שבות יעקב חלק ג לג

לאחד מן המנויים תשעה לומדים אז אין להם קדימה ללומדים אחרים עכ"ל והנה נשאלתי משמעון הגבאי הלז אם א' מבני המשפחה הנ"ל נותן בתו לת"ח אם אותו הלמדן בעל בתו בכלל משפחתו הוא אשר לו הקדימה הנ"ל מפני קרובת אשתו כמו א' מבני משפחתו נגד אחרים אשר לא ממשפחה המה: תשובה הנה ודאי לא נעלם מאתי מה שעלתה בהסכמת ראשוני' ואחרונים שאין להשיב בדיני ממונות לשואל לבדו וכן קבלתי מאבותי ומבית חמי הגאונים שלא להשיב במקום שיש רב ומורה מרא דאתרי כי יש לחוש לריב ומצה ח"ו מ"מ שלא להשיב פניכם ריקם אשיב שני' ושלשה דברים מה שעלה במזלג דעתי בתחלת רעיוני להלכה ולא למעשה כלל רק לישא וליתן עמכם לפום רהיטא עפ"י הסברה ומושכל הראשון הנה מעיקרא דדינא לא ידעינן מה קמבעי' להו במ"נ אם רצון הגבאי לדחות הלומדי' ישנים בבה"מ הלא רשות בידו כאשר התנה המקדש בצוואתו אף גם שאין זו משנת חסידי' לדחות א' מן הלומדים אשר נשא לבו אותו בחכמה להיות מתושבי בה"מ ולפנות מכל עסקיו להיות עובד ה' ושונה פרקו אדרבא שהיו מן הראוי להיות נוצר תאנו יאכל פריו וכ"ש אותן שהוקמו ע"י המקדש עצמו בלי אמתלא ראוי מ"מ כל תנאי שבממון קיים ה"ה בכה"ג היכן שקיבלם לזמן והתנה שיכול הגבאי לדחותם ודאי סמך עצמו על הנאמנות של הגבאי שודאי לא ידיחם על חנם רק עשה כן כדי לזכום במצוה שלא יתרשלו בעבודת ה' ולהתמיד ולומר מי אדון לנו לכך עשה וצוה כן ובאם רצון הגבאי להניח' רק עלה על דעת הקרוב ממשפחתו שהוא מוקדם אף לדחות הישיני' דכבר היו לעולמים בלי אמתלא ראוי זה ודאי לא יעלה על דעת אדם להשיג גבול רעהו אשר בכח עמל בו ולא גרע במ"ש בח"מ סי' רל"ז והוא מתוס' דקידושין שיש שאסו' למלמד להשכיר עצמו בבית בעל הבית שיש לו מלמד אחר אם לא שהבעל הבית אומר שאינו רוצה המלמד שלו וא"כ אם אמר כן במלמד שאף שלאו כל אדם זוכה ללמוד מכ"ש בנדון כזה שישיבה קבועה קבעה והמקדש ללומדים אלו ללמוד בבית מדרשו וגם לשון הצוואה לא משמע כן דשם נאמר לשון להקדים ולהקדים לא שייך אלא בקיימו שניהם כדמוכח בש"ס בדוכת' טובא אבל לא לדחות נפש מפני נפש ומי דחינן גברא מפני גברא רק אם יהיה מקום פנוי אזי יקדימו הקרוב קרוב קודם וזה פשוט ואינו צריך לפני' אכן מה שעלה על דעת השואל בתשובתו שאין בכלל משפחה נושיא אשה ממשפחתו לא כן מחשבותי ודאי אם יש מקום א' פנוי וקיימו שניהם דהיינו קרוב מצד התולדה תולדה דשאר וקרוב דע"י התחתנות קדושין קרוב דשאר עדיף אבל אם אין כאן רק רחוק וקרוב אפי' ע"י התחתנות ודאי יש להקדים לקרוב ולכל דבר מקרי קרוב אפי' ע"י אשתו ופוק חזי מה עמ' דבר דגם לענין שמחה כל השייכים לאותו משפחה לובשי' בבגדי שבת