שבות יעקב חלק ג לב

על בניה וכ"כ שם הט"ז ס"ק כ' והש"כ ס"ק כ"א הרי להדי' מבואר מכלל דבריהם היכא דמדינא אסור משום נדה גמורה אין להקל בתשובת' כלל וכל הפוסקים ראשוני' ואחרונים לא הזכירו כלל שיש להקל בתשובתם מפני פגם הבנים ויכולין לעשות בצינעא ואף גם הנשים המורת רוח ראוי להכריז עליה' ויכולין לעשות בדרך נסתר להודיע שיש איזה נשים המורים הוראת בדיני נדה גורמים כמה רעות חוטאים ומחטיאים וגורמים עי"ז כמה אסורים שלא יזידין עוד לעשו' כן בעונש גדול וב"ד וכל ישראל נקיים הק' יעקב: שאלה פב מהרב המופלא מוהרר ברוך אב"ד ור"מ דק"ק פיורדא נשאלתי להורות וז"ל אם מותר להטיל מים חמין למקוה או להמשיך דרך סילון מיורה אמה והנה גוף הדין כבר נתברר ונתלבן ע"פ ב"י ורמ"א וז"ל בסוף סי' ר"א ושניהם מסכימים להחמיר אם לא במקום שנהגו להקל והנה פה קהילתינו לא נודע שום מנהג הן להקל או להחמיר וחדשים לבקרים באו אשר כמה נשים מתיראו' מפני צינה בימות החורף בזמן הקור לרוב חולשת טבעם למעונגים והרכות ואפשר שמנעם מלטבול בשביל כך ומה גם יש לחוש שהיא בהולה במים מרוב הצינה ואינ' יכולה לדקדק ולקיים כמה דיני טבילה אשר כמעט איסו' דאוריי' כגון שלא תעצים עיני' ביותר וכדומה והאריך בתשובתו באורך וברוחב ומסיק להלכה דלכך נקט הלשון בב"י והרמ"א דאסור להטיל מים חמין כדי לחממה אבל להפיק צינתן ולמעט חוזק הקור נלע"ד להתיר ומסיק לבסוף אמנם הואיל שהוא דבר חדש בפי המון עם נראה בדבר תמוה לרבי' אמרתי להציע דברי אלה לפניו דמר כדי דלמטו שיבא מכשורה והצד היותר טוב להמשיך החמין ע"י סילון בדרך המשכה עדיף יותר כמבואר בפוסקים ועל תשובתו אצפה עכ"ל השואל: תשובה הנה הגיע אלי שאלתו ותשובתו הרמה ואין זה אלא גודל ענוותנתו כי מה אדע אשר לא ידע מר ואין כל דבר נסתר ונעלם מנגד עיניו הפקיחין והכל פשוט וערוך לפניו מ"מ כדי שלא להשיב פניו כפני אלקים ריקם אענה חלקי להשתעשע אתו עמו הנה בודאי לשון הב"י ורמ"א שדקדקו בלשונם כדי לחממו משמע כדבריו כל שאינו לחממו ממש רק להפיג צינה אין להחמיר אף במקום דליכא מנהג להקל כמו שהעלה מכ"ת גם בתשובת הרדב"ז ח"א סימן צ"ה ובתשובת בנימין זאב סי' קנ"ח צדדו בכל צדד היתר זה ובפרטות שמכ"ת כתב בתחלת שאלתו וז"ל והנה פה קהילתינו לא נודע משום מנהג הן להקל הן להחמיר עכ"ל ומידי ספיקא לא נפקו וספק מנהג שהוא רק גזירות אחרונים משום גזירות מרחצאות ודאי יש להקל מספיקא ואין מקו' דבמנהג אם לא ראינו שמנהג להקל הוי ראיה וכ"כ הש"כ בי"ד ריש סימן א' ובח"מ ס"ס ל"ז בשם מהרי"ק ע"ש ס"ק ל"ח היינו בדבר השכיח כמ"ש הש"ך שם בח"מ מילתא בטעמו אבל מילתא דלא שכיח וזה. ג"כ לא שכיח. כי רוב נשים. אינן מקפידות