שבות יעקב חלק ג נ

וטעמא משום דב"ח קונה משכון דה"ל כגבוי עכ"ל וכ"כ התוס' שם והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"פ הרמב"ם פ"ט מה' שמיטה ובטח"מ סי' ס"ז בש"ע שם סעי' ב' וז"ל והמשכנת' במקום שדרכם לסלק המלוה בכל עת שיבא מעותיו שביעית משמטתה יע"ש וא"כ בנ"ד שכתב בפי' בשטר זה שיכול לסלקו בכל עת פשיטא דלא זכה בה חתנו דהוי כשטר חוב דעלמא וע"ד שהעמיד לו ערב ומבואר בש"ע לי"א דאמרי אם באו ליד שליש וכו' וכן אם העמיד לו ערבות דזכה בהן וכתב הב"ש סי' נ"ב ס"ק י"ב וז"ל מיהו בתשובת הרב רמ"א סי' פ"ט פסק אפי' העמיד ערבות לא זכה בהן הבעל ואינו יודע למה פסק כאן בפשיטות דערבות מהני עכ"ל הב"ש ובאמת לק"מ דהרב רמ"א סבר ג"כ שאין להוציא מיד חמיו וכל זמן שלא בא ממש בפעם אחת אפי' בא ליד שליש או העמיד ערבות רק שכתב זה לדעת י"א ונ"מ אי תפס וזה פשוט ומ"ש עוד שם בב"ש דהיכא דאיכ' ס"ס לא מהני תפס כבר השגתי עליו כמ"ש בתשובה הקודמת ואין מקו' לחלק ולומר דערב קבלן עדיף זה אינו דבתשובת רמ"א סי' פ"ט מבואר דאפי' ערבים קבלנים לא מהני בזה ועוד כיון דבנ"ד הערב היה אחיו של אשתו אפי' הי' הוא עצמו המכניס אינו מחויב לשלם כיון שלא גבה הנדוניא בחיי אשתו ועיין בתשובת מהרי"ל כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קכג אחד שהשיא בתו ונתן שטח"ז הנכתב כמנהג פה ק"ק מיץ שכותבין בזה"ל שמשעבד לה וליוצא חלציה דוקא ולא ליורשיה וכן כל נוסח שטח"ז בכל מקום שכתב ולי"ח כתב כן תיבת דוקא ולא ליורשיה ומתה הבת והניחה אחריה ז"ק ואח"כ מת הזרע בחיי אביו זקנו ואח"כ מת חמיו אבי זקינו של הזרע ובא חתנו ליטול חלקו ירושה בכח שטח"ז מכח הזרע שזרעו ירש את אמו והוא יורש אותו ונשאלתי מה דינו: תשובה שורש עיקר מטרין של דין זה נובע מתשובת מהרי"ו בדינם והלכות סי' ט"ז שכתב וז"ל שטר ירושה שכתב בה ואם תלך בתי לעולמה בלי ז"ק החוב בטל וכן אם הבת תמות בחיי אביה והניחה ז"ק ואח"כ מת הזרע קיימא בחיי אבי הבת ואח"כ מת אבי הבת נראה שבעל הבת יורש זרעו וצריכן לשלם לו החוב אע"ג דאומדנא דעתו הוא שאבי הבת לא היתה כוונתו אלא על בתו או זרעה מ"מ כיון שהוד' שחייב לבת לא אמרינן אהודאה אומדן דעתו וכן משמע בירושלמי פ' מי שמת גבי שכיב מרע שהודה ועמד אינו חוזר מה"ט עכ"ל מהרי"ו ובאמ' יגעתי ולא מצאתי כן מזה בירושלמי כלל אך בש"ס דידן פ' מי שמת דף קמ"ט ע"א איתא כן בש"מ שהודה לפי פי' התו' והסכמת הפוסקי' כמבואר בטח"מ סי' ר"ן ומבואר שם אפי' ידענו שלא חייב לו מעול' אפ"ה אמרינן דמש"ה הוציא מתנתו בלשון הודאה כדי שלא יוכל לחזור בו וה"ה כאן מהני לשון הודאה שהבעל יורש את זרעו ובש"ע סי' צ' סעי' א' פסק להאי דמהרי"ו וכתב שם הב"ש בס"ק ד' וז"ל ומיהו קשה הנדוני' דקי"ל אפי' נתן שט"ח בלשון הודאה וחיוב ומתה בתו א"צ לשלם משום אומדנא דכוונתו היה שתהנה בתו כמ"ש בסי' נ"ב ולמה לא אמרינן כאן ג"כ אומדנא עכ"ל גם בנחלת שבעה סי' כ"ח סעי' ד' ס"ק ב' הרגיש בקושי' זו ומדחיק לחלק ע"ש ובתשובת חינוך בית יהודא סי' קל"ג וביקש לדחות כל דין זה דמהרי"ו בשביל קושיא זו ובודה דברים מלבו שלא עלה על שום פוסק שהיה רק רשימה ממהרי"ו ע"ש דבריו בדוחק באורך ותמה תמה אקרא איך מלאו לבו להשיג על דברי רמ"א שנמשך אחר דברי מהרי"ו בלי ראי' מספקת וכל גדולי אחרוני' תפסו כן לפסק הלכ' החלקת מחוקק בא"ה סי' צ' ס"ק ב' פסק כמהרי"ו וסיים ע"כ נראה דטוב לכתו' אם תמות בתי בלא ז"ק אחר מיתתי וכו' ואז צריך שיהא הזרע קיים אחר מיתת האב וכן ראיתי נוהגין לכתוב עתה וכ"כ הב"ש שם גם בתשובת צ"צ סי' צ"ו כתב בשביל זה שיש לכתוב בנוסח זה וז"ל ואם בשעת מיתתו ח"ו אין בתי הנ"ל ולא זרעה קיימן אזי חוב זה ושטר זה בטל מעיקרא כי ע"ד כן וע"מ כן נמסר הממון בידו עכ"ל גם בתיקוני שטרות דפוס קראקא כתב נוסח כזה להציל מדיני דמהרי"ו ש"מ דכל שלא נכתב כן דיני דמהרי"ו אמת ובנ"ש השיג על תיקוני שטרות בזה ולא דק דודאי טוב לכתוב כן כהסכמת האחרונים כדי להציל מדין דמהרי"ו ורמ"א והוא זריזות ונשכר שלא לעזוב לאחרים חילם וראוי לכתוב כך והוא ברור ועל עיקר הקושי' שהקשו האחרונים על האי דינא דמ"ש בשט"ח בנדונית חתנים אף שכתב בלשון הודאה אפ"ה אם מתה א"צ לשלם לו אפי' הניח' בנים נ"ל דלא קשה מידי והוא חילוק נכון ומסתבר בר דדוקא בשטח"ז שמחייב עצמו ברצונו הטוב לבתו אם יהי' כוונתו ע"פ האומד דדוקא ליתן לזרעו קיימא אחר מיתתו ולא ליורשיו הוי ליה למכתב כן בפירש כפי התקון שתקנו האחרוני' ומדלא כתב הכי איהו אפסיד אנפשיה ע"י כן ראינו שלא ירד לדקדק בכך אבל בנדוניית חתנים שעל פי הרוב מחייב אבי הכלה ליתן הנדוניא מיד בשעת החופ' כפי שפסק בשעת השידוכין כדי שיתפרנס בהם הזוג אלא שחתן מתחסד לפעמים עם חמיו להרחיב לו זמן שישלם לו איזה סך לזמן מה ואם יכתוב בפירוש לבתו הקיימת דוקא לא ירצה החתן להרחיב לו שום זמן ויחזור מהשידוכין לגמרי עד שיתן לו כל מה שפסק לכן כדי שלא יבא לידי ביטול שידוכין כתבו סתם וסומכין על האומדנא כל זה נ"ל ברור וזכינו לדין דכל שכתב להדיא בשטח"ז כנוסח תיקון שטרו' של האחרונים או לפי הנוסח של ק"ק מיץ אין לבעל שום טענה בירושת חמיו כיון שאין כאן ז"ק כיון שכתב כן בשטר והאומדנא מסייע לזה והוא ברור והמפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ועיין בת"ה סימן ש"נ נ"ל הק' יעקב: שאלה קכד אחד שמת והיה עליו כתובת אשתו ותוספת ושאר בע"ח הרבה ולא הגיעו נכסיו לפרוע כולם ואחר כך מתה אשתו בלי השבעת כתובה והיורשים באו בכח כתובת אמם לתבוע פרעון כתובה ותוספת' ובע"ח טוענין כיון שלא עשתה שבועת כתובה אין להם שום טענה מחמת כתובתה מה דינם: תשובה הנה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע בא"ה סי' צ"ו סעיף א' דאם מתה קודם שנשבעת אין יורשיה יורשין כתובתה שאין אדם מוריש שבועה לבניו אף שראינו בתשובת שארית יוסף סי' ל"ד פסק כה"ג דהדין עם האשה כי היורשין יכולים לומר לא חפצתי בשבועה של אמנו ע"ש דבריו באריכות אף דלכאורה צריכה לישבע לבע"ח המאוחרין מ"מ כבר מבואר בתשובת הריב"ש סי' תפ"ג שאין אומרין אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא בשבועת התורה או בשבועת המשנה ולא בשבועת היסת וכן בכנסת גדולה לח"מ סי' ק"ח בהגהותיו לב"י סוף סעי' צ"ב יע"ש גם בתשובת פנים מאירות סי' נ"א ראיתי שמאריך בשאלה כזו ממש והאריך שם אבל כל זה האריכות בזה הוא שלא לצורך כי כבר ביררו וליבנו כל זה ראשוני' ואחרונים לתרץ דברי הרא"ש והטור בטח"מ סי' פ"ד וק"ח דסתרי אהדדי כאשר האריך הסמ"ע בסי' ק"ח ס"ק ל' ולא מצא ישוב נכון לחלק וכ"כ הש"כ בח"מ סי' פ"ד ס"ק י"א וכתב וז"ל ויותר טוב ונכון שישארו דברי הרא"ש והמחבר בקושי' משנמציא סברות זאת שאינם אליבא דהלכת' עכ"ל וכן מסיק הפנים מאירות עצמו שם בתשובה ע"ש גם שאר אחרוני' מחולקים בדינם אלו עיין בכ"ג סי' ק"ח סעי' צ' עד סעי' צ"ג מאריך ג"כ בחילוקים אלו ע"ש ולענין נדון שלפנינו לענין גביות' כתובת' נגד הבע"ח ראיתי בתשוב' גדול שבאחרוני' בתשוב' דרכי נועם חלק א"ה סי' כ"ה האריך ג"כ בדין זו וכתב דהוי ספיקא דדינה ואין להוציא מיד מוחזק והיכי דאין כאן מוחזק ראוי והגון לעשות כעין פשרה ויחלוק יורשי אשה עם יורשי בעל ע"ש גם בתשובת מהר"ש לוי ח"ב סי' ל"ז מסיק ול"נ שלא להיות כדיני דחצצתא נ"ל להורות כהלכה דנדוניא שהיא הכניסו לו דהוית כבע"ח דעלמא יורשיה נוטלים אף שלא נשבעה ולא חיישינן לצררי כיון שמת תוך זמנה כי לא נתנה כתובתה לגבות מחיים וכה"ג כתבו התוס' להדיא בגיטין דף ל"ד ע"ב ד"ה אין אלמנה נפרעת משא"כ תוס' כתובתה אין להגבות ליורשי' כיון שלא נשבעת וכן מסיק בספר חוסן ישועות לא"ה סי' צ"ו וכן נ"ל עיקר שזה הוא פשרה ע"פ הדין וקרוב לזה מצאתי בסוף ספר מסגרת השלחן בתקנות ד' ארצות פולין בענין הבורחים שאשתו בנדוניתה קודם לכל בע"ח יע"ש וזה הוא מלתא דמסתבר וכן הסכים עמי בי דינא ועשינו כן להלכה למעשה כנ"ל הק' יעקב שאלה קכה ראובן שיש לאשתו שטח"ז על אביה שמעון כנהוג וגם אביה חייב להזוג סך מה בשטר וקודם מותו תפס חותנו משל חמיו מעות ומטלטלין של חמיו ורוצה להחזיק במטלטלין ומעות שתפס בעד שטח"ז של אשתו ולפרוע שט"ח שיש לו מקרקע והבני' זכרי' רוצי' לפרוע השטח"ז ממטלטלין ומעות שתפס ממילא שוב אין לגבו' שטח"ז שלו מקרק' דהרי התנאי מפור' בכל שטח"ז חוץ מקרקעו' וספרי' ושאל השואל מה דינו תשובה לכאורה היו נראה דאין זה צריך לפני' שהרי פשוט וערוך לפנינו בספר ב"ש בא"ה סי' קי"ג על מה שכ' בש"ע שם בהג"ה ואם הי' בכאן בע"ח והבני' אומרים לסל' אותן בקרקעו' והבנו' אומרי' לסל' אותן במטלטלין כדי שישארו להם הקרקעות ליתומים ויטלו מהם עישור נכסים הדין עם הבנים ונ"ל ה"ה לענין שטח"ז הנוהג ביננו שאין הבנות נוטלת חלק בקרקעות אם הי' כאן בע"ח הרשות ביד הבנים לסלק אותן במטלטלין כדי שישאר להם קרקעות ולא יהי' לבנות חלק בהם עכ"ל הגהות רמ"א וכתב שם הב"ש במהדורא בתרא ס"ק י"א וז"ל ונ"ל ה"ה לענין שטח"ז ואם המטלטלין בידו כגון שחייב לחמיו ז"ל דאין היורשין יכולין לגבו' ממנו ולשל' לבע"ח ולהפסיד אותו כי הוא יכול לומר להיפך שהוא תופס לחובו המטלטלין והם ישלמו עכ"ל הב"ש שם הרי להדיא הדין עם ראובן כיון דתפס ואם יאמר האומר דמנלן לבעל ב"ש לפסוק כן בלי ראיה כלל לדבריו הם רק דברי נבואה ומנלן לפסוק כן לגרוע כח הירושה דאורייתא אי משום הא לא תברא דנ"ל דדבריו בזה המה לקוחים מדברי הד"מ שם שכתב וז"ל אחר שכתב דברי מוהר"ם שבמרדכי לענין עישור נכסים כתב וז"ל ונ"ל דיש ללמוד מכאן לענין השטח"ז הנוהגין בו האידנא ליתן לבנות לבדו ממקרקעי וספרים דיש לבנים רשות לסלק כל החובות או כתובת אשה עם מטלטלין כדי להשאיר קרקעות לפניהם ולהפקיע מהם זכות הבנות ואין לסלק דסתם שעבוד כתובה וב"ח על הקרקעות לכן מצי לסלקו בקרקעות לענין עישור נכסים וכדמשמע קצת לשון מוהר"ם דאסמכתייהו על הקרקעות אבל במטלטלין לא מצי לסלקינהו זה אינו דאסמכתא דקאמר מוהר"ם אף על קרקע אבל הרשות ביד יתומים לסלק אותן במטלטלין כמו שאביהם הוי מסלק אותו בזוזי ולכן נראה דהנכסים בחזקת הבנים קיימו ויד בעל השטר על התחתונה כנ"ל עכ"ל הד"מ ומדכתב דהנכסים בחזקת יתמי קיימי ויד בעל השטר ידו על התחתונה ומבואר להדיא בח"מ סימן מ"ב סעיף ח' בש"ע דהיכי דתפס בעל השטר ידו על העליונה ומה"ט פסק שפיר הב"ש שנמשך אחר דברי הד"מ אבל באמת אחר העיון קשה לפ"ז לדידן שכותבין בכל שטח"ז לפי התקון שטרות הנזכר בספר נ"ש דיד בעל השטר על העליונה א"כ יתבטל ירושה דאורייתא ע"פ הרוב רובא ככולו דחייבי' כתובת אשה ושארי חובו' שיאמרו הבנות שתשלם מקרקעות וספרים והם יקחו חלק מטלטלין ונמצא תקנות חכמים שתקנו לכתוב בשטח"ז חוץ מקרקעות וספרי'