שבות יעקב חלק ג מד

נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר וכ"כ הרע"ב בפי' המשניות וקש' לכאורה למה לא מתרץ כפשוטו שיש לו סימן מובהק ברגלו וכאשר באמת פי' כן הנ"י וכ"כ התי"ט אלא ודאי דס"ל דלא הוי סימן מובהק אלא סי' דלא שכיח כלל רק באחד מאלף ולא מיירי מתני' אלא בהווה וכמ"ש כנ"ל ברור לכן היה נ"ל דאין למכתה תרופה כן הי' נ"ל לפום ריהטא אכן מזקנים אתבונן ראשונים ואחרונים שצדדו בכל האפשר להקל בעגונא דאתתא ואף דאמרינן בפ' יש בכור דבתחלת עדות אין להקל יע"ש מ"מ חתרו כל חתירות להקל ע"כ אמרתי גם אנכי לא אמנע מלילך בדרכיהם ולהיות דוק לאידך גיסא ולצדד להקל כי כל החומרת שהחמירו קצת ראשונים ואחרונים היינו משום חומר אשת איש שהוא איסור דאוריי' ע"כ הולכין בספיקותיה ופלוגת' דרבתא להחמיר ובפרטות בתחלת עדות כדאי' בש"ס אכן ראיתי בתשובת מבי"ט חלק א' סי' קל"ה והובא ג"כ בקונטרס עגונת בבית שמואל סי' רכ"א וז"ל אם יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום א' ואח"כ באותו הדרך נמצא ההורג מדאוריית' תלינן שזו הוא הנאבד דאם איתא שנאבד ניצול היה נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא והוא טוב עדיף יותר מנטבע במים שאל"ס דהתם איכא למימר שהים פלטוהו למרחוק וא"כ מאחר שיצא מחזקת איסור דאוריית' אזלינן בתר רובא מן התורה וא"כ אפשר לצדד להיתר אף מדרבנן מאחר שלא נתעלמו רק אלו השלשה מסתמא אותן שמצאו הרוגים הם אלו עכ"ל המבי"ט א"כ ה"ה בנדון שלפנינו שנאבד יהודי זה עם העגלן בדרך זה שהלך מפריז למיץ עם עגלה וג' סוסים ונמצא באותו דרך העגלן עם היהודי הרוגים אצל העגלה וג' סוסי' ודאי יצאו מאיסור דאוריית' והן המה אותו שיצאו מפריז לכאן ויש להתיר אשתו מכבלי העיגון כדעת המבי"ט ובר מן דין שמצאו כל מלבושיו וטלית שלו עם הציצית ולדעת גדולי פוסקים אחרונים דלא חיישינן לשאלה דכל מלבושיו גם בציצית יש פוסקים דלא חיישינן לשאלה מלבד דיש גדולים דלא חיישינן כלל לשאלה כמבואר בתשובתי ש"י ח"א סי' צ"ו ובחלק ב' סי' קט"ו יע"ש וכה"ג בטלית עם ציצית י"א דלא מושלי אינשי כלל גם דעת גדולי פוסקים דלא חיישינן ונפילה דיחיד כמבואר ג"כ בתשוב' פני משה סי' צ' וכה"ג לענין הסימנים כתב בתשובת מהר"מ לובלין סימן קכ"ח דכל שינוי באבר מיוחד הוי סי' מובהק דלא כמהר"דך ע"ש שמביא ראי' מגדולי ראשונים וסומך עליהם למעשה ע"ש גם בתשובתי ש"י ח"ב סי' קט"ו גם בתשובת פני משה סי' צ"ו שאר גדולי אחרונים נלאתי להעתיק כולם עכ"ז לא אתיר עגונה זאת שאין עדות ברור כ"כ עד כלות שנה תמימה שנאבד כמבואר בתשובתי ש"י סי' קט"ו הרבה ראיות לדבר מ"מ לא מלאני לבי להקל על דעתי הקלושה עד שיסכימו עמי עוד רבנים מובהקים אשר בית ישראל לשען עליהם ואי דלית דורא ואי לא לא דלינ' הק' כאש"ע חותם היום יום ד' יו"ד שבט תפ"ח ל' יעקב

