שבות יעקב חלק ג כו

סמוכין בזה וכבר קבלנו מרבותינו נוחי נפש ז"ל שרש"י לא כתב דבר לבטלה רק דרכו לקצר בזך לשונו במה שאין בהכרח גדול ולא לדבר שפת יתר כדרך שאר קצת מחברים רק מה שהוא נצרך לפשטא דתלמודא ופוק חזי כמה מחברים טרחו לתרץ דקדוקי רש"י בכל מקומות לכן נ"ל דהרגיש רש"י בזה בשלמא ר"ע דקאמר להביא את כל החלב שעל הקיבה אתי שפיר לפי שהכרס והמסס וב"ה שהם בכלל קרב שפיר מרבינן מהאי קרא דואת כל חלב לרבות חלב הקיבה שהוא מחובר בו באלו ובכלל רבוי דאלו נתרבה משא"כ הדקין היוצאין מן הקיבה שהם רחוקים מן הקרב שהוא המסס וב"ה מהיכי תיתי יהי' בכלל הריבוי לכך פירש"י מפני שחלב שעל הקרב וכו' מחובר בו לכך מרבינן מהאי פסוקא וזה מדוקדק מלשון רש"י לכל מעיין הטיב בדבריו ועתה כל המעתיקים דברי רש"י כוונתם על דרך זה וכן מוכח דעת הרא"ש שהרי הטור כתב בפשיטות בסימן ס"ד וז"ל חלב שעל הדקין אסור ודוקא באורך אמה אבל מכאן ואילך שומן הוא עכ"ל מכלל דבאורך הנ"ל חלב גמור הוא וכ"כ רי"ו והוא נושא כליו של הרא"ש וכ"כ ג"כ בספר צדה לדרך וזוודין לאורחא מאמר שני כלל שני דף צ"ג ע"ב שנמשך בכל מקום אחר הרא"ש שהי' אבי זקינו אלא ודאי כוונתם כמ"ש דבאמת חלב גמור דאורייתא הוא ע"פ ריבוי דקרא רק שנותן טעם דלמה מרבינן כן בכלל החלב הקרב גם במע"מ שם סיים וז"ל כלומר שהוא ג"כ מן החלב שעל הקרב ומתפשט ונמשך ממנו עכ"ל שם נראה דג"כ כוונתו לתרץ דעת הרא"ש ורש"י דעכ"פ חלב גמור הוא ואסור מדאורייתא כמו חלב הקרב ממש ולפמ"ש דעת הרא"ש ורש"י מתורץ ברווחא ומעתה אין מקום לפקפק להראות כחו דהתירא רק מכח דברי הכל בו והא"ח שמביא הב"י ואחריו נמשך רמ"א בהגהותיו סימן ס"ד ותשובת שער אפרים סימן ס"ב גם מזה אל תנח ידך שאין מהם אפילו קצת ראיה נגד כל גדולי פוסקים ראשונים ואחרונים כמו שהאריך מר בתשובתו ואף גם מפוסקים אלו ג"כ אין ראיה כלל מדבריהם והסמוך עליהם כסומך על משענת קנה הרצוץ ויהא רעוא דתשרי תרבא מדברי הכל בו פשיטא שאין ראיה שהרי דבריו עצמן סתורי' וצריכן להגיה בדבריו וכמו שהאריך מכ"ת בתשובתו שהוא טעות דמוכח מיניה וביה כאשר הסכים גיסנו הגאון בספרו אלי' רבה שעדיין לא בא לדפוס כאשר העתיק מר לשונו הטהור וכן כתב הלבוש סימן ס"ד דריש מעי היוצא מהקיבה כל שומן הדבק בה הוא חלב גמור ומדלא כתב הלבוש כדרכו בלשונו להשיג על מ"ש מהרמא"י דלא כמורי ז"ל דס"ל דגם מהרמא"י אינו חולק בזה וכדי שלא להשוות מהרמא"י לטועה ח"ו אשר אנחנו נמשכין אחריו בכל מקום נ"ל לומר דהמדקדק בדבריו שכתב וז"ל בסימן ס"ד וי"א שא"צ אורך אמה ממש לכן נהגו להקל למדוד בזרוע ואין מצריכין אורך אמה בצמצום וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבק בטבחייא עכ"ל ומדסיים בחדא שעל הטבחיים דוקא מכשיר השומן תפסינן לשון אחרון משמע דריש מעי היוצא מן הקיבה הוי חלב גמור אף שכתב תחלה שעל אורך אמות אלו משמע דאתרווייהו קאי אי משום הא לא תברא דבאמת רמ"א נמשך אחר דעת הכל בו וא"ח שהעתיק הב"י וסיים וז"ל ועכשיו נוהגין להסיר מהכרכשא הנקרא טבחיא דבר מועט כחצי אמה או פחות ואפשר שהם תופסין עיקר כפי' האחר דאראש מעי קאמר ולא אסוף או אע"פ שהם מפרשים דאסוף מעי קאי תופסין עיקר כדברי הרמב"ם שלא הזכיר אורך אמה ומשמע דבדבר מועט סגי וירא שמים יצא ידי שניהם להסיר אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן עכ"ל הב"י ואח' זה נמשך רמ"א בהגהו' ופסק כי"א דא"צ אורך אמה ומה שפסק דא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו כלומר הרוצה להחמיר לדקדק דוקא בצמצום אורך אמה יסיר הקרום באורך אמה מכאן ואמה מכאן לכך מדקדק רמ"א וכתב אורך אמות אלו לשון רבים ודוק שזה ברור וכן עשיתי מעשה ושלחתי אחר טבחים מומחין ומנקרים הזקנים שבהם וענו כולם ואמרו שמנהגם בבהמה גדולה להניח מהדקין כמו חצי אמה לערך מחובר להקיבה וזורקין אותה אח"כ עם החלב שעליו וכן ממקום שמוציא הרעי ואח"כ מסירין הקרום ובעגל וכבש כמו רביע אמה ויותר מכאן ומכאן ואח"כ מסירין הקרום הרי דמנהג של ישראל תורה היא דריש מעי עד רביע אמה בקטנה וחצי אמה בבהמה גדולה מחזקינן לחלב גמור ואינו סותם משא"כ מכאן ולהלן מסירין רק הקרום והשאר הוי שומן כשר וכה"ג יוכל מר לחקור אצל המנקרים בק"ק פראג דודאי תורה אחד לכלם ועוד נ"ל להחמיר מטעם אחר דהרי פסק להדיא בש"ע סימן מ"ו סעיף ד' מחט שנמצא בדקין טרפה דחיישינן שמא ניקב הרי משמע דלא מהני סתימת שומן שבהן דחיישינן שמא ניקב והבריא אף שכתבו אחרונים דוקא דקין כיון שהולכין בהיקף מ"מ הא מבואר להדיא בכ"ג שם סימן מ"ו בהגהותיו לב"י סעיף י"ג בשם דמשק אליעזר דאפי' למעלה בהתחלת הדקין שעדיין אינן הולכין בהיקף אפ"ה אין אנו בקיאין בבדיקה וטריפה ומסיק הט"ז והש"כ והכ"ג שם דהיכי דהתחיל לנקוב יש לאסור אף בהפסד מרובה וע"ש גם הב"ח סימן מ"ט סעיף ב' כתב וז"ל ומיהו כתבתי לעיל דאם הסתימ' היא כסתימ' המסס כשהמח' תחוב' בו מבפני' יש לאסו' מספיק' דדינא ועיין מ"ש בסימן הקודם ס"ס ועכ"ל הב"ח והעתיק שם הכ"ג דברי הב"ח בסי' מ"ו לפסק הלכה אף שראיתי בת"ה סי' קס"ה שמתיר אף בסתימ' דקה היינו דוקא בדבר שדפנו עב כמבואר בתשובתו שם משא"כ בדופן דק וע"ש זה נקרא דקים גם הוא מודה דבעינן סתימה מעליית' כדעת הב"ח גם בתשובת שער אפרים עצמו סימן ס"ב כתב וז"ל דף ר"ו ריש ע"א אבל היה עליו חלב עב