"כ וכן הוכחתי בתשובת' שבות יעקב חלק ב' סי' ק"ע ובריש קונטרס המיגו שלי ע"ש כנ"ל הק' יעקב: שאלה קמד ראובן תבע לשמעון שעשה לו פעולה טובה בערכאות שלהם באיזה משפט וטרח בעדו מאוד ע"פ הפצרת שמעון שאמר לו לשלם כל טרחתו ויגיעתו שיגע בעדו וראובן תפס משל שמעון כמה מאות ושמעון טוען שיברר לו כל טרחתו ויגיעתו וישומו ע"פ ב"ד שכרו כמה הוא וראובן טוען כיון שעשה כן זה שנה שנתים שאינו זוכר הכל לברר עכשיו כל מה שעשה לו אבל יודע בודאי שבא לו שכר על טרחתו ויגיעתו כל סך שתפס בידו מה דינם ועוד אחת שאלתי מאת אדוני מ"ו יבאר לי דברי הטח"מ סי' ל"א שכתב בזה"ל שני כת' עדים המכחישין וכו' דברי שניהן בטלין עכ"ל וקשה לי בשלמא הכת שאומרין לוה בטל משא"כ האומרין לא לוה אינו בטל שאינו משלם. תשובה דומה לזה באו כמה פעמים לפני ולפני בית דיני ולא הי' יכולי' בידנו לעמוד הדת בזה על תלה לדין בזה דין תורה כיון שהבעל דבר עצמו לא יוכל לברר דבריו כמה מגיע לו לשכירות כיון שלא קצב עמו כמה יתן לו ולאו כל כמיניה לשום לעצמו מה שירצה אף שהוא מוחזק וכן מבואר בסי' ד' וס"ק י"ד יע"ש בטור וב"י וד"מ והיינו עושין כל מה שאפשר לפשר הדבר בריצוי שניהם ואם אי אפשר לרצות שניהם לפשר נ"ל כיון שזה שקשה בדיני ממונת להוציא ממון מיד מוחזק וגם לסמוך על שומת עצמו ולשבע שמגיע לו כל כך זה ג"כ קרוב לשבועת שוא גם אדם קרוב לעצמו ושם לעצמו יותר מה שמגיע לו ע"כ אמרתי מאחר דמצינו בש"ס ופוסקים שמשלם לו דמי שעורים בזול דהיינו פחות שליש ממה ששוים כן בררתי לי דרך בזה לומר שישבע המוחזק בז"ל הריני נשבע לפי ערך יגיעתי שיגעתי וטרחתי לפני פלוני שאם יהי' ב"ד יודעים כמה יגיעת יגעתי שהיה שומן לי עכ"פ בשביל טרחתי לערך סך כך וכך ולפי שב"ד פסקו לי לפחות השליש אני נוטל רק ב' שלישים שבודאי מגיעו כל כך וכן הסכימו עמי בי דיינא לדינא ועשינו מעשה כמה פעמים ואפשר דדין זה יש לדמות למה שפסק בש"ע לח"מ סי' י"ב סעי' ה' והוא מתשובת הרא"ש וז"ל יש כח לדיין לעשות דין כעין פשרה במקום שאין הדבר יכול להתברר ואין רשאי להוציא הדיין חלוק מתחת ידו בלי גמר עכ"ל ומה שהקשת לשאול לפרש דברי הטור יש לתרץ כפשוטו דמ"מ איצטרך לומר דדברי שניהם בטלים לענין שלא תוכל לומר דלכל הפחות ישבע שכנגדו שבועה דאוריית' להכחישם או אלו יפטרוהו משבועה קמ"ל כיון שמכחישין זה את זה ה"ל כאלו אין כאן עדות כלל והוי רק כתביעת בעל פה ונשבע היסת נ"ל הק' יעקב: שאלה קמה ראובן תובע לשמעון עם כ"י שיש בו נאמנו' שחייב לו סך כך ושמעון משיב שמעולם לא לוה הימנו רק שערב לו בעד לוי לאחר מתן