שאלה קטו ושלחתי שאלה ותשובה זאת לשלשה גאונים מפורסמים הראשון שבראשון גיסי הגאון הגדול המפורסים מהור"ר דוד אופנהיים אב"ד ור"מ דק"ק פראג נר"ו ולהגאון הגדול מוהר"ר יעקב אב"ד נר"ו דק"ק פ"פ ולהגאון הגדול מוהר' יחזקאל נר"ו אב"ד דק"ק המבורג והאריכו בתשובותיהם בכמה ניירות ונלאתי לכותבם ולהעתיקם כולם ואעתיק רק מסקנת דבריהם בקצרה וז"ל סיום דברי גיסי הגאון נר"ו אמנם שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל העגונות אמרתי להסכים עם כבוד גיסי הגאון שאשה זו מותרת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין אחר כלות שנה שנת פת"ח תקוה מלבד שיסכים אתנו עוד מורה אחד אשר ראוי לסמוך על הוראתו ומזקנים אתבונן וכדמצינו במדרש ילקט שמואל ב' כ"ג וז"ל ויקבעו שלשה הגיבורים למה שלשה אין הלכה מתבררת אלא בשלשה לכן אמרתי ועניתי ע"פ שלשה יקום דבר וקימ' שיש בה הידור מהידורא מילי דמיטב והטיה לטובה שאשת כ' לעמלי לוי היא מותרת לעלמא בלי שום פתחון פה כ"ד הקטן דוד אופנהיים פה ק"ק פראג

והשני שבראשון דברי הגאון דק"ק פ"פ סיים וז"ל דעתי הקלה מסכי' עם דעת הגדולה של כת"ר להיות האשה אשת כמר לעמלי מותרת להתנסבא לכל גבר די תיצביין עכ"פ טוב להיות עמנו עוד מורה אחד מן הגדולים אשר בארץ אשכנז או פולין כדי להיות ב"ד של שלשה לכל הדבר הקשה והאל למושעות יצילנו מכל מכשול וטעות ומשעו' הרעות ויצמיח ישועות ויקוים בנו ומלאה הארץ דעות כ"ד אהו' נאמני לנצח יעקב הכהן מפראג חונה פה ק"ק פ"פ יע"א

והשלישי שבראשון הגאון דק"ק המבורג כתב ג"כ בסיום דבריו להסכים ולימטי עליו שיבא מכשורא ומה שגזר מר עליה עיגון יב"ח לע"ד גם אני בעניי אף שמבוא' בש"ע שאין מניחין בניו ואשתו להתאבל אני נוהג מאחר שכבר מפורסים ששולחין שו"ת לרבנים אני מתיר לבנים להגיד קדיש בביתם לעשות מנין שבזה איכא פירסום ולא חיישינן שיבא אחד ויעיד שפלוני מת סתם וגם לאשתו ובניו איננו מוחה לילך אף בשבת בבגדי חול אבל לא ילבוש בגדי אבל כלל כ"ד אנכי עפר ואפר נמשל לבן כפר יחזקאל בן אמ"ו מוהר"ר אברהם ז"ל מבית קצאנאלבוגין חונה פה שלש קהילות ועל שלשה גיבורים אלו תמכתי יתידותי ונעשיתי סניף להתיר עגונ' זאת אחר כלות שנה וגם התרתי לבניו לומר קדיש בביתם כהסכמת הגאון מהר"י יחזקאל אב"ד דק"ק המבורג ואקו' לחסדו ב"ש הגדול שתתן אמ' ליעקב

שאלה קטז ממחותני הרב המופלא מהר"ר ליב אב"ד דק"ק פערשי ומדינת שוואבין וזה תוכן שאלתו אשה אחת בת גדולים מיחוסי ארץ שמת בעלה והיתה מנקת כמעט חצי שנה ואחר כלות ששה חדשים ממיתת בעלה נתארסה עם נער א' והרחיבה זמן החתנה עד שיעברו ימי מניקתה שני שנים תמימות ואח"כ גמלתה הילד באשר היה הילד בן י"ג חדש הרתה לזנונים ואמר' מן הארוס נתעברה ואף הארוס הודה ולא בוש ואמר צדק' ממני והשררה קנס אות' כפי הנימוס גם אני ופ"ו קנסו אותם בשביל שעבר על ת"כ שלא ילך לבית משודכת כדאי' בא"ה סי' י"ג והנה בדבר זה יש ג' חלוקי דעות י"א כאשר גמלתו בדיעבד וגם יש להקל במזנה שמותר לינשא מיד אפי' קודם כלות שתי שני' מולד מבעלה הראשון וי"א שאסורה עד אחר ימי מניקתה מולד הראשון דהוי כעברה ונשאת ודעת שלישית דיש לחוש כשם שזינתה וכו' ובעינן ב' שנים שלימים אחר לידה שניה ע"כ יורינו מר חיש קל מהרה בתשובה שלימה איך יש לנהוג למעשה ומפיו אנו חיים הק' יהודא ליב

תשובה הנה מכ"ת שאל דברי שצ"ע בש"ס ופוסקי' ראשוני' ואחרוני' אך שמכ"ת בקש מאתי להשיב לו בנחיצ' בכן הואיל והדבר נחוץ אשיב לו בקצר' הנה הרוצי' לומ' שתמתין עד לידה שניה שתי שני' דעה זו נשתקע ולא נאמר כיון שהוא והיא מודים שממנו נתעברה פסקו כל האחרונים דמותר לנשא לו מיד כיון ששניהם מודים זו מעוברת שלו ולא של חבירו כלל כמבואר להדיא בתשובת צ"צ סי' ק"ד ובתשובת עבודת הגרשוני סי' א' דבריהם באורך וכ"כ בספר ב"ש סי' ד' וסי' י"ג ס"ק כ"ג ע"פ הסכמת הש"ס ופוסקים ראשונים ע"ש ומה שתפס מכ"ת בתחלת לשון תשובתו לשון ארוסה נראה שמדמה זה לארוס וארוסה שנאמר בזה בש"ס ופוסקים וזה אינו דעכשיו שאין מקדשין אלא בשעת החופה לא יקרא ארוס כלל רק משודך ואולי ס"ל למכ"ת דודאי אין אדם עושה בעילת זנות ובעל לשם קידושין לכן קראו בשם ארוס אבל מ"מ הדין דין אמת כמסקנות האחרונים דאין חוששין משום איסור מעוברת חבירו היכא ששניהם מודים גם אין לחשש לדעת מהרי"ו לדמות להא דאמרינן בגמרא פ"ד אחין דף ל"א דאם אומר חולצת מתיבמת וכו' כמ"ש בתשובת עבודת הגרשוני שם בתשובה יע"ש הנה מלבד דחיותיו שדחה שם עוד יש לחלק דשאני התם שהכל נעשה בפעם אחת ובשעה אחת איכא למטעי לומר אם אתה אומר חולצת תתיבמות משא"כ כאן לחוש חששא רחוקא כי האי אם נתירה לו לישא תוך ך"ד חדש כעת תבא אח"כ בזמן רב לומר שהוא בנו ודאי להתיר בלא חליצה גם בלא"ה יש כמה צידי צדדים להתיר לישא תוך ימי מניקתו אף שאין הבן שלו כגון מופקרת וחלב שלה ארסיי וכיוצא בו כמבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים לא חיישינן שיבא להתיר בלא חליצה כל זה נ"ל פשוט ומי שרוצה להתיר מיד לא ידעתי טעמו כלל דהא בש"ע נראה דסתם רמ"א דאין להקל במזנה אלא במופקרת דוקא וכן הסכמת כל האחרונים ועיין בתשובתי חלק א' סימן צ"ה וצ"ו אך מצד אחר היה נראה לכאורה לחתור חתירה להתיר בפשיטות דהא מבואר בתשובת חכם צבי סי' ס"ד וס"ה וס"ו להתיר באשה שחלבה ארסיי דמותרת להנשא כמבואר בש"ס ופוסקי' ראשוני'. בצמקו דדיה וכן הארכתי בתשובתי שם ח"א סימן צ"ז שכן הסכמת כמה גדולים דלא כהחולקים ע"ש וא"כ כיון שבנדון שלפנינו שהיא נעשה מעוברת ע"י כן נעכר חלבה ואין לך ארסיי גדול מזה שהוא סכנה לולד ראשון גם לשני כידוע ומפורסים לכל א"כ מטעם זה מותרת לינשא מיד אך וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דשאני התם בצמק ודדיה וחלב ארסיי הוא נעשה בידי שמים משא"כ מידי שהיא גרמה לעצמה שזינתה ויש חשש איסור בזו דא"כ תתבטל תקנת חכמים דכל אלמנה שתמות בעלה תוך ימי מניקתה תוך שני שנים תזנה עם אחד כדי שתתעבר הימנו ותשא אותו כדי שתנשא תוך ימי מניקתה אע"ג דיש מקום לומר דהוא מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן כולי האי שאשה תזנה מטעם זה כדי שתתעבר אדרבא קי"ל אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ועוד דאף אם היא חשודה בכך כל ישראל מי נחשדו שאחד יזנה עם משודכת לו וישתה בעציצו ויודה שממנו הוא ובפרט שנתן ת"כ שלא יבא לבית משודכת כלל מ"מ אין אפטרופס לעריות וכיון שהוא דבר חדש שלא נמצא היתרא דא בפירוש ומשא שקשה לאחד נח לשנים ושלשה ע"כ נ"ל שאם יסכימו עוד שנים מב"ד הסמוכין הגאונים המפורסמי' בהוראה כגון גיסי הגאון אב"ד המפורסם דק"ק פראג ואב"ד דק"ק פירדא או אב"ד דק"ק פ"פ או אב"ד דק"ק ווירמייזא אזי דלינא להיות צירף וסניף עמהם לכבוד בני משפחתה הגדולים אשר בארץ המה ובאם לאו מעשיהו ירחקהו שאין לה לעשות נישואין עד כלות שני שני' אחר ימי מניקתה מולד מבעלה הראשון כנ"ל הק' יעקב

