שבות יעקב חלק ג כג

מכלל דבמקום שאין יכול לתפוס הסימנים בידו לאו מקום שחיטה הוא ובר מן כל דין אף אי נימא דזו ג"כ בכלל תורבץ הוושט יחשב וכן משמעו' לשון רש"י שם בחולין דף מ"ג ע"ב ד"ה תורבץ הושט מקום דבוקו בלחי עכ"ל מ"מ לא גרע מושט עצמו דבעינן מעבר לעבר על חולי וכיון דזה לא ניקב מעבר לעבר שבשר הלחי עד העצם הוא בבריאתה והוי סתימא דמעיקרא מתחלת ברייתא דודאי הוי סתימא מעלי' וכדאי' בי"ד סי' ל"ט סעי' ט' גבי ריאה שנקבה ודופן סתמה לדעת הב"י שם וכן בסי' מ"ו סעי' א' בהג"ה דסתימא דמעיקרא הוי סתימא ובסעיף ה' שם בהג"ה גבי חלחולות כל זה נ"ל פשוט וברור והמפקפק בזה הוא מן המתמיהין כנ"ל הק' יעקב: שאלה ס ע"ד שוח' שאוחז הסכין בקתא בשתי ידיו ושוחט בהלכה והבאה כדינו ואחד תופס הסימנים בידו אם יש חשש דרסה גם שחט עוף אחד שהי' בצוואר תחת העור סמוך לשדרה וסימנים כמו כפתור אחד שחור וחתך אותו כפתור לראות מה בתוכו ומצא בו מיני מאכל כמו שבול' שועל מה דינו: תשובה במה דסיים אפתח ע"ד שנמצא בתוך הכפתור כמו שבולת שועל ודאי יש לאסור דודאי מהיכן בא השבולת אלו דמסתמא עם המאכל בא דרך נקיבת הושט אף שראינו הסימנים שלימים לפנינו מ"מ דלמא עלה קרום ונסתם היטב או במקום נקב שחט דאל"כ מהיכן באו ולא עדיף ממסמס קועיה דמא דאסרינן מספיק' שוב מצאתי וראיתי בתשובת ר' דוד בן זמרא סימן קצ"ג שבא מעשה כזה לידו והאריך להטרף מספק וסיים וכתב וז"ל הלכך הדבר ברור דזה העוף טרפה ומ"מ מודה אני שאם הדבר ברור שנשחט מיעוט הושט ממקום חבורו ובדקינן את הושט והרי הוא שלם ונתברר דדרך אותו מקום השמוט ירד המאכל בין הושט בין הקנה ואפילו שנקוב העור וירד לית לן בהכי לא ימות העוף בשביל זה כיון שהעוף אוכל כדרכו בלא הלעטה ויורד המאכל כדרכו דרך הושט יעלה ארוכה ודבר זה מסכים אל השכל עכ"ל הרדב"ז שם ובאמת לדידן דקי"ל שא"א בקיאן כלל בבדיקת הושט כהסכמ' הגהות רמ"א בסימן ל"ג ע"ש בדברי האחרונים היכא דיש חשש ניקב שלא במקום ידוע אין לו בדיקה כלל יש להטרף בכל ענין ועיין בתשובת שער אפרים סי' נ"ח שכתב ג"כ בנדון כזה להטריף בפשיטות וכן עיקר נ"ל: וע"ד השוחט ששאלת שאחז הקתא של הסכין בשתי ידים ושחט לא ידעתי מה חשש איסור יש בזו ואין לפקפק ולומר כיון שאוחז בשתי ידיו יבא לידי דרסה זה אינו דהא להדיא אמרינן כיון שאוחז שנים אוחזין בסכין אחד למעלה ואחד למטה דכשר ולא חיישינן שמא ידרוסו זה על זה וכן הסכמת הפוסקים בי"ד סימן כ"ד, וכ"ש באחד ששחט בשתי ידיו בהולכה והבאה דאין חשש דרסה כלל דאדרבה במתני' דסוף מסכ' מכות מבואר דביד אחת יותר יש לו כח לדרוס מבשתי ידיו ולכך אמרינן שם גבי מלקות כשהוא מכה בידו אחת בכל כחו ותו לא מידי כנ"ל הק' יעקב שאלה סא הנה באתי לכאן פורסעפט מהמברוג לטהר יינות של נכרים ואשמע אחרי קול רעש ומהומה גדולה בענין השחיטה כאשר הקצבים הם נכרים ונהגו תמיד להכניס ידיהם לבית השחיטה תיכף לאחר שחיטה כדי לסחוט הדם לנקות הבשר היטב וכן עושין לבהמות שלהם כשנוחרין אותם והנה בא אחד וכתב לכאן כל האוכל משחיטות זו כאלו אוכל נבילות וטריפות והנה קצת מבני הקהלה נענו לו ראשם וחכם אחד צווח ככרוכיא כמאן דאסר להם יונה באשר שמעולם נהגו בו היתר וקצבים עשו קשר רשעים שלא ליתן להם בהמה לשחוט אם לא שיניחו לעשות כמנהגם להכניס ידיהם לבית השחיטה לסחוט הדם ולפי שאין בניהם יודע ספר להורות כהלכה בקשו מאתי לחוות דעתי בזה ולא רציתי להורות להם לא היתר ולא איסור עד שהפצירו בי מאד בכן אמרתי להם דעתי להלכה ולא למעשה חלילה עד שאכתב לאיזה מפורסם גדול יחיד בדורו אמרתי אל מי אפנה מי לנו גדול מאדוני מ"ו הגאון נר"ו שהלכה כמותו בכל מקום ונראה לכאורה דומה לזה כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מה' שחיטה מי שסחט בהמה וקודם שיבדוק בא כלב או גוי ונטל את הריאה והלך לו הרי זו מותרת שאין מחזיקין איסור עד שיודע במה נטרפה והובא בש"ע בסימן ל"ח והוא בש"ס דריש חולין ואע"ג דהא רוב בהמות שכיחי בהם טריפות טעמא דמילתא שאנו מחמירין בהרבה חומרות שאינם מעיקרא דדינא וכן איכא הרבה דברים שצריכן בדיקה ואנו אין בקיאין בבדיקה אבל היכא שנאבדה הריאה ודאי אזלינן בתר רובא והנה בנ"ד הואיל שא"א בענין אחר הוא ג"כ כנאבד הריאה וכדיעבד דמי ואף שהראב"ד חולק על הרמב"ם בזה כבר כתב הכ"מ וז"ל ואני אומר גברה יד המסכימים עם רבינו ה"ה רש"י ובעל העיטור והרי"ף והרשב"א והר"ן וכן משמעות בש"ס בירושלמי עכ"ל וכן משמע קצת בש"ך כמ"ש על הגהות רמ"א שכתב וכן מקומות ששוחטין אצל העכו"ם והניח בהמות אצלם בין שחיטה לבדיקה אין חוששין שמא הכניס ידו ונתק הסרכות מיהו אם רגילין לעשות כך יש לחוש אפילו בדיעבד ולכתחילה יש להחמיר והוא מדברי הרשב"א ומקשה הש"כ וז"ל וקשה לי נהי דרגילין לעשות כך מ"מ מאן לימא לן שהי' סירכא הא נשחטה בחזקת היתר עומדת וכי גרע מנאבדה הריאה ואף שהש"כ מתרץ שדעת הרשב"א והרא"ש כיון שהניחו אצלם הוי כמזיד י"ל דוקא במקום שאפשר לעשות בענין אחר אבל במקום שא"א כמו בנדון דידן ודאי דרשב"א ס"ל שהוא דומה לנאבדה הריאה וכקושית הש"ך ומ"ש ומיהו אם רגילין איירי במקום שיכולין לעשות בענין אחר וקצת מזה משמע בתשובת הרדב"ז וז"ל נהגו בקצת מקומת שאחר שהפשיט את הבהמה תופס הגוים את הקנה ומושך למעלה בכח וכן להצדדים והטעם הוא לפי שאין הדבר ברור אצלנו שהסרכות ינתק ע"י תנועה זו ומספיקא לא מחזקינן איסור בריאה מ"מ אם הדבר ברור שמחמת תנועה זו הסרכא ניתקת ראוי לחוש משמע מדבריו כל שלא נתברר לנו לא מחזקינן בה ריעותא וק"ל וביותר ששאלתי לשוח' אי מצא לפעמים שם סרכא באונ' עליונ' שהיא סמוכה לפגיעת יד של קצב והשיב לי שהטריף בשביל זה כמה פעמים הרבה בהמות עד כי חדל לספור כי אין מספר ואם כן נתבר' הדבר שאין כוונת' לנתק הסרכו' רק שכוונתם לסחוט הדם ולנקות הבשר וביותר שיש לחוש אם לא יתירו להם הבשר זה מתוך הדחק יאכלנו בשר נבילה כי בלא"ה הם בלי דעת ואינם בקיאין במצות כישראל וכיום אתמול הייתי בבית מטבחיים וראיתי שהוא מלאה מעבדים ושפחות נכרים המביאין בשר לישראל ואמרתי לחכם שלהם דלמה עושין קלות כזו והשיב לי שאין בזה חשש איסור באשר שלוקחין הבשר בהקפה ואח"כ כל בעלי הבית הקונה משלם להשוחט בודאי מקום שנותנין המעות ליד גוי אז יש חשש שמא מצא גוי במקום אחר יותר בזול ע"כ היה תשובתו אבל באמת טעה החכם הזה כדאיתא להדיא ברמב"ם פ"ח ממ"א וז"ל הלוקח בשר ושלחו ביד גוי חיישינן שמה יחלוף ולא ראיתי באחד מן הפוסקים שמיקל בכה"ג בבשר שנתעלם מן העין אם לא ע"י סימן או טביעת עין או חותם בתוך חותם ונחזור לעניינו אף שלדעתי יש להתיר הדבר הזה מ"מ צריך לנפח הריאה כיון שבלא"ה דעת כמה פוסקים שיש לנפוח כל ריאה אף דלית בה שום ריעות' וא"כ כאן דיש קצת ריעותא יש לנפוח כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"א מה"ש דהיכא דנולד בבהמה דבר שגורם לחשוש יש לנפוח הריאה והנה הואיל שהתחלתי לדבד נגד מלכי רבנן אדוני מ"ו אדבר אך הפעם שיש אתי עמי איש אחד ושמו ר' גימפל ליפשטט והוא אחיו של ר' זלמן רופא מפראג שמונע את עצמו מלהשתמש בכלים ישן ספרדיים מהא דאיתא בש"ע סימן קל"א בהג"ה ואם יש לחוש שחממו בו יין כגון כלי כסף לפי שעושין מאכל מיין וחומץ ומטעם זה לא רצה להשתמש בכליהן נלע"ד הוא טעם שאין לו עיקר רק עכ"פ מנעתי מהם מלהשתמש בכליהם מטעם הואיל שמקילין בבשר שנתעלם מן העין וכן כמה דברים שלא עושין כדין בענין הדחה ומליחה מ"מ לענין דינא בקשתי מאת אדוני מ"ו נר"ו שימחל באפ"מ לכתוב דעתו הרמה בזה כי בקושי גדול העמדתי הדבר בשב ואל תעשה שלא ישחטו שום בהמה עד כי יבא תשובתו להורות הדרך להם אשר ילכו בה זו בית חייהם כ"ד הק' שמעון ממדינת באמברג עכ"ל השואל: תשובה הנה שם משמעון שמעתי הולך בקן הקולמוס שאלתו שאלת חכם תשובתו עושה כולה קבלתי ואין צורך להאריך כי האריכות הוא למותר כי הדברים בעצמן פשוטי' הם אף דקי"ל כיש מחמירין בנאבדה הריאה כמ"ש רמ"א בי"ד ר"ס ל"ט א"כ אף שחכמי הספרדיים נמשכין בכל מקום אחר דברי הב"י בפסק הש"ע מ"מ היה נראה לכאורה להחמיר להם כיון שהם אינו בני תורה וכדאיתא בש"ס דעכו"ם דף נ"ז אך ורק אין דנין אפשר משא"א א"כ בשר לא יאכלו ולא על הלחם לבדו יחיה האדם וכדאי המה הפוסקי' המקילין לסמוך עליהן בשעת הדחק דכדעבד דמי ועכ"פ יפה כיון מכ"ת בזה שהורה לנפוח אצלם כל הריאות כיון דאיכא ריעותא לפנינו כזו שהגוי מכניס ידו לבית השחיטה תכף לאחר שישחטו כדי לסחוט הדם יש לחוש שעי"ז ינתק הסרכות בכוונה או אפילו שלא בכוונה גם יש ליזהר להטריף כל הסירכות אפילו תלוית בריאה במקום שנוכל לתלות ולומר שניתק מיד הקצב כשסחט הדם וכן כל הריעות שניכר בריאה שיכולין לומר שהי' בו סרכא וניתקית ובאמת אם אפשר לתקן הדבר אצל השררה או אצל הקצבים ע"י ממון מחויבים בני הק"ק להוציא ע"ז כדי לקיים מצות בדיקה כהלכתו וע"ד הגוים ששלחן אחר בשר ודאי עושין שלא כדין כאשר מבואר בש"ס ופוסקים אם לא ע"י סימן או חותם וכל מי שמיקל בדבר ראוי לענוש אותו ואם יפשע עוד ראוי לנדותו ולהחרימו וע"ד מ"ש מכ"ת לאחד שרוצה למנוע מלהשתמש בכליהם באמת אם אינם כלים שדרכן להשתמש בהן בחמין אין חשש איסור כלל להחזיק בו איסור ומ"ש שהרבה פעמים עושין מחומץ ויין זו ודאי חששא רחוקה היא דגם אם ניתן בו מעט יין אולי נתבטל בס' או בוי"ו חלקים מים כדאיתא בש"ע סימן קל"ד וגם סתם כלי אינו בן יומו ואע"ג דקי"ל דביי"נ לא אמרינן דין נ"ט לפגם מ"מ בלוע ע"י תבשיל ודאי שייך דין נ"ט לפגם כמו שאכתוב בתשובה חלק זו לקמן סי' ס"ז ע"ש ובהא סלקינן אם ישובו מדרכם הרעה שלא לשלח בשר ע"י עכו"ם בלי סי' או חותם תוך חותם יש להתיר כליהם דהיינו אחר שישהם מע"ל אם יהי' הפסד גדול מאוד כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק ס"ד וכה"ג כתב הר"ן בפסחים פ' כל שעה ובתשובת מהרי"ן חביב סימן קכ"א דף קפ"ב ע"ש כנ"ל הק' יעקב שאלה סב בסעודה גדולה של נישואין שבשלו הרבה, קדירות עם תרנגולים ובשר הרבה ומצאו תוך תרנגול אחת הכבד והלב מחובר וידעו באיזה קדרה שבשלו התרנגולת זאת אך לא ידעו שאר התרנגולים ובשר איזה נתבשל עם תרנגולת זאת גם בא לפני מעשה באווז פטומה שנמצא גומא בבטנה והעור שלם מכל צד בלי שום רושם כלל רק כמו גומא ניכרת וכאשר ניטלה העור ממנה כשהפשיטו אותה נמצא בעצם החזה עם הבשר שעליו נחלק לב' חלקים רק ראשו סמוך לצוואר מחובר יחד כמו שאר חזה ולמטה חלקים שני צדדי חזה זה מזה ולא הי' ביניהם קרש כמו בשאר אווז רק כל חלק הי' נפרד זה מזה עד למטה ונראה כבד ובני מעים עם השומן שעליהם רק העור ה' מכסה הכל מה דינו: