שבות יעקב חלק ג כב

ק"ו מ"מ כיון שהאשה אינה מצוה כלל להתפלל בעשרה ואינה מצטרפת למנין ולא לקדושה כלל כדאמרינן אשה בעזרה מנין ובתולה ציילנת מבלי עולם ע"ש בסוטה דף כ"ב וכבר כתב המ"א בסי' ק"ו ס"ק ב' וז"ל ולכן נהגו רוב נשים שאינן מתפללים בתמידות משום דאומרים מיד סמוך לנטיל' איזה בקשה ומדאורייתא די בזה עכ"ל המ"א לכן נ"ל דיכול למחו' בידה עד שיפייסו וימחול זה לזה כי הנשי' עלולת להרבה בקטטות ומריבות וכן דנתי למעשה הקטן יעקב שאלה נה מה ששאלתני עוד על מה שכתבתי בספרי חק יעקב בה"ל פסח סי' תל"ג ס"ק ב' וז"ל כתב המ"א פירש הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל כלל והיינו אכסדרה רומייתא שבש"ס אבל סתם אכסדרה הוא שיש לה ג' דפנות כמבואר בש"ס דב"ב דף י"א ובהל' מזוזה סי' רפ"ו וא"כ הכא דנקט סתם אכסדרה ויש לה ג' מיירי ג"כ כהנ"ל ויש לה ג"כ אורה הרבה כיון שדופן רביעי פתוחה לגמרי ולא ידעתי מאין יצא לו פי' אחר על אכסדר' וכ"כ להדי' ריא"ז בש"ג בפי' של אכסדר' עכ"ל שם וכתבתי שם וז"ל ותמהתי על כל דבריו שהרי אכסדרה שבש"ס בב"ב אינו כן לפרש"י והתו' שם גם מ"ש אמ"ו א"כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירו בכה"ג לית' דהרי התם בבריית' נקט סתם אכסדרה מ"מ אוקי הש"ס דאיירי באכסדרה רומייתא ולא ירדתי לסוף דעתו עכ"ל: תשובה כל דבריך אינו אלא דברי תמה הלא כתבתי פירושי לפי דברי ריא"ז שפי' כן להדיא והוא מפירש ריא"ז שנקרא ר' ישעיה אחרון ז"ל דהל' כוותיה וכן מבואר בטי"ד סי' רפ"ו ובש"ע שם אכל אכסדרה רומייתא שכל מחיצות נמוכות ואינם מגיעות לתקרה רק עומד' על עמודי' ומ"ש וז"ל א"כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי בכה"ג ליתא דהרי התם בברייתא נקט סתם אכסדרה מ"מ מוקי בש"ס דאיירי באכסדרה רומייתא ע"כ לשטתך הנה מה אעשה שנעלם ונסתר ממך סוגי' דשמעתא כאלו לא למדת מעולם דהרי אמרינן כמה פעמים תנא אין צריך לפרש דבריו אבל אמורא צריך לפרש דבריו להדיא וכ"ש ואצ"ל פוסקים ראשונים ואחרונים שצריך לפרש דבריהם להדי' ותו לא מידי הקטן יעקב: חלק יורה דעה שאלה נז א' נז אי מתלמידי על מ"ש הרמב"ם פ"יד מה' שחיטה דין י"ב וז"ל אין מכסין בשחיקת כלי מתכות לפי שאין אלו מין עפר חוץ משחיקת הזהב שמכסין בהן מפני שנקרא עפר שנאמר עפרו' זהב לו ואומר עד אשר דק לעפר ויש לתמוה תרי תמיהות קיימת חדא דמייתי תחלה קרא דאיוב סימן כ"ח ואח"כ פסוק של תורה שהוא ספר דברי' פ' ך' ויותר תמוה דבש"ס דחולין פ' כיסוי דם דף פ"ח ע"ב מביא רק קרא דאיוב ולא פסוק של תורה כלל בכן יפרש לי אדוני מ"ו דברי הרמב"ם בזה עכ"ל. תשובה הנה תרי תמיהות אלו כבר אמורים בספר לח"מ ולפי שנראה שאותה ספר לא נמצא תחת ידיך ע"כ אעתיק לך לשונו ממש וז"ל ואומר עד אשר דק לעפר וכו' בש"ס לא הביאו רק פסוק דעפרות זהב לו וקשה אמאי לא הביאו פסוק של תורה שהביא רבינו ז"ל וז"ל דמצינו לפרש דק עד שנעשה כעפר אבל לא מפני זה נקרא עפר ממש אבל פסוק דעפרות זהב לו משמע שפיר דזהב אקרי עפר ורבינו שהביא גם פסוק של תורה היינו אחר שהביא פסוק ץ דעפרות זהב לו דמוכח שפיר משם גילה ג"כ מפסוק של תורה אבל בשל תורה לחוד לא סגי עכ"ל הלח"מ ועיקר תירוצו הוא דחוק קצת דלפי תירוצו ה"ל למיכתב בקרא עד אשר דק כעפר דהוא כף הדמיון ומדכתב לעפר משמע דהוי עפר ממש ולענ"ד נראה לתרץ בתירוץ אחר ונכון הוא דלכאורה יש לדקדק שם בגמרא דגרסינן וז"ל הי' מהלך במדבר ואין לו אפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה הי' מהלך בספינה שורף טליתו ומכסה וקאמר הש"ס שם בשלמא שורף טליתו אשכחן אפר דאיקרי עפר ופירש"י מעפר שריפה החטאת אלא דינר זהב מנלן אמר רבי זירא ועפרות זהב לו ע"כ ויש לדקדק מאי צורך הש"ס להאריך כל כך ולומר בשלמא וכו' ה"ל להקשות בפשיטו' בקיצור שוחק דינר זהב מנלן אלא צ"ל דעל דינר זהב לבד לא קשה מנלן דהייתי אומר דנלמד מקרא דתורה דכתיב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו עד אשר דק לעפר וליכא למדחי דשאני התם כיון ששרוף אותו תחלה עד שנעשה אפר זה אינו דהא אפר לא איקרי עפר לכך הוצרך הש"ס לומר תחלה בשלמא שורף טליתו וכו' ממילא מוכח דאפר איקרי עפר א"כ מקשה שחיקת דינר זהב היכא דלא נשרף תחלה מנ"ל דלמא בעגל שאני שנשרף תחלה לאפר ושפיר מקרי עפר אבל לא נשרף תחלה מנ"ל ולכך הוכרח להביא קרא דעפרות זהב לו וזהו טעם הרמב"ם ז"ל שהביא תחלה קרא דעפרות זהב לו שהוא עיקר הראיה ודוק והוא נכון ומזה למדו הפוסקים לדינא דכל שחיקת שאר כלי מתכות אע"פ שאין מכסין בו מכל מקום אם נשרף עד לעפר שאז מגדל צמחים אז מכסין בו וכן משמע ממשמעות התוס' דעכו"ם דף מ"ד ע"ש וכ"כ הרשב"א הובא ביו"ד שם וכן משמעות לשון הש"ע סי' כ"ח בפר"ח וכן נ"ל הק' יעקב שאלה נח פרה חולבת שנשחטה וקוד' שבדקה הריאה נאבדה או ניטלה ויש לו חלב מה שנחלב הימנה תוך שלשה ימים אי מותר לאכול החלב או נימא כדין בהמה שנאבדה הריאה קודם בדיקה דהבשר אסור א"כ גם החלב אסור מה"ט כדאיתא בי"ד סימן ל"ט לענין הבשר דיש מחמירין אם לא בהפסד מרובה א"כ ה"ה החלב וילמדנו רבינו מה דינו: תשובה דין זה הוא פשוט וערוך לפנינו בט"יד להדיא בסי' ל"ט והוא מסוגיא דש"ס דחולין דף י"א גבי מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא וכתב רש"י וז"ל ואהא סמכינן ולא בדקינן שמנה עשר טריפות ונקובת הריאה משום דשכיח בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרך הריאה ולא בדק מתאכלי דסמכינן אהא דאמר רב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר עכ"ל רש"י וכ"פ הרמב"ם פי"א מה' שחיטה וכן הסכמת הרא"ש ובעל העיטור והרשב"א בת"ה וכן הר"ן וש"ך וכן משמע בירושלמי וכתב עוד ומעשה בא לפני רש"י והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין בדבר אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקינו בטרפה עכ"ל וכל זה הובא בב"י ריש סימן ל"ט וכתב שם הט"ז ס"ק א' שכן דעת כהנ"ל ע"ש וכן פסק בש"ע אך רמ"א כתב בהג"ה סעיף ב' שם ויש מחמירין אם נאבדה הריאה דכתב שם הש"ך בסק"א דגם מחמירין לאו מדינה אוסרין אלא שחכמים החמירו בדבר כדי לחזק דבריהם עכ"ל וכ"כ עוד הש"כ שם בס"ק מ"ב ובט"ז ס"ק נ"ב וכ"כ הב"ח בר"ס ל"ט וא"כ לכאורה נראה פשוט דגם בחלב יש להחמיר שלא לאכול חלב זו שנחלב תוך שלשה ימים לשחיטתה אם לא נבדקה הריאה קודם כהסכמת האחרונים דמה לי בשר או חלב דידה אבל באמת אחר העיון נ"ל לחלק כי חילוק גדול יש דדוקא הבשר שבהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי היא עומדת אע"ג דמדינא דגמרא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת מ"מ כיון דתקנו חכמים שצריך לבדוק הריאה בשביל סרכות המצויין בה מש"ה אם לא בדק עדיין בחזקת איסור החמירו חכמים כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועדיין עומדת בחזקת איסור ולא מיקרי עליה חזקת היתר ועומדת בחזקת אבר מן החי כיון שלא עשה כתקנת חז"ל וכיון שהסכימו האחרונים דדין זו לגבי בשר הוא רק חומרא בעלמא א"כ הבו דלא לוסיף עלה לאסור גם החלב שהרי החלב לא נאסר מעולם בחיי הבהמה דהרי כל חלב אף שהוא כאבר מן החי שרי רחמנא כדאיתא להדי' בפ' בהמה המקשה דף ס"ט ע"א וכי משום שנשחטה ולא נבדקה מגרע גרע מבחייה כיון שאכתי לא נולד לה חזקת איסור ולא יהא שלא נשחטה כלל ודאי אין השחיטה מגרע לה חזקתה חזקת היתר והדבר אין לו שחר ואין הדעת סובלת לומר ועוד דהא אין סירכא פחות מג' ימים ע"כ יש דעות מחולקת בין גדולי פוסקים דק"ל דבסרכא החלב כשרה למפרע מטעם ס"ס וכ"פ הב"י בש"ע סימן פ"א סעיף ט' גם רמ"א מיקל בהפסד מרובה ע"ש אף שהש"כ שם ס"ק ט' השיג עליו כבר דחיתי דבריו באמת הבנין בספרי מנחת יעקב כלל ע"א וע"ב ס"ק י"ט ע"ש א"כ בנאבדה ודאי אין להחמיר כיון שאין כאן ריעותא לפנינו כל זה נ"ל פשוט ודלא כב"ח בתשובתו סימ' קכ"ז שפסק בפשיטות להחמיר כמו בבשר ולא ירד כלל לחילוק זה שכתבתי אך ורק בהא מודינא ליה דאם זה שחט הפרה שעומדת לחלוב בשביל שהרגיש בה ריעותא שהיתה הפרה מתעטשת שקורין הוסין בל"א או כדומה לזה שזו סימנה שנסרכה ומשום זה שחט אותה ונתן לנכרי נ"ל פשוט לאסור החלב אפילו מחיים אין לאכול החלב כיון שבא הריעותא מחיים אין להתיר עד שיבדוק אותה וכדקי"ל לענין מים במוח דאם הבהמה מנענעת בראשה דאסור בדיעבד הבשר אם לא בדקה כמ"ש הב"ח והט"ז בסימן ל"ב ה"ה לענין נדון דידן כיון שיש ריעותה מחיים אבל היכא דלית בי' ריעותה מחיים ודאי החלב בחזקת היתר עומדת בלי פקפוק נ"ל הק' יעקב: שאלה נט במקום שנהגו לבדוק הוושטין באווזין שמלעיטין אותן ונמצא בלחיים שלהם ממקום שהתחיל למשוך הושט יש בהם מכות ופצעים אם יש בהם חשש איסור או לא: תשובה מעשה כזו בא לפני והכשרתי ואף שלא נעלם מאתי מ"ש בתשובת מהר"מ מלובלין סימן כ"א ופ"א על הושטין שנמצא בראשם של אווזות שיש מקומות שצריך בדיקה אף באותו מקום שהוא למעלה ממקום שחיטה ובתשובת צ"צ סימן י"ז כתב הטעם לדבר שאין מזהירין העם על זה וז"ל דדוקא בושט שהוא למעלה ממקו' שחיטה צריך להזהיר את העם שיהא מהפכין את הושט ולבדוק היטב אם לא נמצא שם ריעות' משום שאין דרכם לאכלן הושט ומשליכין אותו לחוץ וחיישינן כיון דלא נראה בהאי ריעותא מבחוץ לושט ישליכו אותו כהרגל לכך צריכין אנו להזהיר אותם על כך להפוך הושט ולבדוק מבפנים אבל ראשי האווזות דרכם לאכול אותם ואין משליכין לחוץ אלא פותחין אותן ונוטלין מתוכן המוח ואח"כ מבשלין אותם ואוכלין אותו ואם נמצא בה ריעותא נראה אותו לעין כל לכך אין צריך להזהיר אותם על כך דממילא הוא בדוק להם וישראל קדושים הם אפי' ריעותא כל דהוא שרואין באין לשאול עכ"ל וכל זה נ"ל אם רואין ריעותא בוושט עצמו או אפי' בתורבץ הושט שהוא למעלה ממקום שחיטה אבל מה שדבוק בלחי עצמו בתולדתו אפשר דאינו בכלל תורבץ הושט וכ"ש בכלל ושט אלא ללחי יחשב ואין להוסיף על הטריפו' יותר ממה שמנו חז"ל ופוסקים ראשוני' ואחרוני' וכן נרא' קצת ראי' לדבר דזה אינו בכלל תורבץ הושט דהא גרסינן בש"ס דחולין דף מ"ג ע"ב תורבץ הוושט רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא ובודאי מקום חבורו ממש בלחי לאו מקום שחיטה הוא שהרי אין יכול לשחוט בלחי כלל וכן שם דף מ"ד ע"א קאמר למעלה עד כמה עד כדי תפיסות יד