שבות יעקב חלק ג נד

כלל ולא למדחסו לרגלו בענין שא"א לחלוץ כלל באותו רגל בשום ענין ועל רגל השמאלית פשוט שחליצתו פסולה כמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' חליצה ובטא"ה סימן קס"ד ובב"י שם והנה מה לי להאריך בדברים אלו הרי הכל פשוט וערוך לפני גאוני ארץ ואלו הי' בא לפני קודם הקידושין הייתי מצוה להתנו' קודם הקידושין כמבואר בתשובתי ש"י ח"א סימן קכ"ז ובחרש וכה"ג ע"ש זה הוא כצועק על מה שעבר כי לא הרגיש אדם בדבר זה וכיון שהיא זקוקה לחלוץ שאין יכול לחלוץ כלל א"כ יהא אסור איסור דלעולם וגם הוא יהא אסור ליש' אשה כמבוא' בא"ה סי' קנ"ט בהגהות רמ"א בשם מהר"י מינץ אע"ג דאפשר לומר דבמקום ביטול מצות פ"ו לא גזרו רבינו גרשון כמבואר הפלוגתא באורך בא"ה סי' א' בהגהות רמ"א יע"ש מ"מ בנדון זה דא"א לחלוץ כלל ואף בזמן הזה וכדי שלא יעגן הוא והיא וכדי לקיים מצות עשה דיבמה יבא עליה נ"ל דמותר לייבם אף בזמן הללו וכן כתבתי בספרי שבות יעקב סימן קכ"ז חרש וחרשת דאין זה בכלל מה שאמרו כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ע"ש מ"ש בשם התוס' מ"מ בנדון כזה פשוט דמותר להתייבם והוצאתי כן מכלל דברי מהר"ם פד"ואה סי' כ"ג אך לפי שהיה דבר קשה עלי לעשות מעשה כזה שהוא דבר תמיהא בעיני העולם להתייבם בזמן הזה והוא דבר שלא נמצא בדברי האחרונים להדיא כדי שלא יאמרו שרי לן עורבא ע"כ כתבתי הדבר לגאוני ארץ המפורסי' בהוראה וגיסי הגאון המפורסים מהר"ד אופנהיי' נר"ו לא השיב לי אותו פעם כי התנצל את עצמו שהי' טרוד מאוד באותו זמן ויש מי שהניח הדבר במסתפק הן ולאו ורפיא בידו ויש מי שעלה על דעתו להתיר לשוק בלא חליצה ויבום לכן הארכתי בתשובה שנית מה שאין דרכי בכך להיות מקצר ועולה אבל לדעתי הוא דבר פשוט נ"ל הק' יעקב: שאלה קלה נשאלתי הראשונה קצרתי מאוד לפי שאין דעתי נוחה להאריך בחידוד שקודם לליבונה ליבון הלכתא כדרך הבחורים ועי"כ עלה לדעת המשיב שנדון השאלה הי' דאפשר למדחסי' לכרעיה ע"י הדחק לכן האריך בתשובתו מכח תשובת מהרשד"ם הובא בתשובת מהרא"ש האמת אגיד ולא אכחיד שקודם שכתבתי תשובה הראשונה ראיתי דברי מהרשד"ם כי הובא בב"ש כאן במקומו ופניתי בכל צד האפשר לבדוק אותו אם אפשר לחלוץ וראיתי שהוא דבר שא"א כלל לחלוץ בשום צד כמ"ש בתשובתי בקיצור לשוני וכל עיקר הדין והשאלה הוא אם לייבם או לישב עגונה כל ימי חיי היבם ומה שרום מכ"ת כתב שדעתו נוטה דאם א"א לחלוץ דמותרת לשוק בלא חליצה ויבום כלל דכל שאינו עולה לחליצם אינו עולה ליבום נשתקע הדבר ולא נאמר ותמה תמה אקרא שיהא עולה על דעתו לומר כן ודאי מהירת הקולמס פלטתו חדא בש"ס וכל הפוסקים איתא הגידם אינו חולץ וכן קאמר בש"ס לא בר אבין ולא בר קיפוץ חליץ הל"ל רבותא דגם אינו מיבם ומותרת לשוק וא"א דלא מישתמיט א' מן הפוסקי' ראשונים ואחרונים דין זה שלא נזכר בפירוש בש"ס ואדרבא הרמב"ם פ"ו מה' יבום וחליצה כתב וחשב איזה יבם ויבמה דלא חולצין ולא מייבמים אלא מותרת שאין עליהם זיקה וכ"כ הטור ריש סימן קע"ב יש יבם ויבמה שאינם בני חליצה ויבום מפני שינוי שבגופם וכו' ולא קחשיב הגידם ורגל עקום בכלל אלו ובר מן דין יש להביא ראיה מש"ס פ' מ"ח דקאמר שם גידם בימין אינו חולץ דילפינן רגל רגל ממצורע וגבי מצורע איתא פ' בתרא דנגעים משנה ט' אין לו בהן יד ובהן רגל ימנית אין לו טהרה עולמות ר"א אומר נותן על מקומו ויוצא ר"ש אומר אם נותן על שמאל יצא וקשה לכאורה למה לא הוזכר בש"ס לדעת ר"ש דאמר נותן על שמאלו ויצא הל"ל כן בחליצה דהא ילפינן מהדדי וליכא למימר דלא הזכירו כן לפי שאין הלכה כר"ש מ"מ הוי ליה להזכיר דעתו במצורע ועוד דאפשר לומר דבחליצה שלא לעגן בנות ישראל גם חכמים מודים כי מאוד חשו חכמים לתקנות עגונות זאת ועוד אחרת לפמ"ש הר"ש בפי' המשניות שם בנגעים וגם הרע"ב היינו דוקא שנקטע אחר שנזקק לטהרה אבל אם נקטע מקודם לכן נותן על שמאלו וכה"ג כתבו התוס' פ' נגמר הדין גבי עדים זוממין יע"ש (ועיין בתי"ט שכתב דלדעת הרמב"ם אינו כן) וא"כ קשה למה כתבו כל הפוסקים סתמא דחליצות פסולה הלא אם נקטם קודם שנזקק לחליצה כמשמעות הקרא אם לא יחפוץ וכו' הא אם חפץ אבל להיפך לא מצינו ועוד דאף כלל זה אין למידין ממנו דהרי כמה וכמה דאינם מיבמין וחולצין וכן להיפוך כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם פ"ו מהל' יבום וחליצה והטור ריש סעיף קע"ב דלא אמרינן כן רק בחייב כריתות שהוא איסור ערוה ולא בחייבי לאוין ועשה וכן בחרש וחרשת דאינו עולין לחליצה מ"מ עולין ליבום כמ"ש התוס' פ"ד אחין דף מ"ד דלא מקרי אין עולין לחליצה כיון דפומייהו כאיב ליה וה"ה ברגל ע"ש ומ"ש מר ראיה לדבריו מתוס' שם ד"ה כל שאינו משמע ה"ה להיפך כל שאינו לחליצה אין ראיה כלל מתוס' דהתם לא מיירו רק מב' יבמות (וכן השיב ידידי הגאון מהר"ר יחזקאל אב"ד דק"ק המבורג נר"ו באורך וכן עיקר וכ"כ הב"ש ריש סימן קס"א ע"ש) וגם כללות הללו לא קיימא להלכה כמבואר בדברי הרמב"ם ריש פ"ה מה' יבום ובטא"ה ריש סימן קע"ב ע"ש ומ"ש מכ"ת וחילק בין דרבנן לדאורייתא משום חרש הוא רק מדרבנן חילוק זו לא שמיע לי כלל מכמה טעמים חדא דא"כ מאי מקשה ר' חנינא בפ' החולץ דף מ"א ע"ב מהספיקות דחולצת ולא מתייבמות אמאי הא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מה קושיא הא לדעת כמה גדולי פוסקי' ראשונים כתבו דהא דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן כמ"ש בקונטרס הספיקות שלי מחודש דין ט"ז וא"כ לפמ"ש מכ"ת לא קשה מידי וכה"ג קשה לפמ"ש מכ"ת דכל שהוא מסברא הוא רק מדרבנן ואע"פ שאינו עולה ליבום עולה לחליצה א"כ לא מקשה הש"ס מידי ריש פ' החולץ גבי ביאה מעוברת כיון דלא שמיעה חליצה מה"ט הא שם באותו דף אמרינן על ביאת מעוברת אב"א סברא וכיון דהא מצד הסברא לדעת מכ"ת לא אמרינן כן גם מה שעולה לפי דברי מכ"ת מה שהוא מצד הסברא הוא רק מדרבנן כלל זה לא נ"ל מכמה טעמים חדא דמ"ש ראיה מהא דאמרינן כל שאינו ראוי לבילה שהוא רק מדרבנן זה אינו דהא להדיא איתא ביבמות דף ך"ד ע"ב ד"ה אמר רבי זירא דהוא מדאורייתא ויליף מקראי ומ"ש סניגורין לדבריו מש"ס דפסחים דף ס"ח ע"ב ד"ה הכל מודים האי לאו כללא כייל דא"כ קשה מכמה סוגי' הש"ס דמקשה הא ל"ל קרא סברא הוא וכה"ג מקשים התוס' בשבועות דף ך"ב ע"ב ואם כדברי מכ"ת לק"מ דמצד הסברא הוא רק מדרבנן גם לפי תירוץ התוס' מוכח דאין הסברות שוות דיש סברא אלימתא וסברא קלישתא וכן האי דפסחים דיש ג"כ סברא להיפך שהוא יום מתן תורה וקרא נמי מסייע דכתיב עצרת לה' אלקיך גם חלוק אחר שרוצה לחלק דהא דכתבו תוס' דפומייהו כאיב ליה משום דהוי עכ"פ בני חליצה לפסול לכהן ונאסרה על האחין משא"כ במי שפסול לחליצה מחמת רגל שאינו ראוי לחלוץ בו כלל דמעכב מדאוריית' החליצ' לגמרי עכ"ל שגג' היא זו דהרי הרמב"ם פ"ד מה' יבום דין כ' על רגלו עקו' דאם חלץ למי שרגלו כך חליצ' פסול' ובדין כ"ו כ' כל מקו' חליצתו פסול' נפסל' מן הכהונה ונאסרה על האחין הרי דדומה לחרש ממש ומה שמפקפקין על דברי להשוות נדון דהמרדכי עם תשובת מהר"מ פד"ואה לא ידעתי האיך מלאו לבם איך דנין אפש' משאי אפש' לחלוץ כלל דהא הכלל בש"ס ופוסקי' דאין דנין זה מזה ומ"ש עוד החולקים וגם מהר"מ פד"ואה מיירי שבא מתחלה לב"ד לחלוץ זו אינו דהא שם בתשובה כתב שהחלוץ מתנצל לומר שאינו ראוי לחלוץ משא"כ בנדון שלפנינו לא ידע כלל שתייבם וירד לדין לסלק זקוקתו בחליצה ולא שייך ערומי קא מערים שלא ידע כלל מענין היבום בזמן הזה במדינות הללו ודאי כוונתו הי' לשם מצות חליצה רק שאנו רוצין להורות לו לייבם גם מה שהשיג עלי החולק שאין שום משמעות בדברי מהר"מ פד"ואה בודאי לא דקדקתם בדבריו היטב חדא דכ' וז"ל היכי דאין יבם אחר דכדיעבד דמי דאין לומר בעבור שלא יכול למדחסה תצטרך להתייבם ע"כ מדכתב דאין לומר ולא כתב ואין לומר משמע שהוא דבוק לדעיל כיון דבדעבד חליצתו חליצה לכך אין לומר דמותר להתייבם וכן עוד משמעות לשונו במ"ש וז"ל מצות חליצה קודמת ואם מרחיקין בכל עת משמע דוקא שיכול לחלוץ אז מרחיקין היבום בכל עת לפי שמצות חליצה קוד' משא"כ אם אין כאן קדימה שא"א לחלוץ מיבמין והוא פשוט לכל המעיין בדבריו היטב גם מ"ש להשיג עלי ביותר מקרי שאינו ראוי היכי דהוא מצד הגוף עצמו שמה שהוא מצד האסור שלא כדעת התוס' וראי' מש"ס דשבועת גבי שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינם ראוין לאכיל' פטור אבל אכל נבילות וטריפות חייב ופריך מ"ש ומשני נבילות וטריפות ראוין הן אלא דארי' הוא דרביע עלה ש"מ מה שהמניע' מצד האיסור יותר מקרי ראוי עכ"ל החולק לא ידעתי איך מדמה זו לזו להשיג על בעלי תוספת הא לא דמי כלל דבשבועת ונדרים אזלינן אחר לשון בני אדם גם נבילות וטריפות מקרי דבר אכילה רק לנו אריה דרביעי עליה בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ודאי שבועה חל עליו משא"כ עפר שאינו בר אכילה לשום אדם משא"כ יבום שהוא מצות התורה לא מקרי ראוי אלא שהוא ע"פ מצות התורה ולשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ויפה כיוונו התוס' לחלק בזה גם מה שהביא ראיה מדברי מהרש"א בחידושי אגדות דמ"ק דף ך"ה אבר קיפוק דלא חליץ ה"ה דלא מייבם וכו' ע"ז אינו צריך תשובה כלל דהא אין למידין הלכה מדברי אגדה מכ"ש ממפרשי אגדה דרך דרש ואדרבה מדקתני לא חליץ משמע דיבומי מייבם כאשר הוכחנו לעיל מש"ס ופוסקים ועי"ל דאדרבה דלכך נענשו שלא יוכל לחלוץ רק דוקא לייבם להקים לאחיו שם להראות השארת הנפש דלא כמו שעלה על דעתן שאמרו לאבידה וק"ל גם מ"ש החולקים כד מעיינת תמצא שהוא דין גמור לחלוץ בזמן הזה דוקא ולא לייבם אף דא"א לחלוץ ולא מצד החומרא הנה אציע לפניך סוגיא דש"ס וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים תראה שעיקר כמ"ש דכבר מבואר הפלוגתא דחכמים ואבא שאול בפ' החולן דף ל"ט דרבנן סברי מצות יבום קודם דיבמה יבא עליה מ"מ ואבא שאול חולק ורוב גדולי פוסקי' ראשונים ואחרונים פסקו כחכמי' רובא דמינכר כפל כפליים כולם ס"ל דמצות יבום קודם דיבמה יבא עליה כמ"ש הריב"ש בתשובתו במקומות וכ"כ מהרי"ק בשם גדולי אשכנז וכ"כ בתשובת ב"י חלק א"ה ודוחה שם כל ראיות החולקים ע"ז וכתב שם בתשובה וז"ל אף שלא ראה נוהגין כן במדינה זו לייבם על כזה נאמר לא ראינו אינו ראיה ע"ש וא"כ בנדון כזה שהוא דבר שאינו מצוי שיהא הוא פנוי ואינו ראוי לחליצה כלל וכן משמע בתשובת רדב"ז סימן ק"ח וק"ט וז"ל תשובת דברי ריבות סימן י"ג הביא כל גדולי ראשונים ואחרונים סבר עיקר דמצות יבום קודם וכ"כ בתשובת מהרשד"ם סימן קל"ז ובשו"ת ראב"ח סימן ע"ח ובמהרח"ש סימן ס"ז ובתשובת מבי"ט ח"ג סימן קל"א וע"ש סימן קע"ב ובח"ב סימן נ"ג וסי' קל"ג וקל"ד וקל"ה ובח"א סימן פ"א ובתשובת משפטי שמואל סימן נ"ז האריך מאוד ומסיק דעיקר כדעת רוב גדולי פוסקים דמצות יבום קודם ודוחה כל ראיות החולקים בזה וכ"פ בשו"ת דרכי נועם סימן ל"ח ומהר"י מטראני סימן קל"ח שכן נוהגין הלכה למעשה ובתשובת מהר"מ גלאנטי סימן פ' וכ"מ בתשובת מהר"י אבן לב ח"ג סימן נ"ז ובשו"ת מהרלב"ח סימן ל"ו ובאר עשק סימן ע"ח וכ"פ בעל העיטור אות כ' כרבנן ע"ש דף פ"ו ע"ב עיין בתשובת ר"י מינץ ס"ס ט' ובתשובת הר"ן סי' כ"ב ובת"ה סי' ר"ך