על כך רק הרכה והענוגה לפעמים מקפדת וכ"כ בתשובת רדב"ז שם להדיא ע"ש א"כ אף אם לא ראינו שנהגו כן הוי ספיקא ויש להקל ועוד לכאורה יש ללמוד מתוך דברי מר שעיקר היתרו מהא דאיתא בא"ח סימן רע"ו סעיף ה' דאפילו בשביל הגדולים מותר לעשות מדורה ע"י עכו"ם אם הקור גדול וזה הוא כלל בדברי חז"ל דבכ"מ אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ושם מפורש בש"ע ולא כאותן שנוהגין היתר אע"פ שאין הקור גדול מ"מ אין זה דומה לזה דדוקא כשהולכין בלבושיהן ודרך ללבוש לבוש יתיר בזמן הקור אז אין קרירות מזיק כלל אם לא בקור הגדול משא"כ כאן הרכה והעגונה אשר לא נסתה כף רגלה להציג על הארץ ערום ועריה בלי כסות תוך מים צוננים אף אם אין הקור גדול איכא צער טובא אפי' בימות החמה לאו כל גופא סובל דא ומה"ט מטילין עשת של ברזל חם תוך המים צוננים לכ"ג מה"ט אף ביומי תשרי שאין הקור גדול כדאיתא ביומא וכתב ג"כ בתשובת בנימין זאב שם דהמחמיר בזה הוא חומרא דאתי לידי קולא לבטל מפ"ו וכיוצא בו כמ"ש ג"כ בתשובתו דמר ע"כ אין להחמיר וכן שמעתי בשם בנתי דמוריין ה"ה הצנועה בת הגאון מהור"ר גרשון זצ"ל אב"ד מפה אף שאין רוב הנשים מקפידות פה לשפוך חמין תוך המקוה להפיג צינתן מ"מ התיר לבתו לעשות כך ע"י עשת ברזל להפיג צינתן וכן נהגו פה לעשות ברכות וענוגות וכן נהגו בק"ק פראג וכן בשאר קהלות קדושות שבישראל כי בודאי איכא חשש חומרא דאתי לידי קולא להעביר טבילתן בזמנן מפני יראה דצינה וגדולה מזו מעשה רב בא לידי במדינות ווירמייזא באחת מבנות הכפרים וכן שמעתי שנעשה כמה פעמים במדינות אחרות באיזה נשים מפני יראת צינה כחשה לבעלה לאמר שטבלה כדינה ואח"כ נודע שלא הלכה כלל לבית הטבילה ושמשתו נדה לכן נ"ל פשוט שאין להחמיר כלל בדינים אלו וכל דבריו המה נכונים אכן מה שסיים מכ"ת תוך תשובתו וז"ל ועל צד היותר טוב להמשיך החמין ע"י סילון בדרך המשכה עדיף יותר כמבואר בפוסקים וברדב"ז מן צ"ה שגג קצת ברואה דאדרבה הרדב"ז מחמיר יותר בסילונות כמו שסיים שם וז"ל אם אפשר ליתברנו לסילנייהו ע"ש בגוף התשובה דף ל"ג סוף ע"ג מילתא בטעמו כנ"ל הק' יעקב: שאלה פג על אודות הבאר ביאור לשון המסופק בתקנה וז"ל בהתאספו יחד פ"ו הקציבי עם כשרי קהל ונמנו ורבו שלא לקבל רב אב"ד בקהילתנו שיש לו קרובי' אם בכלל התקנה אף הקרובים שכשרים לדון ולהעיד או לא רק הפסולים להעיד מחמת קורבה ואינך כרחוקים יחשב והשיב להם רב אחד בזה"ל אחרי מביא דרך דרישת שלום שלומכ' כמשפט באתי להודיע הפירוש על התקנה הכמוסה בזה ושם נאמר קרובים סתם אם פירושו דוקא הפסולין לעדות או אפילו סתם קרוב אף שהן כשרים בכן בינותי בספרים בהתבוננות רב בעיון הדק היטב הדק מאחר שזה כלל גדול בהסכמת ותקנות אזלינן בתר כוונת התקנה בכן אינן יכולין לקבל אב"ד שיש בו צד קורבה ולעת הצורך ראיות ברורות מים התלמוד והפוסקים אתן להצדיק דברים המצודקים וכעת נקטה נפשי בקצרה עכ"ל המשיב הראשון ובא המשיב השני ושלח לו תשובה והוא רב א' שהשיג על הראשון שגדש המדה לפסול לכל הקרובים וכתב שהוא נגד המשנה דאלו הן הקרובים בסנהדרין דלא מקרי קרוב אלא הפסולין להעיד לא יחשב קרובים רק משפחה ולא נחשד הרב בכך לצדד בזכות קרוב הכשר לו ומייתי ראיה מתשובת דברי הריבות סימן שי"א שכ' כן להדיא מייתי ראי' מנמוקי יוסף דב"ב גני נכסי לברא יע"ש וביקש הרב השני שי' לחוות דעתי והכרעתי בזה עכ"ל תשובה אף שאין דעתי דעת הפועטת מכרעת ואני איני כדאי ששלחת אלי ונתרוקן בורו של יעקב אף גם שניכר מכותל כתבו של השואל השני שלכבוד עצמו הוא דורש וחוקר ושואל שסובר שאליו יגיע כתר הרבנות וכבר הזהירו חז"ל פוסקים ראשונים ואחרונים שלא להשיב לבדו כי אית ביה משום שמוע בין אחיכם ע"כ משכתי ידי שלא להשיב הלכה ברורה בזה רק לכבוד הרב השואל המופלא שי' לא אשיב פניו ריקם לגמרי רק דרך מו"מ ואתן פנים לכאן ולכאן הנה השואל הראשון סותם דבריו בלי ראיה וטעם כלל לפי שהשיב להקציני' פ"ו שי' רק כתב הלכה פסוקה לדעתו ותחלה אני אומר שיש לכאורה להמשיב הראשון ראיות ברורות אב"א קרא אב"א גמרא קרא בפ' בהר פסוק כ"ה וכ"ח ובא גואלו הקרוב אליו וגו' ואם אין לאיש גואל ובפ' נשא ואם אין לאיש גואל וגו' ואמרינן בפ"ק דקידושין דף כ"א וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים פי' רש"י עד יעקב בעוד א' מישראל הוא קיים הוא קרוב לו וכן הוא בב"ק ד' כ"ט ובסנהדרין ד' ס"ח ע"ב יע"ש וכן הוא בשמואל סימן י"ט פסוק מ"ג כי קרוב המלך אלי ושם קאי אכל שבט יהודא הרי להדיא דבכלל קורבה אפי' הכשר להעיד ולדון אך משום הא לא תברא די"ל דאי כוונת המתקנים הי' משום שלא יוכל האב"ד לדון לקרוביהם ודאי אין כוונתם רק על קורבה הפסולין להעיד ולדון וכמ"ש השואל השני דסתם קרובים הנזכרים אצל דיינים וכן אין הקרוב רואה את הנגעים דאתקיש לריבים היינו דוקא קרובים הפסולין להעיד ולדון וכן משמעות לשון בני אדם וכ"כ בתשובת דברי ריבות שי"א והביא ראיה לדבריו מהנ"י דב"ב בשם הריטב"א בסוגיא האי דאמר נכסי לברא אך שגודש המדה שם לומר אף אם כתב הלשון שום קורבה ג"כ לא קאי רק אקרובים הפסולין זה לא נ"ל כאשר אבאר אי"ה גם נכדי היניק ה"ה כה' נחמיה הביא ראיה לדברי השני מהא דאיתא בש"ע בח"מ סי' כ"ח בהג"ה סעי' ב' דאם נותנין חרם על עדות אף קרובים בכלל היינו דוקא קרובים פסולי עדות ובתשובת שער אפרים שאלה ס"ז נראה כמסתפק בדבר יע"ש כי אין דבריו מוכרחים ועי"ל