שבות יעקב חלק ג לח

כמהלכת ע"ג קרקע אבל התליעה לאחר מכאן מותרת עד שתוצא לאויר עכ"ל רש"י וקאמר שם לימא מסייע לי' דתני חדא על הארץ להוצי' זידין שבעדשים ואת היתושין שבכליסים פרש"י מין קטניות ותולעת שבתמרים ותני' כל השרץ לרבות מאי לאו אידי ואידי בפירא הא באביה הא שלא באביה לא אידי ואידי באביה ולא קשי' הא בפירא הא באילנא גופה פרש"י דכל כמה דלא נפקא לאויר לאו שרץ הוא עכ"ל רש"י דיקא נמי דקתני תולע' שבעיקרי זתי' מכאן מדקד' ר"ת ור' נתנאל וריב"א דאין הלכ' כשמוא' דאוס' קישות שהתליע באביה אסורה וכהלכות גדולת ובשאלתו' דר' אחא פוסק כשמוא' יע"ש בתו' באורך וע"ש ברמב"ם פ"ב מה' מ"א דפסק כשמואל והרא"ש שם כ' וז"ל דקדק מכאן דלית הל' כשמואל ובה"ג ושאלתות פסק כשמואל וכו' ומיהו גם לשמואל אין לאסור תולעים הנמצאים בפולין ובחימצי תחת הקליפה והקליפה משחרת עליהם מבחוץ וכשמסירין הקליפה מונחין היבחושין תחתיהן לפי שהם מונחת תחתיהן ובמקום צר ולא קרינן ביה שרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחש וכן פרש"י עכ"ל וכל זה לדעת הרא"ש אבל דעת הרשב"א וסייעתו דאין צריכן לרחוש אפ"ה אסורין ועיין בספרי מנחת יעקב כלל וסימן מ"ו ס"ק ה' וס"ק י"ט שהוכחתי דהא דמתיר הרא"ש וסייעתו התולעים הנמצאים בפולין ואפונים בין הקליפה והקטניות כשמסירן הקליפה אותן הם מונחים במקום צר אבל הנמצאים באמצע פרי שיוכל לעמוד שם בריווח הרי כמו השורץ על הארץ ואסור וכ"כ רבינו ירוחם נתיב ט"ו אות ך"ז וסיים וכן עיקר ע"ש דברי באורך ועיין בט"ז בסי' פ"ד ס"ק ט' מחמיר בכל ענין כהרשב"א ולזה נוטה ג"כ דעת הש"ך ור"ש לפמ"ש שם בספרי מ"י שהעתקתי בסמוך אין היתר לקטניות ועדשים וכל כה"ג ובפרטות אם חורים נקוב לחוץ דיש לאסור וקשה הדבר לבדוק אותם שלא יהי' בהם שום נקב קטן אך לפי שאלות השואל שהוי כדבר שאין רוב הציבור יכולין לעמוד מצאתי קצת תקנה להם בענין זה אחר שנבדקו הטיב מה דאפשר ונתבשלו אח"כ ימעכם בכף דרך כלי מנוקב נקבים דקים שקורין בל"א זיי"א כדי שימעכו כל התולעים ולא מקרי תו בריה שלימה ובטילה ומותרים בכה"ג ולא מקרי איסור לכתחלה כמ"ש מהרא"י בת"ה קע"א הובא בת"ח סוף כלל מ"ו ועיין בתשובת מהר"מ מלולבלין שאלה ך"ז בכישות שעושין מהם שכר ובתשובת צ"צ סימן נ"א וסימן נ"ב מפירות שעושין ועיין בספרי מ"י כלל מ"ו ס"ק ך"א וס"ק ך"ח ע"ש בעושין מהן יין שרף או פובידי"ל ע"ש כל כה"ג וכל זה אינו מאיס לאדם האוכל דבלא"ה יש איסור משום בל תשקצו כמבואר בש"ע י"ד סימן קי"ו ע"ש ובאותן מקומות שרופאים אומרים שיש להם ארס ויש סכנה לאוכלם בודאי חמירא סכנתא מאיסורא ואין