בשעת שמחתם וכן הוא לענין אבילות כמבואר בי"ד סי' שע"ד דכל המתאבלין עליו מתאבלין עמו אפי' ע"י קורבה אשתו בהרבה מקומות וכן הוא בא"ע בסדר גיטין וחליצה וכן אמרינן בעל כאשתו ואשתו כבעלה ואשתו כגופו והיינו רק סוף הדמיון מ"מ קרובי' דשאר מצד התולדה ודאי עדיפי' מקרובי' אלו אבל גם אלו נכללים בכלל משפחה ולא כדעת המישב ראשון וכן הוא בשרשוי בערך שפחה ובערך סיפוח דלכך נקרא משפחה ע"ש דבוקי' והתחברו' והתחתנות יחד זה לזה ע"ש כדכתיב ספחני נא אל אחת וגו' וכן מבואר בפי' רש"י בפ' נח למשפחותם יוצאי' מן התיבה פירש"י איש ואשתו מכל זה יש ללמוד דכוונת הנודר אף על משפחה ע"י התחתנות רק הקרובים דשאר מצד התולדה עדיפים וקודמים וזה נדחה ג"כ הראי' שמביא המשיב הראשון מהא דלא משני בש"ס דב"ב דפריך ומשפחת אם אינו קרויה משפחה והא כתב ויהי נער מבית לחם יהוד' ממשפחת יהודא והוא לוי אלמא מלוי אתא ממשפחת יהודא אלמא מיהודא אתא אלא לאו אבוה מלוי אמו מיהוד' ש"מ משפחת אם וכו' עכ"ל ולענ"ד לק"מ משום דאפשר לתרץ עדיף מיני' שניה' בקרובה דגופו חדא מצד אב וחדא מצד אם גם בלא"ה דליכא אח' רק רחוק וחדשי' מקרוב באו דעת הנודר דגם הגבאי יקדימו להקרוב ע"י התחתנות כיון שהגבאי בן אחיו א"כ הם קרובי' עמו ג"כ ובודאי מבשרו אל תתעלם להקדימו לנכרי הבא מחדש ובנ"ד דאינו ג"כ דהנודר עצמו הושיב להב"המ קרובי' ע"י התחתנות ש"מ דבהכי ניחא לי' להקדימו לנכרי כנ"ל הק' יעקב: שאלה פה אנשי ק"ק חברון שלחו לכאן שליח אחד והביא רשימ' שלפני איז' שנים נדרו ונדבו איזה יחידי סגולה ליתן להם לשנה איזה סך מסוים כאשר באמת פרעו קצתם על איזה שנים וקצתם מתו וביקש המשולח שיפרעו היתומי' עד מות אביה' גם אשר עודנו בחיים פרעו בכל שנה ושנה לעבר ולהבא והנתבעים טוענין שאין להם ידיעה שנדרו כן מכאן ולהבא רק על אותן שנים שנדרו שלמו והפנקס שכתבו נדבותם בכתיבת ידם איננו פה אתו ועוד נשאלתי פושעי ישראל שנדר קודם שנעשה פושעי אי רשאי לקבל ממנו הצדקה אחר שנעשה פושעי ישראל: תשובה מה דסיים אפתח לא ידעתי מה קמסתפק לך הלא הדין מבואר לפנינו בי"ד סי' רנ"ה בהגהות רמ"א ובד"מ שם הוציא דין זה מתוס' דב"ב דף ח' ע"א ד"ה יתיב רב יוסף וכו' דמדמה נדר דבר לבה"כ לקרבן דאין מקבלין מפושעי ישראל ע"ש ואולי לכך נסתפק לך לפי שהש"כ שם ס"ק ה' כתב בשם תשובת מבי"ט ח"ב סי' רי"ד דף ק' ע"ד וז"ל נראה שמקבלין מהן אע"ג דכתב אדם כי יקריב מכם בכם חלקתי היינו דוקא בקרבן ודדמי ליה אבל בהקדש לעניים או לבה"כ מקבלין מפושעי ישראל ע"ש עכ"ל הש"כ אבל ראיתי בגוף תשובת מבי"ט עצמי וראיתי שתשובתו בזה הוא כהלכת' דלא מטעם וראי' כלל ואין דבריו כדאי לדחות דברי רמ"א שהם בנוים על יסוד דברי התוס' דשווים הם בזה וכן מסתבר דהא אפי' נדרים ונדבות שמקבילם מהם כדאי' פ"ק דחולין מכם בכם חלקתי אפ"ה אין מקבלין מפושעי ישראל קרבנות וכ"פ הרמב"ם פ"ג מה' מעשה קרבנות וא"כ דון מינה ק"ו לצדקה דאין מקבלין מהן אלא במקום שלום מלכות התירו כדאי' בי"ד סי' רנ"ד פשיטא שאין מקבלין מפושעי ישראל ותמה אני על הש"כ שהעתק כלל דברי המבי"ט בזה שהוא נגד הלכה גם אין מקום לבעל דין לחלק ולומר דהיכי שנדר קודם שנעשה פושעי ישראל מקבלין ממנו אף אחר שנעשה פושעי ישראל זה אינו חדא דלשון הש"ס וכל הפוסקי' דנקטו הלשון אין מקבלין מהן משמע דהכל תלוי בשעת הקבלה וכן מוכח להדי' בש"ס דחולין דף ה' ע"א דמקשה הא גופא קשי' אמרת אין מקבלין והדר תני מקבלין מפושעי ישראל ומדחיק הש"ס לחלק בכמה גווני ואם אית' דיש לחלק בין היכא שנדר מקודם או נדר אח"כ הוי לחלק כן ול"ק כלל קושי' הגמ' אלא ודאי דאין לחלק כי הכל תלוי בשעת הקבלה אף שנדר מקודם וכן משמע מש"ס דסנהדרין דף מ"ז ע"א גבי אכל חלב ואח"כ נעשה פושעי אע"פ שהפריש הקרבן מקודם אין מקבלין ממנו אח"כ וכן מבוא' ברמב"ם פ"ג מה' שגגות דנדרים ונדבות שווים בזה לענין חטאת ע"ש וע"ד אנשי ק"ק חברון הנה ודאי מיורשים פשוט שאין להוציא מידיהם כי טוענין ליורש אלו הי' אביהן חי הי' טוען ברי שלא התנדב רק אלו שנים שכבר שילח וכמבואר בי"ד סי' רנ"ט ובט"ז שם ס"ק ח' ע"ש ובש"כ שם ס"ק י"ד והאריך שם דבכל ענין אמרינן שאין מוציאין מיד מוחזק וכ"כ בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' קכ"א אכן אם הנודר עצמו מסופק איך נדר מבואר במנחות פי"ג משנה ד' פרשתי ואינו יודע מה פרשתי הוא צריך להביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי וכ"פ בש"ע י"ד סי' ת"ח סעי' ג' אבל באמת יש לדחות כי אין ראי' משם דהתם נדר בעל פה והוי לי' למידע כמה נדר וכיון שלא ידע ראוי להחמיר על עצמו משא"כ כאן שנדר וכתב בפנקס שלהם עליה' מוטל להביא הפנקס שלהם כדי לברר מתוך כתביהם איך כוונת דבריהם וכל זמן שלא הבי' הפנקס הוי כאינו יודע אם חייב לך מ"מ לצאת ידי שמים ראוי לפשר הדבר כנ"ל הק' יעקב: שאלה פו אשר נשלח מווינא לגיסי הגאון המפורסם מהרר"ד אופנהיים נר"ו ע"ד ס"ת שהי' כתובה על קלף צבי ויש לו גליונות למעלה ולמטה יותר מכשיעור עד שמרוב כובדו א"א להגבי' אותה אי מותר לחתוך העודף על השיעור או לא ונשאל נשאלתי גם אני לחוות דעתי בזה: תשובה אף דשאלה זו נפתח בגדולים ומה אדע אשר לא ידע המה ולכאור' אין שאלה זו צריך לפנים ואשיב בקצרה הרי מבואר שאלה כזו בתשובת משאת בנימן שאלה ק' שפסק להדי' דגליון העודף ודף על השיעור הצריך לס"ת לא די שאין מצילין אותו מפני הדליקה אלא שאין בו שום קדושה אך כאשר ירדתי אל עומק העיון וראיתי מקור הדין של המ"ב וראיותיו ראיתי שאין דבריו מוכרחים כלל ואינם ברורים לע"ד ובמה דסיי' אפתח שכתב וז"ל אבל הגליון העודף על השיעור אפי' בס"ת לא קדוש וכו' והכי אי' נמי במתני' פ"ג דידים ר' יהודא אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד ופי' הרמב"ם וז"ל ור"י כי אשר ישאר בסוף כל זמן שלא יעשה עמוד שיגלול עליו הספר ותכלל אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שישאר בלא כתיבה עכ"ל הרי לך להדי' שאפי' בס"ת לא קדוש כל הגליון שבסופו כל זמן שלא יעשה עמוד ויגלל עליו עכ"ל תשוב' מ"ב ותמה תמה אקרא על ראי' זו חדא דהרמב"ם פי' כן לדעת רבי יהודא ולי' הלכת' כר"י רק הלכה כחכמים וכמו שפסק הרמב"ם גופא להדיא פ"ט מה' אבות הטומאה זאת ועוד אחרת אפי' לר"י עצמו ג"כ יש לחלק כי עד כאן לא קאמר ר"י שמותר לחתוך הגליון כל זמן שלא נגלל הס"ת היינו כל זמן שלא תיקן כתיקונו כהלכתו וקרא בו דיוכל לומר דאדעת' דהכי הניח גליון מדובק בו להגלל על העמוד והנותר יחתוך והוי כהתנה עליה מתחלה כן משא"כ אם הס"ת כבר תיקנו על העמודים וקרא בו כמה שני' ודעתו הי' להניח כך וכל המחובר לטהור טהור ולקדש קודש ובקדושת' היא עומדת גם ראי' ראשונה שהבי' שם וז"ל והכי משמע בפ' כל כתבי דאמרינן התם אבעי' להו הגליונים של ס"ת מצילין אותו מפני הדליקה או אין מצילין ובעי למיפשט ליה מהא דתני' ס"ת שנמחק אם יש בו ללקט פ"ה אותיות כגון ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין ואמאי תיפק לי' משום גליון דידיה ומשני מקום הכתב לא קמבעי לי דאזלא הכתב אזלא קדושתיה כי קמבעי' לי שלמעלה ושלמטה שבין פרשה לפרשה ובין דף לד' שבתחל' הספר ולבסוף הספר ומדלא קאמ' כי בגליונים של ס"ת סתמא וקאמ' שלמעלה ושלמטה וכו' ש"מ דלא קמבעי' אלא בגליון שלמעלה ושלמט' שצריך לס"ת אבל הגליון העודף על השיעור הצריך לס"ת פשוט לי' דאין מצילין וכו' משמע נמי דוקא הגליון שלמעלה ושלמטה הוא מטמא את הידים. מפני שהוא שימוש לס"ת ולא הגליון שא"צ לס"ת דאל"כ ה"ל למתני סתמא הגליונים של ס"ת מטמא את הידי' וכן פי' רבינו שמשון ז"ל דבהכי גליונים הצריכין לס"ת מיירי מתני' וכפי השיעור דאמרינן בפ' הקומץ רבה הרי מוכח שפיר שאפי' הגליון של ס"ת לא קדוש רק שיעור הגליון שצריך לס"ת אבל מגליון העודף אפילו בס"ת לא קדוש עכ"ל ובאמת מכל זה אין כאן ראיה מוכרחת כלל דהא דמדייק מדקאמר הש"ס בפ' כל כתבי ובפ"ג דידים הגליונות שלמעלה ושלמטה ולא קתני סתמ' הגליונים אינו מדויק כלל דהא דנקט מלמעלה