שבות יעקב חלק ג כה

המעי היוצא מהקיבה באורך אמה צריך לגרור החלב שעליו כי חלב גמור הוא ואם ניקב שם אינו סותם ע"ש דבריו יותר באריכות ובסמ"ג לאווין סי' קל"ח ובאו"ה כלל ך' ג"כ מבואר שחייבים עליהם כרת עד אמה וכ"כ בתשובת מ"ע מפאנו שאלה כ"א וכ"כ הב"י בסי' ס"ה בסופו וצריך להחמיר שיש בו ספק חלב דאורייתא והוא איסור חומר איסור כרת וכן הוא בתשוב' מהרשד"ם סי' נ"ב ע"ש באורך ואל תשיבני ממ"ש הרמב"ם ז"ל שיש מן הגאונים ס"ל דריש מעי הפי' סוף המעי שהריעי יוצא ממנו וכתב הראב"ד שכן עיקר אי משום הא לא תברא שהרי המ"מ סיים שם שהרשב"א הכריע דכרכשא לא מקרי מעי ורבינו כתב שני פרושים להחמיר וכ"כ הרשב"א בחידושיו דף צ"ו ובת"ה דף ע"ט ע"ג וכן הוא בר"ן פג"ה ובשלטי הגבורים והמרדכי הרי דכולם מתנבאים בסגנון א' דריש המעי הוא היוצא מן הקיבה ואף הרמב"ם שמייתי דעת הגאונים לא מייתי כ"א לחוש לדבריהם לחומרא שגם בסוף יגרור אבל עיקר איסור מן התורה הוא במעי היוצא מן הקיבה ותדע שכן הוא שכן מדוקדק בצחות לשונו דבריש מעי היוצא מהקיבה נקוט וזה חלב שעל הדקין שאסור וגבי מעי היוצא בו הריעי כתב צריך גרירה ולא הזכיר לשון איסור משום דחומרא בעלמא היא ואם נפשך לומר מעתה דקיימינן דעיקר לכל גדולי פוסקים דריש מעי הוא היוצא מקיבה וזה איסור משום דבר תורה תקשי על רמ"א בסי' הנ"ל סעי' ט"ז דמשמע דשניהם שווים וא"צ רק להסיר הקרום מדקאמר אמות אלו תרתי משמע איברא דלק"מ שהרי דברי רמ"א מיוסדים כי הן הן דברי הכלבו ושם על כרחך טעות סופר נפל בדבריו ומוכח מתוכו הוא דאל"כ סותר את עצמו הוא דפתח דבריו יאיר שאסור מן התורה הוא כי חלב שעל הדקין שוה לחלב שעל המסס וב"ה ואת"ל שזה כתב בשם הר"ש וליה לא ס"ל הלא כתב אח"כ ריש מעי הסמוך לקיבה צריך לגרור החלב שעליו וזה חלב שעל הדקין שאסור ויש מן הגאונים שהוא המעי שיוצא בו הריעי ועתה צא ולמד לפי מ"ש עכ"פ צד אחד אסור והר"ש כתב להדיא דצד הקיבה אסור מן התורה ואיך כתב אח"כ דמסירין רק הקרום ואין גוררין אותו לגמרי דהוא דלא כמאן בין למר ובין למר חד מנייהו מדינא אסור ותו קשה בדבריו דפתח הכלבו בתרתי בקיבה ובכרכשא וסיים בחדא גוררין אותו לשון יחיד ותו דסיים וז"ל מסירו קרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא משמע דעל הכרכשא לבד דיבר אבל מצד הקיבה אסור מן התורה וכן משמע מ"ש הכל בו בשם פסקי בעל התרומת דף קמ"ז עכ"ל דין ק"ה ע"ש מכל זה דון מינה שטעות נפל בספרו וכצ"ל ונוהגין לגרור שניהם מיהו של צד הכרכשא אין גוררין אותו לגמרי אבל מסירין הקרום הארוך וכו' וכן משמעו' רמ"א בהגהו' מסיום דבריו יע"ש דדוקא אטבחיי' כתב אבל לא השומן אבל ריש מעי אסור מן התורה כמשמעות הש"ס וגדולי פוסקים רק דנמשך