ומבחוץ לא ראו עכ"ל הרי דמדקדק דוקא שכסוי החלב עב ומר כתב בשאלתו והיה המחט מכוסה קצת בחלב משמע דלא היה מכוסה בחלב עב וא"כ גם לדעת בעל שער אפרים יש טעם נכון לאסור בנ"ד אף גם בעל ש"א אינו מחליט הדבר למעשה אף גם דבריו מופרכין כמ"ש מכ"ת בתשובתו עליו ועל הפר"ח שמסייע כהנא ואין לזוז מדברי מר ועלינו יערה רוח הבורא הקטן יעקב. שאלה סו מים שהדיחו בו בשר קודם מליחה שנתאדמו ולא הי' בו ששים נגד הדם שבתוכו ונפל ונשפך על מלח ונתאדמו מה להשתמש באותו מלח או לא: תשובה הנה בודאי ליתן אותו בתוך המאכל ודאי דאסור דהוי כמבטל איסור לכתחלה דאסור אפי' באיסור דרבנן אף שהדם זה כבר נתבטל ברובו רוב מים אפ"ה אסור לבטלו לכתחלה ודאי אם הי' במים ס' נגד הדם אף בעדיין ניכר הדם במלח שנתאדם קצת מ"מ כיון שטעם הדם נתבטל בס' הוא היתר פשוט ולא אמרינן בכה"ג חזותא מילתא היא כמו שהארכתי בזה בספרי מנחת יעקב כלל ע"ה ס"ק ה' ע"ש גם הפר"ח בסי' ק"ב ס"ק ה' כיון לדברי ע"ש וא"כ אין כאן חשש איסור אבל אם אין במים ס' נגד הדם והמלח אסור ליתן תוך התבשיל לפי שאין מבטלין איסו' לכתחלה ואף דלא נעלם מאתי מ"ש הר"ן פכ"ה דף תרכ"א דהמלח שעל הבשר לאחר מליחה מות' ואמר הרמב"ן טעמא משום דהמלח שורף הדם ואינו בולע דם אלא נשרף בתוכו ודוקא בדם אמרינן הכי ולא בשאר איסור עכ"ל ואם בדם בעין אמרו כן מכ"ש במעט דם שמעורב במים וכה"ג מצאתי ראי' באו"ה כלל ל"ב דין כ"א שכתב וז"ל דודאי בכל כך מועט שנותנין במלח כשמרתיחין אותו לא ניכר ולא נשא' טממו כלל אלא הולך לאיבוד ונשרף ונתבטל עכ"ל מ"מ אין לסמוך אהיתרים אלו דהא רוב הפוסקי' חולקין על האי דהר"ן וכמ"ש בתורת חטאת כלל ט"ו דין י"ט דהמל' שעל הבשר אסו' מה"ט וכן פסק בש"ע סי' ס' סעי' ט' בהג"ה ע"ש בש"כ ס"ק ל"ח וגם האי"ה לא מיירי רק באותו דם שנותנין בו כשמרתיחין שאותו דם ודאי נתבטל ונשרף בשעת רתיחה משא"כ בדם שנבלע בו עם מים שהם צוננים גם אין מקום לומר שיניח להתייבש המלח ושוב הוא מותר וכמ"ש הש"כ סי' ס"ט ס"ק ל"ח בשם אפי' רברבי וז"ל מיהו כשנתייבש היטב נראה שהוא מותר ע"ש שהרי כבר כתבתי שם בספרי מנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק מ' ודחיתי דברי הש"ך בזה וכן כיון לדברי הפר"ח בסי' ס"ט ע"ש לכן נ"ל לדינא דיעשה באופן זה שנתייבש המלח היטב ואח"כ מותר למלוח בו בשר להוציא דמו דהא דעת קצת פוסקים דמלח שכבר מלח בו להוציא דם מותר לחזור ולמלוח בו כמ"ש אף דלא קי"ל כן היינו דוקא אם כבר מלח בו דכבר פסק כח המלח שהוציא בו דם כמ"ש בת"ה כלל ט"ו דין ך' ושא"כ במלח דלא עשה שום פעולה ועדיין בכחו עומד ואגב דפולט דם לא יבליע ואין שום חשש איסור כי ודאי נתבטל הדם שבמלח ומשריק שריק עם מליחה והדחה אליבא דכ"ע מ"מ אם הוא מלח מרובה לא ישהא אותו תוך ביתו כל כך אולי יטעה וישתמש בו למאכלים היתרים אע"ג דבדעבד אינו אוסר שיתבטל המעט דם שבתוכו מ"מ לכתחילה טוב להזהיר כנ"ל הקטן יעקב: שאלה סז ע"ד כבד או בשר שנצלה בלא מליחה תחלה לקדרה רק כמנהג מליחת צלי ותחבו בו שומין או בצלים אי איכא חשש איסור או לא. תשובה לפום ריהטא היה נראה דאסור לעשות כן לכתחלה ובדיעבד מותר וכמבואר בש"ע סימן ע"ו בהג"ה גבי דינא דמולייתו שנמלח הפנימי ולא החיצון דשרי דאמרינן נורא משאיב שאיב אף שהש"כ סי' ע"ז ס"ק ב' כתב בנמלח הפנימי ולא החיצון דיש לאסור וא"כ גם בנדון שלפנינו השומין והבצלים שאין בהם פליטת דם דהוי כמלוחים יש לאסור לדעת הש"כ אכן בספרי מנחת יעקב כלל ט' ס"ק א' כתבתי דעיקר כדעת הרב ושכן דעת גדולי פוסקים ע"ש דברי יותר באריכות וכ"פ הפר"ח סימן ע"ז והשיג על הש"כ וכיוון לדברי ממש וכ"כ בתשובת מקור ברוך סימן ל"ו על נדון כזה להתיר אפילו לכתחלה מטעם כבולעו כך פולטו והשיג על תשובת מהרשד"ם דאוסר גם הפר"ח שם השיג על תשובת מהרשד"ם על שכתב בסי' מ"ו לאסור אפילו בדעבד ע"ש אכן כאשר ירדתי אל עומק הדין לפמ"ש הת"ח כלל ט' דין ז' בשם מהרא"י דיש לחלק במילוי גופא בין מילוי בשר למילוי ביצים שנקרשים והוי כבישול ממש וכן הסכמת האחרונים ע"ש בספרי מ"י ס"ק יו"ד וכן פסק בש"ע סימן ע"ג וע"ד ע"ש אם כן דון מינה כשמילוי בצלים שהם נקרשים לפנינו פשיטא דהוי כבשול ונאסרין בדם שנבלע בהם וחוזרין ואוסרין הצלי דהוי כבשול ממש כמו מילוי ביצים וקמח וכ"ש דברים חריפין כאלו ששאובין הדם אצלו וכה"ג כתב המרדכי פג"ה תרס"ו ע"א דדבר חריף כמו בצל שנצלה עם האיסור שואב האיסור אצלו וכ"כ הת"ח כלל ל"ב דין ב' א"כ ה"ה בזה יש לאסור אף דיעבד נ"ל. הקטן יעקב: שאלה סח שוחט אחד ששחט במקולין ששה עגלים ולא נפשטו עורן מעליהם ואחר הבדיקה של ריאה הוציאהו העגלים מן המקולין לביתו ומכר הבני מעיים לכמה בני אדם ונמצא בא' בבני מעיים נקב מפולש מעבר לעבר והוגלד פי המכה בענין שהיה ודאי טריפ' אותו עגל ועכשיו התערובת בעגלים שלא ידענו איזה עגל הוא טרפה וא' מן המורים רוצה לטרוף הכל מכח מה דאי' בש"ע סי' ק"י סעי' ה' שסיי' שם אבל לקח מכאן ואילך אסו' אפי' חתיכה שאינה ראוי' להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראוי' בין אינה ראוי' וכן הסכמת האחרוני' ועוד דכאן כל התערובת מקרי דבר שבמנין וראוי להתכבד ולא בטל כמבואר בסי' ק"ב וק"י ע"כ תוכן דעתו בקצרה ולפי שיש הפסד גדול וצורך סעודת מצוה ולא רציתי לסמוך על דבריו עד שיורה מ"ו כי מפיו אנו חיים: