שבות יעקב חלק ג מ

לאדם חטא כדי שיזכה חבירו כמבואר בא"ח ס"ס ש"ו סעי' י"ד ובסימן רנ"ד וסי' שכ"ח וכ"ש באיסור דרבנן ואין מקום לבע"ד לחלוק דגם במעובר' חבירו יש איסור חמור להשיב נפש הולד זה אינו דהא בני ישראל אינם מצוין על העוברין כלל ואם נפשך לומר דמ"מ יכניס ויקדש אותה כדי לקיים הולד ואח"כ תפרישו זה מזה זו ג"כ אינו דא"כ יהא לבו נוקף ופורש מתחלה שלא לקדש אותה כלל כיון דצריך לפרוש ממנה אח"כ ועוד דאם יפריש אותה ממנו כ"ש שיש יותר חשש לדחסה כדי שימות הולד ולא יצטרך לפרוש ממנה וכמ"ש בתשובתי ש"י סי' צ"ה טעם הרמב"ם בזה שכ' לטעם דדחסה יע"ש לכן כיון שיצא הדבר בהיתר ע"פ רבנים הקודמין שוב אין להרהר אחר דבריהם בודאי אין בהם נפתל ועקש כנ"ל הק' יעקב: שאלה קט מפאריש וז"ל משרת ומשרתת שבאו לכאן וכל הדרך שנסעו זה אם זה החזיקו עצמן יותר מל' יום בחזקת אח ואחות וכן החזיקו עצמן בהיותם בק"ק מיץ ועכשיו היא הרה ומודים הוא והיא שאין זה אחיה רק שנסעו יחד וזינתה עמה ונתיחד עמה כל הדרך ממקום למקום וכדי שלא ירגיש אדם בהם ובזו ותיהם הוציאו קול שהם אח ואחות כדי שלא יראו וידקדקו אחריהם זו היא אמתלא שלהם ועכשיו רוצה לישא אותה כיון שממנו נתעברה מה דינם: תשובה הנה בנדון כזה לישא מעוברת ומניקת חבירו אי אמרי' כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר בזה אין מן הצורך להאריך כי כבר הסכימו האחרוני' בא"ה סי' י"ג ובתשובת עבודת הגרשוני סי' א' דמותר ובפרטות בזו שדינה כמופקרת וכמ"ש בתשובה הקודמת דמותרת לינשא אך מצד אחר נראה דאסור לעשות הנישואין אלו כיון שכבר החזיקו את עצמן לאח ולאחות א"כ הם בחזקת איסור ערוה אף דמבואר בפ"ב דכתיב' גבי אשה שאמר' אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת אפי' לאחר כדי דיבור אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת וכמבוא' ג"כ בטור א"ה ובש"ע שם סי' מ"ז וכ"כ גם בתשובת חות יאיר שאלה קל"ח נשאל על שאלה דומה לזו ע"ש באשה שהחזיקה עצמה לאשת איש ופסק שם דאמתלא מהני אכן מבואר בב"ש סי' י"ט דהיכי שהחזיק עצמו שלשים יום בחזקת אח ואחות לא מהני אמתלא וסוקלין אותם אפ' ע"פ חזקה ובודאי לא מהני אמתלא נגד חזקה זו וכ"כ בתשובת חוט השני סי' י"ג יע"ש אף שאמתלא כזו הוא מבוררת בקרא גבי אברהם שאמ' אמרי נא לי אחותי את למען ייטב לי בעבורך מ"מ יש לחלק דשם עשה כן לשם מצוה להצלת נפש משא"כ אלו שעשו כן במזיד למלאות תאותם בעבירה אפשר שאינם נאמנים כלל וכמ"ש שם בתשובת חות יאיר וכ"ש לסתור החזקה שהיא אלימתא כ"כ שהרי סוקלין עליה צריכן דוקא ב' עדים ברורים כדי לסתור החזקה והנה חקרתי פה בעד אחד בחור שהעיד בפני בתורת עדות אחר החקירה ודרישה בזה"ל בבואם פה ביחד ואמרו שהם אח ואחות הכרתי אותם בט"ע ובסימנם ששקר