שאלה קיז ממורה צדק אחד בעסקי שידוכים וקנסות ראיתי בתשובת אחרונים הרבה חלוקי דעות והובא ג"כ בבית שמואל סימן נו"ן ובנחלת שבעה סימן ח' מהדורא קמא ובתרא ואני נבוך בהן ואין אני יודע להכריע להורות למעשה איך אנהוג

תשובה הנה אף שאין דעתי מכרעת בין ההרים הרמים אבל מ"מ אכתוב לך בקיצור נמרץ מה שפסקתי כמה פעמים הלכה למעשה והסכים עמי בי דינא הנה בודאי אם הכלה טוענת מאיס עלי בטענ' מוכרחת שהחתן הולך בדרך לא טובים אם יש לה ראיה פטורה היא ואביה מהקנס ומשבועה וכמבואר להדיא בתשובת הרשב"א הובא בב"י סימן נו"ן ופסק כן בש"ע סעיף ה' ומבואר ברשב"א שם אע"ג שבתחלה הי' ג"כ מעשיו מקולקלי' והיא ידעה מזה אלא שאח"כ החזיק' בדבר יותר ג"כ פטור' נראה דה"ה אם אינה יכולה לבררת טענתה ע"פ עדים ברורים, מ"מ אם יצא עליו קלא דלא פסיק וליכא אויבים דאפקי לקלא הוי ג"כ טענה מבוררת כיון שיצא