שבות יעקב חלק ג מב

עד שמתרץ בדוחק ולא קאמר שהחליף בעלה אלא ודאי כיון דעיקר טעמא שמא שכרה וזה לא שייך במי שהחליף ונאמן עד א' עוד כתב מר מדעתו שהכניס צרה ורשעה בתוך ביתו ואין אשה מתקנא אלא בירך חברתה והמקרא צוח והמסכה צרה כהתכנס שותא דמר לא ידענא כיון שהוא החליף בודאי הישראלית לא יהי' אצלו והישראלית מצפה שיחזור בתשוב' יחזור אצלו לית דין צרי' בשש ובפרטות שלקח רק זונה בדרך מנאפי' ועיין בתשובת מהרי"ק שורש קס"ד וקכ"ה ובב"ש סי' נ"ט וס"ק ל' במהדורא בתרא וכ"כ במג"א ס' קנ"ח על המרדכי בכהן שהחליף בתו ודאי זונה היא ע"ש והואיל ואתא לידן נימא בה מלתא המג"א הניח שם בצ"ע בס"ק ס"ב מהא דאי' בסנהדרין ולק"מ די"ל בעד א' זכר קאמר דלא שייך חילול או שנסקל מיד ולא שהתה ג"כ לזנות בית אביה נחזור לעניינינו הלא דבר גדול דברנו בנדון דידן מאחר שכמר ישי העיד חצי דבר ולא דבר ולא ידע שיועיל עדותו להצטרך להתיר עם שאר עדות אלו הי' רוצה לשקר ששכרתו הי' שוכרתו להגיד דבר שלם שיודע ממיתתו ועיין בשו"ת שערי אפרים סי' ך"ג סברא כזו ודידן עדיף מדידיה כלל כן אהו' כנפשי לע"ד אל יחוש למניינא להיות מניינא דידיה בראש ובמטותא מיניה מגיד משנה ורעיוני אה עוד רפיא בידו ואני על תשובתו אצפה כי מאוד יקרו דבריו בעיני וענוה יתירה דאית ביה מקטין את עצמו דמיא לסבא יעקב בנה הקטן אמנם בעיני הוא מקרא לפרוש גדול שבגדולם ראש פרק פרקו נאה עטרת הרבני' כ"ד אשר לאהבתו סיקר בנשף ובוקר ויזכה לאמור שומר אתא בקר כ"ד אנכי עפר ואפר נדמה לבן כפר יחזקאל קצניאלבוגין חפק"ק אלטונא המבורג וונזיבעק: תשובה להגאון הנ"ל תשובתו הרמה שוב ושנית בכח הר"אם קרניו להיות תניא דמסייע ליה בסיועא שיש בה ממש גדולי האחרונים והאמת אגיד כי אין דרכי לפשפש אחר דברי האחרונים במקום שרבו דעת הראשונים בפרט שאין אני מופנה מכל צד אף גם מעלתו הרמה ושותא דמר שקול בעיני כאחד מכל גדולי האחרונים וכדאי המה דברי מר לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק שהייתי חוכך להחמיר לפי שסמיכתו בכל כחו סמיכת חכמים בכל כחו גבורת הרא"ם והיא יחידאה נגד שאר גדולי ראשונים שסתמו דבריהם שעד א' בקטטה לא מהני וגם דיוקו של הטור אינם מוכרחים כלל גם מתוך קיצור פסקי הרא"ש שחיב' הטור וגם בש"ס אינו מבואר חילוק זו אף שהרא"ם הוא כאחד מגדולי ראשונים מ"מ יחידאה היא נגד כל גדולי ראשונים בדבר זו ואשינויא ניקו ונסמוך ומה"ט פשוט שהכסף משנה אף שהביא דברי הרא"ם שם מ"מ בש"ע סותם דבריו ולא פסיק לחלוק חילוק זה גם רמ"א השמיט דעתו וכיון שסתם רמ"א לפסוק דמי שהחליף הוי כקטטה ויש לו על מה שיסמוך גדולי פוסקי' וכן מסתבר כמ"ש בתשובתי הראשונה וראי' ברורה מהא דיבמה שנפלה לפניו לכן לא רציתי להכריע נגד דעתו בפשיטות ועתה אשי' על דבריו ומטיבותא דמר אמינא מ"ש מר בתשובתו וז"ל הלא מפורסם פוסק גדול הריק"ש שהוא ר"י קשטרי שחיבר על ד' טורים שנדפס בקונשטנטינא רבתא סי' י"ז על סעי' מ"ח כתב ראיות ברורות דעד א' מהני אם לא אמרה תחלה מת בעלי וכ"ש במי שהמיר וכתב שכן הסמיכו כל הרבני' ע"ש ובאמת גם לי יש ספר של הרי"קש ולא מצאתי בו כלל מכל זה שום דבר ואולי תקפה עליו משנתו וראה בספר אחר שכתב כן ומ"ש מר בשם תשובת שער אפרים סי' ק"ג ראיתי שם בתשובה דף ע"א ע"ב סי' ק"ג וסיים שם וז"ל וא"כ מ"ש רמ"א בהג"ה בשם הגהות הרי"ף דהחליף הוי כקטטה ואינה נאמנת דבריו נכונים וראוים למי שאמרם הרי דהוא מסכים בפירוש לדעת רמ"א ומה שהעלה שם במסקנת דבריו להתיר אותה עגונה שם היינו מטעם צדדים אחרים וחקירות שהביא שם איברא מ"ש בשם תשובת דרכי נועם אמת שכן דעתו וכן מצאתי ראיתי בתשובת אליהו אלפנדרי סי' ה' יע"ש אכן באמת אין ראי' מחכמי הספרדים והלועזים שהם אינם חוששין כלל לדעת רבינו הרמ"א בהגהות בש"ע אבל אנו חכמי אשכנזי ופולניא שקבלנו עלינו דעת רמ"א ונמשכין אחר דעת רמ"א אין לנו להקל כפשוטו נגד דבריו גם מ"ש מר בתשובתו שנית וז"ל ומ"ש הפוסקים היכי דחזינן לדעתה שהיא רוצה להשמט מתחת בעלה לאסור עצמ' עליו כדי שיגרשנה וכו' משא"כ בהחליף דתו לא שייך האי טעמא כי אעפ"כ לא יגרשנה וזה ברור כשמש בצהרים עכ"ל ולע"ד אין ברור כלל דהרי מכ"ת עצמו כתב תיכף אחר זה דחוששת שיחזור בתשובה ותרצה לחזור אליה והיא בודאי מאסה בו כיון שהחליף פעם אחת כאשר קרה לפנינו כמה פעמים שאחת מן האלף שתחזור אליו אם לא שמצא את מינ' בזויוג שני לפי מעשיו לכך רוצה היא לאסור עליו להשמט ממנו מכל הלין טעמים הי' נ"ל מתחלת רעיוני להחמיר בדבר אכן אחר שראיתי שכתב מר עוד צידי צדדים להתיר וכבר בטלתי דברי נגד דבריו אם לבו שלם עדיין בדבר גם עלה על לבי צד אחר להתיר משום דאפשר דנדון זה הוי כשעת הדחק וכמו שפרש"י ביבמות דף קכ"ב ע"א שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה וכבר הארכתי בתשובתי לעיל לגיסי הגאון דכל מקום דאמרינן בדיעבד אם נשאת לא תצא ה"ה עד אחד בקטטה אם נשאת לא תצא יש להתיר אפי' לכתחלה בשעת הדחק ע"כ אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא ומ"ש מר עוד בתשובתו מה שמג"א בסי' קכ"ח הניח בצ"ע לתרץ דבריו הא דשריפה חמור' יעיין מכ"ת בתשובתי ח' ב' סי' ב' כי מעיקרא הקושי' ליתא יע"ש ותמצא נחת ואל אלהי רוחות יקבץ גליותינו אחת אל אחת כ"ד א"ה לנצח הק' כאש"ע יעקב: שאלה קי"ג מק"ק ניסא עיר קטנה בעברי שם דרך גבולם בהעבר' בעלמא הגישו והקריבו אלי במנחת אומר ברוב הפצרות לחוות דעתי הקלושה וחלושה להורת להם במעשה שאירע בקהלת' וכך הי' המעשה שבא אחד ממרחקים ממדינת מערב בקוראי שמו אברהם ברזילייא וקדש נערה אחת שמה באכה בת חיים מולאי מרצון ומדעת אביה ומרצונה הטוב בשאלת פיה וקבעה זמן החופה על זמן מה ובין כך ובין כך קבע החתן דירתו פה הק"ק בעה"ב אחד ושמו פלוני ושם נתברר שהחתן אין לו דרך אנשים שהוא סריס גמור עוד זה מדבר וזה בא רופא מומחה ממרסיליא שרבים צריכין לו היכר בו שהוא סריס ומשם נתפשט הקול קלא דלא פסיק עד שאותו הקול מגיע לאבי הכלה ולכלה עצמה וכשמעו לקול הזה סירב אבי הכלה לעשות החופה וביקש ממנו שיגרש גרש לאשתו הארוסה והחתן סירב מלעשות כן והי' מתיירא אולי יכפו אותו על הגירושין דין גרמא שנסע משם והרחיק נדוד ולא ידעו איפה הוא ומה היה לו ונשארה הארוסה הנ"ל עגונה כמו חמשה שנים אחר כן בא אחד כותי ממדינת אשפניא ודבר עם סוחר יהודי איש איש נכבד ומפורסם בעסקי מו"מ ובתוך הסיפור הסיח לפי תומו ואמר יודע אתה שזה היהודי אברם ברזיליא מניסא שהי' אתך עמך במחיצתך במדינה שלנו בעירי ובביתי באותו יום פלוני ובחדש פלוני ובשנה פלוני בא פעם שנית בעירי ונתאכסן בביתי כמה ימים ונפל לחולי ומת שם ואני התעסק עמו בקבורתו כראוי וכהגון כל זה אותו כותי במס"לת בסיפור דברים הגיד אותו יהודי כל זה בפני ב"ד במותב תלתא בתורת עדות ועוד הגיד בת"ע שהכותי הסל"ת שהוא זה היהודי שנסע מניסא עבור המחלוקת עם חמיו והניח ארוסתו עגונה עכ"ל ושלחו לי אם יש היתר לעגונה זאת באשר שהיא ילדה ורכה בשנים וע"ד אדונינו מ"ו אנו סומכין סמיכה בכל כחינו ויורנו הדרך אשר נלך בה עכ"ל השואל: תשובה הנה לכאורה הי' נראה דתחילת ניסא נפילה שנפל היתר עגונה זאת בבירה דהא אפי' עד א' בקטטה לא מהני מטעם כיון שיש עמו קטט' לא דייק' ומנסב' א"כ כ"ש דמל"ת לא דהא מה"ט סמכי' אמל"ת לפי שדייק' ומנסבא וכאן לא דייק' אף דבש"ס קאמר ה"ד קטטה אי דאמרה גרשוני כולי נשי אמרה הכי מ"מ י"ל היינו דוקא אם אין בו מום גדול כזה כי כן דרך הנשים אף שמת קוטטין עם בעליהן הן נוחים לרצות כי נשים דעתן קלות משא"כ בבעל שהוא סריס ודאי חיישינן אע"ג דאתתא בכל דהוא ניחא לה דאפשר דבנדון זה אפי' כל דהוא ליכא כיון שהוא סריס ממש וכ"כ להדי' הרשב"א בתשובת הובא בב"י בא"ה סי' קנ"ד ובתשובת מהר"ם דפוס קרימונא ומה"ט כופין אותו להוציא אבל מ"מ אינו יוצאת בלא גט כמו שהארכתי בתשובתי חלק א' מש"י סי' ק"א ובודאי סניא ליה ואין לך קטטה גדולה מזו שהרי מה"ט לא רצתה לכנוס עמו אך נראה לצדד היתר מטעם אחר כי בודאי זה שמל"ת ולא היכר את האשה מעולם ואלו לא הסיח לפ"ת לא הי' נאמן כלל ובמל"ת נאמן שחזקתו אינו משקר גם בקטטה לא חיישינן ואל תתמה ע"ז דאיך יהי' מל"ת עדיף מעד אחד דהא מבואר להדיא בש"ע סי' י"ז סעי' נו"ן בהג"ה מסיק דיש מקילין במל"ת יותר מע"א לענין מלחמה ע"ש אף דגדולי אחרוני' חולקים בזה אפשר לענין קטטה מודו דמל"ת נאמן ובפרט לפמ"ש הרמב"ם הטעם דגבי קטטה חיישינן שישכור עדים להעיד אבל בסוחר זה שאינו מכירה והסיח לפ"ת לא חיישינן לכך דאלו שכרתו הי' ניכר ונראה מדבריו שלא יאמר לפ"ת רק לכווין להתירה וגם אם היתה רוצה לשכור הי' לשכור יהודי אף דאמרינן בש"ס דמכות אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזק היינו על רבים אמרינן כן אבל ודאי שכיחי פריצי ורשעי בני עמינו קלה דעת שמעידין שקר בשביל הנאת ממון משא"כ סוחר גדול כזה לא מרע נפשיה כפשוטה מאשה אשר לא מכירה מעולם ובפרט לדעת הרא"ם שהובא בכ"מ פי"ג מה' גירושין דהיכא דאשה לא אמרה תחלה מת בעלי מהימ' עד א' בקטטה וכן האריך הגאון מהור"ר יחזקאל בתשובתו אלי כמ"ש לעיל בשמו ואף שאני חוכך שם להחמיר מ"מ כתבתי שם שהוא סניף להתיר לשאר טעמים ובר מן כל דין כיון שכתב שהיא נערה ורכה בשני' דהוי כשעת הדחק וכיון דע"א בקטטה קי"ל דאם נשאת לא תצא ושעת הדחק כדעבד דמי כמו שהארכנו לעיל בתשובתינו יע"ש לכן נ"ל להתיר עגונה זאת נ"ל הק' כאש"ע יעקב: שאלה קיד מעשה שהי' כך הי' בחדש תמוז תפ"ז ל' נסע מכאן ק"ק מיץ בעל בית א' מתושבי קהלתינו בשמו כ' לעמלי ווימפא הלוי על הבי דואר שקורין בל"א פאשט לעיר פאריז בשביל עסקי' שלו והי' בדעתו לחזור ולבא לכאן על י"ט של ר"ה תפ"ח ל' וכן הבטיח את אשתו ובני ביתו וכ"כ בכתבים שונים בפרט בכתבו האחרון בחדש אלול העבר חזר והבטיח כן שיבא על י"ט ר"ה כאשר שעסקים שלו נגמרו בכי טוב רק שהי' מסופק עם מי שיבא אם על הפאשט או עם עגלן אחר עם שאר ב"י שהי' ג"כ בפאריז הנ"ל ביום א' יום ראשון של סליחות הי' נגמר בדעת של כ' לעמלי הנ"ל כפי הנשמע ליסע עם הקצין כ' פייביש שפייאר תוך עגלה שלו ולעת ערב פגע בו ערל א' בעל עגלה מפה שהי' מכירו לשעבר שנסע עמו כמה פעמים והוליך לפאריז שני תקיפי' תוך עגלה שלו עם ג' סוסים ושמו של בעל העגלה הי' גראן שאזעף ואמר העגלן לכ"ל הנ"ל שרוצה לחזור למיץ למחר בהשכמה אם ירצה יוכל ליסע עמו וכן עשה כ' לעמלי הנ"ל ועש' מקח עם העגלן כמה שכירו' יתן לו להביאו לכאן על י"ט והלך העגלן ונטל רשות מהשררה לחזור לביתו עם היהודי כ' לעמלי הנ"ל גם הבחור כ' ראובן אלטארף שמע ג"כ מהעגלן הנ"ל והלך ג"כ אליו ושאל