דכוונת המתקני' הי' אפי' על קורבה רחוקה כדי שלא יתאמצו הקרובים לקבל רב אחד בשביל קורבה עמהם אף על פי שאינו הגון כאשר באמת כבר נעשה דברים כאלה וכדומה באיזו קהלות וא"כ לכאורה הדבר תלוי בהקהל לפרש דבריהם מאיזה טעם תקנו כך ויכולין לפרש דבריהם וכוונתם כי המה נאמנים ע"ז הם אמרו והם אמרו דהרי הרשות בידם לבטל התקנה אפי' בחרם כמבואר בהל' נדרים סי' רכ"ח סעי' כ"ה מכ"ש שיכולין לפרש דבריהם ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והדבר תלוי בלשון בני אדם כל זה השבתי לשואל השני אבל אחר שיגעתי ומצאתי ברורי דברי' ברמב"ם פ"ז מה' אישות דין וי"ו זי"ן ומקור הדין הוא בירושלמי וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי בזה ע"מ שאין עליך נדרים ונמצא עליה א' מג' נדרים אלו שלא תאכל בשר או שלא תשתה יין או שלא תתקשט במיני צבעונים אינה מקודשת נמצא עליה שאר נדרים אע"פ שאמר מקפד אני מקודשת ואם אמר ע"מ שאין עליה כל נדר אפי' נמצא בה אח"כ שנדרה שלא תאכל חרובן אינה מקודשת הרי את מקודשת בזה ע"מ שאין בך מומין ונמצא בה אחד מהמומין הפסולין בנשים אינה מקודשת נמצא בה מום אחר אע"פ שאמר מקפיד אני עכ"ל ונראה פשוט דגם במומין הדין כן אם התנה ואמר כל מום אפילו מומין שאינם פוסלין בנשים מעכבין ואטו הירושלמי והרמב"ם כי רוכלא ליחשב וליזל וכ"כ הב"ש בא"ח סי' ל"ט ס"ק ח' וכתב כן בדרך אפשר ולע"ד הוא פשוט וכן בטור א"ה ש"ס סי' ל"ט כתב כן דה"ה אם אמר ע"מ שאין עליה שום נדר או שום מום דהכל בכלל ע"כ א"כ דון מינה דגם בתקנה זו אם כתב סתם קורבה כוונתם דוקא קורבה הפסולת משא"כ אם כתב כל קורבה או שום קורבה הכל בכלל מ"מ אין למידין מן הכללות לאמור דהכל בכלל היינו קורבה עד יעקב רק כל קורבה הפסולין לעניין גיטין שהרי כתבו הראשונים בסדר גיטין הובא בש"ע ריש סדר גיטין שלא יהי' ביניהם שום קורבה אע"פ שאינו פסול מן הדין והוא מסדר מהר"י מרגליות ומהרי"ל אפ"ה כתבו בסדר גיטין סעי' ו' העדי' לא יהיו קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה אפי' רביעי' ברביעי או ראשון ברביעי או שני ברביעי או שלישי ברביעי אפי' תרי בעל כאשתו אפי' אם נתרחק אבל במופלגים יותר לא וכו' ע"ש הרי להדיא היכא דמופלגי' יותר לא מקרי שום קורבה ה"ה בזה כנ"ל הק' יעקב: שאלה פד בראובן שיש לו בה"מ שמחזיק בו עשרה לומדים ומספיק אותם ומינו שמעון בן אחיו להיות גבאי בבה"מ הנ"ל לאחר מותו להיות לו רשות לקבל לומדים ולדחות אותם רק זאת התנה עם שמעון בן אחיו אשר הלומדים ממשפחתו הן מצד אביו או מצד אמו יהי' להם הקדמה ללומדים אחרים רחוקי' אשר לא ממשפחתו המה הקרוב קרוב קודם ובאם שאינן ראוין לכך הן לר"מ או