אחר לשון הכלבו והוא טעות דמוכח וכן נראה מדברי מהרש"ל הגהו' סי' ד' העתיק דברי הכל בו ובפא"ט סי' נ"ג נ"ד מבואר מתוך דבריו דריש מעי לצד הקיבה אסור מן התורה וסעד לדברינו מדברי בעל הלבוש מבואר וכן להדי' מדבריו ולשונו אף שראיתי שהבעל לחם חמודות השיג על הלבוש בזה וכתב בזה"ל נשתבש דלמה כתב רק בכרכשא א"צ להסיר כי אם הקרום הל"ל גם בצד הקיבה כן עכ"ל במחילת כבודו הוא דיבר סרה על הלבוש דאם כדבריו לא על הלבוש תלונתו גם על הרמ"א ה"ל להתלונן דכתב רק על הטבחיים שהוא הכרכשא ה"ל לפר' ג"כ בתרוייהו ופוק חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה ה"ה כבוד גיסי הגאון מהר"ר אלי' שפירא נ"ע בספר אלי' רבה בסי' ס"ד ס"ק ל"א וז"ל שעל אורך אמות אלו משמע דגם במעי היוצא מן הקיבה אין איסור בשומן ולכן תמה בל"ח דף קצ"ז על הלבוש דמשמע מיניה דבמעי היוצא מן הקיבה אסור השומן וע"ש באריכות ובאמת צ"ע דהא ז"ל הב"י בשם הכל בו המנהג לגרר שניהם מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשי' אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירין קרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא בשאר שומן עכ"ל הרי אף בצד הקיבה אין איסור כי אם הקרום למעלה שוב עיינתי בדברי הכל בו הנ"ל שהם תמוהין חדא מה הוצרך לכתוב מיהו של צד הקיבה וכו' הא קאי על שניהם ועוד כיון דקאי על שניהם למה סיים גוררן אותו לשון יחיד עוד קשה מ"ש שיש שם חלב טהור ובראב"ן סי' ר"פ כתב באורך אמה מקיבה חלב גמור ואינו סותם אבל במעי היוצא הריעי מצינו דחלב טהור הוא וכן הוא במהרי"ל הל' חלב וכן משמע בש"ס ופוסקים סי' מ"ו עוד קשה איך כתב שאין דבוק עם הכרכשא והוא המעי היוצא בו הריעי והכל בו גם במעי היוצא מן הקיבה לכן נ"ל למחוק של צד הקיבה וכצ"ל מיהו של צד הכרכשא אין גוררין אותו והכל ניחא ונכון דעת הלבוש עכ"ל ספר אלי' רבה הרי לפניך להדיא כדברינו גם בתשובת הב"ח סי' קי"ח וסי' קנ"ב משמע קצת דעיקר קולא הוא מצד הטבחי' אבל לא מצד הדקין אף דאיכ' למידק נמי מדבריו דגם מצד הדקין מיקל וכן מבואר בדבריו בפירושו על טור מ"מ המעיין היטב יראה שאין דבריו מוכרחים וברורים כלל והוא נגד משמעות גדולי פוסקים שכתבנו ועיין בתשובת חוט השני סי' ס"ד ס"ה משמע ג"כ כמ"ש וכן מצאתי בכה"ג בסי' ס"ד ע"ש בסעיף פ"ט שהגיה כן להדיא בדברי הב"ח ודמשק אליעזר ע"ש אף דלא נעלם מאתי מ"ש הרא"ש ור"שי דאסור חלב שעל הדקין הוא רק משום שהוא סמוך לחלב שקורין טילא מחובר בו עיין בלחם חמודות שהשיג עליו דהוא חלב גמור ע"ש ורש"י שפי' כן י"ל לפי הוי אמינא ולא לפי המסקנא יע"ש בכנסת הגדולה שהאריך לפלפל בזה ומ"ש בתשובת שער אפרים סי' ס"ב וז"ל ויש מן הגאונים שאמרו ריש מעי שצריך לגררו היא המעי היוצא בו הרעי וא"כ אליבא דגאונים אלו אותו חלב שע"ג דקים חלב טהור הוא ואמרינן פא"ט דמ"ח גבי חימצא ובר חימצא לדידהו מיכל אכלי לדידן מסתם נמי לא סתום פירש"י בתמיה ה"ה נמי בזה ובעל פר"ח מביא דברים אלו בקונטרס אחרון ומסכי' על ידו ע"ש ובודאי נעלם ממנו דברי מהרש"ל פא"ט נ"ד דיש חילוק דדוק' בבר חימצא דהוי רק איסור דרבנן מש"ה מקילין משא"כ היכי דלהאוסרין הוא חלב גמור ואיסור כרת כמ"ש לעיל בשם גדולי פוסקים וכ"כ בתשובת מ"ע והראב"ן להדי' ודאי לא סתום ועיין בטורי זהב סי' ס"ד ס"ק ח' הפר"ח יש לתמוה שהוא עצמו בסי' ס"ד ס"ק י"ד פסק כמהרש"ל בזה ע"ש וביותר קשה על הפר"ח איך מסכים עם השער אפרי' הא אישתמיט מיני' מימרא דר"ח דף מ"ט ע"ב וש"ע סי' מ"ו סעי' א' מביא דחלב הכרכשא אע"פ שהוא טהור שאינו סותם וכ"כ שם בסעי' ה' ואיך כתב בק"א להיפך ובפרטות לפי מ"ש הכנס' הגדולה שם דכל מה שמוזכר בתלמוד בשם חלב אינו סותם א"כ האיסור פשוט ואם יאמר האומר עדיין יש לפקפק ומקום לבעל דין לחלוק ממ"ש הב"י בסימן ס"ד וז"ל עכשיו נהגו להסיר מכרכשא דבר מועט כחצי אמה או פחות אפשר שהם תופסין עיקר דקאי תחלת מעי או אפשר אע"ג דסוברים דקאי אסוף מעי הם סוברים כדברי הרמב"ם שלא הזכיר אורך אמה משמע דבדבר מועט סגי ע"כ דאי משום האי לא תברא ואינו מן המדה מדות חכמים דמאין הוציא הב"י דבר מחודש כזה ואת"ל מלשון הרא"ש וב"י מביאו וז"ל והרא"ש דקדק על דברי הרמב"ם שלא כתב באורך אמה כדאמר ר"י ריש מעי באמתא נראה דמפרש דלבני מעיים קרי אמתא ע"ש אמת המעיים עכ"ל וא"כ י"ל דכוונת הרמב"ם דלא מהני דבר מועט אלא דמש"ה לא נקט שיעור אמה דאפשר דבעינן יותר ואם אתה רוצה לעמוד על עיקר כוונת דעתו ומדתו השלימה הרי לפניך צחות לשונו לשון זהב שכתב וז"ל חלב הדקין המלופפים כולן מותרין חוץ מהראש המעי הסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעיים שצריך לגרור החלב שעליו עכ"ל הביטו וראו בעין השכל מלשונו מדוקדק דכל קודם הליפוף הכל אסור רק ממקום התחלת הליפוף הכל שרי והרי דבריו נאמרו במדה ושיעור ודלא כתשובת עבודת הגרשני סימן שלא הבין כן בהא סלקינן ובהא נחתינן דאין להקל בספק איסור חלב איסור כרת וכמו שסיים האגור סוף דיני חלב וז"ל ואני המחוקק מצאתי בשם המחבר שדלג עוד חלק א' שהוא ריש מעי באמתא שיש אומרים שהוא המעי היוצא בו הריעי ע"כ ואתה בני חכם לבך וישמח לבי גם אני אל תלך בדרך המקילין כי לא תדע איזה יכשר ואל תכנס עצמך בספק איסור כרת כי ספק איבוד נפש הוא עכ"ל והנה אחרי הודיעך ה' את כל זאת תורת חומרו של חלב שהוא ספק איבוד נפש אין נבון וחכם שיעמד להקל במקום חשש כרת וכל מי שיש לו ידיעת בית רבו לא יהי' נודד כנף ופרכס בי מדרשא להתיר איסור שהוא מן התורה וזהו חלב שעל הדקין שאינו סותם כלל כ"ד החותם היום יום א' ט"ו לחדש סיון תפ"ה לפ"ק הק' דוד אופנהיים פה פראג והמדינה תשובה על דבר השואל שנשאל לגיסי הגאון המפורסם הנ"ל בענין מחט שנמצאת תחובה מעבר לעבר במעי היוצא מן הקיבה סמוך לקיבה מצד אקשתא כמו שלש וארבע אצבעות והי' המחט מכוסה קצת בחלב שע"ג אותו המעי ובא השואל להורות לו אם הבהמה כשרה או לא: הנה קבלתי תשובתו הרמה שמראה פנים לכל צד ואופן כמראה אופן בתוך האופן והעלה בבקיאתו וחריפתו שאין כאן צד היתר כלל ובודאי על דבריו אין להוסיף או לגרוע כלל גרעון כתב אפילו צבחר וכמה דמסיק תעלה מכי כרבא אך אין לסרב לגדול שכמותו ירבה בישראל וגם שלא להיות כתנ' דמסייע לי' ומרוב גודל ענוותנתו יותר כדוד שהקטין עצמו אצל מי שהקטן ממנו ע"כ יצאתי ברשות ואכתוב דעתי הקלושה וחלושה ולא יבוש יעקב לדבר לפני מלכים ופני לא יחורו: וזה יצא ראשונה מ"ש הרא"ש פג"ה וז"ל אר"י ריש מעי באמתא בעי גרירה וזה חלב שעל הדקין פרש"י שהראש של מעים הדקין היוצאין מן הקיבה צריך לגרור החלב מהם עד שיעור אמה מפני שסמוכין לחלב עכ"ל הרא"ש ומדכתב הטעם מפני שסמוכין לחלב מכלל דאינהו לאו חלב גמור הוא רק שנאסר מטעם שנוגע לחלב וכ"כ הב"י בי"ד סימן ס"ד וז"ל וכתב הרא"ש שהטעם מפני שסמוכין לחלב עכ"ל הרי דלאו חלב גמור הוא איברא לאחר העיון תראה שכל מי שאומר כן טעה טעות גמור ולא עיין במקור הש"ס ופרש"י לשם רק לפום ריהטא ראה באספקלריא שאינה מאירה לכך הבין כן לפום ריהטא ולא דק כלל חדא דאיך יחלוק הרא"ש ורש"י על הא דאיתא להדיא בש"ס פא"ט דף מ"ט ע"ב דחלב זו הוא איסור תורה מריבוי דקרא את כל החלב המכסה את הקרב והרא"ש עצמו הביא הש"ס בזה משום שהיא תותב קרום ונקלף וכבר הרגיש בתמיהא זו המעדני מלך דף קצ"ו ע"א גם בכ"ג בי"ד סימן ס"ד סעיף פ"ח ומתמיה מאוד על הרא"ש ורש"י והאריך להביא כל דעת הפוסקים ראשונים והאחרונים א' מהם לא נעדר שכתבו שהוא איסור דאורייתא ממש ומוסכם אליבא דכ"ע לפי שהוא תותב קרום ונקלף והניחו דבריהם בצ"ע ולע"ד נראה דלק"מ ונעתיק לשון הש"ס שם ופרש"י שם בפא"ט דגרסינן שם דף מ"ט ע"ב דתניא את כל החלב אשר על הקרב וגו' להביא חלב שעל גבי הדקין דברי ר' ישמעאל ופירש"י וז"ל חלב שעל הדקין לקמן אר"י ריש מעיא באמתא בעי גרירא וזהו חלב שעל הדקין כשהמעיים מתחילין למשוך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי ר"י מפני שהחלב שעל הקרב שנקראים טיל"א מחובר והכתוב מרבה בכללו מאת כל חלב עכ"ל רש"י והנה צריכין אנו לדקדק בדברי רש"י מה דוחקיה לפרש טעמיה דקרא כיון שנתרבה להדיא מה צורך לטעם זה דהוא רק גזירה וחששא בעלמא רק כיון שהוא סמוך לאיסור ומנ"ל לדרוש