שבות יעקב חלק ג מז

ושבחי' כראוי לרב גוברי' דכוותי' אך ורק אימא לי' ישר כחו וחילי' על מה שעשה במקומו' ממשלתו לעכב השדוכים ונישואין של בת כ' רפאל מאנגווילר ואשרי לגדולי' וכו' ובדעתי הי' לסלק אותי מדין זה לגמרי ולשווי' נפשי הדרנא אך ורק מחמת זעק קרובי הבתולה שזועקין ומבקשין ממני לכתוב להם פסק גמור ומוחלט מעסק זה אמרתי לכתוב למכ"תר דעתי הקלושה ושוויתי נפשי הדרנא להיות חוזר על הראשוני' מאחר שדברי השואל הראשון אינם צלולים וברורים אצלי אחר החקירה והדרישה היטב כמו שכתבתי טעמי' ונימוקי למעלתו הרמה ולאביו ודודיו קצינים פ"ו יצו באריכו' ואע"ג דלקבולי לא קבעו למיחש מיהא בעי בפרט חומר א"א מ"מ הואיל ויצא מפי הגאון הרב כמהור"ר יעקב אב"ד דק"ק פפ"ד להתיר רק במקום דחק וחשש עיגון וכן כתב ומסיק השואל הראשון בעצמו שיש להתיר מחמת דחק וחשש עיגון גם אנכי מסכים עמהם ואינו זז מהם אפי' זיז כל שהוא אכן כפי הנשמע מעדות ברורה שהנער הירשל המקדש השכיר עצמו במדינת עלזוס לחזן בישוב בלברא ורוצה ליתן גט להמקודשת כדת משה וישראל רק שיפתח רק אותו ויבטחו ע"ז בהבטחה גמורה שקרובי הבתולה יסירו ויפתחו כל העיקולי' וכל הפור"ס' ויש שעשו על כל הקפותיו וחובותיו שעש' ע"י ערכאו' בכן אין כאן עיגון כלל ומה שיקנוס להמקדש על שקידש בתולת ישראל אם הוא בלי ידיעת אביה ואמה יעשה מעלתו הרמה להא כתורה וכמשפט שפט ולהתפשר בטוב כפי תקנת מדינתו כי הוא חכם ויודע לעשות פשר דבריו כנ"ל הק' יעקב: תשובה שנית להרב הנ"ל הנה באתי לגלות את אוזן שמואל שגי"ה קבלתי מן אור ליל ג' י' למ"בי העבר והיא תשובה על הכת' שכתבתי למכ"ת ע"ד העסק ביש מהבת כ' רפאל מאינגווילר שכתבתי שאין להתי' בלי גט אם לא שיהי' דחק וחשש עיגון שבאו אליו קרובי הבתולה הנ"ל ח"ה של פסח העבר ובקשו ממע"כת ליתן להם היתר על נשואי הבתול' עם החתן השני המשודך עמה ואמרו לו בפה מלא שהבטחתי אותם לכתו' לו ההיתר הנה נלאתי נשוא להכיל השקרים והכזבים מפי קרובי המקודשת הנ"ל כי נתתי העתק מהכתב הנ"ל שבו שוויתי נפשי הדרנא שאין להתיר אם לא שיהי' עיגון כנ"ל ומעולם לא הבטחתים לכתוב למר היתר גמור בלי גט וקרובי הבתולה הנ"ל רוצים בעוולתם להפך הקערה על פי' וזה עצור בלבי כאש אשר האנשים ההם יאלצו גדולי ישראל להכשיל ולהתיר א"א החמורה אם אמנם שע"פ עדים אנו דני' והקולר תלוי בצוואר עדים מ"מ כאשר שאנכי הרואה בעיני עין יעקב שקרובי הבתולה הנ"ל המה אסטטית ולא העדי' ובדיקו' וחקירו' העדים נעשה בתחלה שלא כהוגן כי הי' להב"ד לחקור ולדרוש להבתולה הנ"ל לבדה בגיזומי' ואיומי' כנהוג וכאשר ראיתי מרבותי כדי לבוא על אמיתות הדבר כי העדי' הכחישו זא"ז בימי החדש א' אומר שקידשה ביו' א' דר"ח וא' אומר ביום ב' דר"ח ומסיק השואל הראשון דזהו הוי הכחשה וע"ז כתב הרב דק"ק פפ"ד דדבריו אינ' מוכרחין מאחר שלא חקרו העדי' באיז' יום א' בשבו' הי' המעשה כמו שהאריך בתשובתו ע"ד ומה שהכחישו זא"ז זה אמר במטבע לבן וזה א' במטבע מזוהב זהו לא הוי הכחשה כמבואר בכל הפוסקים וכמו שכתב השואל הראשון בעצמו גם צירוף השואל הראשון להיתרו שהעדים אינם בחזקת כשרים הנה א' מן העדים הי' פה אתי עמי ונשבע לפני שנתקדשה לפניו ולפני העד השני כדמ"ו בלי פקפוק גם חקרתי על מהותו של אותו העד הנ"ל שנתגדל פה קהלתינו ולא נמצא בו מאומה מעול' ואמרתי לו ששמעתי שאומרים עליו שגם הוא עשה מעשה רע כזה וקידש פעם אחת בת ישראל בלי שידוכין ותירץ ואמר להד"מ לא עשה מעשה רק דכך סיפור דברים בעלמא כשהי' שיכור הי' מדבר בלי דעת על ב"י שקידשה וכבר יש לו חרטה על אותו דיבור מכל הלין קריין וכתבין הנ"ל ובתוס' הכתב שכתבתי כבר להפ"ו אביו ודודיו יצו גם מתוך שאר תמוהו' שהן בשאלה והתשובה של השואל הראשון ובפרטות שבהעתיק של הגביו' עדות לא העתיק מחתימת של הב"ד מקבלי עדות כנהוג יראה מכ"ת טעמי ונימוקי ששויתי נפשי הדרנ' שאין לה היתר רק בגט אם לא במקום דחק וחשש עיגון כמו שהסכים ג"כ הרב דק"ק פ"פ וגם שמעתי מפי מגידי אמת שזה איזה שנים שנתקרב המקדש אצל קרובי הבתולה ואצל אביה ואמה והבטיחו אותו ליתן לו הבתולה הנ"ל וגם קרובי הבתול' ידם פשוט' ליתן שוחד מוקדם ומאוחר והגילוי מילת' ע"ז שקודם פסח העבר בא' לכאן אחי וגיס' של הבתול' הנ"ל וגילוי לי טפח שהמציאו ההיתר משואל הראשון עם בית דינו ברבות מוהר ומתן אשר לא כדת של תורה ולא לחנם וכו' להרבות לו ברצי כסף וקרוב בעיני שבגלל הדבר הזה לא הטו אוזן לשמוע פרטי דברים מהעדים ומהבתולה כראוי וגם הי' רוצה הבליעל גיסו של הבתולה הנ"ל ליתן פה שוחד מוקדם ומאוחר ע"כ אמרתי אף שקשה עלי כתורמוס להתירה אף במקום עיגון שלא יהי' חומר א"א לחוכ' ואיטלולא פן ירבו ח"ו ממזרים בישראל בכן אחזיק במעוזה ועל משמרתי אעמודה והנני אומר בפה מלא להחזיק דברי הנ"ל שהבתולה הנ"ל אסורה לאחר בלי גט פטורי' כמ"ו מן המקדש הירשל אם אמנם שאינני כמצוה על מכת"ר מ"מ באשר ידעתי שנאמן שמואל לה' ואנשים ושלא יפנה דרך כרמים קרן בן שמן ליתן עיניו בממון ובאם יותן לו כל הון בוז יבוז לי ובפרט חומר א"א שהוא ח"ו מעות שלא יוכל לתקן ע"כ הודעתי למכ"ת את כל לבי שהבתולה הנ"ל היא אגידה במקדש הנ"ל בחומר א"א גמורה ואסורה לעלמא בכל החומרות ששנו חכמים עד שיפטרנ' בגט כדמ"ו כי מאחר שהמקדש הירשל הנ"ל היא עכשיו שם בהמדינה ויוכל ליתן לה גט אין כאן חשש עיגון כלל ואם אינו ברצון הלא יש אלקים שופטי' בארץ לכופו עד שיאמר רוצה אני ואוסיף עוד באשר שקרובי הבתולה השמיעו פה אצל אנשים נאמנים שישחדו את המקדש למינקט ניגרא ברייתא ועסקתא מסתייע' זה איזה ימים כדי לפוטרה בלא גט הלא אין לך רמאות גדול מזה ועל דבר כזה נאמר ויראת מאלקיך וכי פירוקא לאסורא רבה כזו וא"כ אין לנו חוכא ואיטלולא גדולה מזו וחוששין ללעז פן יתעללו בנו כל השומעים ויהי' ד"ת וחומר א"א נחשב לדבר קל בעיני ההמון ומתחלל ש"ש ח"ו ותורתינו הקדושה בעיני העולם לאמור דשרו עורבא ע"כ מאחר שהמקדש הנ"ל הוא עתה במדינה ויכול לכופו לכנוס או לפטור בגט אין כאן חשש עיגון ואף שהמקדש ילך למדינה אחרת לא תצא מאיסורא ובאשר שכתב מכ"ת שהבתולה הנ"ל אינו רוצה לקבל גט ורוצה להיות עגונה מאחר שתהי' אסורה להמשודך שהוא כהן משום זה לית חשש דחק ועיגון מאחר שהיא רוצה לחבל בעצמה שלא לקבל גיטה וכי לזה יחשב עיגון לעולם תעשה כן וכי נעשה תקנה לפריצות ויהי החוטא נשכר האי דישנא להאי פרדישנא תשב עד שתלבין ראשה כי זילא ליה פריצא ליה כאשר שמעתי מפי מגידי אמת מאותה מדינה ואשר ביקש מכ"ת ממני העתק מהתשובה של הנדון הנ"ל ה"ה תחת יד כ' רפאל אב הבתולה הנ"ל ויכול להראותם למכ"ת ובשם עיניו תחזינה שורש כל דבר והפוכי מטרתא ל"ל בכתובי' שוני' וגם זה הוא רמאותם של קרובי הבתולה הנ"ל להרבות בכתבי' כדי שיוכלו למצוא איזה אחיזה באיזה כתב לשלוח בעונתה כפי דעתם לסבב הדבר להתיר א"א החמורה בלי גט ח"ו ומה שכתב מכ"ת שאמרו לו שהבטחתים ואמרתי לכתוב היתר גמור וכי חשידנא בעיניו לשנות את דבורי ובפרט בחומר כזה רק האנשים האלה אשר בדו עלי דברים כזבים כאלו ראוי לנדותם ולרדותם ולגעור בהם בנזיפה בכן בהא נחתינא ובהא סלקינא דהבתולה הנ"ל אסירא להתנסבא לשום גבר רק להמקדש אם לא שיגרשנה בגט כריתות כדמ"ו ובפרט במקום שיש להרהר אחר כמה דברים. ומה לי לכפול הדברים מאחר שכבר שוויתי נפשי הדרנא כנ"ל וכמוזכר בהכתב שקיבל מעכ"ת ממני קודם פסח העבר ועכשיו שמעתי שהמורה הנ"ל וקרובי הבתולה הנ"ל כתבו כתבים שונים משונים למדינת אחרים לצידי צדדים להמציא צד היתר להבתולה הנ"ל ע"י שודא דדייני או ע"י לי"ג שיחדא דדיינא בכן הרבה עלי אנשים לומר שאכתוב לשארי רבנים שלא יתן צד היתר אבל אני אמרתי כי אין אחריות מדינ' עלזוס עלי ואנכי עשיתי את שלי ונפשי הצלתי וקולר תלוי בצוואר המתירי' ותו לא מידי הק' יעקב: שאלה קב פנויה שזנתה בעיר שיש לישראל שכונה בפני עצמן ותבעה ליהודי אחד בפני ב"ד וע"פ בירור הדברי' פסקו הב"ד שישא אותה או יתן לה קנס וכעת רצתה לישא לכהן אם יש לחוש לדעת הפוסקים דאמרינן כשם שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר הפסול לה ואינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי עד דאיכא תרי רובא כדעת הרמב"ם או לא: תשובה דבר זה כבר נפתח בגדולים ראשונים ואחרונים ע"פ סוגי' דש"ס דכתובות כמבואר הכל באורך בטא"ה וב"י ובסימן וי"ו דהרמב"ם וסייעתו מחמירין הצריך תרי רובא אפי' לכתחלה למנשא לכהן ומתיירא אני להכניס ראשי ורובי להכריע בין גדולי פוסקים אלו ולטחון קמח' טחינא אשר כב' ביררו וליבנו ליבון הלכתא ע"פ דברי האחרונים אשר אנו נמשכין אחריהן והובא לפנינו בש"ע א"ה סימן ו' סעיף ז' שהביא מר"ן הב"י דעה ראשונה כהרמב"ם כסתם דבעינן תרי רובא אבל בחד רובא לא תנשא לכהן לכתחלה וי"א דבאומרת לכשר נבעלתי בחד רובא מכשיר לכתחלה עכ"ל הש"ע ולפי קבלתינו בדרכי ההוראה באיסור דרבנן בספיקא דדינא יש להקל וכן נראה מדברי הד"מ הנדפס אצל הטור שם וכן הכריע מהרש"ל בתשובתו סימן י"ז ובפרטות הני כהני דידן נ"ל דאין להחמיר גבייהו כולי האי כיון דריעי חזקייהו וגדולה מזו מצאתי בתשובת מהרשד"ם בא"ה סימן רל"ה דכל כהני זמנינו ה"ל כהנים מספק ומותרין בשבויה דרבנן כיון דאין להם כתב יחוס לכהונה וכן בתשובת מהרי"ט סי' קמ"ח ח"א כתב דחכמי לועזים מסכימים עמו אף דלא נעלם מאתי ששם בתשובת מהרי"ט סימן קמ"ט גם בתשובת חוט השני סימן י"ז השיגו על דעת מהרשד"ם בזה ומחא עליו מאה עוכלא בעוכלא יע"ש מ"מ בספרי שו"ת שבות יעקב ח"א סימן צ"ג דחיתי כל דבריהם באורך ע"פ סוגי' הש"ס והפוסקים ע"ש ואע"ג דכתבתי שם דלמעשה לא רציתי להחליט דעתי היינו דוקא בשבויה דעשו חכמים מעלה ביוחסין כיון שהיא חבושה אצלם והם פרוצים בעריות ומה"ט אפילו כבר נשואה לכהן תצא כמבואר שם בטא"ה סימן ז' לכן אפשר דאין להקל לענין זה ואף דבשאר דברים מצינו בשבויה הקילו משא"כ בפנויה שזינתה ואומרת לכשר נבעלתי אפילו בחד רובא משום מעלה דיוחסין א"כ ודאי בכהני זמן הזה אין להחמי' האי ומצאתי ג"כ ראי' ואון לדברי מספ' בית שמואל ריש סי' ז' שכתב וז"ל ואם היא נשואה לכהן תצא ממנו אע"ג דבזנתה ואומרת לכשר נבעלתי ונשאת לכהן קי"ל דלא תצא אפי' ברוב פסולין וכאן אפי' אומרת טהורה אני אינ' נאמנת שאני זנות דאמרינן אשה בודקת ומזנה עכ"ל הרי שלך לפניך דחילוק גדול יש בין זונה לשבויה אך באמת דברי ב"ש בזה אינם מוכרחים לי ודבריו לכאורה תמוהי' בזה דהרי להדיא אית' בש"ס דכתובות דף י"ד להיפך דמשני התם הכי השתא בשלמא התם אשה נשאת בודק' ונשאת. ( וכדאמרינן בעלמא אשה דייקא ומנסבא) הכא אשה מזנה דייקא ומזנה בתמי' משמע בכל ענין אינה בודק' ומזנה רק בנשאת אמרי' דבודקת ונשאת ואולי נמשך הב"ש אחר דברי התוס' שם דף יג' ע"ב ד"ה השבתני על המדברת דכתבו התוס' ג"כ אשה מזנה בודקה ומזנה אבל באמת אין מזו ראיה דזה כתבו התוס'