שבות יעקב חלק ג נה

ואף לדעת הסוברים דמצו' חליצה קודמת היינו היכא דאפשר בחליצה ולא לדחות המצוה לגמרי וכן משמע לשון הש"ס והפוסקים חליצה קודמת ועיין בתשובת מהר"מ ב"ב סי' תתס"ז ובאגודה וזה ג"כ דעת ר"ת עצמו ואע"ג דאבא שאול קא' חושש אני שיה' הולד ממז' לא שיה' בשביל זה חשש איסו' ח"ו רק דהוא חששא רחוקה וכ"כ להדי' הב"י בתשובתו שם ותדע שכן הוא דהא בפ' ב"ש דף ק"ט אמר בר קפרא לעולם ידבק בג' דברים בחליצה כאבא שאול ולא שיתרחק מן היבום א"ו דליכא איסור רק חששא בעלמא משום דישראל בחזקת כשרים הן עומדין אף שמכווין לנוי מ"מ מכוין ג"כ לשם מצוה מתוך שלא לשמה בא לשמה דאף אבא שאול לא קאמר אלא היכי דאין כוונתו רק לשם נוי או לשם ממון אבל אם כוונתו גם לשם מצוה ומזה אל תנוח ידו אין קפידא וראיה ברורה לזה דכה"ג אמרינן כל הנושא אשה לשם ממון או או לנוי ה"ל בנים שאינם מהוגנים וא"כ קשה אתה מוצא לעז ח"ו על יוסף ובנימין שאבינו יעקב נשא אותה בשביל שהיתה יפת תואר ויפת מראה כאשר מוכיח המקראות ע"ז ויעקב איך עשה כן וכן כל העולם נכשלו בזה כי כולם בני אדם הם נושאים נשים המוצאים חן בעיניהם ונותנין ג"כ עיניהם בממון ולא ימצא כלל בנים מהוגנים אלא ודאי עיקר כמ"ש דבשיתוף אין קפידא ובזה מתורץ מ"ש הפוסקים דאם מתחלה בא יבם לב"ד לחלוץ לא חיישינן שדעתו לשם נוי ומותר לייבם לדעת ר"ת ולא חששו דילמא ערומי קא מערים אלא ודאי דלא נחשדו ישראל על כך מהיות טוב לא יקרא רע דודאי יכוון ג"כ לשם מצוה שוב מצאתי ראיתי במלבושי י"ט על א"ה שחיבר הגאון בעל תי"ט וז"ל אם מכוון לשם מצוה כגון שבא לחלוץ תחלה וצ"ע דלמא אערומי קא מערים וצ"ל דמן הסתם לא ניחוש עכ"ל הרי להדיא כמ"ש כלל יוצא מדברינו אלה אפילו למ"ד מצות חליצה קודמת מ"מ אין כופין לחלוץ שאם לא היכא שנשא אשה כבר יש קצת פוסקים שכופין לחלוץ אבל היכא שהיבם פנוי מוסכם מהפוסקים דאין כופין על החליצה ואדרבה משמעות רמ"א שהוא גדול שבאחרונים וכל גלילותינו נמשכין אחריו משמע נמי דבפנוי אין כופין על החליצה ואם שניהם רוצים מותר לייבם חדא ממ"ש בא"ה סימן א' סעיף יו"ד בהג"ה אמנם יש חולקין וס"ל דחר"ג נוהג אפי' במקום מצוה ואפילו במקום יבום וצריך לחלוץ משמע דבפנוי דליכא חר"ג מותר לייבם ולהכי בסימן ע"ז לא הגי"ה רמ"א דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם גם בסימן קס"ה כתב הרמ"א ואין לה דין מורדת אם אינה רוצה להתייבם מ"מ לא כתב שם רמ"א דאין כופין על החליצה גם לפי המסקנא שכתב שם רמ"א וז"ל ואם אינם מכוונים לשם מצוה והיא אינה רוצה להתייבם כופין לחליצה משמע דאם שניהם רוצים מותרת להתייבם ואין כופין לחליצה ואיך עלה על לבם לאסור מה שמפורש לפנינו בש"ע להתיר וכ"כ בפשיטות בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סימן מ"א דכל מחלוקת פוסקים אינם במקום עיגון וכ"פ הב"ח בשו"ת בס"ס ע"ח דהיכא ששניהם מרוצים ביבום אין בידינו להפרישם כל זמן שלא נתברר לבד שאינם מכוונים לשם מצוה לא מצד הדין ולא מצד התקנה שלא מצינו שעשו תקנה שלא לייבם וכ"מ בתשובת עבודת הגרשוני סי' י"ב וא"כ במקו' עיגון שא"א ליבם לית חול' וכ"כ התי"ט פ' י"א ביבמות משנה ב' וז"ל וכ' המ"מ סוף הל' יבום ופשו' הוא דאם רצו כולם לחלוץ לכל אחת הרשות בידם אבל לפי שמצות יבום קודמת וכו' וכן הלכה דלעולם מצות יבום קודמת אפילו יבמה לשם נוי ולשם ממון הואיל ופקע איסור אשת אח מינה כשמת אחיו בלא בנים הותר לו לגמרי עכ"ל הרי שלך לפניך דכל גדולי אחרונים שאנו נמשכין אחר הוראתם כולם כא' פוסקים דמצות יבום קודם ומותר להתייבם לכתחלה כששניהם רוצים אם הוא רווק ואינו רוצה לחלוץ ונ"ל דמש"ה פסקו דהוי ס"ס גמור ספק אם הלכה כרבנן כמו שפסקו רוב הפוסקי' ואת"ל הלכה כאבא שאול דלמא מכוון לשם מצוה נמי כיון דהוא חששא רחוקה כמ"ש לעיל בשם תשובת הב"י דפלוגתא הוי ספק גדול לכן כתבתי בתשובתי הראשונה דהוא רק מצד המנהג וחומרא בעלמא והבו דלא לוסיף עלה במקום שא"א לחלוץ כגון בחרש וחרשת דפומי' כאיב או מחמת חסרון ברגל לכן נ"ל פשוט דכל שיש חשש עיגון והיא ילדה ושלא לבטל מצות יבמין לגמרי ולע"ד הוא דבר פשוט ואם יראו החולקים תשובתי יודו על האמת וצריכין לקבל האמת ממי שאמרו ולא לסתור ולחבל לחכך בהלכה משום איזה קנאה וקנטור ח"ו ופוק חזי שידידי המופלא ה"ה מהר"ר יחזקאל נר"ו אב"ד דק"ק המבורג האריך בתשובתו בכמה ניירות בפלפול עצום וערוך ונלאתי להעתיק כולו או מקצתו אבל מ"מ לדינא מסכים וכתב כל האוסר בזה כמאן דאסור יונה גם באותו פעם היה בכאן הרב המופלא בעל עיר בנימן ושאר גדולי חקרי לב והצעתי הדברים לפניהם והסכימו עמי ועשתי הלכה למעשה וסדרתי הקדושין סמוך ונראה בכאן כפר וואאליער וכו' להורות בפשיטות כנ"ל הק' יעקב: קל"ו היום יום ה' כ"א אלול תפ"ב לפ"ק עשיתי הלכה למעש' ביבם א' חיגר שא"א לחלוץ כלל ויבם את יבמתו כדמ"ו והיבום נעשה סמוך ונראה לכאן בכפר וואליער וזה נוסח כתובתה: בחמישי בשבת אחד ועשרים יום לחדש אלול שנת חמשת אלפי' וארבע מאות ושמנים ושנים לבריאת עולם למנין שאנו מונין בכפר וואלייער איך אתא לקדמנא יששכר המכונה בער בר נפתלי עקום ברגלו הימין דא"א לחלוץ בה כלל ואמר לנו אחא דמן אבא שכיב וחיי' לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת מורית ומחסין ומקים שמא בישראל לא שבק ושבק הדא איתתא דשמה חוה בת יחיאל דהוי נסיבת ליה ולית אח אוחרא דמן אבא אלא אנא וחזי לי מדאוריות' לייבומה כדכתיב בספר אוריית' דמשה יבמה יבא עליה ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי כהלכת' גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהבנא ליכי (כיון שבעלה הראשון לא הניח כלום דאל"ה הי' כתובתה על נכסי בעלה הראשון ככתובת בתולה עיין בטא"ה סי' קס"ו ובב"ח שם) כסף זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן ומזוניכי וכסותיכ' וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כארח כל ארעא וצביאת מרת חוה בת יחיאל דא ואתייבמת לר' יששכר המכונה בער בר נפתלי יבמה בדיל לאוקמי שמיה בישראל כדכתיב והי' הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ודא נדוני' דהנעלת ליה מבי נשא עשרים וחמשה לטרין וצבי ר' יששכר דין והוסיף לה מדיליה עשרין וחמשה לטרין סך הכל חמשין למרין כסף וכך אמר לנו ר' יששכר דנן ואחריות שטר כתובתא דא ותוספתא דין קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחת כל שמי' דקנאי ודעתיד אנא למקני נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא ותוספתא דין קבל עליו ר' יששכר דין כחומר כל שטר כתובת ותוספתות העשוי בישראל כדחז' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינין מן ר' יששכר המכונה בער בר נפתלי דין למרת חוה בת יחיאל ככל מה דכתב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניה ביה והכל שריר וקים ב' עדים בכאן חותם היבם: מברכין ברכת אירוסין כמו בשאר קדושין ואין לשנות ולומר והתיר לנו את היבמות רק והתיר לנו את נשואת כי היבמות אין היתר בזמן הזה במדינות הללו רק כמו בנדון דידן וכדי שלא יטעו השומעים לומר שהותר בכל ענין לכן אין לשנות וגם לשון העיטור שהביא הטור משמע דאין לשנות וכן מבואר בב"ח: הנחתי לבדוק היבם והיבמה כמו שדין בחליצה וכך הי' אומר היבם כשמקדש ליבמתו הרי את מקודשת לי בטבעת זו במאמר יבמה כדת משה וישראל. בטא"ה ס"ס קס"ו הבא על יבמתו צריך לברך קודם הבעילה בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעילת יבמה עכ"ל אכן הרמ"א כתב ביאת יבמה וכנ"ל עיקר שהוא כלשון המקרא יבמה יבא עליה ועוד דאפילו העראה קנה ביבמה וק"ל: שאלה קל"ז ממחותני הרב כמהורר יששכר בער מוועשטהובין וז"ל אלמנה אחת נשארה זקוקה ליבם נער חיגר ברגל ימינו ובעת הליכתו שיכל את רגלו הימנית ואינו שולט בו כמו ברגל השמאל גם הוא בעל נכפה בלא עת קבוע ומכח זה דעתו נטרפת ומשובשת תמיד אפילו בעת בריאתו וכן הי' כשנשאה לאחיו ואין כאן אח אלא הוא ומקו' דירתו בכפר אחד סמוך לכאן בכן יורינו מ"ו אם יוכל יבם זה ליבמה וכמ"ש בספרו שבות יעקב ח"א סימן קכ"ז והיא רוצה ביבום כי אתתא בכל דהוא ניחא לה כדי שלא תתעגן וגם כדי להוציא נפשינו מספיקות טובא חדא אם הוא לשוטה יחשב אסור בחליצה עוד יש לחוש שא"א למדחסה לרגלו שפיר ועוד הואיל ששולט יותר ברגל שמאל מרגל ימין אפשר שצריך חליצה בשתי רגליו ואף שאינו אטר ברגלו וכרעי' דימינו עקר ברישא בכל הני טעמא אפשר להתיר ליבומי או י"ל לאידך גיסא כיון שנתפשט במדינתינו כר"ת דמצות חליצה קודמת אין מתירין לייבם בכן יודיעני מ"ו הלכה למעשה ושכרו יהי' כפול ומכופל מן השמים: תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי ואין הזמן מסכים עמדי להאריך לע"ע מחמת טרדות דשמיא ודארעא אך שלא להשיב פניו ריקם אשיב בקיצור נמרץ ודאי אם הי' היבם חיגר באופן שא"א כלל לחלוץ וכנדון זו בא לפני מקרוב עשיתי מעשה ע"פ הסכמת גדולי חקרי לב שהסכימו הנחתי אותו לייבם כמו שהארכתי בתשובתי שנית ושלישית לעיל מתשוב' זו וצויתי להעתיקו משום אפס קציהו תראה באספקלירא מאירה בירור הדין דמותר לייבם אף בזמן הזה ומה שמקשה מכ"ת תוך דבריו על תשובתי שכתבתי בחלק א' סימן קכ"ז גבי חרש כיון שאין קידושיו קדושין גמורין וב"י כתב וז"ל לרווחא דמלתא כתב מר כן דבלא"ה לק"מ דאע"ג דקדושי חרש לא הוי קדושין מדאורייתא אבל רבנן תיקנו להם וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וזה פשוט הנה מה דפשוט בעיניו לע"ד צע"ג דהא בב"מ דף נ"ה מתמיה הש"ס שם ע"ב וכי חכמים עשו חזוק לדבריה' ומוקי הש"ס התם רמ"א היא דאמר חכמים עשו חיזוק לדבריה' משמע דבפלוגתא הוא שנוי ועיין בש"ס דביצה פ"ק דף ג' ע"ב ובעירובין דף פ"ה ע"ב ובכתובות פ' הכותב דף פ"ד ושאר דוכתא טובא ועיין בקונטרס הספיקות שלי ס"ק כ"ח ובלא"ה אין לדמות גזירת חכמים זו לזו דפעמים העמידו דבריהם אפילו במקום כרת לפעמים הקילו וכדאיתא בש"ס דפסחים דף צ"ג וכה"ג מבואר להדיא בתשובת הרמב"ן סימן קכ"ז ומהרד"ך בית ב' חדר ח' ובבית וי"ו חדר ב' דאין לדמות גזירת חכמים זו לזו וכן הוא פשוט בכל הפוסקים ברם בנדון זה שלפניו כיון דאינו חיגר גמור ויוכל לחלוץ ע"י הדחק ואדרבה דעקר רגלו דימינו ברישא ודאי צריך לחלוץ בימין דוקא ולא בשתי רגליו דהוא רק בשעת הדחק אם הוא איטר וע"ד שהוא נוטה לטפשות כבר הוזכר עובדא דא בתשובת מהר"י מטראני חלק שני בא"ה סי' י"ו באורך אע"פ שאינו מבין ענין הדברים כדרך שאר העם כיון שיוכל לומר על לאו לאו ועל הן הן כשר לחליצה יע"ש וכבר שמעתי פה שנעשה מעשה כן לפני הגאון מהור"ר גבריאל זצ"ל וכן עיקר הקטן יעקב: שאלה קלח שפחה ישראלית אחת גדולה בשנים שהיא הרה לזנונים ותבעה לבחור אחד שהיא הרה ממנו לזנונים והוא מכחיש מה דינו: