שבות יעקב חלק ג נב

ואם יש לך עוד ספק בדין זו יבאר לי ואשיב כיד ה' הטובה עלי הק' יעקב: שאלה קכח ע"ד האשה שסטתה ובגדה והיתה מנאפת תחת אישה והולידה בת שהיא ממזרת וקראתי שם להממזרת נבלה ע"ש אמה כי נבלה עשתה בישראל וכן לא יעשה ולמען יזכירו וידעו דורות בני ישראל שאסורה הממזרת הנ"ל לבא בקהל ה': והעון הרע החמור וקשה הנ"ל הוא מפורסם לכל ואין חילול השם גדול מזה כי פרי חטאתה של הנואפת הגדילה והולידה ממזר' בפשעת סוררת ואחרי שובה נחמתה ונתחרטה על חטאתה ובקשה ממני לסדר לה מה תעשה איזה תקוני תשובה כדי שיהא סר עונה ויהי' לה כפר' בזה ובבא המנאפת הודת ולא בוש שאכלה ומחתה את פיה ואמרה שפעל' און ב' פעמים עם הנואף שפיתה אותה וע"י פיתותו היתה יצרה הרע תוקפה עד שמשך עליה העון הנ"ל כעבות העגלה שנתפתתה והיתה לאיש אחר שאינו בעלה לקדישה פעמיים ברצון היתה לו דרוס"ה ועתה מתחרטת ולבשה רוח חדשה מאחר שהיא נטמאה ואסרה עצמה לבעלה שהוא כהן ותפוס כמה שנים במרחקים בין הגוים ותפעם רוחה בקרבה שלא תהיה נדחה מלהתקרב אל הקדושה ומהטומאה תהי' פרושה ורצונה לעשות תשוב' שלימה בעינויים וסיגופים ותעניתים לענות את נפשה אולי יסלח ה' לה ותהי' כברי' חדשה: הנה כדי שלא תנעול דלת בפני השבי' את קולה שמעתי ומתוך ספרי הקדמונים חפשתי ומתוכם דרכי התשובה להאשה הנ"ל למדתי ה"ה רבותינו הגאונים הקדמונים ה"ה הרוקח ומהרי"ו ור"י מטראני ושו"ת מהר"ם ז"ל הגם כי גדול כים שברה לרפא שברי' כי מט"ה מי ירפא לה אם באנו לדקדק אחריה לא תהא מספקת לעשות תשובה שלימה על פשעי' אפי' לא עברה אלא חדא זימנא מ"מ אין לך דבר שעומד בפני התשוב' אף שהולידה ממזרת וא"א לה לתקן מ"מ מועיל תשובה כמו שהאריך בס' שו"ת הר"י מטראני סימן י"ב ולפי מה שכתבו רבותינו תהי' מחוייבת לעשות סיגופים ועינויים קשים כמות ואפשר שלא יהי' לה כח לקבל יסורי' קשים כיון שהיא ילדה ורך בשנים גם הבני אדם בזמנים ובעתי' הללו הם רפאי' וחלשים ותשושי כח אם הראשונים כבני ענקים אנו כחגבים ותמיד ב"א מתמעטים בכחם וחלושי המחצב ע"כ לפי שנותי' ומחצבה של האשה הנ"ל סדרתי לה תשובה כפי אשר הוריני מן השמים ע"פ רבותינו הקדמונים ז"ל הנ"ל: יש לה לישב בתענית שס"ה ימים רצופים ואין לה לאכול בשר ולא לשתות יין כל ימי התענית הנ"ל ותמיד כשתאכל לעיסה הראשונה לאחר התענית תהי' פת חרובה טבול' במלח מעורב במעט אפר לקיים בה הפסוק ויגרס בחצץ שיניו ובשבתות וי"ט וביומי ניסן ובר"ח ובימים שאין אומרים בהן תחנון שבהשס"ה ימים הנ"ל אין לה להתענות ומ"מ בתוך אותן הימים אין לה לאכול בשר ולא לשתות יין רק בשבתות וימים טובים תאכל מעט בשר ותשתה מעט יין ומאחר שה"ה פו"מ באיסוף ובצירוף הב"ב גזרו עלי' שתשב גלמודה בבית אביה גם אני מוסיף עליה שבכל פעם שתאכלה תהי' לבדה בחדרה ולא תאכל בחברותה על השלחן ובתוך אותן שס"ה ימים לא תחוף ראשה רק פעם אחת בחדש ולא תירחץ רק לפני י"ט מעט ובין י"ז בתמוז ל"ט באב ובתוך עשרת ימי תשובה ולאחר עשרה בטבת יש לה להתענות בכל פעם ב' ימים וב' לילות רצופים ותסיר תמיד כל עדיי מעליה ולא תתקשטי בשום תכשיט ותתלבש שחורים כאבילה ולא תתכסה ראשה בצעיף אלא בחתיכת סדי' בלוי וסחוב ותחגור עצמה בחבל מצרי דהיינו בחגורה של קש או של גמי ובשעת תפלתה וכשתאמר' וידוי יהא סרבלה מונח על ראשה כאבילה וכן תלכי בחפוי ראש בסרבל על ראשה כאבילה כשיהי' מהצורך גדול לילך על הרחוב ובתוך השס"ה ימי' הנ"ל לא תהא שוכבת על מצע רק על דף או על הארץ רק כסת יהי' תחת ראשה ובשבתות וי"ט רשאה לישכב על מצע אחת תחתיה על הדף או על הארץ כנ"ל ותתודה בבכי ואנחה ולפרט חטאה שלשה פעמים בכל יום פעם אחד אחר כל תפלה ומדי יום ביום בימי התענית הנ"ל תשב יחף על הארץ בחדר קר שלא הוחם ולא הובער אש בתוכו באותו יום ולא יהי' עלי' שום מלבוש רק הכתונת ותתפלשי בעפר על הארץ וככה תעש' שליש שעה שלשה פעמים בכל יום ערב ובוקר וצהרים ובימות החמה תשב כמותן על הארץ וככה תעשה שליש שעה שלשה פעמים בכל יום ערב ובוק' וצהרים במקום שיש פרעושי' וזבובים העוקצים אותה ותתפלשי בעפר על הארץ כנ"ל ואם אפשר לה לילך בהצנע עם קרוביה למקוה בכל ערב שבת תילך ותטבול במקוה ותעמיד שם במים עד צווארה כמו שליש שעה או תשב באמבטי במים קרים בכל ערב שבת ותתודה בכל יכולתה בכל פעם קודם שתשב על הארץ כנ"ל וקודם שתטבול ככה תתוודה בכל פעם ותאמר אמנם אנכי חטאתי להשם יתברך וכזאת עשיתי ונאפתי בזנות אשת איש ואסרתי עצמי על בעלי והולדתי ממזר בושתי וגם נכלמתי והנני שב בתשובה שלימה לפניך וככה תתוודה בלשון אשכנז ובכל יום תאמר לפחות תהלים של יום ולא תשב בטל כי הבטלה מביא לידי זימה ותתרחק עצמה מן האנשים בכל מה דאפשר לה ותנהיגה עצמה בענווה ובשפלות ובנמיכו' רוח ותמיד יהא לבה נשבר בדאגה ובחרטה על חטאתה נגדה תמיד תהי' יראת ה' נגד פניה ותשוב אל ה' בכל לבבה איזה עבודה שהיא בלב זו תפלה וודוי שלה תהי' בכוונה אל ה' אלקינו כי ירבה לסלוח ולאחר כלות שס"ה ימים לא יתענה רק ב' פעמים בשבוע דהיינו ביום השני וביום החמישי ובימי התענית תתנהג עצמה כנ"ל ובשנה שלישית לא יתענה רק פעם אחת בשבוע דהיינו בשני או בחמישי וג"כ כנ"ל ולאחר זמן שעשתה כנ"ל ותהי' מגורשת מבעלה הראשון ותנסב לבעלה שני אזי תבא אל המורה להגיד לה מה תעשה וכיצד תתנהג עצמה משם ואילך וכן הוריתי הלכה למעשה הק' יעקב: שאלה קכט פנויה שהרה לזנונים וילדה ונתנה ולדה למניקת ואיז' חדשים אחר לידתה נתשדכה אם היא רשאה להנשא לאיש בתוך כ"ד חדש שהם כלות ימי מניקה: תשובה סמוך ונראה לדין זה כבר מבואר בתשובתי שבות יעקב חלק ראשון סי' צ"ה ודין זה מתחלק לכמה אופנים לצדדי הית' הא' שלא התחילה להניק כלל ואינה נכללת כלל בתוך מינקת חבירו כמבואר בתשובתי באריכו' כאש' מבוא' בסמוך בקצר' הב' שיד אבותי' תקיפ' שאין המינק' יכולה לחזו' אף שמבוא' מדברי ראשוני' ואחרוני' שלא מהני רק דוקא בדריש גלות' אף לזה יש חולקים כמבואר בב"י ואף אם לא נסמוך על טעם זה מ"מ יהיה כסניף להיתרא הג' אף שהיא תקנת חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו מ"מ יש להקל במזנה דאף אם לא נתירה בלאו הכי נתבטל תקנת חכמים כיון שהיא מופקרת ושמא תחזור לסורה ותתעבר ותעכר חלבה לכך מותר לעקור תקנת חכמים ולהתירה לישאנה כדי שיהא בעלה משמרה וזהו הסכמת כל האחרוני' דמשום תקנת' דידה מבטלין תקנת חכמים וא"כ ה"ה בנדון הזה וכמבואר בתשובת מהר"י מינץ בסי' ה' וז"ל ומעתה אתחיל לאמר דהכי אית' בפ' השולח ההיא איתתא דהוי בפומבדיתא דהוי קא מעבדי בה אונשי איסורא. אמר אביי אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כפינן לי' למרי' לכתוב לה גיטא דיחרותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודא משום מילתא דאיסורא אלמא דכופין את הרב לשחרר במילת' דאיסור' לרבינא דהילכת' כוותי' כמו שפסק הרא"ש ואיכא למימר דכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא קאמר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאוריית' כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל המשחר עבדו עובר בעשה וכו' משמע אי לאו הוי עשה אלא חששא דרבנן כנדון הזה במניקת חבירו דהוי גזירה דרבנן מודה אביי דכופין עכ"ל מהר"י מינץ הרי להדי' דעיקר ההיתר הוא להתיר העשה דלעולם בהם טעבודו מטעם דמפקרת מכ"ש שדוחין תקנת חכמים גבי מינקת וגם שלא התחילה להניק כלל אף שבתשובת בית יעקב סיים להחמיר במזנה ובגרושה אם לא שיש עוד צד אחר להקל עיין שם גם בלא התחילה להניק רבו דעות ראשוני' ואחרונים בזה כי דעת הריב"ש סי' תס"ג ומהר"מ פד"ו סי' ל' ובאמ"י סי' מ"ד ובתשובת מהר"א מזרחי סי' יו"ד ובתשו' א"ש סי' ז' ובצמח צדק סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז ובתשובת גבור' אנשים כולם פוסקי' להחמיר בלא התחילו להניק אכן השלטי גבורים פ' אע"פ כתב שראה מקילין בלא התחילה להניק גם בתשובת אמונת שמואל סימן ד' אף שדעתו מתחילה להחמיר בלא התחילה להניק מ"מ לבסוף סימן ד' כתב וז"ל ראיתי העתק תשובה ארוכה מהר"מ פרוונציאל שהותר באלמנה שלא התחילה להניק ושכבר הורה בימיו הרב מהררן מאיגרא מקרימנא ועשה מעשה נגד החולקים עליו וצירף דעתם להקל גם בתשובת גבורת אנשים העתק בלשון השואל וז"ל וכבר הורה להם הזקן ה"ה מהר"י שהי' אב"ד ור"מ בק"ק הראדנא באלמנה מעוברת שלא תניק הולד ושתנשא לאיש אף שבתשובה הנ"ל מחו על המתירין מאה עוכלה בעוכלא מ"מ אין לדבריו מוכרחים כ"כ וכמ"ש ג"כ בתשובת בית יעקב סימן קמ"ז טעם לדברי המתיר כמ"ש בעל ש"ג דראה מקילין בלא התחילה להניק אף שדעתו להתירה) ואפשר עוד לומר כל שלא התחילה להניק דעת המקילין דאין נכללת כלל בתוך גזירת חכמים מניקת חבירו ומעוברת דלמניקה קיימא ולא גזרינן גבה וכמ"ש הרא"ש פ' אע"פ בגמלתו או שכרה לו מניקת בחיי הבעל גם בתשובת מהר"ם פדו' כתב בלשון השואל בשם הגאון מהר"ן איגר להקל מכח ראיה זו דהרא"ש אך שקיצר מאוד בלשונו ומה שדחה שם מהר"מ פד"ו לפרש דברי הרא"ש בדרך אחר באמת המעיין בהרא"ש יראה שדבריו דחוקים שאינו סובל כלל בלשונו דברי הרא"ש מפשטן הרי להדיא לרווחא דמילתא לצדד להיתרא בלא התחיל להניק כלל ודחינן תקנת חכמים לגבי מינקת במופקרת במזנה כמו שכתב מהר"י מינץ ומצורף לזה דאיכא יד אבותי' תקיפי' והרוצה לעיין יעיין בתשובתי שבות יעקב חלק ראשון סימן צ"ה ושם מבואר באריכות ולית דין צריך בשש להתירה להינשא תוך ך"ד כנ"ל הק' יעקב: שאלה קל מרב א' שסידר גט עם ב"ד ועד אחד טעה עצמו וחתם עצמו פלוני בר פלוני עד וכשהרגיש הרב שהי' לו לכתוב בן פלוני צוה לעד לתקן הדבר בזה האופן למלאות כל האות של הרי"ש בדיו עד שנעשה כמו גולמי מרובעת ואח"כ צוה לו לעשות קו אמצעי כמו נו"ן פשוטה ושאל מאתי מה דינו: תשובה מה שצוויתיו לתקן לא יפה עשית כי שב ואל תעשה עדיף ש כי מן הדין הי' כשר בלא תקון כלל כדאיתא להדיא בש"ע סימן רכ"ו סעיף ל' בהג"ה וז"ל ונהגו לכתוב פלוני בן פלוני ולא בר ואם כתבו בר הגט כשר והוא מתשובת מהרי"ק שורש ך"ו וכן הוא בסימן קכ"ט: בש"ע סעיף ז' ובב"ש שם ס"ק ך"ד וכן הוא בכל סדרי גיטין של האחרונים ופשוט הוא ואין מקום לפקפק בזה לומר דדוקא היכי ששני עדים כתבו בר או בן אין קפידא דיעבד אבל היכא שאחד חתם כדינו ואחד כתב בר פסול זה אינו והא אפילו בגוף הגט קי"ל מקצתה בלשון ארמי ומקצתה בלשון הקודש כשר כמבואר להריא ר"ס קכ"ו וכ"ש בעדים דהא קי"ל עידי מסירה כרתי וא"כ לא הי' מן הצורך כלל לתקן ומצאתי און וראי' בתשובת בית