שבות יעקב חלק ג לט

ומה שכתב מעלות כבודו לחלק בין מרגשת כאב או לא מאחר דהאשה הנ"ל אומרת בעצמה שמרגשת כאב היא נאמנת ובפרטות שהרופאי' מסכימין כן ועוד הלא במתני' ובהנהו שני מעשים לא הוזכר משום כאב משמע אפילו אינה מרגשת כאב יש לסמוך על הרופאים ואיך רוצה מכ"ת לחלוק למרגשת כאב לאינה מרגשת בפרט בנידון דידן היא אומרת שמרגשת כאב ומה שמכ"ת רוצה לחלוק בין נמצאים אחר הטלת מי רגלים ובין נמצאי' אף קודם הטלת מי רגלים לא ידעתי מנא לי מאין יצא לו חלוק זה דהלא בהאי סתמא דמתניתן דריש המפלת והנהו תרי מעשים דר"א בר צדוק לא הוזכר שום דבר מהטלת מי רגלים בספרי תורת השלמים סוף סי' קצ"א כתבתי בנמצא כמו חול וחיצץ אדם בזה במי רגלים טהורה דאין זה דם וכתבתי שם אפילו אם נימוח במים ג"כ טהורה ולא דמי דלעיל סי' קפ"ח סעיף קטן ד' ע"ש דאם נימוחו טמאה דשאני הכא כיון שרואה דם עם מי רגלים וכן פסק הט"ז שם בשם הב"ח ודלא כמשמעות הבדק הבית הנדפס בטורים הנדפסים בק"ק ברלין ומדקתני במתניתן ובהנהו תרי מעשים אם נימוחו טמאה מכלל דלא מיירי דרואה כך עם מי רגלים דוקא ובר מן כל דין גם בתשובת עבודת הגרשוני סימן כ"ב שמחמיר קצת בנדון כזה לפי שאלתו שם ומ"מ מסיק שם וז"ל אם יש לה ווסת קבוע מהני דאין אורח בא אלא בזמנו ויש לסמוך אדברי הרופא וכן פסק בפשיטות בתשובת מהר"ם מלובלין סימן קפ"ז בשם הרמ"א דמסיק שם וז"ל הרי מבואר בדבריו שיש כאן צד אחר להתיר דהיינו שיש לה וסת אעפ"י שידוע שהדם מן המקור תולה במכה שבמקור ואע"פ שאין ידוע אם המכה מוציא דם וכן כתבתי בתשובתי ש"י חלק ראשון סימן ס"ה היכא דיש לה ווסת ויש לה כאב יש להקל טפי ע"ש וכן הארכתי בתשובתי ש"י ח' שני סי' ע"ז יע"ש ותראה שכל דברי כנים ואמתים וגם יש עוד צד להקל כמו שכתבתי בתשובתי ש"י חלק שני סימן ע"ד דהיכא דאיכא שעת הדחק שהאשה אינה יכולה לטהר עצמה כלל לבעלה מכח ראיות כאלו ועסקה זמן מה ברפואות ולא הועילו לה כדאי הוא אפילו הפוסק היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק וזו ג"כ עשתה ע"י מרחץ זולץ ומכ"ש לענ"ד בנדון דידן אין שום פקפוק צד לאסור כלל כמו שבררנו לעיל הרבה צדדי היתר רק היא טהורה לבעלה מחמת ראיות כאילו כנ"ל ומ"מ מאחר שאומרת שווסתה הקבוע מששה שבועות לששה שבועו' לפעמי' הוא יום א' מוקדם או יום אחד מאוחר כשתמצא טיפין כאילו יום אחד קודם ווסתה או יום אחד לאחר ווסתה היא בחזקת טמאה עד שתעקור ווסתה לגמרי ותשנה ווסתה וכשתמצא בפעמים אחרים טיפין כנ"ל שלא בשעת ווסתה היא בחזקת טהורה כנ"ל והוא פשוט כנ"ל הק' יעק' סליק חלק יורה דעה חלק שלישי אבן העזר שאלה קז מעשה שהי' כך הי' אחד שבילדותו הי' משחק עם ילדים אחרים וקשרו לו חוט פשתן על גידו ונתנפח הגיד ועי"ז נפל נקב בתוך הגיד למעלה מהעטרה לצד הארץ עד גובתא דש"ז ואח"כ נתגדל הנער ונשא והוליד עמה בנים וחשיב ירחי ויומי ואינו לו גם האשה היא בחזקת צנועה ולא מצא בה מעל או ערות דבר ועכשיו שלמד הבעל הפוסקים וראה באבן עזר סימן ה' ובמקור הש"ס דיבמות ומכח זה מחזיק עצמו כסריס שאסור לבא בקהל וחושש על בניו חשש ממזרות ורוצה לעגן אשתו מכאן ולהלן ושאל אותי שאלה בבעלים לדון בו אם הוא כשר או פסול בפסול הגוף ואי שפיר עבד לעגן אשתו או לא עכ"ל השואל. תשובה הנה מקור דין זה מבואר בש"ס דיבמות פ' הערל ד' ע"ה ע"ב נקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה סבר ר' חייא בר אבא לאכשורי א"ל ר' אשי הכי אמר ר' יהושיע בן לוי עטר' כל שהוא מעכבת ע"כ ויע"ש ברש"י ותוספ' מבואר מדבריהם שם שכל שאין הנקב מפולש מעבר לעבר יש להכשיר אותו כמשמעות לשון הש"ס וכ"כ באגודה וכן משמעות הטור בא"ה סימן ה' ע"ש ואף שלא נעלם מאתי דדעת המרדכי אינו כן וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ג חלק ד' וכן הסכימו גדולי האחרונים להחמיר ופירשו כן דעת התוספ' וכמו שהאריך בזה הב"ח בא"ה סימן ה' והדרישה שם וכן הסכמת כל האחרונים בש"ע מ"מ נ"ל דהיינו דוקא להחמיר לכתחלה שלא לישא בת ישראל אבל אם כבר נשא ודאי דאין להוציא מספיקא ובאמת פשיטות לשון הט"ס ופרש"י ותוספות יותר משמע דדוקא בנקב מפולש משני צדדים יש לפסול משא"כ בניקב מצד א' אפי' עד גובתא דש"ז יש להכשיר והא דאמרינן שם ונסתם אם חוזר וכו' י"ל ג"כ דמיירי בניקב מב' צדדים אי י"ל דמיירו דוקא בניקב שורה העטרה עצמו וכמו שהאריך הדרישה שם לחלק כן ע"ש דבריו באורך ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואין לאסרו מספיקא היכי שכבר נשא ומכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ובפרטות דבנדון שלפנינו יש כאן עוד ספק דאף את"ל דניקב מצד א' ג"כ פסול כדעת המרדכי מ"מ לפי דעת הרמב"ם שפסק דניקב ע"י חולי מקרי סריס בידי שמי' וכן הכריעו האחרונים וע"ש בחלקת מחוקק וכן ראיתי במלבושי י"ט כתיבת יד על לבוש א"ה שהכריע כדברי הרמב"ם דע"י חולה כשר והביא ראיה מתוס' דיבמות דף ך' ע"ב וסיים על זה ובפרט שדין זה הוא מהל' רופאי' והרמב"ם היה רופא מומחה עכ"ל וא"כ בנדון שלפנינו לפי משמעות השואל לא נעשה הדבר על ידי אדם בידים רק ע"י קשירות החוט נולד החולה ונתנפח הגיד ועי"כ נפל הנקב הזה תוך הגיד וכן כל חולה ע"פ רוב באה ע"י מקרה רעה והוי כבידי שמי' ואינו נפסל כל שלא בידים ממש ע"י אדם גם מצינו במהרש"ל פא"ט סי' פ' שכתב במקום דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי חזינן דחי י"ב חדש כשרה וכ"כ הש"כ בי"ד סימן נ"ז ס"ק מ"ח וסיים ודבריו נכונים הם ע"ש וא"כ בנדון שלפנינו נמי נאמר כיון שהאשה היא בחזקת כשרות וצנועות גם בעלה חשיב ירחי ויומי דחזינן מחזקינן כדאיתא בסוף מסכת מכות גבי יהודא שאמר צדקה ממני וכיון דחזינן דילדה מכשרינן ולא אמרינן לא יבדק על בניה מאין הם כיון דאיכא ס"ס להכשיר מהיכי תיתי לפסלם ובר מן כל דין אע"ג דאב נאמן לפסול את בנו מ"מ הא מבואר בש"ס ופוסקים דהיכי דיש לולד חזקת כשרות אינו נאמן ואם יאמר האומר הלא הוא דבר הנראה לעינים ויוכל להבחין על ידי בדיקת הרופאים ומומחין מ"מ י"ל השתא הוא דאיתרע אחר לידת הבנים ודלמא נעשה בידי שמים כלל הדבר בהא נחיתנא ובהא סלקינא דבנדון זה אין להוציא האשה מתחת בעלה ואין לעגנה כלל וכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ח"ו שוב ראיתי בתשובת אבן לב חלק ג' סימן צ"א שפסק ג"כ כה"ג בספק כזה דאם נשאת לא תצא גם בתשובת תומת ישרים סימן נ"א ונ"ב ונ"ג וסימן קכ"ה ורי"ב מסיק בשת רוב המורים דכל כה"ג אין לנדותו לגרש אשתו אף שיש חולקין שם מ"מ בנדון שלפנינו דהוי כס"ס אליבא דכ"ע אין להוציא האשה ממנו כנ"ל הק' יעקב: שאלה קח במקומות שיש תקנה קבוע משררה יר"ה שכל זונה פנויה שהיא מעוברת אם אין כאן איש שמודה שהולד ממנו היא ואינו מקדש אותה מיד כדת משה וישראל בחופה וקידושן אז לוקחין הילד לשררה ומגדלין אותו לחקותיהם ע"כ מהדרין אחר פנוי אחד שלוקח אותה ואומר שממנו היא מעוברת ומכניסה מיד לחופה כדת משה וישראל ושמעתי שהרבנים הקודמין התירו בדבר בלי פקפוק משום הצלת העובר אם הוא היתר ברור או לא. תשובה הנה איסורא לישא מעוברת חבירו הוא איסור בלול וכלול מש"ס וכל הפוסקים וכדאי' בש"ס דיבמות דף מ"ב תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית גזירה שמא תעשה עוברה סנדל וכו' ומסיק הש"ס אלא משום דחסה אי הכי דידיה נמי אלא סתם מעוברת למניקה קיימא והרמב"ם וסייעתו תפסו להלכה עיקר הטעם משום דחסה וכבר תמהו הראשונים והאחרונים על הרמב"ם שתפס הטעם דאדחי בש"ס וכבר הארכתי בביאור וישוב דברי הרמב"ם בזה בטוב טעם ודעת בספרי שבות יעקב חלק א' סימן צ"ה וצ"ו יע"ש דלא כדברי החולקים ומוציאין דברי הרמב"ם מפשטן ע"ש ותמצא מרגוע ונחת לנפשך והנה אף דיש פוסקים המקילין במזנה לישא מעוברת ומניקת חבירו מ"מ הסכמת רוב הפוסקים להחמיר אף במזנה ובפרטות במעוברת חבירו דאף המקילין לענין מניקת מ"מ במעוברת יש לאסור מטעמא דדחסה וכ"כ בתשובת בית יעקב סימן קמ"ז אף לפמ"ש שם בתשובתי לפרש לדעת הרמב"ם עיקר טעם דדחסה הוא משום דלמניקה ותצטרך לפרוש ממנו לכך חיישינן לדחסה ע"ש א"כ למאן דס"ל דמניקה מזנה מותרת לישא איברא מ"מ העלתי שם בתשובתי סוף סי' צ"ה דאין לסמוך על שינויא זו למעשה יע"ש וא"כ גם כאן הי' ראוי להחמיר למעשה באיסור כולל אף גם בלא"ה יש איסור מוסיף כמ"ש בתשובת מהרי"ו סימן ע"ג דאם אין אתה מפרישה ממנו יאמרו קמו רבנן במילתא שהוא בנו ודאי ויתירה לעלמא בלא חליצה וכ"כ בתשובת עבודת הגרשוני סי' א' אף שלא נהירא דברי מהרי"ו בעיניו ומפקפק עליו שם בתשובה מ"מ בנדון דידן לישא מעוברת חבירו דיש חשש איסור דדחסה ודאי יאמרו דקמו רבנן במילתא שממנו היא מעוברת ואין סתירה מהא דקאמר בש"ס שם היכא דקי"ל דמעוברת היא תנשא משמע דמעוברת לא חיישינן לטעות יע"ש אי משום הא לא תברא דכל זה היינו קודם דמסיק דיש איסור משום דחסה או דלמניקה קיימא אבל לפי המסקנא דיש איסור מטעמים אלו א"כ אם יתירה לישא אותה בשהיא מעוברת יאמרו קמו רבנן במילתא שהולד ממנו ותבא לידי איסור ערוה אבל כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שאין להרהר אחר הקודמין שהתירו הדבר בודאי ידעו מאיזה טעם התירו דהרי גדולה מזו מצינו בתשובה ר"י מינץ סימן ה' שכתב וז"ל ומעתה אתחיל ואומר דהכי איתא בפ' השולח האי איתתא דהוי בפומבדיתא דהוי קמעבדי בה אינשי אסורא אמרא אביי אי לא דאמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כפינן למרי' לכתוב לה גיטי דחירותא רבינ' אמר כי הא מודה רב יהודא משום מלתא דאסורא אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאסורא לרבינ' דהלכתא כוותיה כמו שפסק הרא"ש ואיכא למימר דכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא קאמר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאורייתא כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל שמשחרר עבדו עובר בעשה משמע דאלו הי' רק איסור דרבנן כנדון דידן במניקת חבירו דהוי איסור דרבנן מודה אביי דכופין עכ"ל מהר"י מינץ ופסק כן בש"ע וכן הסכמות כל האחרונים ומה"ט פסקתי הלכה למעשה בפנוייה שזינתה שני פעמים דנקראת מופקרת לזנות ומשיאין אותה תוך ימי מניקת וכה"ג פסקתי בתשובתי שבות יעקב ח' א' דמשום מצוה לקיים דברי המת מתירין לישא תוך ימים אלו יע"ש דון מינה מהאי דמהר"י מינץ דהוא רק חששא בעלמ' אולי הפקירה עצמה עוד הפעם ואם היא חשודה כ"ע מה חשידי לזנות עמה אפ"ה מתירין איסור דרבנן מכ"ש בנדון כזה שהגזירות המלכיות והשרר' ודאי מתקיימות שמתירין לישא תוך זמן ימי עיבורה ומניקתה כדי להציל הולד דהא אפי' איסור חמור כגון חילול שבת מתירין כה"ג כי אומרין