שבות יעקב חלק ג כד

תשובה על דבר התרנגולת שנמצא בה הכבד והלב הורתי ודאי אם בצירוף יחד כל הבשר והתרנגולים יש ששים נגד זאת התרנגולת פשיטא דהכל מותר במקום הפסד כיון דכל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל כדאיתא בש"ע סימן קי"א והוא הסכמת אחרונים ע"ש אלא אפילו ליכא ס' נגד התרנגולת שהלב וכבד דבוק בו אין לאסור רק אותו תרנגולת במקום ה"מ וסעודת מצו' כיון דהא דחנ"נ בשאר איסורי' הוא רק מדרבנן כמבואר בי"ד סימן צ"ב ובדברי אחרונים שם גם איסור דם הכבד והלב שבשלו ומלחו הוא רק מדרבנן גם נתבטל חד בתרי בקדרות אין להחמיר כלל ועל דבר החזה של האווזא כבר מעשה כדומה לזה בא לפני בעל צ"צ הובא שם בתשובתו סי' ע"א אלא ששם הקרש נחלק לשנים והכשיר אותו כמ"ש שם בתשובה אף שסיים שם ולפי שמלתא חדתי היא ומקצתן היו מהנדזין בדבר הטרפתי האווזא אבל לדינא נ"ל שהיא כשרה ואם ימצא עוד כזה ויבוא לידי אכשרנו כ"ש בנדון שלפנינו שנראה שנחסר הקרש מתחלת הבריאה אין פקפוק איסור ובפרט שאמר לי בעל האווז שפטם עוד מהשאר אווזות וכולם לא היה שומן כזאת ואלו היתה טרפה היתה מתנוונה כנ"ל הק' יעקב. שאלה סג טחול שנפוחה באמצעתה בסומכה וחתכו והיה בה מים זכים וגררו מכל צד והיה מראיתה מבפנים כמראה השעוה בל"א געל ואחר שגררהו הי' בכל צד בשר הטחול כמראיתו בשאר טחולים בלי שום שינוי כלל משני צדדים אי בעינן שיהי' עכ"פ מצד א' כעובי דינר זהב או מצטרפין שני צדדי' יחד וסגי אם בשניהם הוא כעובי דינר זהב תשובה הנה כדי לברר דין זה אעתיק לך לשון הב"י בטי"ד סי' מ"ג כתב המרדכי ובהגהות אשרי פא"ט מעשה בא לפני ראב"יה שהי' טחול נפוח בקולשי' כראשו של תינוק והיה הנפח מלא מים זכים והי' בפנים כמראה שעוה וצוה לגררו בסכין ואח"כ בדק מבפנים ונמצא שלם מכל צד שלא נרקב והכשיר' וא"ל ראביה שא"ל רא"ם בשם ר"ת דכל מקום שאמרו חכמים שהוא טרפה אם ניקב ה"ה אם לא ניקב והבשר רע סביביו והכא הואיל וגררו ונמצא שלם מכל צד נראה להכשיר ושאלתי את פיו אם הי' בו מים סרוחים מה הי' אומר ואמר שכמו כן הי' מתיר עכ"ל כן הוא בהג"ה אש"רי שם אבל מ"ש בקולשיה הוא ט"ס וצ"ל בסומכיה דאי בקולשיה אפילו נחתך כולו כשר וכן הוא הנוסחא במרדכי פא"ט ושם כתב עד הסימכה וצ"ל עד ועד בכלל וכ"כ בתשובת ר"י לבית לוי סי' ל"ו וכ"כ בכ"ג לי"ד בהגהות הב"י שגירס' זו עיקר בכל הספרים ע"ש ועכ"פ מדכתב סתם היכא דנמצא שלם מכל צד ולא כתב שצרי' שנשאר כעובי דינר זהב משמע מדבריו כיון ששלם מכל צד הוי חסרון מבפנים ולא שמי' חסרון כלל וא"צ עובי דינר זהב וכ"כ הב"ח שם סי' מ"ג אלא שכתב דמים דנינן ליה כטחול וזה ודאי אינו אלא כשהכשר שלם מבחוץ מב' צדדי' וכן נראה דעת רמ"א בש"ע ומ"ש בכלל פ"ט צריך שישתייר כעובי דינר זהב היינו אם הוא נקוב מבחוץ בצד א' וכ"פ הפר"ח להלכה למעשה וכתב שכן דעת ט"ז בס"ק ד' אלא שסיים דמסתפינא להקל ואני לא מסתפינא לפי שדין זה ברור בעיני עכ"ל הפר"ח וכן מסיק בלחם הפנים אבל עור הטחול לבד ודאי אינו סותם ועיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' ל"ה וכן הוא בכ"ג לי"ד בהגהותיו לטור סי' מ"ג אות ה' וכן עיקר ועשיתי מעשה כמה פעמים ועכ"פ בנדון שלפנינו דאיכא בצירוף עובי דינר זהב לית מאן דחולק אלא אפי' אין בצירוף דינר זהב מ"מ יש להכשיר כדעת גדולי האחרוני' הנ"ל כיון שאינו מתחיל החסרון מבחוץ ודבריה' מסתברים והוא ברור נ"ל הק' יעקב: סד ומה ששאלת עוד באווזא שנמצא כמו מעי יתר בדקין אם הוא טרפה או לא כי בש"ע בי"ד סי' מ"ז נראה דברי הש"ע קצת סתורים ואין בדעתי להכריע מה דינו זאת ועוד אחרת איך יש להורות בעצם שנמצא בלב השור כי יש מחלוקת בין האחרונים ושלישית נפל ספק לפני בישראל שדר בישוב לבדו ומצא תוך דיר שלו כבש אחד שאינו שלו עם שה אחד מה דינו שלשה נפלא ממני: תשובה הנה אין הזמן מסכים עמדי להאריך גם הדברים עצמן פשוטים ע"כ אקצר ואשיב על ראשון ראשון ע"ד הבני מעיים של אווז הנה יש מחלוקת ישנה בין הראשונים בדק היוצא מן הדקים בעוף מה דינו ופסקי הטור והש"ע נראה כסותרים זו את זו ונתחבטו בו האחרונים מהרש"ל והב"ח והש"כ והט"ז והפר"ח כולם מסכימים להחמיר גם בעוף אי ליכא הפסד בדבר גם בשו"ת דברי שמואל שאלה י"ז כתב להחמיר בדבר ע"ש דבריו באריכות מ"מ נ"ל צד היתר חדש אם היא אווז שמינה בענין שהשומן מכסה כל הבני מעיים והדקין כדרך להיות באווז פטומה א"כ אף אי אמרינן כל יתר כנטול דמי והוי הניקב שם מ"מ כיון שהשומן מכסה את היותרת כ"ע מודים דיש להתיר בכה"ג גם אין להחמיר בשומן הבא ע"י פיטום כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל צ"ה וצ"ו ע"ש וע"ד העצם שנמצא בלב השור כבר כתב הב"ח בסימן מ"ם להכשיר למעשה ושכן הורו חכמי אשכנז לפי שכך נמצא בלב הצבי ואפשר שיהא נמצא לפעמים גם בבהמה וכ"כ הש"כ בסימן מ"ם ס"ק וי"ו והט"ז בס"ק ד' השיג על הב"ח ודעתו להחמיר והפר"ח שם בס"ק ה' כתב בשם ספר שער שמים שיש מין שוורים שיש בהם עצם לרוב גודל גופם ואין בנו כח להתירה עד שיודעין שהוא ממין שוורים שהזכיר החכם עכ"ל ובספר לחם הענים כתב דהקצבים אמרו דהיינו רביתייהו וכן ראינו ב' או ג' לבבות מבהמה גסות ונמצא כן עצמו בתוכו מתולדתו והתרנו ע"ש ע"כ וכן חקרתי פה אצל הקצבים ואמרו שכן נמצא במדינה זו ברוב השוורים והוא סגולה לחולי קאלי"קי ואין חשש איסור כלל והוא פשוט וע"ד השה שנמצא תוך הדיר אין כאן איסור דהוי ס"ס אם הוא בכור או לא ואת"ל שהוא נולד ראשון שמא נתיילד ברשות הנכרי ואח"כ רץ לתוך דיר של ישראל גם חצירו אינו קונה לו שלא מדעתו בעל כרחו כל זה נ"ל פשוט הק' יעקב. סה שאלה ותשובה מגיסי הגאון המפורסם מהור"ר דוד אופנהיים אב"ד ור"מ דק"ק פראג נרו וז"ל נשאל דוד שאלה בבעלים בענין מחט שנמצא תחובה מעבר לעבר במעי היוצא מן הקיבה סמוך לקיבה מצד אקשתא כמו שלשה וארבע אצבעות והי' המחט מכוסה קצת בחלב שעל גבי אותו מעי ובא השואל להורות לו אם הבהמה כשר או לא. ואמרתי ועניתי להורות תשובה ליחיד ולרבים: יערוף כמטר לקחי ויזל אמרתי כטל וכרביבי': הנה לכאורה נראה להתיר ממ"ש בעל המשביר בש"ע לי"ד סי' ס"ד סעיף ט"ז וז"ל חלב שעל גבי דקין אסור באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה ומשם ואילך שומן הוא ומותר וי"א שראש המעי שצריך לגרור החלב שעליו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים וירא שמים יוצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן וכתב על זה בעל המפה וי"א שאין צריך אמה ממש וכו' וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחייא וכן נוהגין עכ"ל משמע בלשון הבעל המפה שכתב שא"נ להסיר רק הקרום שעל אורך אמות אלו ולשון רבים ר"ל דעל שני אמות אלו הן המעי הסמוך לקיבה והן המעי שיוצא בו הרעי שניהם שווים בסוג אחד ובתרווייהו א"צ להסיר רק הקרום ומה שתחתיו לחלב טהור הוא וזה פשוט דחלב טהור סותם ולפ"ז הבהמה כשרה עוד מצאנו ראינו בתשובת שער אפרים סימן פ"ב ע"ד השאלה שנמצא יתד החוב בסוף הקיבה ע"ש באריכות וכתב שם בד"ה ואשר רצה לפקפק בזה כת האוסרין מטעם שהעידו שהיה המחט בדקין ולא בקיבה חדא דגם אם הי' המחט בדקין דהיינו במעי היוצא מן הקיב' נלע"ד טעם נכון להתיר וכו' ובש"ע הובא דעת שניהם וכו' ואם כן אליב' דהגאונים אותו חלב שעל גבי מעי הסמוך לקיבה הוא היתר גמור וכו' אף דאנן לא קי"ל כוותיה בזה מ"מ לענין מסתם סתום וכמו שאמר רב נחמן גבי חימצא ובר חימצא עכ"ל ועל ידו החזיק בעל פר"ח בק"א ס' מ"ח וסיים וז"ל אע"פ שהמחבר לקמן בסי' ס"ד כתב שהחלב אסור באורך אמה מ"מ לענין נקב סמכינן אמקצת גאונים והראב"ד שפי' שהוא בסוף מעיים ולדידן לפחות מסתם קאי סתום ויפה כתב בעל שער אפרים ומסתברא נמי דחלב דסוף המעיים נמי אע"ג דמיכל לא אכלי מ"מ מסתום קאי סתום ומיהו אם אית בה שני נקבים בתחילה ובסוף הוא טרפה במה נפשך חד מינייהו לא סתם עכ"ל מכל הדין נשמע גם בנדון דידן יש להכשיר הבהמה לפי השקפה ראשונה ואולם כד נחתין לעומק הדין לעוקמה של הלכה אין לה שום צד היתר כלל ואציע לפניך במצע שמורה לדורות על הלוחות חרות ראשון לציון הנה הנם כתובים על ספר תורת מקרא מלא ולא מסורת ושנוי שניות מדברי סופרים מפורש בים התלמוד בברייתות ומימרות ומשולש בפוסקים מן אותן מקורות שתמן תנינן בש"ס דחולין דף מ"ט בברייתא ואת כל החלב אשר על הקרב להביא חלק שעל גבי הדקין ופירש"י דקאי אמאי דאמר שמואל ריש מעי באמתא בעי גרירה וזהו החלב שעל הדקין אסור עד אמה מפני שהחלב על הקרב מחובר בו והכתוב מרבה מכללו מואת כל חלב אבל חלב שע"ג קיבה לר' ישמעאל מותר והיינו מסייע כהנא עכ"ל רע"א להביא חלב שעל הקיבה ורמינהו את החלב אשר על הקרב רבי ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלוף וכו' ופירש"י דהיינו חלב שע"ג הקיבה וכ"ש שעל הדקין רע"א מה חלב המכסה את הקרב תוחב קרום ונקלוף וכו' ואף כל תוחב וכו' ופירש"י כשמלה פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשון אבל חלב הקיבה אינו תוחב קרום וכו' עכ"ל ומשני איפוך קמייתא ע"כ הרי להדיא דבין לר"י ובין לר"ע חלב שעל הדקין בראשון אסור מן התורה וכן פי' בעל ה"ג דף קל"ב וז"ל אר"י ריש מעי באמתא בעי גרירא מ"ט תוחב קרום וכו' וזהו חלב שעל הדקין וע"כ צ"ל דגם הוא פי' ריש מעי הוא אותו חלק הסמוך לקרבה שהרי בדף קכ"ט תני ברישא ריש מעי וז"ל וכד מינקב מעי טריפה וכד מינקב כרכשא טרפה ש"מ דהא כדאי' והא כדאי' ומעי לא נקרא כרכשא וכן הוא תלמוד ערוך בפג"ה דף צ"ג ע"א אר"י אמר שמואל ריש מעי באמתא בעי גרירא ופירש"י כשהמעיים יוצא מן הקיבה ע"כ וזהו חלב שעל הקיבה דפליגי ר"י ור"ע הרי מבואר להדי' דריש מעי באמת' הוא היוצא מן הקיבה דאסור לכ"ע בין לר"ע ובין לר"י וכן דעת הרמב"ם בפ"ז מהמ"א וכתב שם ההמ"מ שכן דעת גדולי פוסקים ע"ש וכן הוא בהגהו' אשר"י פג"ה יע"ש והן הן דברי רמ"א בהג"ה ש"ע שם וכתב וז"ל ואם הטבח משך הדקין בעודן חמין ישא' החלב לצד הקיבה וכו' והוא מהמרדכי וכן הוא בטי"ד סי' ס"ד וכ"כ בעל התרומה באו"ש סי' מ"ג וכ"כ בספר יראים סי' קמ"ב דריש מעי באמתא סמוך לקיבה בעי גרירא דבר תורה ע"ש הרי כל גדולי חקרי לב בחדא שיטה שייטי דחלב ריש מעי הסמוך לקיבה אסור דבר תורה וסהדי רבה פרת שמימ' פרין ורבין ומבארו אנו שותים ה"ה מופת הדור הראב"ן שכ' בספרו צפנת פענח סי' ר"פ וז"ל בדף נ"ב וז"ל ריש מעי באמתא הוא