מעות וכיון שלא עשה קנין לא חל הערבות כמבואר בח"מ סי' קכ"ט מה דינו: תשובה הנה שאלתך סתומה והלא ראובן מה טוען אם מכחיש לשמעון ואומר שהלוה לו או שהתחייב את עצמו לשלם לו אף שאינו חייב לו משתעבד כמבואר בח"מ סי' מ"א וכיון שיש לו נאמנות הוא נשבע ונוטל ואם מודה לדברי שמעון שנעשה כך בשביל ערבות אע"ג דלכאורה הי' נראה בהשקפה ראשונה דמשתעבד כמו שכתוב חייב אני לך מנה מתחייב אפי' בלא קנין מדין ערב כמבואר עדין בט"חמ סי' מ"ם ובב"י שם אפי' בלא קנין אע"ג שלא קיבל מעו' כי אלימא מלתא דשטרי מכ"ש היכא שעשו כן בשביל ערבות ממש ברם ראיתי בתשוב' רמ"א סי' ע"ב ובתשובת חות יאיר סי' ל"ו שפסקו להיפך היכא דידעינן שחיוב זה בא בשביל ערבות לאחר מתן מעות בלא קנין אינו כלום ואין להוציא מידו כנ"ל הק' יעקב: שאלה קמו שטר שנמצא בו מחק וטשטוש בזמן ואינו ניכר כלל ולא נתקיים מה דינו: תשובה דין זה כבר מבואר לפנינו בש"ע סי' מ"ד סעי' ה' שכתב וז"ל אם יש בשטר מחקים ותלוית צריך לקיימם וכו' ואם הי' בגופו של שטר דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות נפסל השטר אם לא קיימם ואם הי' בזמן ולא קיימם הוי כשטר שאין בו הזמן עכ"ל הש"ע וכיון דהוי כשטר שאין בו זמן אינו גובה בו ממשעבדי אבל מבני חורי מגבה גבה כדאי' בש"ע סי' מ"ג אבל צע"ג לכאורה כיון דשורש ומקור הדין זה הוא מהרשב"א בתשובה סי' א' ושם כתב בזה"ל שטר שנמצא בו גרר בין שיטה לשיטה אין חוששין שמא שובר כתב בו ובהדי' תני' בתוספת' שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ש"מ דמחק שלא מגופו כשר וכו' ופי' מגופן הוא שם הלוה והמלוה והזמן והמעות אבל שאר שטרא בחזקת כשר הוא עכ"ל ופי' מגופו הוא התורף והשאר הו' התופס וכן מבואר בש"ס דגיטין פ' כל הגט דף כ"ו ע"א וא"כ כיון דזמן הוא תורף וגופו של השטר הוא פסול לדעת הרשב"א ולמה פסק בש"ע דכשר רק שאינו גובה ממשעבדי ודוחק מאוד לומר כיון דעיקר כתיבת הזמן הוא רק משום טריפת משועבדים די שפסול לענין זה דהלא הרשב"א והתוספת בחדא מחתינהו כיון דהוי גופו של שטר פסול לגמרי משמע כמו אינך והטעם צ"ל דאע"ג דאם אין בו זמן כשר מ"מ כשנמחק ה"ל כמזויף מתוכו ופסול אולי י"ל דהב"י אזיל לשטתו דפסק בסי' מ"ג דבשטר מוקדם גובה מבני חורין וא"כ אם נמחק הזמן כיון שיש ריעותא לפנינו יש רק חשש שהי' מוקדם לכך פסק דהוי כשטר שאין בו זמן וגבי מבני חורין אבל לפי מה דקי"ל כהסכמת הרב בהג"ה שם דבמוקדם השטר לגמרי פסול וכן הסכמת הש"ך שם א"כ גם בנמחק יש לפסלו ועי"ל והוא עיקר דהב"י אזיל לשיטתו שבסי' ס"ה כ' בשם המ"מ סוף