שבות יעקב חלק ג מג

ממנו אם רוצה ליקח אותו ג"כ עם עגלה שלו ולא רצה ליקח אותו עמו ועד שיתן לו כ"ד ליטראות צרפת ולא רצה ראובן ליתן לו כל כך והלך כ' ראובן לביתו וביום ב' שלאחריו בהשכמה הלך כ' ראובן הנ"ל לבית האושפיז ורצה ליתן לו מה שביקש מאתו אבל העגלן כבר הלך לו עם היהודי כמו שאמר לו האושפיז כל זה העיד כ' ראובן לפני ב"ד במותב תלתא בת"ע באליו"ע ובעל העגלה עם היהודי לעמלי באו באותו יום עד כפר אחד בשמו סישאין ושם מצא בחור מכאן בשמו אהרן בן יאקב המבורג משרת של הקצין ר' אברלי ווירמייש ובחור הנ"ל נסע באותו יום ג"כ מפאריז עד אותו כפר ושם המתין על בעה"ב שלו הקצין ר' אברלי שהי' ג"כ בעיר פאריז לחזור אתו עד כאן וכאשר ראה הבחור אהרן הבעל העגלה עם כ' לעמלי שאל אותו אם לא ידע מתי יבא בע"הב שלו ר"א הנ"ל והשיב לו שבעה"ב כבר נסע מזה רחוק מזה הכפר כמו ג' או ד' שעות יותר סמוך לק"ק מיץ וילן שם הבחור בלילה ההוא במלון עם כ' לעמלי הנ"ל ואכל עמו ושאל הבחור לעגלן אם רוצה להוליך אותו ג"כ על עגלה שלו והשיב לו שאין יוכל ליקח כיון שאין לו רשות כי אם על אחד על כן הי' מוכרח הבחור הנ"ל לילך ברגליו למחרתו יום ג' בהשכמה כל זה העיד הבחור כ' אהרן בת"ע באלי"וע וכן נסע באותו יום ג' עד כפר שגליא וישכבו שם בלילה ההוא כמו שהעידו כפרים מכפר הנ"ל לפני המשפט בערכותיהם אחרי שאירע הסיבה רעה שנעשה לנ"ל ולבעל העגלן כדי לחקור ולדרוש מי ומי הם הרוצחים בכן העידו הכפרים בערכותיהן ע"פ השמועה כנימוסי והנה באותו שבוע באו כל הבר ישראלים מפאריז לכאן ובתוכם הק' ר"א ווירמייש עם משרת אהרן והגידו לאשת כ"ל הנ"ל שבעלה יבא ג"כ על י"ט תוך העגלה של גראן שאזעף הנ"ל גם הבחור כ' ראובן הגיד לה כנ"ל ויהי כי בושש מלבא עד יו' ב' ערב ר"ה תפ"ח ל' בא כתב אחד על הפאשט מן ערל אחד הדר בשאלין לקרובו תקיף א' מכאן וכתב תוך הלשון ולהודיע מסיבה רעה שנעשה ביום ד' העבר בין ח' וט' בהשכמה סמוך לכפר עטאש ח' שעות מכאן שהוא ארבע שעות מכפר שענוויליע הנ"ל נמצאו ביער קונשי סמוך לעטאש בעל עגלה אחד בשמו גראן שאזעף עם יהודי א' ממיץ בשמו לאמבער לעווי שהוא שם של לעמלי לוי נהרגו וביום שני של ראש השנה באו כתבים מן תקיף א' מבעלי המשפטים בשאלון לה"ה פ"ו כהר"ר איצק שפייאר וכן כתב א' לתקיף מכאן ובתוכו כתב המעשה שהי' כך הי' יום ד' העבר לערך חית או ט' שעות על היום נמצא ביער סמוך לקינשי עגלה אחד עם ג' סוסים וסמוך לו על הארץ נמצא מושכב יהודי הנהרג בשמו לאמבער לעוי עם כל מלבושיו וכלי פשתן וכתביו ובאמצע הדרך המיוחד לעוברים ושבים נמצא ההורג מושכב על הארץ והוא העגלן בשמו גראן שאזעף והניחו הרוגים אלו כדומן על פני השדה עד יום ה' שלאחריו אחר חצות היום באו בעלי המשפטים משאלון לראות אותם כנימוסיהן וביום ה' לאחר חצות היום קברו להעגלן בקבריהם וליהודי קברו תוך בקעה אחת וכל מלבושיו של היהודי וכתבים גם כתיבת ידו שאחרים חייבם לו שנכתבים ע"ש לעמלי הנ"ל גם ספרי הקדשים הנמצאים אצלו וכל מטלטלין שלו הניחו לתוך המשפט כדי שלא יעשה עולה לאשתו ויורשיו ואותו תקיף הפציר תוך הכתב להגיד לאשתו וקרוביו וכל מה שנמצא אצל לעמלי הנ"ל יחזיר לה בכל עת וזמן שתרצה כל זה טופס הכתב הנ"ל שבא לכאן ביום ב' דר"ה ובמוצאי י"ט של ר"ה שלחה אשת לעמלי הנ"ל שני בעלי בתים מכאן שהי' מכירין את בעלה לעמלי הנ"ל היטב כי רגילים היו ליסע עמו כמה פעמים ויתנו עיניהם על הסימנים שהיו בו בחייו הידועים לכל אדם דהיינו שהיה קרח על קדקדו ואצבע קטן שבידו השמאלי' הי' תמיד כפוף ושאר כל אצבעותיו הי' זקופי' ובבאו שם האנשים האלה לקינשי מקום שנקבר שם ההורג הנ"ל ביום ו' ד' תשרי תפ"ח ל' אותן אנשים חטטו אותו מקברו ובאשר שהי' בלתי אפשר להביאו לכאן קברו אותו בגינה של תקיף אחד ובחזירתם דרך מקום שאלין הלכו לחדר המשפט אשר שם מונחין המלבושים ושארי דברי' הנמצאי' אצל לעמלי גם הטלית עם ציצית וכל מלבושיו גם הכלי פשתן אפילו הכתונת שנמצא על גופו ועל כולם נרשמים שמו ושם אשתו בראשי תיבות גם תוך ספרים חתם שמו בחתימת ידו ממש גם כתיבת ידות מאחרים שנכתבים על שמו שחייב' לו ובבוא' השני בעלי בתים ביום ב' ז' תשרי תפ"ח ל' נתקבל עדותן לפני ב"ד באלי"וע העידו כל זה לפני הב"ד גם העידו בפירוש בפרצוף פנים הי' בלתי אפשר להכיר שהוא לעמלי הנ"ל כי נשתנה צורתו מאוד אך את זה ראו שהיה קרח על קדקדו כמו שהיו בחייו גם האצבע קטן שבידו השמאלית הי' כפוף ואי אפשר הי' לזוז אותו משא"כ שאר אצבעותיו עכ"ד אח"כ קבלה אשת לעמלי כתבים מבעלי המשפטים משאלין שתבואה שמה היא עצמה או שלוחה וליתן לה כל מה שמצאו אצל בעלה וכן החזירו לאשתו של העגלן וג' כפרים הנזכרים לעיל העידו לפני המשפט זה תוכן דבריהם שהם ג"כ שכבו ולנו גם באותו לילה באושפיז עם היהודי לעמלי והעגלן וביום ד' בהשכמה הי' הולכים למלאכתם אל השדה או אל היער ופגעו בהם סמוך לכפר שלשה ערלים מזויינים רוכבים על סוסים ושמעו הכפרים מערילים אלו שאמרו זה לזה הנבילה הזה שהבטיח לנו שיסע בהשכמה מבית האושפיז בהשכמה גדולה ועדיין לא באו וצריכן אנו להמתין אבל הכפרים לא השגיחו על דברים הללו והלכו לדרכם אל היער ולערך פונו שעה אחת אחר זאת שמעו קול צעקה וקול חיצים שקורין ביקסין ש"ס ומחמת פחד ומורא החביאו עצמן ביער כל זאת העידו הכפריים לפני המשפט בערכותיהן וכן כתב במשפט שקורין פראטקאל ע"כ לשון השאלה ועמד השואל ושאל דין עגונה זו מה משפטה תשובה הנה קול המון כקול שדי כולם כאחד נימולים ואינם נימולים עונין ואימרים בפשיטות שאין צריך חקירה יותר שודאי שזו הנהרג ה"א יהודי לעמלי הנ"ל ואין לספק באחר ע"פ אומדנת גדולת אלו הללו דהוי כאומדנא דמוכח אבל לבבי לא כן ידמה בכח המדומה וגזרתי על הבנים שלא יאמרו קדיש ולא יתאבלו כלל עד שיתברר הדבר להתיר עגונה זאת מב"ד וגדולי המורים אשר בארץ המה והנה לכאורה יש כאן הרבה צדדי היתר אך כולם אינם שווים לטובה ראשון שבראשון האומד הגדול שכל אנשים שהי' בפאריז כולם שבו לביתם על ימים נוראים אין אחד שנשאר שם ואף גם כמ"ל הנ"ל נסע משם עם העגלן סאנאף כאשר העידו על זה היהודים מנסיעתם ועברו בדרך זה עכשיו שמצאו לערל עם היהודי שנהרג וידוע לכל שלא הי' יהודי אחר עם העגלן הנ"ל כי אם כמ"ל הנ"ל שנסע עמו בדרך זה ודאי שזה הוא ולא אחר מ"מ דבר זא אין לו שחר כלל דודאי על אומדנא כזו אי אפשר להתיר כלל אשת איש לעלמא גם מה שהעידו הכפרים אין כאן עדות כלל שהרי לא ראו המעשה רק ששמעו הקול מרחוק ואין מתירין ע"פ קול כזה וכבר מבואר בש"ס ר"פ האשה שלום כמה וכמה מעשים שיש שם יותר ויותר אומדנת ואין מתירין אותם ע"פ ה האומד דחיישינן לבדדמי וכיוצא בו וא"צ ראיה לזו כמבואר בש"ס וכל הפוסקים ראשונים האריכות בזה אך למותר להיות בונה וסותר: שניות מדברי סופרים שבאו כתבים משאלון מערכאות שלהם שכתבו לתקופם: מכאן איך מצאו להרוגים אלו וכמו שכתבו וז"ל שמצאו לעגלן שנקרא גראן שאזעף ממיץ וגם היהודי לעמלי לעוי ממיץ ושקברם ושמצאו אצל היהודי מלבושיו וכתביו גם הספרים שחתם עליו היהודי כאשר ראו היהודים שהלכו לשם וא"כ שוב אין לספק בדבר כלל ודאי שזו הוא הנהרג גם זו מצדו תברא חדא כיון שערכאות הללו לא הי' יודעים ומכירים כלל היהודי אף שכתבו תוך הכתבים שם היהודי ושם עירו והוא לעוי זה לא ידעי במופת כלל כלל רק מה שראו תוך כתביו ופסין שלו חתימתו מזה כתבו הכל ע"פ האומד שהוא זה הנהרג ותדע שהרי לא הי' שם שום גברא אצל ההריגה רק הרצחנים והכפרים ברחו והחביאו עצמן ביער מקול ענות ששמעו ואין כאן עדות כלל ובר מן דין אפשר שיש לחוש להתפארות כה"ג כדאמרינן שמע מקונטרמיסן אע"ג דיש מקום לחלק ולומר דשאני התם שהתפארו את עצמן שדנין דין צדק משא"כ כאן הוא רק חקירה בעלמא על עוברי דרכים מ"מ מצינו כה"ג בתשובת אחרונים דגם כה"ג יש התפארות שמשגיחים על הדרכים להסיר הגזלנים ורוצחים כדי שלא ימנועו עובר ושב ומידי ספיקא לא נפקא ותו דהא קי"ל אין עכו"ם נאמן אלא במל"ת וכתב המ"מ דע"פ כתב לא מקרי מל"ת וכ"כ בב"ש סי' י"ז ס"ק ל' וכ"כ בתשובת בן לב חלק א' ס"ס ב' אמת שלא נעלם מאתי שהב"י בבדק הבית השיג על המ"מ וכתב דלא מסתבר לחלק גם בתשובת עבודת הגרשוני סימן פ"ו מצדד ע"פ כתב במל"ת (ועכו"ם לעכו"ם הוי כמל"ת) מ"מ מסיק שם להחמיר ושלא להקל נגד דעת הרב המ"מ ע"ש גם מחמת המלבושים וספרים חיישינן לשאלה או יש לומר שהוא נמלט והניח הכל אחריו וזה הנהרג הוא אחר ולעמלי אזיל לעלמא וחוט המשולש שראו אותו היהודים אחר קבורתו ולא הכירו בפרצוף פנים אך שהכירהו בסימנים מובהק שאצבע קטנה של שמאל היה עקום וכפוף לתוך ידו ולא היה יכול לנוד ולזוז ממקומו ולא שאר אצבעותיו בזה צ"ע אי הוי סימן מובהק דהרי מהרד"ך כתב בתשובתו והובא בב"י דעקמימות באצבעו ורושם בצדו או עליו הוי סימן מובהק גם בתשובת משאת בנימן סי' ס"ג וס"ה מבואר דאין לסמוך על סימני כי הני שעושין להשתנות אלא בסי' מובהק ביותר שאפי' באלף אנשים לא שכיח כזה ואז שפיר סמכינן עליה ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם ושאר גדולי פוסקים וכן נ"ל ראי' ברורה על זה מסוגיא דש"ס דיבמות פ' האשה בתרא דקתני במתני' אין מעידין עליו אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו משמע לכאורה מסתימת לשון הש"ס דלא מהני שום סימן בגופו זולת פרצוף פנים אף שדעת ר"ת הובא בתוס' וז"ל דוקא שאין שם אלא פרצוף פנים לבד אבל אם כל גופו שלם ניכר ע"י סימני הגוף וכתב הר"ן שם וז"ל ואין זה נכון בעיני הרשב"א והרא"ה והריטב"א דהא מתני' סתמא קתני משמע אפי' כל הגוף שלם לא סמכינן אסימנים מיהו ודאי אם יש להם סימן מובהק בגופו מעידין עכ"ל הר"ן ולכאורה דבריו תמוהין כיון שדוחה דברי ר"ת מכח לישנא דסתם מתני' משמע דשום סימן לא מהני אלא צ"ל דס"ל להר"ן דלא מקרי סימן מובהק אלא שיש בו סימן דלא שכיח כלל ולא נמצא כן רק באחד מאלף בני אדם כדעת בעל משאת בנימין והמתני' לא דבר אלא בהווה ורגיל להיות משא"כ מילתא דלא שכיח כלל לא קתני המתני' כמבואר בכמה סוגיו' הש"ס ובהא מיושב ג"כ הא דאי' בירושלמי ריש פ' האשה בתר' ויכ' בהם אביה מכה רבה גדולה מאוד אמר ר' אבא שקלקל צורתם וכו' ע"ש ולכאורה קשה מה פעולה עבד בהא הלא מ"מ הי' אפשר להכיר אותם כי הי' חמש מאות כמו שכתב בד"ה ד' י"ג והי' בודאי א' מהם שיכולין להכיר ע"י סימן גופו ע"י סימן מובהק בגופן שהי' שלם אלא ודאי דלא חיישינן לזה כיון שאין להתיר אלא ע"י סימן מובהק והוא מילתא דלא שכיח כלל רק באחד מאלף ועפ"ז מתורצין ג"כ דברי חידושי הרשב"א הנדפסין מחדש שכתב ביבמות דף קכ"א וז"ל ומיהו ודאי אם מעידין על סימני' מובהקים שבגוף מעידין ע"ש ואח"כ כתב על מתני' דהאי מעשה בעסיא באחד ששלשלה לים ולא העלה אלא רגלו וכתב שם הרשב"א ושמא שלא