שבות יעקב חלק ג מט

בדבריו קצת ריש דבריו כתב מש"ס דקדושין דף ו' אר"י אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין וכו' פרש"י שלא להיות דיין בדבר וכתב מר יעקב גאון הנ"ל דה"ה לסדר קדושין וגיטין ולעד"נ דברי רש"י דוקא קתני והנה שמעתי בילדותו הלצה דמקדים ר"י בדברי גיטין לקדושין פי' שגירש ואח"כ קדשה אחר אבל קידושין ראשונים אין נ"מ אם יודע בטיב וקצת משמע כן בתוס' ד"ה לא יהי' ע"ש אמנם גם זה הבל דרבינו הקדוש סידר גיטין קודם לקדושין מטעם דאקדמה קרא ויצאה והיתה אמנם אין הכוונה לסדר גיטין וקידושין (ע"ל בתשובתי תקנתי דבר זה) כי מימי חכמי תלמוד הי' מקדש בפני עדים וכן גט כתבו וחתמו העדים בלי שום מסדר לכך כתב רש"י להיות דיין ומה שכתב ראי' מגיטין גבי בר הדיא בעי לאתויי גיטא אתא לקמי' דר"א דהוי ממונה אגיטא פרש"י דקי"ל מי שאינו יודע בטיב וכו' והוי ממונה גברא רבה לאוריי הנה גם שם י"ל תרתי חדא דבר הדיא לא אתי קמי' דר"א דלא סגי בלא"ה רק מעשה שהיתה מאחר דר"א הי' ממונה אגיטא להיות דיין על גיטין וידע בר הדיא דר"א בקי בדינו ושאל אותו איך יעשה וזה כוונת רש"י שנית דגט ע"י שליח ודאי יש הרבה דינים וצריך סמוכה אף דמסיק רוב בקיאין הן ורש"י פי' רוב ישראל בקיאין הן כו' אפי' לר"מ דחייש למיעוטא דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ועיין ברי"ף דהלכתא כרבא לפי שאין בקיאין לשמה ועיין בתשובת הריב"ש סי' רע"א אמנם האידנא דיש הרבה דקדוקים בגיטין ושינוי השמות ומקומות ומטבע שטבעו חכמים בגיטין ודאי מי שמסדר ואינו יודע בטיב מרבה ממזרים בישראל וקשים לעולם יותר מדור המבול (וכן בסדור קדושין יש כמה חששות לאיסור כמ"ש לעיל סוף תשובתי) גם מסדר' חליצה צריך דוקא לפני ב"ד ובכוונה כתב בתשובת מהרי"ו סי' פ"ה גיטין וחליצות וכן בש"ע סי' רמ"ב ועתידין אנחנו לקבל את הדין בעו"ה ועל זה דאבה נפשי מה זו סמיכה שאנו סומכין האידנא למורינו ולא ראה שום דין בעיניו ומי שיש בו ריח תורה אומר אפרסמון וריחו נודף וסרח העודף ולא כן בסידור קדושין אמנם כל זה אם לחוש לקדושין או לא אך שיעלה על לב שום אדם מאן דהוא לסדר קדושין בלתי רשות והרמנא מן הרב המקובל מפי טובי העיר חס שלא להזכיר וכבר קמו רבנן על הא מילתא ולבשו בגדי נקם להוסיף ולהריק חרב מנדנה החרים יחרמו וירדנה וכל הגאוני' בכל ארצות פולין ותוגרמא ואשכנזי וקבלה בידינו שהם קיבלו מרבני צרפת שהיו בימי ר"ת שגזרו ואמרו שלא יסדר שום אדם קידושין כי אם הוא שנבחר לרב או מ"צ בקהלתו בקהלה או מדינה או גליל ומי משלחי עקלתון נחש בריחי ריע אף יצריח ויעבור על אלה מוחרם הוא מפיהם ומפי כתבם ופוק חזי מה עמא דבר בכל תפוצת ישראל ומימיו לא שינה בה אדם ואשר איננו יודע בטיב קדושין לא יעשה מאמר קדושין וכ"ש חליצ' ופרישין ומעולם לא שמעתי שעבר בה אדם וזה יצא ראשונה גלל כן אחוה דעה גם אני האי גברא המקדש אינו בחיבת הקודש והמסד' פרץ גדר ותצמיח לו קוץ דרדר ואבי הכלה ראוי להשקות יין התרעלה לא יבא בחילה והקרואים לסעודת מריעות בחרופו' וגדופי' ונזיפה אמנם על שלשה אני בא המסדר והמקדש ואבי הכל' ראוי למתוח על העמוד ולמחי להו במאה עוכלי בעוכל' דבי רב גוברי יהודאין להאכיל' גחלי רתמי' ובנידי וחרמי' בקול רמי' בחוצו' וכרמי' כרם עין גדי בכל תפוצ' למען ידעו כי יש אלהי' שופטי' בארץ ויישר חילם של הרב ופ"ו יצו' ואם יאמר האומר כי עוד חזון למועד לקיים הפסק הבל יפצה פיהו דאף אם יודה עתה שכן הבטיח א"א לישא אותה שכבר נשא לאחרת ואם יאמר ליתן לה כמוהר הבתולת וחמשים כסף ודמי בושתה פן תאמרה לא באלה חפצתי כי אם על תנאין דנשואין שהתקשר נגדה לפי דבריה וכל הון בוז יבוזו לו ובעיני המקדש חייב שתים ודטבא ליה עבדא ליה ונעתרתי את חיצי לדבר בשפת יתר שלא יפרץ ח"ו גדר של ישראל וריקי מוח ילכו בלא רשות וכ"ח לסדר קידושין מפי סדורי תפלות והם לא ידעו ולא יבינו כי הרבה דינים ומכשולים ישנן בזה ובודאי כבר קדמני רבותי גאוני ארץ בחווי דרבנן על אנשים האלה כאשר מכתלי כתבם ניכר שהמעשה הלז בארץ מרחק ואנחנו לא נדע ובאזנינו לא שמענו באיזה מקומן נעשה בודאי כבר הריקו חרבם הרבנים נגד אנשים האלה בשלופי חרב ואנכי עפר ואפר נמשל לבן הכפר נקטי' בשלופי דגלימי להסכים עמהן לכל אשר גזרו ואמרו ופרסו מצודת וחרמים שהמה מוחרמים עד שיקבל עליהם את הדין מפי הרב ופ"ו יצו כ"ד הכותב לכבוד הקב"ה ולכבוד התורה יום ד' לסדר ואם לא תשמעו לי י"ג אלול תפ"ה לפ"ק הק' יחזקאל לבית קצנעלבוגין ח"פ ש"ק יע"א והמקדש עמד במרדו ולא הוציא שנתיו ומת מיתת חטופה כן יאבדו וגו' ולא יהי' פרץ וצוחה ברחובותינו. שאלה קכא נפל לי כמה ספיקות בענין תקנת שום בחזרה שנה ראשונה ושניה וזה יצא ראשונה ע"ד סילוק אלמנה בשנה ראשונה או שניה שנוטלת בראש מה שהכניסה לו אם בשעת החופה חלקו המעשר כמנהגם במדינה אם מנכין בשעת החזרה מנדוניית' המעשר שלקחו הימנו או לא וכן להיפך כשמת האשה תוך שני חזרה שצריכין לחזור לאבי האשה הנדוני' אי מנכין מעות מעשר או לא ומי שיש לו שטר נדוני' על חמיו וכתב בה לכל המביא מה דינו ועוד מסופק לי אחד שנתן לחתנו במתנת נדוני' מקום בבה"כ של נשים על תנאי שלא ישתמש כלל באותו מקום כל ימי חיי אשתו שהיא חמותו וגוף המקום יהי' שלו מהיום למכור ולהשכי' ולנחול וליתן במתנה אבל הפירות לא ישתמש בו כל ימי חיי אשתו ומתה בתו בחיי אשתו ואח"כ מתה חמותו ובקש להחזיק ולהשתמש והיורשי' טוענין שלא זכה במקו' כיון שבא במתנ' נדוני' ולא נהנ' בו אשתו הוי כנדוני' דמטלטלין שלא גבה עדיין שאין לה בה זכיה אפי' היה לו בנים ממנה כמבואר בא"ה סימן נ"ב בכן יורינו מ"ו מה דינו. תשובה הנה ראיתי שאלתך ואשיב על ראשון ע"ד סילוק אלמנה נ"ל פשוט דאין מנכין לה כלום ממה שחלקו המעשר מנדוניית' שהכניתה לו כי המעשר מדינא הוא מוטל על החתן וכל החזקת טובה הוא שלו וכמ"ש בנ"ש סימן ח' ריש סעיף ז' יע"ש וכיון שכל הקרן שלו מה שנותן לו אביו וחמיו אע"ג אח"כ כשמת הוא צריך להחזיר הנדוני' מ"מ אין לנו אלא שעתו דמיד שמקבל הנדן החיוב מוטל עליו ליתן ולחלק המעשר אף כשמת צרי' להחזיר הנדוני' בשלימות הלא גם במעשר של מו"מ ג"כ דינא הכי אם הרויח מאה מנה ונתן מעשר ממנו ואח"כ מפסיד דבר מה שאין משלימן על מה שכבר נתן והפריש וכמ"ש בתשובתי ש"י ח"ב סימן פ"ו אכן אם עדיין יש כאן מעות מעשר מה שהניח בעלה אחריו ממעות נדוני' זו אין יורשיו מחוייבם לחלוק עוד כיון שצריכין להחזיר כל הנדן והוא פשוט ומה"ט שהחיוב מוטל על החתן נ"ל נתפשט המנהג בענין הוספות שליש על כתובתה מוסיפין גם לה ג"כ על חלק המעשר וכן משמעות לשון רוב התנאים אחרונים ואף שמצאתי ראיתי בספר בית שמואל סוף סימן נ"ב כתב וז"ל ומעשר שסילק מן הסך נדן נראה דמנכה ג"כ עכ"ל זה קאי שם אהיכא שמת אשתו שזה נכלל מה שכותבין בתנאים אחרונים שאם תעדר ח"ו האשה בשנה ראשונה אחר החופה בלי ז"ק מבעלה אז יחזור כ' פלוני ליורשיה כל מה שהכניסה בניכוי הוצאת כסדרן עכ"ל אם כן הוצאת גם כן כסדרן המעשר בכלל ומנכה ליורשי' אם לא שברור הדבר שהרוויח כל כך כדי המעשר אז אפשר לומר דמעשר גרם כי עשר בשביל שתעשר אזי אפשר דאינה מנכה לה ויש לילך אחר המנהג או לפשר הדבר ואמת ושלום תשפוטו ועל השניות מד"ס מי שיש לו שטר נדוני' וכו' סתמת דבריך מאוד ונראה דשאלתך אם מכר הבעל השטר לאחר מה דינו נ"ל פשוט דא"צ לשלם לו ללוקח דלא עדיף מגברא דאתי מחמתו רק המוכר צריך לשלם ללוקח מה שנתן בעדו ותדע שכן הוא דאל"כ מה יועיל תקנת חכמים דחוב נדוני' א"צ לשלם לחותנו הלא ימכור אותו לאחרים כדי שיגבה אותו אף שבב"ש דכתב היכי שיש שטר על חמיו מוציאין הימנו משום דהוי ס"ס ע"ש יחיד הוא בדבר זה נגד כל האחרונים כי כבר כתבתי בספרי ש"י ח"ב בדיני כללי קים לי סעיף וי"ו שאינו כן דעת כל האחרונים אלא אף בס"ס אין מוציאין והפוסקים עצמן שפסקו כן חזרו בו ומ"ש עוד בב"ש בשם הט"ז אם נתן ממרני כנהוג במדינת פולין דאין כותבין כלל מי הוא המלוה צריך לשלם משום דמיד שיצא הממרא מתחת ידו הוא חייב לשלם למי שמוציאו וכן הדין פה מיץ אם כותבין כתב חילוף שקורין בלשון צרפת אפורטער מ"מ יכול להשביע אותו או הלוקח שלא לקח ממנו הכתב אחר מות אשתו דאז כבר נפטר חמיו ממנו אבל כתב חילוף על אורדר שנזכר שם הלוה אפילו מכרו לאחר אין יכול לגבות דלא עדיף מגברא דאתי מחמתו וכן עשינו כמה פעמים הלכה למעשה בב"ד היפה ועל השלישית במתנת נדוניא המקום נ"ל פשוט וא"צ לפנים דאין בטענת היורשים כלום דהא דבעינן ע"מ שתהנה בתו היינו דוקא במטלטלין דלא זכה בה הבעל מעולם אבל בקרקע שזכה בו בגופו מיד שעשה שטר לקנין מתנה כי הקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה מיד שנתן לו השטר קנה גופו מהיום וזכה בפירות לאחר מיתה ויכול למכור לאחרים מיד באופן זה ולא דמי לשט"ח שג"כ יוכל למכור מ"מ אין גוף השט"ח נמכר ומה"ט מבואר בח"מ סימן ס"ו דשט"ח שמכרו וחזרו ומחלו מחל משא"כ כאן כבר יש לבתו הנאה שיוכל הבעל למכור המקום וזה הנאתה וכל זה משמע ומבואר במרדכי ריש פ' יש נוחלין ע"ש ובא"ה סימן צ' כנ"ל הקטן יעקב שאלה קכב שאלתני עוד בענין החזרה אם הבעל חייב בכל קבורתה או רק החצי כיון שבשנה שניה מחזיר החצי נדן זאת ועוד אחרת מי שנתן לחתנו שטר נדוני' בעד ד' מאות ר"ט דהיינו בתורת משכנתא על הבית באופן שרשות נתנה לחמיו ליתן לו הנדן הנ"ל בכל עת וזמן שירצה וכל זמן שלא יתן לו ידור בביתא בנוכיית' ואם לא יתן לו הדירה צריך ליתן לו ולשלם הארבע מאות ר"ט ונתן את בנו גיסו של חתנו לערב קבלן ואח"כ מתה אשתו של חתנו אם מחויב חמיו לשלם או לא: תשובה ע"ד השאלה הראשונה אם הבעל חייב בכל קבורת אשתו כיון שמחזיר החצי נדן זה הדין כבר מבואר בדברי האחרונים כי בעל חלקת מחוקק בסי' נ"ד ס"ק י"ז כתב בפשיטות וז"ל ובשנה שניה נראה דהקבורה חלק על שניהם מאחר שהם חולקין הנדן עכ"ל וכן לכאורה הסברא נותנת אבל באמת שגג ונתעלם ממנו סוגי' דש"ס פ' האשה שנפלו דף פ"א ע"א דמסיק הש"ס שם בשומרת יבם אף שיש לה שני יורשי' יורשי אביה ויורשי בעלה אפי' הכי כל הוצאת הקבורה על יורשי בעלה וכ"פ הרמב"ם פרק כ"ב מ"ה אישות והטא"ה סי' ק"ס ובש"ע שם וכ"כ בב"ש סי' נ"ד ס"ק י"א להשיג על הח"מ בזה וכן מבואר בתשוב' מהר"ל סי' פ"ד אכן בסי' ס"ד משמע קצת להיפך וע"ש בסי' פ' גם בתשובת מהרי"ט צהלין סי' ס"א מבואר כן להדיא דכל שיורשי בעל או יבם יורשי קצת נדוני' הם חייבם בקבורתה ע"ש שהאריך בטעם הדברים וזה ברור וע"ד שטר נדוני' במשכנתא על ביתו אף דלכאורה נראה לפום רהיטא כיון שיש לו משכנת' הוי כתפס וגבה ואין מוציאין אותו מביתו עד שיתן לו מעותיו כמי שיש לו משכון מטלטלין דמי אכן אחר העיון כל זה אינו דהא מבואר בש"ס דב"מ דף ס"ז ע"ב האי משכנתא באתרי דמסלקי אין הבע"ח גובה ממנו ואין בכור נוטל בו פי שנים ושביעית משמטתא ופרש"י דהוי כשאר מלוה בשט' שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית משמטתן דאין זה מלוה על המשכון שאין שביעית משמטתן דהתם במשכון מטלטלין קיימין