פירוקא לסכנתא והם אסורים וה' יצילנו וישמרנו ויסיר כל נגע ומחלה מקרבנו עע"א הק' כאש"ע יעקב: שאלה קה מהרב המופלא מהור"ר העשיל אב"ד מק"ק טריר וז"ל עד עתה שבא שוחט שלנו וצעק אלי לאמור איך שהבודקים ממעכים שלשה וארבע שעות בסרכות חזקות כעבותות העגלה ובהיות שלאו כל האצבעות שוות מתחברים ב' או ג' בודקים יחד והשני מתחיל במתן בהונית במקום שפסק הראשון שכבר עיף ויגע מרוב המישוש ואחריו בא מי שידיו יפות בכח לפרק סלעים ורמס ודרס עד שמחלק הסרכא כסלע המחלוקת ולפעמים מניח כשלשה אצבעות רוחב ויותר מן הסרכא דבוק בריאה ונופחת ואם אינה מבצבץ מכשיר והאריך למעניתו וזאת תשובתי מה שהושבתי לו. תשובה וע"ד השאלה ששאל ממני בכתבו בענין משמוש הסרכא סרכא זו תלוי ועומדת מכמה שנים כשהייתי בק"ק פראג הי' פלפולי' גדולים בין החכמים כי יש מחמירין דאין להקל אלא כשנתמעך הסרכא ע"י משמוש בין אצבעותיו בנחת כמו שכתבו הרא"ש ושאר פוסקים דאז הבדיקה הוא רק חומרא בעלמא ואז יש להכשיר אם לא יוכל לנפוח ע"י אונס שנקרעת או שנאבדה וצריך שלא יהי' שום דלדול נשאר בריאה קודם הנפיחה אכן ביש מקומות שמקילין וממעכין בחוזק קצת בין אצבעותיו וגם בק"ק פראג שהבודקים ממעכים בסרכא ובריאה ע"י חוזק קצת עד שהסרכא נקלף מהריאה לגמרי ואמרו שכן קיבלו מרבם שוחטים מומחים ולפי שהוזכר בשחיטות אחרונים שיש להסיר הסרכא בלי שום דלדול מהריאה לגמרי וא"א בענין אחר כי אם ימעך וימשמש סמוך לריאה ממש על ידי משמוש ומיעוך זה הנקב הריאה וא"א בענין אחר ואמרו שאם לא יעשו כן לקלוף הסרכא מהריאה בנחת יהי' דבר שאין יכול לעמוד בה באותן הגליון שיהא רובא דרובא טרפה וא"א לאכול בשר והעלימו חכמי הדור את עיניה' והניחו להם מנהגם וסמכו עיקר על הנפיחה זהו תוכן דעתי בתשובתי ש"י ח"ב סימן סמ"ך וכן מצאתי בשחיטות ובדיקות וזאת ליהודא שכתב בדף י"ד וז"ל כשממעך בסירכא או הדלדול מעל גבי הריאה ואח"כ יבדוק בנפיחה וכל אב"ד ומ"ץ יגזור על הש"ו על זה שיסירו לגמרי סרכא או הדלדול מע"ג הריאה קודם שיבדוק בנפיחה עכ"ל נראה שכוונתו ג"כ כמו שכתבתי שאחר שנתמעך הסרכא ע"י משמוש כנ"ל ונראה שהיא ריר בעלמא דיש להסיר ולקלוף בנחת הסרכא מע"ג הריאה בנחת באופן שלא יקלקל עוד הריאה ובשחיטת מנחת אליה מהדורא קמא דף כ"ו ע"ב ובמהדורא בתרא ד' כ"ב ע"א כ' ויזהיר שלא יגלגל הסרכ' בין אצבעותיו כדרך שמגלגלי' הפתילו' דאז אדרבא מחמת הגלגול אינו נפסק הסרכ' אלא יתפשט הסירכ' עד שתהא כעור דק וימשמש בו בנחת גם יזהיר שלא ישאר שום דלדול בריאה אלא ימעך סמוך לריאה כי שמא ישב בריאה ויסתום הסירכא ודלא כמהר"ל שוחט מאוסטרא שכתב