שבות יעקב חלק ג כז

תשובה הנה דעת המורה הלז המה תמוהים ועשה המדה בגודש מה שרוצה לאסור מטעם שאין הכל בקיאין שגג בזה ברואה דדוקא היכא שנתערב טריפות במקולין שיש בה חתיכות ראוי להתכבד מן תערובת האיסור אז אסרו הפוסקים אפי' לקנות חתיכות שאינה ראוי להתכבד לפי שאין הכל בקיאין בזה ואתי לטעות משא"כ בנתערב ליחיד בביתו דמתירין החתיכות שאינן ראוי להתכבד והכי קי"ל כמבואר שם בטור וב"י ובש"ע והוא מדברי הרשב"א וכן אם כשנודע התערובת לא הי' בתערובת כלל חהר"ל ודאי דבטל כיון שאין כאן שום גזירה למגזר והוא ברור ופשוט דודאי ליכא למגזר דלמא פעם אחד יהי' בתוך התערובת חתיכה הראויה להתכבד והמחמיר בזה לא ידע בהוראה כלל בין ימין לשמאל דאף אם יש בחתיכות חהר"ל גופא הוא חומרא בעלמא וטרחו כל האחרונים למצוא טעם לדבר והבו דלא לוסיף עלה חומרא בלי טעם וראי' כלל ובפרטות לפי הטעם שכתב הט"ז בסי' ק"ז ס"ק ה' לפי שאחד מן החתיכות זו היא חתיכה הר"ל איך נתיר מה שאינו ר"לה הרי מגוף א' הן ע"ש דבריו באריכות מוכח מדבריו להדיא דאם אין בחתיכות שום חהר"ל דאין שום פקפוק כלל לאסור אע"ג דגוף הטעם של הט"ז בזה לא נ"ל וכמ"ש בספרי סולת למנחה כלל מ"ג דין א' סעי' א' ודין ט' ס"ק מ"ד ושכ"כ הש"כ בנה"כ ופר"ח בק"א אלא עיקר הטעם כמ"ש בספרי הנ"ל סוף כלל מ"ג בטוב טעם ודעת ע"ש באריכות אבל היכא דליכא לפנינו חהר"ל ולא נולד הספק בקבוע מעולם לא עלה על הדעת לאסור ועיין בתשובתי חלק ב' סי' ל"ב ובט"ז לא"ח סי' תרע"ג ועיין בב"ח סי' ק"י בי"ד סעי' ו' ועיין במ"א בא"ח סי' תל"ט ס"ק ג' וטע' השני שנתן המורה לפי שכל התערוב' מקרי דבר שבמנין וחהר"ל כמבואר בסי' ק"ב וק"י זה הטעם פגום מעיקרא וטעה טעות גמור דכל שלא נפשטו העורות מהם הוי כמו תרנגולת בנוצת' דמחוסר מעשה גדול לא הוי דבר שבמנין ולא חהר"ל כמבואר בספרי מנחת יעקב כלל מ' דין ג' וס"ק ו' וכלל מ"ב ס"ק ג' וכן הסכמת כל האחרוני' לכן נ"ל פשוט למעשה דתערובת זו מותרת רק לחומרא יטרוף א' מהן כדין יבש ביבש אף שהרמ"א כתב בש"ע סי' ק"ט ובת"ח סי' ל"ט דהוא חומרא בעלמא מ"מ בעגלים אלו שאחד מהן ודאי טריפה אע"ג דקי"ל יבש ביבש חד בתרי בטל אפי' איסור דרבנן ליכא מ"מ נ"ל דהוי קצת כמו ניכר האיסור כיון שהאחד מהן ודאי טרפה ודרך להתנוולה והולך תלינן דהכחוש והגרו' שבו הוא כנ"ל פשוט וברור וכ"ש למ"ש השואל שיש הפסד גדול ודאי דאין להחמיר יותר דהא בלא"ה דעת פוסקים ראשוני' דכבש שלם לא מיקרי ראוי להתכבד כלל וכן עגל שלם אף שבש"ע סי' ק"א כתב ויש חולקין וכתב רמ"א וכן נוהגין היינו דוקא בלא הפסד מרובה אבל בהפסד מרובה ודאי דראוי לסמוך על דעת הרשב"א וסייעתו דלא הוי כה"ג ראויה להתכבד וכן הכריע בספר מנחת כהן דף צ"ו וכן הסכים בפר"ח סי' ק"א י"א דהכי נקטינן ע"ש וראוי' לסמוך עליהם בהפסד מרובה וכל זה בעגל וכבש וכיוצ' בו וכמ"ש הרב בת"ח כלל מ' דין ג' אבל בבהמה גסה שעדיין מחוסר מעשה גדול ודאי לא הוי דבר שבמנין אפי' הוסר חלק אחוריי' ממנו שהוא טורח גדול לחלקו לחלקים להכי לא כתב רמ"א לא בת"ח ולא בש"ע שום חשש איסור שאם נתערבה כה"ג ועוד דבבהמה גסה שנתערבה חד בתרי ודאי איכא הפסד מרובה בדב' אין להטרי' רק א' מהם דהיינו הכחוש שבהם כמ"ש ושאר יש להתיר כן הורתי כמה פעמים הלכה למעשה לפני רבותי וחבירי נ"ל הק' יעקב: שאלה סט עוף א' שבני מעיים יוצאי' מן הדקין כענף מן הבד מה דינו: תשובה לא ידעתי מה קמבעי' לך הלא מבואר בהדי' בש"ע י"ד סי' סעי' ב' דכשר ואין סתיר' בש"ע כמ"ש הט"ז שם שכן דעת רמ"א ודבריו מסתברי' וכן עיקר אף שבש"כ תירץ דברי הש"ע בענין אחר הוא רק לומ' שיש לתר' בע"א אבל לא לסתור דברי רמ"א בש"ע וכן דעת הט"ז במ"ש בלבוש סי' מ"ז סעי' א' שסיים אפי' כמה עופות יוצאין מן הבד כשר משמע אפי' שאין חוזרין ומתערבין כדעת רמ"א ומהרש"ל שהובא בט"ז גם הש"כ עצמו בספרו נקודת הכסף לא השיג על הט"ז כדרכו בכל מקום נראה שחזר והודה לדינו לדעת הט"ז ודלא כלחם הפנים ופרי חדש נראה מדבריהם שלא הבינו כן וכן נתפשט אצלי ההוראה להקל נ"ל הק' יעקב: שאלה ע עוד בבית אחד בשלו וטגנו דגים מלוחים עם שומן אווז כי לא היו יודעים כלל שיש איסור בדבר עד שבא בר אוריין א' ואמר להם שהוא אסור משום סכנה והשליכו הדגים ונשאלתי על הכף שניערו בו הדגי' ועוד אינו מקונח ותחבו אותו תוך קדירה של בשר מה דינו: תשובה הנה כבר מבואר בספרי מנחת יעקב כלל נ"ז ונ"ח ס"ק דאין חשש סכנה בפליטת כלים אע"ג דמבואר שם דיש חולקין ע"ז מ"מ נקטינן עיקר כהמקילין אם הוא נקי ואף אם הכלי אינו נקי מ"מ אם יש ס' נגד המלוכלך אין חשש איסור אף שלא נעלם מאתי שהט"ז בסי' קי"ו חוכך להחמיר בדבר שאסור משום סכנה אין לבטלו בס' מכח קושית הד"מ ע"ש מ"מ כבר ישבתי עיקר הקושי' בספרי מ"י כלל ע"ו ס"ק כ"ה וכוונתי בזה לדברי הפר"ח בסי' ק"ו ולכן אף שבספרי הנ"ל לא רציתי להקל למעשה לעות פירוקא לסכנתא כי אף בעוף עם דגים אף שיש להם ברגלים קשקשים כדגים אסור כמ"ש בספרי ש"י ח"ב סי' ק"ד מ"מ אחרי שנתפשט ספר הפר"ח והסכים ע"י גם בתשובת חות יאיר ס"ד פסק כן גם המ"א בא"ח סי' קע"ג סעי' כ"א כתב דאפשר בזמן הזה ליכ' סכנה כל כך אע"ג דאין לסמוך עליו בזה בספק סכנ' בכה"ג דאיכ' סי' ודעת אחרוני' להק' לבט' בס' אין להחמי' בזמן הזה כלל כנ"ל הק' יעקב: שאלה עא מה"ה מהר"ר מנחם מן דיין זצ"ל מורמייזא וז"ל הנה נשאלתי מרופא מומחה ה"ה ר' דוד וויזל נר"ו אי מותר לעשות רפואה דהיינו להמית בהמה טמאה כגון כלב או חתול מפני ספק פקוח נפש לפי שאותה עדיין אינו בדוק ומנוסה ויש לבחון אותה ע"י שמשקה כן לחתול או לכלב לראות אם ימותו מזה ואמרתי אחכמה מדברי רז"ל בחולין דף פ"ה ע"ב דר' חייא נפל ליה יאניבא בכיתנא אתא לקמיה דר' א"ל שקיל עופא ושחט על בוכיתא דמיא דמורח דמה ושביק ליה ומקשה הש"ס והיכי עביד הכי והתנן השוחט וצריך לדם חייב לכסותו כיצד יעשה או נוחרו או עוקרו ומתרץ הש"ס הכי נמי או נוחרו או עוקרו קאמר אך י"ל דדוקא התם משום הפסד מרובה התירו ויש לך אדם שממונו חביב מגופו וכ"ש ספק גופו ברם יש להביא ראיה שם מש"ס דף ק"ז השוחט וצריך לדם ללכא פי' לצבוע ומניעת הריוח לא מיקרי היזק כדאיתא בא"ח סימן תקל"ד ובי"ד סימן ש"פ אפ"ה מותר להמית אפילו בהמה טהורה אף שהיא ראוי' לאכילת אדם ק"ו בהמה טמאה גם יש להביא ראי' מנחירת תישים הובא בט"ז סימן קי"ח כיון שיש לו הנאה ליכא משום בל תשחית וכן משמע בחולין במעשה דר"פ בן יאיר דאמר ליה רבי קטלינא להו וא"ל ר' פנחס דאיכא בל תשחית משמע דר'. ג"כ ידע מלאו דבל תשחית אלא דסבר משום הנאה מותר ור' פנחס השיב דזה לא מקרי הנאה אלא הוא משום כבוד בעלמא והוי רק גרם הנאה אך א"ל הרופא הנ"ל שיש להקל לו לפי שאינו רוצה להמית הכלב ממש רק שאותו רפואה שרוצה לעשות לו לאדם יש לדאוג אם תשהה אותו משקה בתוך גופו תוך השלחופית ורוצה לבחון תחלה בכלב או בחזיר שמעיו דומין לשל אדם נמצא שאינו ממית אותם ממש רק חשש נקב השלחופית ואפשר דחי יעויין בי"ד שי' מ"ה אבל כל המוסיף גורע בשאלתו דקול זו חומרא היא דמוסיף בצב"ח משא"כ המית' ליכ' צב"ח רק בל תשחית כדאי' שם קטלינ' להו איכ' בל תשחי' קאמר משום צער ב"ח עד שמצאתי קצת מתוספות דב"מ דף מ"ב ע"ב זה מדברי שניהם נלמוד צער ב"ח דאורייתא יע"ש ע"כ בקשתי פרוסה לפני הוד מ"ו להאיר עיני בהוראה זו יורו משפטיו ליעקב הק' מנחם מנלי בן ה"ה מהורר אלעזר פייס אונא דיין פה ווירמייזא: תשובה עיקרא דהאי דינא כבר אמורה בתשובת משאת בנימן ובט"ז בי"ד סימן קי"ח בענין נחירת התישים גם בתשובת עבודת גרשוני סימן י"ג והבית יעקב סימן מ"ב והעלו הלכה למעשה דכל שיש בו שום צורך או לרפואת הגוף או שום הנאת ממון דאין בו שום חשש איסור בל תשחית או צער ב"ח ואפילו משנת חסידים אין כאן וכמ"ש בספר חסידים עצמו בסימן תרס"ז כן סתם רמ"א בש"ע לא"ה ס"ס ה' בהג"ה וז"ל כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית בית משום איסור צער ב"ח (או"ה סימן נ"ט) ולכן מותר למרוט נוצת מאווזים חיות וליכא משום צער ב"ח (מהר"א סימן ק"ס) ומ"מ העולם נמנעין משום אכזריות עכ"ל רמ"א ומקור הדין הוא ממ"ש תוספות בע"ז פ"ק גבי עוקרין על המלכים יע"ש אף דלכאורה יש לפקפק על ראיה זו דכבד מלכות שאני ומ"מ כיון שאפשר לעשות עיקר שאין בו טריפה אסור לעשות עיקר שיש בו טרפה ברם נ"ל להביא עוד ראיות לדין זה חדא מהא דאיתא בשבת דף ע"ז ע"ב אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא נברא דבר אחד לבטלה ברא שבלול לכתית זבוב לצירעה יתוש לנחש וכו' היכי עביד מייתי אוכמי וכו' ושם דף ק"ט ע"ב האי מאן דטירקה הוה וכו' האיבר קשה דפומבדיתא וכו' הרי דמותר להמית ב"ח משום רפואה ולא חיישינן לבל תשחית וצער ב"ח אפילו ספק רפואה מותר כל שיש בו צורך בני אדם בל תשחית דגופו עדיף דהא אפילו משום פיקוח נפש מחללנין שבת וכ"ש בזה וגדולה מזו מצינו פ"ק דע"ז דף י"ג ע"ב במתני' להדי' אסור למכור להם תרנגול לבן בזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו וכו' הרי דמותר לקטוע לבעל חי שהוא צער גדול משום ריווח כל שהוא כדי למכור לו תרנגול לבן קצת ביוקר וכן מבואר שם דף למ"ד ע"ב דמותר ליתן לחתול דידיה משקים מגולים אע"פ שמכחישין אותו וכ"כ התוס' בב"ק דף קט"ו עכ"ל ע"ש הרי דכל כה"ג אין חשש איסור כלל ותמה אני על כל גדולי אחרונים שלא הרגישו כלל בראיות הללו ואל תשיביני דאיך אפשר לומר דהיכא דאיכא שום צורך בני אדם הן לרפואה או להנאת ממון אין בו משום איסור בל תשחית או צער ב"ח הרי להדיא איתא בחולין פ"ק דף ז' ע"ב דר"פ בן יאיר אתרמי דעאל בפתחי דרבי דהוי קיימי ביה כודניית' חוורתי אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמעי' נפק לאפי' א"ל מזיבנא להו א"ל לפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להוא מפשת היזקא עקרנא להו איכא צער ב"ח קטלינא איכא הרי דאף לצורך מצוה שלא לקיים להשים דמים בביתו אפ"ה קאמ' דאסור משו' בל תשחית וצער ב"ח אי משום הא לא תברא דהא בלא"ה קשה למה לא קאמר אסגור אותם בחדר סגור ומסוגר בענין שא"א להיזקו עוד וכיוצא בזה לקשור אותם בשלשלאות של ברזל דא"צ כלל לעבור אבל תשחית וצער ב"ח אלא צ"ל דר' הבין מדברי ר"פ בן יאיר שלא רצה לסעוד אצלו בשביל שכבר עבר ושם דמים בביתו אע"פ שהי' צריך להם לאיזה צורך דבר מ"מ היה לו למנוע המזיק ממלאך המות שבביתו לכך אמר ואני אסעוד אצלו וע"כ הי' רוצה לעשות על זה תשובת המשקל על מה שכבר עבר אף שהי' לו בהם צורך למכרם ולהעבירם מביתו ור"פ מאס ולא רצה בתשובה כזו כיון שיש בהם חשש איסור ואפשר לקשרם בשלשלאות או לסגרם אך שאין זה תשובה שלמה לכן לא הי' רוצה לסעוד אצלו מפני חסידתו אבל ודאי להלכה למעשה נ"ל ברור כמ"ש דאין חשש איסור דבל תשחית או צער ב"ח כל שיש לו צורך בו ומותר לעשות אפילו לכתחלה אף שסיים רמ"א שם בא"ה ס"ס ה' במריטת נוצת שהעולם נמנעים משום אכזריות היינו דוקא במריטת נוצה שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש מאוד הצער בשעת כל מריטה ומריטה משא"כ בנדון שלפנינו של השואל שאינה מרגשת כלל צער בשעת אכילה ושתייה זאת רק