דברו כי הייתי מכיר להנער ששמו ליב והוא אין לו אחות כלל גדולה כזו אך שהנער התנכר לפניו ושינה את שמו לקרוא לו בשם ליזר עכ"ל העד ובודאי אצולי לא אמר שהכירו בסימנים לא היינו יכולין לסמוך עליו על טביעת עינו דאף דמבואר בי"ד סי' ס"ג דלענין איסור כל אדם נאמן בט"ע וכן משמעות פרש"י שם דדוקא לענין אבידה דה משום חימוד ממון לא מהימן בט"ע אלא לצורבא מרבנן דוקא משא"כ לענין איסור כולם שווים לטובה דמהימן אך צריך לי עיון בש"ס דב"מ דף י"ט ע"א מבואר דאף לענין גיטין לא מהדרינן בט"ע אלא דוקא לצורבא מרבנן ודוחק לומר דהתם ג"כ יש חשש חימוד ממון שכר שליחתו ועיין בי"ד בט"ז ריש סי' ס"ג שכתב בשם הרמב"ן לחלק בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא ע"ש ועיין בח"מ ס"ס רס"ב בסמ"ע שם שמסתפק אם יש דין ת"ח בזמן הזה לענין זה ע"ש וכל זה אינו מן הצורך בנדון שלפנינו שהרי העד אמר שיש לו סימנים בהם ומ"מ לבטל החזקה בעינן שני עדים כאשר ביררתי וכיון שהדבר עומד להתברר ע"י צירף עוד עד א' מאותו מקום שנתגדלו שם הגידולים רעים אלו אין להתיר אותם לישא זה את זה עד שיתברר היטב וכל זמן שלא נתברר הם בחזקת איסור אסורא דלעולם ומצוה לבער הרע מקרבכם כדי שהנשארים ישמעו ויראו כנ"ל כאש"ע יעקב: שאלה קו מאשה אסתר אשת כ' זעליג מטשעכווף שבעלה נטבע במים שאל"ס ונשלח השאלה לגיסי הגאון המפורסים מהו"רר דויד אופנהיים והאריך מאוד בשריותא על כמה ניירות ושלח אלי לחות דעתי גם אני וזאת התשובה: תשובה וז"ל הנה יום ד' העבר כ"ב חשון תפ"ח לפ"ק קבלתי כתבו כתב נבחר לשון זהב לשון מדברת גדולת בתשובתו הרמה מגילה עפה וארוכה מארץ מדה כתובה פנים ואחור ונתמלא ביתי אורה ונהנתי מאור תורתו קריתי ושניתי ושלשתי דבריו הנחמדים ומתוך גדול ענוותניתו דדוד שהתחיל מן הצד כדכתיב ויחגור גם דוד את חרבו ומה"ט כל מניינא דבי רבי מן הצד הוי מתחלי ולוחם מלחמה של תורה ומראה פנים לכל צד כמראה אופן בתוך האופן לאיסורא ולהיתרא ומהדורא קמא ומהדורא בתרא מהדרין מן המהדרין ולא הניח מקום ד' אמות של הלכה אפי' כמלא נימא בהמילתא זוטרא או רבתא רבתי בדיעו' מכל הש"ס והפוסקים הראשונים והאחרונים השייכים לנדון זה ומה אדע אשר לא ידע מר ומה לי לחפש חיפוש אחר חיפוש ונר מנר ומציא' ממציא' אשר כבר מצא והמציא דוד להתיר עגונה הנ"ל ומה לכפול הדברי' ולטחון קמח' טחינא אשר כבר יצאו מפיו בצדק ואמת נאמרין ואינו צרי' לא לגמר' דידי ולא לסברא ומי כמוהו מורה קולע אל השערה אך באשר שאין מסרבין לגדול כמוהו אשר זרוני להיות מן הזריזין המקדימים להקדים לכתוב דעתי ותשובתי ולא רציתי להאריך בגוף הנדון וספיקתייהו כי כבר מבואר באר היטב כל כלל ופרט בדבריו דבר גדול וקטן שם הוא אף גם שעכשיו הוא עתו זמן צאת הישיבות שאני עוסק כעת במס' ב"מ שהוא מקציע גדולו אינו מופנה מכל צד מ"מ לא רציתי' למרות את פיו ופניתי מכל עסקי לכתו' לו מה שעל' על קט שכלי ודעתי לפום ריהטא דעיונא וכמה דמסיק תעלה מבי כרבי לכאורה הי' נ"ל מקו' להתי' האי אתתא בלי שום עדות כלל המסיחין לפ"ת שהעלהו מן המים והכירהו כיון שנתברר בבירור גמור שנטב' במים שאין להם סוף ומסקינן בש"ס דיבמות פ' האש' בתר' דף קכ"א ע"ב מים שאל"ס אשתו אסורה ל"ש איניש דעלמ' ול"ש צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחל' לא וכן שם ע"ב אמר ר' אשי ש"מ הא דאמרי רבנן מי' שאל"ס אשתו אסור' ה"מ לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן מינה וכן הסכמת כל הפוסקים אחד מהם לא נעדר כמבואר בדיני עגונה וכיון דזכינו לדין בדיעבד מותר וכבר מבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים כמה פעמים וכ"כ התוס' להדיא פ"ב דכתוב' דף כ"א ד"ה הא אמר רב פפא ובפסקי מהרא"י סימן ק"ץ ובתשובת פרח מטה אהרן ח' ב' ס"ס ק"א ובתורת חטאת סוף כלל י"ז דין ד' וז"ל ובשעת הדחק כגון שנתאכסן בבית הנכרי כדעב' דמי עכ"ל וא"כ כל מה שמותר בדיעבד מתירין בשעת הדחק אפילו לכתחלה ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומ' הלא כל עגונה דאתתא מקרי שעת הדחק ואפ"ה אסרו חכמים משאל"ס לכתחלה אי משום הא לא תברא כלל דודאי חילוק ידענו כמבואר להדיא בספר חלקת מחוקק סימן י"ז ס"ק ל"א ובתשובת מ"ב סימן מ"ד שכתבו וז"ל כי גם בעיגון אין כל העגונות שוות כי אשה זקנה שאין רדופה לינשא אין צריך להקל לסמוך על דברי היחיד ובפרט היכי שמצפין על עדות אחרים שיבואו עוד בזמן קרוב אשר תוכל להנשא על פיהם ולפעמים היכי שעגונה ילדה ורדופא להנשא יש לחוש פן תצא לתרבות רע ואם לא ניקל כדברי היחיד אין תרופה לעגון שלה ע"י עדות אחרים זה מקרי שעת הדחק עכ"ל א"כ בנדון שלפנינו שהיא עגונה רכה בשנים ואין תקוה לעדות אחרים יש לסמוך להתירה לכתחלה ואין לפקפק על התירא דא מסוגית הש"ס שם דקאמר האי גברא דטבע באגמי דסמקי אנסיב רב שילא לדביתהו א"ל רב שמואל תא ונשמתיה א"ל נשלח לה ברישא שלחו לי' משאל"ס אשתו אסורא או מתרת שלח להו אשתו אסורה ואגמי דסמקי משאל"ס הוא שלח להו משאל"ס היא ומר מאי טעמ' עב' הכי מטע' טעינ' אנא סברי כיון דקוי וקיימי כמי' שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלי ע"כ ואם איתא דבשעת הדחק יש להתיר אפילו לכתחלה למה רצו לשמתו ולא שאלו לו אם היתה עגונה רכה בשנים ושעת הדחק הוא ושפיר התירו וכה"ג יש להקשות עוד שם בש"ס עכ"ל האי דקאמר ואזיל מה איכא בא חסא טבע וחסא אמר רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא מדיבורא דרב נחמן אזלא דביתתה' דחסא ואנסיבא ולא אמר ר' נחמן ולא מידי אמר ר' אשי ש"מ הא דאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה היינו לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן מיניה איכא דאמרי אנסיב רב נחמן לדביתתהו אמר חסא גברא רבא אם איתא דסליק קלא אית ליה ולא קאמר הטעם שהיתה רך בשנים מכלל דאין נפקותא בזה ואין לדחות לומר דודאי היה יכול לומר כן אלא דבלא"ה נותן טעם לשבח שהי' גברא רבא וכן ע"כ צ"ל דהא קשה עוד דהי' יכול לומר דהא דאמרינן משאל"ס אשתו אסורה היינו היכא דליכא כוורי במים דאכלי אינשי אבל היכי דאיכא כיורא במיא דאכלי אינשי כמו שאמר רב נחמן אכלי כוורי לחסא יש להתיר זה ודאי אינו דהא קי"ל נפל לגוב אריות אין מעידין עליו כדמסיק שם בש"ס לפי שהוא רחב ואינו עומד עליהם ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותם וכן הסכמת הפוסקים מכ"ש במשאל"ס דלא אמרינן דאכלי לי' כוורי ברם תירץ זה שהיתה רכה בשנים ודאי הי' יכול לומר ויהי' אליבא דהלכתא משא"כ תירץ זה דגברא רבא שמשני הש"ס באמת הוא שלא אליבא דהלכתא כדמסיק הש"ס שם דקאמר ולא היא דאין חילוק אלא פשוט דגם חילוק זה אינו כלל דל"ש רכה בשנים או לא אי משום הא לא ארי' דאולי י"ל דשמא ידעו המה באותו דור שהאי עובדא דאשת חסא דאנסיב רב שילא לא היתה רכה בשנים ולא היתה רדופה לינשא ואין כאן שעת הדחק כלל ואם אכתי יאמר האומר דהא דכתבו הפוסקים שעת הדחק כדיעבד דמי הוא רק כף הדמיון וכי משום שאנו מדמין נעשו מעשה להתיר א"א החמורה וכבר כתבו הפוסקים דאין להתיר א"א בדדמי דמי לדמי ואין להשוותם לגמרי אבל אחר העיון אין זו דחיה של כלום ונשתקע ולא נאמר דהרי התירו בש"ס ופוסקים בשעת הדחק לסמוך אפילו על יחיד במקום רבים כמבואר בח"מ סי' ך"ה ובי"ד סימן רמ"ב דפסקים דרכו הוראה של הש"כ וכ"כ שם בחלקת מחוקק סימן י"ז בשם תשובת הרא"ם ומ"ב ולא מצינו בפוסקין דבדעבד סמכינן על דברי היחיד נגד רבים וכן משמע ממתני' דעדיות דקאמר למה נזכרין דברי היחיד וכו' ולא קאמר משום דסמכינן על דבר' היחיד בדיעבד ש"מ דשעת הדחק עדיף מדיעבד ולא שיהא דמיון הרחוק בכף הדמיון כל זה הי' נ"ל לפום ריהטא ואפשר שזה ג"כ נכלל במה דאיתא בש"ס דיבמות דף קכ"ב ע"ש בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין יע"ש בפרש"י כנ"ל להלכה ולא למעשה בהיתר זה לבד כיון שלא נזכר חילוק זה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים להדיא אם לא שיסכימו עוד איזה גדולים להיתר זה גם יש מקום לומר מי מפיס שנדון זה מקרי שעת הדחק גמור כי אולי זה לא נאמר אלא בפרוצה ביותר שם חיישינן שתצא לתרבות רעה וקלקלתה תקנתה אבל אי ידעינן שהיא צנועה ובנות ישראל לא חשודה על כך אפשר דלא מקרי שעת הדחק ולמה לנו להחזיק בכך ולהכניס עצמינו בספק שמתת חז"ל ויצא מפיהם דהמתיר עגונה במאשל"ס לכתחלה יהא בשמתא איברא