שמשמשין בחצי הסרכא עכ"ל כלל הדבר אם השוחט הוא מומחה וירא שמים אשר ראוי למנות ע"ד כמ"ש הב"י הכל תלוי בכוונת הלב ואין למנות ע"ז כ"א ירא שמים עכ"ל אפשר שזהו בכלל מ"ש חז"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוחזקים שיעשו כאשר קבלו מרבם גם בזה א"א להעמיד הדת על תילם ולא לדקדק אחריהם יותר מדאי וכן שמעתי מפי הש"ו מומחה המנוח מהור"ר זעקלי ווירמש ז"ל ומחבירו הר"ר משה לוי ז"ל מפה וכן הנהיגו אחריהם פה שוחטים דמתא לעשות כן להתפשט הסרכא עד שיהיה כעור דק וממעכין אותה באמצע בין אצבעותיו כנ"ל עד שיהיה מעוכה ומובדל ואח"כ מסירין בנחת הסרכא והדלדול לצדדים מן הריאה שלא יסתום הנקב שיהיה בריאה ואז בודקין בנפיחה אבל זה ודאי אסור גמור לעשות כמו שכתב מכת"ר ששנים או שלשה שוחטין מיגעי' זא"ז בכל כחם עד שמוחק הסרכא ומניחין כשלשה אצבעות רוחב ויותר מן הסרכא דבוק בריאה ונופחין אותה אם אינה מבצבץ מכשירין אוי להם ונשמתם שעושין כן כי מאכילין טריפות לישראל וזהו איסור גמור לדיעות כל הפוסקים רק יש לעשות ולנהוג כמו שעושין ונוהגין השוחטין דמתא מפה קהלתינו יע"ש כנ"ל ברור הקטן יעקב. שאלה קו ממורה אחד במדינות עלזוס ובתוכה ראיתי שאלת חכם עם תשובתו מה שחידש בפלפולו על אודות האשה ממדינת עלזוס שרואת טיפין דקין מאוד כמו חול ועפר וזה ימי' רבים של צער שהיא גלמודה ופרושה מבעלה הנה לא הי' ביכולתי להשיב תיכף למכ"ת כי הייתי מוטל על ערש דוי ואין כחי עמי לטייל בפרדס של הפוסקי' הראשונים והאחרונים וגם לא אפנויי מופנה מכל צד מטרדות הציבור דמוטל עלי אך באשר שכעת האשה האומללה הנ"ל באתה בעצמה לשאול ממני במעמדה ממש נצבת עמי וזה תוכן שאלתה מפי' דברה אלי שהיא נשואה כמו ששה שנים ולעולם לא הי' לה וסת קבוע רק מימי פסח העבר עד עתה קובעת ווסתה ג' פעמים כל פעם לששה שבועו' ולערך יו"ד או י"א חדשים שא"א לה להיטה' לבעלה כי כל פעם אפילו קודם הטלת מי רגלים נמצאת על עד הבדיקה שלם טיפין שחורי' דק כטיפין של זבוב ואינן נבלעים בבגד רק נקלטים במחט מהבגד וקודם הטלת מי רגלים היא מרגשת קצת כאב מהצדדים ממקום הכליו' ולמטה אבל בשעת הבדיקה אינה מרגשת שום כאב וכמה פעמים סיננה מי רגלים ונמצא הרבה טיפין כנ"ל במי רגלים ובמדינה שדרה שם האשה הנ"ל לא מצוי רופא ישראל ויש בידה כתב מרופא אחד שאינו נימול שהטיפין הנ"ל הן באין מהכליו' ובקיץ העבר היתה עוסקת ברפוא' ומרחצת במי חמין בעיר זולץ ולא עלתה לה רפואה רק נמצאים לה הרבה טיפין כנ"ל מבראשונה ובדקה עצמה במוך ולפעמי' נמצאין טיפין במוך ולפעמי' אינם נמצאי' וצווחת ככרוכיא למצא לה עזר ותרופה למכתה ולהורות לה הדרך שתלך בה לפי דין ודת תורתינו הקדושה עכ"ל השאלה מהאשה הנ"ל ממש. תשובה הנה שאלתי שני רופאים יהודי' מכאן וכיוונו לדע' א' שהטיפין הנ"ל באין מהכליות אך מעיקרא דדינא פירכא למה לי שאלה וחקירו' הרופאים בזה כלל הלא סתמא דמתני' היא בריש פ' המפלת וז"ל המפלת כמין קליפי' כמין שערו' עפר כמין יבחושין אדומי' תטיל למים אם נימוחים טמאה ואם לאו טהורה ומבואר בש"ס שם דף ך"ב ע"ב תני' נמי הכי תטיל למים בפושרין רשב"ג אומר ממעכתו ברוק ע"ג הציפורן ומבואר בפוסקים ובש"ע סי' קפ"ח סוף סעי' ד' בהג"ה שאם בצפרניו לא נימוחו טהורה ואינו צריך לבדוק ע"י שרייה ועמדתי על בחינה זו ובדקתי בדוק בציפורן הטיפין דקים כמו חול ואפר מה שמצאה האשה הנ"ל ולא נתן ממנו שום צבע לא בציפורן ולא בנייר לבן ולא בבגד לבן רק עמד במראיתו ובתבניתו ואף אם ירצה המתעקש לומר שממרוב דקותו א"א לעמוד על הבחינה היטב לראות אם יש בו לחלוחית ע"י מיעוך או לא זה אינו חדא דהא במתני' הכי סתם עפר והוא עפר נפרד דק מאוד כמבואר בב"י שם בשם הרז"ה ובשאר פוסקים אפ"ה קאמר שיש לבדוק אם נימוח אם לא וגם לא ימלט ששום פוסק ראשון או אחרון הוי לי' להזכיר חומרא זו שאם היא דק מאוד אינו יכול לעמוד על הבחינ' ועוד אף אם נחוש לדבר זה שאינו יכול לעמוד על הבחינה יש לסמוך בודאי על הרופאים דאף קצת האחרונים שרוצין להחמיר שאין לסמוך על הרופאי' היינו משו' דאפש' לעמוד על הבחינה אבל אם א"א לעמוד על הבחינה בודאי יש לסמוך ארופאים וכמו שהארכתי בתשובתי שבות יעקב חלק א' סימן ס"ה כמה ראיו' והוכח' דסמכינן על הרופאים בזה בפרט שרופאי' ישראלי' ואינם נימולים כולם מסכימים לדעת אחד בזה שבאין מן הכליו' וכן משמעות לשון רהיטא דש"ס בנידה דף כ"ב ע"ב בהנהו מעשים שהעלה אבא מטבעין ליבנה וכו' ושאלו לרופאים וכו' ויש לסמוך ארופאים דאל"כ למה שאלו אותן דאף דיש מי שמפקפק לומר דאם יש לסמוך ארופאי' ל"ל הבחינה הרי יש לסמוך ארופאים אלא ודאי דאין לסמוך ארופאי' זה אינו דלישנא דש"ס משמע דהרופאי' עצמם אמרו שיש להבחין כן ועי"ל דאע"ג דלא רצו חכמים לסמוך עליהם עד שיעמדו על הבחינה היינו משום דמתני' קתני בהדיא דאם נימוחו טמאה סתמא משמע בכל ענין אפילו מרגשת כאב כמו מכה דהרי כל שמשנה ראייתה משאר נשים הוא מחמת כאב אפ"ה קתני אם נימוחו טמאה מש"ה לא רצו לסמוך אדברי רופאים כיון שהוא מתנגד לסתמא דמתני' כל זמן שלא בחנו אבל בשאר דברים סומכין על הרופאים והא דמייתי בגמרא הני מעשים כיון שכבר סתם כן במתניתן משום דמעשה רב ולהראות דגם החכמים כיוונו לדברי הרופאים המומחים ובקיאין בזה כי סוד ה' ליראיו.